יום ד',  13/3/1957

מהולנד ביקשתי טלפונית את יעקב כי יזמן לי פגישה עם [ק"מ] פַּניקאר [שגריר הודו בפריס]. יצאה מזה הזמנה אליו לארוחת צהריים. כיוון שדרך על שמי פריס כוכב חדש - דוד הכהן - המכיר את פניקאר היטב, דאגתי כי יוזמנו לארוחה גם הוא וברכה.

ביקרני ג'ו שווארץ וחידש הפצרותיו כי אבוא לארה"ב לפעולת "המילווה". הוא מזמינני לעונת אוקטובר-נובמבר ומבטיחני גדולות. עם זה מתחנן סמי נאמן כי אבוא לצרפת לפחות לשבוע ימים, רצוי לפני ביקורי בארה"ב. לא נתתי תשובה - אמרתי: "נחיה ונראה - מי יודע מה יהיה אז המצב". אך בינתיים חשבתי: הנה ההצדקה הניצחת לתשובה השלילית שנתתי להצעתו המושכת-לב של אותו אימפרסריו. נניח קיבלתי הצעתו, כי אז הייתי דוחה הצעת ג'ו - הן אין להעלות על הדעת כי אסע לארה"ב באוקטובר, אשוב בנובמבר ואסע שוב לשם בינואר! ובכן סירבתי ל"מילווה" וכעבור חודשיים-שלושה הופעתי בארה"ב למחזור הרצאות בעד בצע כסף; הלא היה ג'ו בא אלי בטרוניה - אם ארה"ב אינה פסולה, משמע כי "המילווה" פסול; הייתכן? מה הייתי עונה? בפשטות, כי אני ניצרך לפרנסה ולא אוכל להרשות לעצמי ויתור על 10-12,000 דולר. מה הייתה אז תגובת ג'ו? היה אומר: "אם כך המצב, מדוע לא גילית לי? ברצון רב הייתי גומל לך על מחזור ההופעות למען "המילווה" 10,000, 15,000, 20,000 דולר!" אבל הצעה כזו הייתי חייב לדחות בשתי ידי. היצויר כי אתחיל לבקש שכר בעד הופעותי הציבוריות? הנה אני נוסע [בשליחות "המגבית"] לאוסטרליה - ברור כי ההסת' הציונית תשלם הוצאות נסיעותי וחשבונות בתי מלוני. אך הן לא אבוא לדרוש ממנה תשלום בעד כל נאום והרצאה. משמע שאינני יכול בעת ובעונה אחת להיות גם נואם על במות ציבוריות שלא על מנת לקבל פרס, גם מרצה שכיר שפרנסתו על הופעותיו. עלי לקבל את הדין, בשני קצות החבל לא אוכל להחזיק, והיה זה חוש נכון שהינחני לדחות הצעת האימפרסריו.

היה לי עוד משהו באותו בוקר, אך נשתכח ולא נרשם.

לארוחת צהריים בשגרירות ההודית. פניקאר פגשני בהתלהבות כדרכו. בפעם הראשונה זכיתי לראות פני אשתו - זקנקונת מצומקת ומצניעה לכת, אשר שקט הליכותיה מהווה ניגוד חותך לשאון שמקים בעלה. היה עוד זוג הודי, מזכיר ראשון ואשתו, ידידיהם של זאב ועליזה ש"ק מפראג. הישראלים היו חמישה: ורה ויעקב, ברכה ודוד, ואני. הפעם לא הצליח פניקאר להשתלט יחידי על השיחה ולמשול בה כל זמן הארוחה בלי מצרים. קם לו מתחרה תוקפני בדמות יקירנו דוד אשר בא מלא וגדוש וגולש רשמים וסיפורים מגאנה ומחג עצמאותה. שאלתי את פניקאר אם הוא שכתב אותו מאמר [אוהד ישראל] ב[כתב-העת ההודי] "איסטרן אקונומיסט". אמר לא, עורך השבועון, איש מוכשר ביותר, הוא המחבר, אבל העורך נזדמן עם פניקאר ימים אחדים לפני כן, וזה סיפר לו על שיחותיו עמי, ומתוך כך קיבל תידרוך. שאלתי את פניקאר, עתה שישראל צייתה לאו"ם ונסוגה והסדירה מעמדה הבינלאומי, כלום לא נפתחה הדרך לפני הודו להגיע לידי קשדי"ף עם ישראל, וכלום לא כדאי לי לעת כזאת להריץ איגרת אישית לנהרו באותו עניין. אישר בהחלט כי יש עכשיו שעת כושר וחיזק ידי לכתוב. זו הייתה בעצם עיקר מישאלתי כשביקשתי לקבוע פגישה עם פ', והישגתי מה שרציתי. פניקאר שאלני פתאום מיהו נחום גולדמן ואם הוא נמנה עם ידידי. עניתי בחיוב גמור. סיפר כי בשאלה זו פנה אליו [אלֶס] בֶּבְּלֶר, שגריר יוגוסלביה בפריס [ב-1949 סגן שה"ח, ב-1950-51 - שגריר באו"ם, ב-1952-55 - תת שה"ח] אשר הביע אגב כך יחס חם מאוד אלי. שמרתי את הדבר בלבי.

