על ״ספר תולדות ההגנה״ - עם צאת 3 כרכים
מזהה  174
שם הספר  782 עם דור ההגנה - חלק ב'
מספר פרק  8.
שם הפרק  על ״ספר תולדות ההגנה״ - עם צאת 3 כרכים

 

 

על ״ספר תולדות ההגנה״

 

 

״ההיסטוריה עצמה אינה מלמדת איש, אולם מענישה את אלה שמתנכרים לה ...״

ההיסטוריון הרוסי וסילי קלוצ׳בסקי, 1841-1911

 

 

״לא הכלמנו הכלם את חמדת-נעורינו

בעבר לא בגדנו בגוד

כאתמול וכאז מקשרנו עדיין

זה החוט הטמיר-האמיץ״

(רחל)

 

 

עם צאת שני הכרכים הראשונים - סוף 1963

 

עם סיום מלחמת-הקוממיות נועדוּ אחדים מפעילי ה״הגנה״ והחליטו שיש לרשום את תולדות מפעל ה״הגנה״ בארץ, מראשית ההתיישבות החדשה ועד כינון המדינה והקמת צה״ל. קבוצת היוזמים כללה אנשי ״הגנה״ ותיקים וכן היסטוריונים אנשי-מקצוע, ובראשם פרופ׳ בן-ציון דינור, שאף היטיב להביע את ייעודו של הספר בכותבו בפתח כרך א׳:

״ספר תולדות ההגנה בא לספר סיפור נאמן, מבוסס על תעודות מוסמכות ועדויות בדוקות, את כל פרשת תולדותיה של התגוננות ישראל בארצו, של הגנתו על היאחזותו המחודשת בה, של היאבקותו על בניינה, על שיבת העם אליה, עד למלחמתו על חירותו ועצמאותו בה״.

משרד הביטחון של ממשלת ישראל, בראשותו של ד׳ בן-גוריון, וההנהלה הציונית נענו ליוזמה ומימנו את חיבור כרכים א׳ וב׳ והוצאתם לאור.

לרבים מחברי ה״הגנה״ לשעבר ולרבים מאנשי היישוב בכלל היה במעשה זה של כתיבת תולדות ה״הגנה״ מעין ״גמר מלאכה״. ה״הגנה״ כארגון סיימה את תפקידה עם כינונם של המדינה וצבא ההגנה לישראל. תפקידי ההתגוננות הופקדו בידיו האיתנות והנאמנות של צה״ל. ומן הדין היה, איפוא, להציב יד לתקופה שנתמשכה כ-70 שנה: מ-1878 ועד 1948, מראשית ההתיישבות החדשה ועד הקמת המדינה.

בלבי, כבלב רבים, פיעמה ההרגשה כאילו מלאכת ה״הגנה״ לא שלמה עדיין - כביכול - ולא יכולנו למצוא לנו מנוח בטרם ייעשה ניסיון מקיף להציב יד ל״הגנה״, יד נאמנה. דבר גדול ורב תוכן הוא בעיני המושג של ״גמר מלאכה״. יכול אדם, יכול ציבור, יכולה תנועה להשקיע כוחות ומרץ במלאכה, במפעל, ביצירה מסוימת, אך אין אלה באים כביכול על תיקונם בלי האקורד המסיים, המכונה ״גמר מלאכה״ - והוא גם המלוּוֶה קשיים ולבטים לרוב.

רישום תולדות ה״הגנה״ איננו רק חובת כבוד כלפי העבר ואישיו, פעיליו והמוני חברי הארגון החיים עמנו והרבים שהלכו לעולמם, הגם שחובה זו נכבדה בעיני. מי שיעיין בסדרת ספרי ה״הגנה״ ילמד הרבה על העבר, אך יגלה גם בהווה חזיונות רבים שיש להם שורשים וסמוכים בעבר, אף כי אנלוגיה מוחלטת, זהות, אין כמובן.

אין חלקי עם המאמינים, שמתוך עיון (ואף עיון מעמיק) בעבר, ניתן להציץ אל תעלומות העתיד, אך ידיעה נאמנה של העבר עשויה בלי כל ספק לסייע להבין ביתר עומק את סבכי ההווה.

