חברים מספרים

אל״מ אלדד

את פנחס מישקוב היכרתי בראשונה בספטמבר 1942 בפלמ״ח. הוא היה במחלקה מורכבת מתלמידי הגימנסיה העברית, שנמסרה לידי להדריכה. באותה שעה ראיתי צורך לארגן קורס חובשים מחלקתיים וביקשתי מתנדבים. איש מבין המחלקה לא היה נכון להתנדב, הואיל וכולם כאחד שאפו להיות במחלקות קרביות. לאחר הסברה, שחובש הנהו גם לוחם היה פ. מישקוב הראשון שנענה לבקשתי והביע נכונות לצאת לאותו קורס. אחריו באו גם אחרים. אולם בזמן שהאחרים הביאו נימוקים, קודם לאי-התנדבותם לקורס ואחר לסיבת התנדבותם, הרי פ. מ. לא הרבה דברים - יש צורך בלוחם חובש בבקשה, הריני מוכן ומזומן, בלא טענות ומענות. הוא שוכנע ובזה די ויצא לקורס.

במרוצת הזמן, כשפ. מ. היה בגליל, נוצר בפלמ״ח מושג חדש ״מישקוביזם״. פנחס מישקוב יצר תורה חדשה, שנקראה על שמו.

מישקוביזם מהו, ובמה זה מובע? הווי אומר בסבילות יתירה, שאיש פלמ״ח חייב לשקוד עליה ולקבלה. מחובתו של הטוראי בפלמ״ח - אמר - לחנך את עצמו, להכשיר את עצמו למשימות ופעולות אשר תעלינה על הדרישות של מפקדיו. דרישה מכסימלית מעצמו העולות על כל הצווים והפקודות.

למופת: משמעת המים. יצאה פקודה שעל המחלקה להדיר הנאה מעצמה לשתיית מים במשך שמונה שעות. בא מישקוב והוסיף: לא די למלא אחרי הפקודה, אלא יש להוסיף עליה עוד שעה של התאפקות.

או: אימון אנשים בהליכה. דרשו ממחלקת הפלמ״ח הליכה של חמישים ק״מ ליום בתנאים קשים ללא חנייה. כשבאה שעת המנוחה אמר מישקוב: ועתה עוד נרוץ ק״מ אחד.

והוא לא היה נאה דורש בלבד, אלא גם נאה מקיים בגופו ובמאודו.

עבר זמן ופ. מישקוב שוחרר מהפלמ״ח והחל ללמוד באוניברסיטה. אבל לא עברה תקופה ארוכה והנה הוא חזר כמתנדב. לא עת לימודים לנו - אמר. חובת השעה דורשת התגייסות לתפקידים. הוא עבר קורס חובלים ומסיירים. חבריו החדשים שלא הכירוהו, ראוהו במילוי תפקידיו ובמאמציו לציות ולעשות למעלה מהדרישה, הפליטו: אה, אתה ״מישקוביסט״. זה מהו? שאלום. והם סיפרו, שאי-שם בגליל היה אחד בשם מישקוב והוא שיצר מין שיטה כזאת, שהוא מגשימה הלכה למעשה. למותר להגיד כיצד פערו פה, כשנודע להם שהנה בעל השיטה עומד נגד עיניהם. לאחר שחרור הוותיקים מהפלמ״ח הוא לא ניתק את הקשר עם המטה. אדרבא, תמיד בא ודרש משימות, פעולות.

פעם פגש בי והוא נרגש מאוד. היאך אפשר לחשות לעת כזאת. הזמן והמאורעות מחייבים פעולות נמרצות. הסברתי לו, שאומנם הכל נכון וכל זה ידוע ובוודאי הכל ייעשה, כשהשעה תהא כשרה לכך ולעת עתה חייבים להתאזר בסבלנות, אולם מישקוב סירב לקבל את נימוקי והיה כולו סוער ותוסס. התחלתי לשוחח איתו על אודות - הירח.

הנה רואה אתה הירח עומד הערב במילואו, מה יפה הוא לטייל לאורו, לחלום וליהנות מזיו אורו, אבל האם לא תסכים איתי, שאותו הירח עשוי גם להפריע? לו למשל, עמדה שאלה של פעולות הערב, נאמר, כגון פיצוץ רכבת והירח במילואו, מה לדעתך צריכים לעשות?

- צריכים לחכות עד שימעט - ולא יפיץ את אורו. אם כן הרי הכל בסדר, הלא כן?

מישקוב הבין את הרמז ונפטר כשחיוך נסוך על פניו.