ולבסוף, הכרח לאומי הוא, הכרח תרבותי, שהעם, הנוער, הדורות החדשים של צה״ל, יכירו את עצמם, יידעו מניין באו. רואים אנו יום יום עד כמה אין הנחלת מורשת העבר נעשית כראוי, ומכל-מקום אינה נעשית במידה מספקת - עד לבושה ועד לכאב. והדברים ארוכים ועצובים, וזאת, שעה שאין חולקים להלכה, על כך שלא תיתכן תרבות אמיתית של עם ללא הכרת עברו, ללא ההתעמקות בעברו ושאין מסורת צבאית נאמנה ויציבה נבנית, אלא אם כן היא יונקת מרבדי העבר - ולא כל שכן, בעם כעמנו, עם במצור, הנאבק על קיומו ועתידו. וזאת לא, חלילה, כדי לקבל את תורת הקודמים כהלכה למשה מסיני, אלא כדי לדעת ולרשת את המיטב, את התמצית, כדי להיות מופרים הפריה רוחנית משורשי עברנו, ואולי גם כדי לחוש את רגש הרוממות של חוליה בשרשרת תולדות האומה המתחדשת.

דרכים רבות לכתיבת ההיסטוריה, ואנו בחרנו בדרך הסיפור ההיסטורי והתרנו להביא את תולדות ה״הגנה״ לפני הקורא כסיפור נאמן המיוסד על עובדות בדוקות ועם זאת סיפור חי המסתייע במובאות מן הספרות היפה - הפרוזאית והשירית - שליוותה את מפעלנו בארץ ובדברי אישים שלקחו חלק בעשייה או היו עדים לה.

״ספר ההגנה״ אינו ספר של ניתוח צבאי-מקצועי, ולכך, נקווה, יְיוּחדו ספרים אחרים, שייכתבו בידי מומחים לכך וייערכו בידי מערכת בהרכב אחר. ואולם בכתיבת תולדות הכוח המזוין היהודי ומאבקיו נזקקנו, כמובן, גם להיבטים הצבאיים-המקצועיים.

מי שיעלעל בחמשת חלקי שני הכרכים, יסתבר לו, שהחיבור הוא יותר מתולדות ה״הגנה״ במובנה המצומצם של המילה; בעצם, אלה תולדות תקומתו של היישוב מנקודת-הראות ההגנתית; ואכן, הספר מלווה בתיאורי הרקע המדיני-ההתיישבותי, הכלכלי והתרבותי - רקע המשולב ללא הפרד בסיפור צמיחתו של הכוח המזוין היהודי.

בתיאור ההתרחשויות והאירועים הקפדנו למסור, בפרופורציה הולמת, גם את נקודות-ראותם של הכוחות החיצוניים - משמע,

השלטון התורכי עד שסולק מן הארץ,

השלטון הבריטי על מגמותיו השונות וסתירותיו,

וכמובן הגורם הערבי לפלגותיו וגווניו.

ההיסטוריה, בטבע הדברים, נכתבת מתוך ״מבט לאחור״, אך חשוב ביותר להביא גם את נקודות-ראותם והרגשותיהם של פעילי המפעל, כפי שראוהו בעת האירועים ובמקום האירועים.

תקומתו של היישוב היהודי בארץ יונקת מההתרחשויות בתפוצות ישראל וּשלוּבה בתולדות העם היהודי בתקופה החדשה, ולכן נזקקנו, כמובן, לתיאורי-רקע קצרים של חיי היהודים בגולות השונות במידה שהיה להם מגע עם ארץ-ישראל הקמה לתחייה. כן תיארנו בקיצור נמרץ את הניסיונות המופלאים, אך הטראגיים, של מאמצי ההתגוננות היהודית בגלויות שבהן קמו עלינו שונאינו להשמידנו. במיוחד עמדנו על הניסיונות שהיה להם קשר להקמת ״השומר״ וכינון ההגנה העממית. אך תולדות ההתגוננות היהודית בתפוצות הגולה הן, כמובן, פרשה לעצמה ונקווה שיימצאו לה גואלים.

בלי להיכנס לבעיית ערכה של האישיות בהיסטוריה, שהיא מכבשונה של ההיסטוריוגרפיה, ניסינו וננסה גם בכרך הבא לתאר, ולו בקווים כלליים, את האישים המרכזיים שפעלו והשפיעו במפעל התגוננותנו. וגם כאן שקדנו כמיטב יכולתנו לתארם תיאור רב-צדדי. לא הלכנו ולא נלך בדרך השגרה של תיאורם כאנדרטאות, שהן כליל השלמות, אך אינן בבואה של אנשים חיים. ניסינו לתארם כבני-אדם, בשר-ודם - אולי מורמים מעם, אך בני-אדם על כל צדדיהם הסותרים וּמורכבותם. כתיבתנו מעוגנת בעובדות בדוקות ושוקדת להתרחק תכלית הריחוק מצ׳יזבאתים, מפיאור עצמי ומפרסומת אישית.

כמקובל בכתיבת יריעה היסטורית נרחבת חילקנו אותה לתקופות, אך בתולדות האדם והעמים אין התקופות נפרדות ונחתכות, על-פי רוב, חיתוך חד ומוחלט. כל תקופה משולבת בקודמתה ויש עניין רב לעמוד על שלבי-הביניים שביניהן. מלאים עניין הם השלבים והאנשים שבין העלייה הראשונה לשנייה (אישים כישראל בלקינד או מיכאל הלפרין ואחרים) וכן השלבים שבין ה״שומר״ להגנה העממית ושבין זו לצה״ל.

וכן נתכוונו לתאר לא רק את ״דרך-המלך״ של מפעל ההתגוננות, אלא גם חזיונות חריגים, שוליים, שבילים של בודדים וחזיונות של פרישה.

אגב כתיבת ספרנו צברנו ארכיון נכבד - הכולל תעודות, עדויות, ספרים, חוברות וקטעי עיתונות - לתולדות בניינו של כוחנו המזוין בארץ. הארכיון שמור ב״בית אליהו״, כחלק בלתי-נפרד מארכיון צה״ל, והוא מתעשר והולך בחומר נוסף.

הטקסט של ספרנו מלוּוֶה תצלומים, צילומי כתבי-יד של פעילי המפעל, מפות, וכן ״אפרט מדעי״ נכבד ועשיר, הכולל הערות ובהן חומר ביבליוגרפי נרחב, טבלאות סטטיסטיות וכרונולוגיות, ומסמכים נבחרים.

לאחר עמל של שלוש-עשרה שנים ויותר אנו מגישים לקורא העברי את ״ספר תולדות ההגנה״, על שני כרכיו, המקיף את התקופה מראשית ההתיישבות החדשה ועד מאי 1939.

איני מתכוון לומר, שהמלאכה שעשינו בכתיבת הספר היא סוף פסוק, מעין חתימת ״קאנון״, ובוודאי שאיני מתיימר חלילה, שהיא תכלית השלמות; אדרבה, יבואו הבאים אחרינו ויספרו את סיפורם, ויוסיפו ויחקרו וישכללו. אך אנו, שעשינו במלאכה, לא ראינו עצמנו פטורים מן המאמץ לעשות את שלנו, כמידת יכולתנו, והאמינו נא - במיטב מצפוננו.

טרם שהייתי ניגש אל המלאכה, רגיל הייתי לומר לעצמי (ולעתים גם לחברים שעשו עמי): טול יפה-יפה את ידיך ומרק את מצפונך. ואמונתי היא שאכן כך נהגנו, עד כמה שיכולתנו האנושית המוגבלת מגעת.

 

 

עם צאת הכרך השלישי - סוף 1972

 

בערב ראש השנה תשל״ג יצא לאור הכרך השלישי האחרון של ״ספר תולדות ההגנה״. מלאכת חיבור הספר כולו והוצאתו לאור ארכה כ״ד שנים - מסוף 1948 ועד סוף 1972.

עתה אפשר, בעצם, לספר סיפור מעניין למדי - ואולי אף לכתוב ספר - על פרשת כתיבת החיבור הזה, עד שראה אור.

כרך ג׳ של ״ספר ההגנה״ מקפל את סיפור התקופה רבת-העלילות והמסוערת שממאי 1939 - מפרסום ״הספר הלבן״ של מלקולם מקדונלד - ועד סוף מאי 1948 - הוא תאריך פרסום הפקודה ההיסטורית, החתומה בידי בן-גוריון, על הקמת צה״ל. יריעת הספר הנרחבת והמורכבת כוללת את תיאור התפתחותה של ה״הגנה״ בתקופה הנ״ל, השתתפות יהודי העולם והיישוב (וה״הגנה״ בתוכם) במלחמה נגד הנאצים, השואה, מפעל ההעפלה וההצלה, והמאבק נגד השלטון הבריטי, עד 29.11.1947, היום שבו נתקבלה בעצרת האומות ההחלטה על הקמת מדינת ישראל (בעצם, על הקמת שתי מדינות: יהודית וערבית).

מלכתחילה היה בדעתנו לסיים את ספרנו בתאריך זה, 29 בנובמבר, 1947, אך אגב כתיבתו נסתבר, שבעצם נשאה ה״הגנה״ בעיקר עוּלה של מלחמת-הקוממיות עד קום צה״ל, בסוף מאי 1948. כללנו, איפוא, בספר את סיפור מלחמת-הקוממיות עד הקמת צה״ל (אם כי אין, בעצם, כל אפשרות הגיונית-היסטורית לחצות את החטיבה האדירה של תולדות מלחמת-הקוממיות לשניים:

עד הקמת צה״ל ואחרי הקמתו –

עד חתימת הסכמי שביתת-הנשק עם ארבע מדינות ערב הגובלות עם מדינת ישראל).

רצוני להדגיש את הקושי הרב שבכתיבת ספר היסטוריה על תקופה קרובה לנו, בטרם נוצרה פרספקטיבה היסטורית מספקת שתאפשר להשקיף על התקופה ממרחק של זמן. ניסינו לעשות זאת במיטב יכולתנו. אין גם לשכוח, שלא כל הארכיונים המכילים חומר על תקופה זו כבר נפתחו לעיונם של הרבים (הארכיונים הבריטיים הרשמיים נפתחים לפני הציבור רק חמישים שנה לאחר האירועים הנזכרים במסמכים). ועוד זאת: הארכיון המרכזי של ה״הגנה״, שהכיל חומר נכבד ורב, הושמד לפי הוראת הפיקוד העליון של ה״הגנה״ ערב ״השבת השחורה״, בסוף יוני 1946. קשה מאוד הייתה מלאכת שיקומו. ברם, אגב הכנת ״ספר ההגנה״ עלה בידינו לשקם במידה רבה את ארכיון ה״הגנה״ לפי חלקים, קטעים ומסמכים, שנמצאו שמורים אי-שם בסניפים, במדורים שונים של ארכיוני מוסדות ובגנזיהם האישיים של חברים בארגון, ואנשים שונים מאנשי היישוב.

עם הקמת המערכת תכנן פרופ׳ דינור את תוכנו של הספר כולו - על כל כרכיו, חלקיו, ספריו, ובמידה ידועה - גם פרקיו. כוונתו הייתה, שחלקי הספר השונים ייכתבו בידי מומחים לתקופה המסוימת או לנושא המסוים. ואם תקראו את כרך א׳ של ספרנו (על שני חלקיו) או תחזרו ותעיינו בו, תיווכחו שהוא נכתב בידי כמה וכמה היסטוריונים וגם אני (שאיני נמנה עם ״ההיסטוריונים המקצועיים״) כתבתי ספר על ראשיתו של ארגון ה״הגנה״. ואולם, אירע לנו משהו המזכיר את המסופר בשיר העממי ״עשרה ציונים היינו״: ההיסטוריונים פרשו לשדות אחרים ולנושאים אחרים ונותר מביניהם רק איש אחד (מתלמידיו המובהקים של פרופ׳ דינור) והוא ידידי פרופ׳ יהודה סלוצקי, ש״התאהב״ ודבק בנושא והוא, בעזרת חברים אחרים, שהביא את המלאכה לכלל גמר. יהודה סלוצקי - ארשה לעצמי לומר מקצת שבחיו - הוא בעל יכולת גדולה להקיף חזיונות היסטוריים וכישרון מובהק לנסח סיפור היסטורי. וכך נתגלגלו הדברים שכל הטקסטים של הכרכים ב׳ ו-ג׳ נכתבו בידיו. אך טקסטים אלה עברו עריכות רבות, בידי ובידי חברים רבים אחרים כמידת בקיאותם בתקופות השונות של ה״הגנה״ ובנושאים או בפרשות מסוימים. שקדנו הרבה שחברים שהיו פעילים או עדי-ראייה בקטעי פעולתה הנרחבת והמגוּוֶנת של ״ההגנה״ יעיינו בחומר ויעירו את הערותיהם, וההערות שנראו לנו - קיבלנו.

יש, אולי, עניין מיוחד לציין, כי בפרקים אחדים המתייחסים לימי העלייה הראשונה ולתקופת המעבר לעלייה השנייה, הספיק לעיין משה סמילנסקי ואף העיר הערות מועילות לאירועים שאירעו בימיו או שהיה עד להם.

אגב עיון בכתב-היד העירו ואף ערערו אישים וחוגים, מאנשי ״ההגנה״, על רבות מקביעותינו והערכותינו. ההערות כולן נבדקו בעיון, אך לא הייתה כוונתנו, בחיבור ״ספר ההגנה״, לצאת ידי חובת הכול. דיונים נוקבים היו לנו עם רבים מהמערערים ומהמשיגים, ורק ההערות שנראו לנו קיבלנו - ורבות לא קיבלנו. גם לחברי המערכת לא הייתה, בטבע הדברים, דעה אחת בכל הנקודות שנידונו; הגם שמתוך עבודת-צוות של שנים נמצאה ביניהם על-פי רוב לשון משותפת. אך כשהייתה הכרחית הכרעה, הכרענו, בלית-ברירה.

וכבר אנו, חברי המערכת, מוצפים מכתבים מכל קצווי ארצנו המעירים על אי-דיוקים, או חוסר-פרופורציה בתיאור פרשיות שונות. נשקוד לתקן את הנראה לנו טעון תיקון במהדורות הבאות של ספרנו, אם וכאשר נזכה להן. ולא, יבואו אחרים וישלימו את אשר החסרנו, או יתקנו מה שייראה להם טעון תיקון, ואולי יזכו להביא לפני הקורא מלאכה מושלמת יותר.

שימו נא לבכם, שבנושא המדובר עוד לא נעשתה עבודה בהיקף זה, לא בעברית ולא בלועזית; ואף מונוגרפיות לתיאור מגזרים חלקיים של המסכת, לא חוברו עד עתה במידה מספקת.

אשר לתפקידו ולחלקו של פרופ׳ דינור: כאמור, הוא שתכנן את תוכניתו של הספר כולו - מלאכה מורכבת, כשהמדובר ביריעה היסטורית כה נרחבת. מלבד זאת השתתף השתתפות פעילה בעריכתם של הכרכים א׳ ו-ב׳. בכרך ג׳ הייתה השתתפותו בעריכה מצומצמת יותר, מחמת גילו המופלג ומצב-בריאותו.

נוסף לחלקי הספר המספרים ישירות את תולדות ״ההגנה״, ימצא בו הקורא פרקים נרחבים, שהם פרקי רקע. יש המתרעמים על שהרחבנו בפרקי הרקע, ואולם אין להבין כראוי את מהותה של ה״הגנה״ ואין להעמיק בתולדותיה, אלא על-גבי הרקע הנרחב - המדיני, ההתיישבותי והתרבותי. וכבר אמר מי שאמר, שאין להפריד בין ההתיישבות ל״הגנה״, ובאותה מידה אין להפריד בין ה״הגנה״ לרקע המדיני וההיבטים האחרים של ההגשמה הציונית.

 

עד עתה כבר נתפרסמו בעיתונות כמה וכמה מאמרים ורשימות על הספר. אך חוששני, שעד עתה נטפלו רק לחזיונות שוליים או ל״צימוקים״ המגרים את יצר הסנסציה. חלק הגון מהרשימות שנתפרסמו עד עתה נזקק לעובדה, שכרך ג׳ יצא לאור בהוצאת ״עם עובד״, שעה שהכרכים הקודמים ראו אור בהוצאתם המשותפת של משרד-הביטחון וההסתדרות הציונית. לדידי, העיקר הוא שהספר יצא לאור, ואקווה שהוא ספר טוב ומחנך. אך זהו, בקיצור, סיפור-המעשה בנושא ההוצאה לאור.

כרך ג׳ עמד לפני סיומו ומסירתו לדפוס בימיה של הממשלה שהייתה קרויה ״ממשלת הליכוד״ בהשתתפותם של אנשי ״חירות״ - והם מראשי אצ״ל לשעבר. כבר בשעה שיצא לאור הכרך השני נתקיים ויכוח בכנסת, שעוררוהו אנשי ״חירות״, בערערם על כך שספר זה, המבטא את מגמות ה״הגנה״, יוצא לאור בהוצאה ממלכתית. הכנסת פסקה מה שפסקה, וכרך ב׳ יצא לאור בהוצאת משרד הביטחון וההסתדרות הציונית. ואכן, טבעי הדבר שספר על ה״הגנה״, צבא ״המדינה שבדרך״, ייצא לאור בהוצאה ממלכתית-ציונית. ובעצם מן הדין היה, מכל בחינה שהיא, שגם הכרך השלישי ייצא לאור באותה הוצאה. אף-על-פי-כן ראיתי חובה לעצמי לבוא לפני לוי אשכול, ראש הממשלה דאז, ולהעיר לו שבוודאי יעמוד לפני השגות וערעורים מצד שרי ״חירות״. לא אאריך בפרטים. בהמשך הזמן הסתבר, שהוצאת הספר בהוצאה ממלכתית עלולה לערער, ואולי אף לסכן, את קיומה של ״ממשלת הליכוד״. לא ראיתי הצדקה לכך - גם כשהמדובר בספר יקר לרבים-רבים, ספר שהשקענו בו ממיטב מאמצינו. הצעתי, איפוא, שכרך ג׳ של הספר ייצא לאור בהוצאת ״עם עובד״. עלה בידי לשכנע לכך גם את חברַי במערכת, אם כי רבים מחברי ה״הגנה״ לשעבר קיבלו את ההצעה - נכון יותר, השלימו עמה - בלב כבד, ואפשר לומר, גם בחריקת שיניים. סבור הייתי כי בעניין זה היינו נאמנים למסורת ה״הגנה״, ששקדה תמיד על גופי עניינים ולא פנתה לעניינים שביוקרה, ולו גם יוקרה מוצדקת.

כך נתגלגלו הדברים וכרך ג׳ יצא לאור בהוצאה המכובדת והיקרה לכולנו הוצאת ״עם עובד״. אין צריך לומר, שהמערכת נשארה בהרכבה המקורי, כשהיא נושאת בלעדית באחריות לתוכנו של הספר ולכיווּנוֹ. העברת הוצאת כרך ג׳ ל״עם עובד״ הצריכה גיוס סכומי כסף ניכרים ואת אלה תרמו חברי ה״הגנה״ לשעבר ואוהדיה. הוצאת ״עם עובד״ קיבלה עליה את העול באהבה ובנכונות, ועתה מותר לנו לברך על המוגמר. מתוך ״מבט לאחור״ סבורני, שצדקנו בזמנו בהחלטתנו.

 

הואיל ונמצאנו חסרים מסמכים בנושאים ובשטחים שונים, נאלצנו לגבות עדויות מפי חברים ואישים ולהשקיע מאמץ רב באימותן. גבינו עדויות מ-4,500 חברים, שלקחו חלק בשטח זה או אחר של המפעל ושהיו פעילים בתקופות שונות. וכך הוקם, אגב חיבור הספר, ארכיון בעל ערך. הוא מכיל גם כ-2,500 ספרים, אוצר של קטעי עיתונים וכתבי-עת, וכן תיקים על אישים. זהו חומר היסטורי חשוב ביותר, שישמש את אלה שיבואו בעקבותינו ויוסיפו לחקור בנושא לשלוחותיו השונות.

בחלק השלישי של כרך ג׳ ימצא הקורא המעיין אוצר של

הערות ושל נתונים ביבליוגרפיים;

כמות הגונה של מסמכים, בעיקר מאלה שטרם ראו אור בפרסומים אחרים;

טבלאות סטטיסטיות וכרונולוגיות;

וכן אינדקסים נרחבים של שמות (כ-2,700), מקומות ועניינים.

בארגון ה״הגנה״ צמחה ובשלה, שלב אחרי שלב, ההכרה שהוא-הוא עוּבָּרו של צבא העתיד של המדינה היהודית.

אמונתי היא, כי מי שיקרא בכרך זה של ספר ה״הגנה״ (וכבר עיין בכרכים הקודמים), ייווכח עד כמה צה״ל הוא בְּנה החוקי הישיר של ה״הגנה״. מוסדותיו ומסגרותיו של צה״ל, כמעט כולם, שורשיהם וראשיתם היו ב״הגנה״. זו הייתה המשתלה שבה נבטו.

בסוף חלק ג׳ של הכרך הזה תמצאו שבעה דגמים, שהכין למעננו אחד מקציני צה״ל לשעבר - אלוף-משנה מאיר פעיל. עיינו בהם ותראו את הסתעפותה והתפתחותה של ה״הגנה״ בתקופות השונות - עד למלחמת-הקוממיות, אף תראו עין בעין את ההוכחה להנחה שהעליתי כאן. רואה אני חובה להדגיש נקודה זו לעומת התזה הנוגדת, הפושטת והולכת עתה, אשר לפיה צה״ל וה״הגנה״ הם, כביכול, שתי קטגוריות היסטוריות שונות לחלוטין ונפרדות, תזה שהדגיש אותה לפרקים, למרבה התמיהה, גם ד׳ בן-גוריון.

סבורני שספרנו סותר תזה זו - הוא ממחיש את רציפותו של מפעל ה״הגנה״ ומוכיח בעליל, שצה״ל הוא, כאמור, בנה החוקי הישיר של ה״הגנה״ ויוֹרשה. והוא יוֹרשה לא רק מהבחינה החומרית והארגונית, אלא, כך רצוני להאמין, גם יורש נאמן למיטב מהותה ומסורתה הרוחנית. הן ה״הגנה״ הייתה מהגורמים הראשיים שהשרישה בעם המתחדש את הכרת הממלכתיות האמיתית, ובשורה הראשונה את העיקרון ״בל-יימוט״, כי הכוח הצבאי כפוף למוסדות האזרחיים העליונים של האומה הדמוקרטית. כי הוא זרועה המזוינת של האומה המאורגנת.

 

בשנים שלאחר מלחמת-הקוממיות רבו הפרסומים של יוצאי הארגונים שראינו בהם - לדעתי, בדין - ארגונים פורשים.

מגמת פרסומים אלה הייתה, בין השאר, לטשטש את מקומה המרכזי של ה״הגנה״ בהקמת המדינה. המסקנה המתבקשת מכתביהם ומפרסומיהם היא, שהתקיימו ופעלו בארץ שלוש מחתרות - ״הגנה״, אצ״ל ולח״י, שהן, בעצם שווֹת זכויות היסטוריות.

אקווה שספרנו ישמש תשובה ניצחת (אכן, ארוכה כלשהו) להצגה הזאת של תקופת הקמת המדינה. אמונתי היא, שכל קורא בר-דעת ייאלץ להכיר שה״הגנה״ היא-היא שנעה ופעלה על ״פסי-הברזל״ של ההיסטוריה היהודית בתקופתה האחרונה, ואילו שאר הארגונים היו, מבחינה היסטורית, חזיונות שוּליים בלבד. לא אתיימר באובייקטיביות בנושא זה, אך זו הכרתי העמוקה.

פחות מכול יש בדעתי לחלוק על גילויי הגבורה במבצעיהם של אנשי אצ״ל ולח״י. אך איני דן כאן בגילויי גבורה, אלא ב״דרך המלך״ של ההיסטוריה היהודית. יודע אני שאל לו להיסטוריון לגלוש להיפותזות ולשער מה היה קורה אילו היו ההתרחשויות ההיסטוריות כך או אחרת. ואף-על-פי-כן אסתכן ואומר:

אילו - היפוטתית - הייתה ה״הגנה״ מתקיימת כפי שהייתה מימי ה״שומר״ והמושבות ומימי תל-חי ועד הקמת המדינה, ולא היו קיימים כלל הארגונים הפורשים - אין ספק שהמהלך ההיסטורי היה מוליך להקמת המדינה.

ומאידך גיסא – אילו (שוב היפוטתית) היו קיימים רק ארגוני הפורשים במתכונתם - האם אפשר להעלות על הדעת שהיה קם הכוח המזוין הלאומי, אשר הוא, בסופו של דבר, אפשר את הקמת המדינה?

 

את מלאכת חיבור הספר - המורכבת מאוד והעדינה מכמה וכמה בחינות - עשינו כמיטב יכולתנו ומתוך כוונה לדייק בעובדות עד קצה גבול יכולתנו; כן שקדנו להיות זהירים בתכלית בהערכותינו. בראש וראשונה חתרנו להגיע לחקר אמיתותן של העובדות ולהיעגן במה שקרוי ״משמעת העובדות״ - הן העובדות והן השתלשלותן - ולא נרתענו מציון חולשות וכישלונות במידה שנראו לנו.

התפתחותו של המפעל ההגנתי לא היה כלל שרשרת של הישגים וניצחונות שבו הלכה ה״הגנה״ רק מחיל אל חיל. היו עליות והיו גם ירידות, היו זניקות והיו גם נסיגות, כישלונות ואף מפלות. ניסינו במיטב יכולתנו להיות נאמנים לתיאור התהליכים והאירועים, כפי שהיו במציאות המורכבת, החמורה ותכופות גם האכזרית.

מלאכה גדולה עשינו בקביעת התאריכים של האירועים, הפעולות והמבצעים. אקווה שלא טעינו הרבה, אף-על-פי שבתיאור יריעה כה נרחבת לא ייתכן שלא נכשלנו או  הוכשלנו אי-שם. כן הקפדנו על תקינותה של ההגהה.

שוקדים אנו על תפוצה מקסימלית של הספר ויש כל היסוד לקוות, שנגיע לתפוצה הגונה. עד פרסום הדברים האלה בדפוס הופצו יותר מ-48,000 טפסים של כרך ג׳ ומהכרכים הקודמים - מעט פחות מכך. ועוד ידינו נטויה.

ואשר לעתיד, יש עמנו כמה תוכניות - מהן: להוציא קיצור של ספרנו שהוא, בממדיו הנוכחיים, נרחב למדי, אקווה שנזכה בעתיד הלא-רחוק להוציא לאור את קיצור כל המסכת בספר של 400-500 עמוד, שיהיה קל יותר לקריאה ולקליטה לשכבות רחבות של העם והנוער. במשך השנים נשקוד, או ישקדו הבאים אחרינו, על תרגום הספר לשפות שונות וראשית כול לרוסית ואנגלית, ואחר-כך גם לצרפתית, לספרדית וליידיש. חוששני, שעד אז עוד תחלופנה שנים מספר. ברם, עבודת היסוד נעשתה ונסתיימה עם פרסום הכרך הנוכחי, כרך ג׳.

 

העתקת קישור