מפניקאר נסעתי ל"הוטל רפאל" עם דוד שהוסיף לספר ניסים ונפלאות, זרות ומפתיעות, על גאנה ועל ראשי שבטיה ועל צעיריה ועיקר העיקרים על ראש ממשלתה הדגול אנקרומה. דוד חזר ללא כל חשק לקבל עליו שגרירות באקרה. לעומת זה נדלק בו הרצון לפעילות מתמדת בשדה טיפוח היחסים עם ארצות אסיה ואפריקה וצץ בראשו רעיון פזיז ו"נא" - להתמנות תת-שר במשרד החוץ (על מנת לא לפרוש מהכנסת), שתפקידו המיוחד יהיה פיקוח על מערכת קשרינו באותן שתי היבשות - השחומה והשחורה. קידמתי בברכה את תוכו של הרעיון - פעילות באותו תחום - אך שללתי קליפתו - התת-שׂרית, שלדעתי אינה באה בחשבון מכמה בחינות.

במשך אחר הצהרים ראיתי שלושה אישים דגולים מקרב היהדות הצרפתית. בא אלי אנדרה בלומל, ראש ההסת' הציונית. הוא חזר בינתיים למפלגה הסוציאליסטית ומגשש דרכו לתפוס בה שוב מקום. הוא הוזמן לביקור בבריה"מ ותידרכתי אותו יסודית על מה עליו לדבר וכיצד. שאל אם איני סבור כי טיטו יוכל למלא תפקיד בתיווך בינינו לבין נאצר ואם לא כדאי לי להתקשר עם טיטו אישית. עניתי כי אילו הוזמנתי לבלגרד הייתי נוסע לשם ברצון, אומנם כאיש "פרטי", אבל כאורח השלטון. כתייר לא אסע. אבל עד שאנו באים לגייס את טיטו כמתווך, לפנינו בעיית יחסו העוין לישראל. דבר אחד היסקתי מהרעיון של בלומל - שבא בעקבות מה שאמר לי פניקאר - כי כדאי לי לבקר את בבלר, הנוהג בי תמיד כידיד ותיק.

נסעתי לבקר את הזקנים אדמונד פְלֶג ורעייתו. קיבלוני כדרכם בלבביות אצילה ביותר. פלג עודנו פורה, שוקד על מתן לבוש צרפתי מפואר לערכי יסוד של היהדות. משתוקק מאוד לבקר שוב בארץ, אך רופאיו מהססים אם להרשות את הנסיעה לבן שמונים כמותו.

מפלג ל"מועצת המדינה" של צרפת - לביקור אצל ראש ה"אליאנס" רֶנֶה קאסָן, שהוא סגן היו"ר של המועצה ולמעשה הרוח החיה שבה.

בשובי למלון קיבלתי ידיעה טלפונית מיוסף נחמיאס. הוא עיין ברשומות ומצא כי היטעני אתמול לגבי התאריך של אותה פגישה מכרעת, בה נקבעו באופן סופי ומוחלט יסודות ההתקשרות על עיסקת הנשק הגדולה והחשאית בינינו לבין צרפת. היא נתקיימה לא בסוף מאי כפי שהיה סבור אלא ב-23 ביוני. אמרתי לעצמי אין זה משנה ולא כלום - התקשרות שנעשתה חמישה ימים אחרי התפטרותי אינה בשום פנים תוצאה של ההתפטרות, כל שכן שיוסף אישר לי שוב כי השיחות בעניין זה החלו בתחילת אפריל ונמשכו כל אותו חודש וכן חודשי מאי ויוני.

באה לבקרני איבון וייל, אחותה של אליס וייל שראיתיה בדלהי, אף היא בת ישראל אהודה.

לארוחת ערב אצל צורים ואחרי כן יחד איתם לשגרירות, להרצאה על אסיה. שמעוני כל חברי סגל השגרירות ושליחים ישראלים שונים. היה ריתוק רב. זו הייתה הרצאתי השלושים וארבע על אסיה בפני קהל ישראלי.

כל היום נמשכה ההתלבטות בשאלת טיסתי מלונדון חזרה ללוד על פני ציריך, באיזה קווים אטוס על מנת לצהור בציריך ביום ב' ולהגיע ללוד בעוד אור ביום ג'? עסק זה גזל ממני זמן בלי סוף - שיחות טלפוניות ללא קץ וגבול עם השגרירות, "אל על" ומשרד "המילווה". התברר כי אין כל קושי להגיע מלונדון לציריך ביום ב' לפנה"צ, אבל המשך הטיסה מוקשה ביותר. אין "אל על" מציריך ללוד. אפשר לטוס מציריך לרומא וללון שם, אבל למחרת היום אין שום מטוס מרומא ללוד, ואילו לי יש הרצאה בת"א ביום ג' בערב. היש קשר דרך אתונה? שוב טילפּוּנים ובירורים ושוב תשובה שלילית. היש מטוס מרומא ללוד ביום ב'? יש ויש, "אל על", אבל דא עקא ש-"טווא" מציריך לרומא מגיע 10 דקות לאחר המראת "אל על" מרומא. היש מטוס קצת לפני "טווא"? יש ויש אבל אז לא אספיק לשאת נאומי בציריך. סמי נאמן כבר ניסה להעביר את כל הפגישה עם הארוחה למזנון נמל האוויר של ציריך, כדי לחסוך לי זמן, אך ללא הועיל - עדיין נשארה המראת המטוס מוקדמת מדי. ובכן שמא אפשר לעכב את "אל על" שימתין ל-"טווא"? זה ניתן, אם גם בקושי (מברק ללוד ותשובה מייד!). סוף סוף נקבעה תוכנית זוּ כשלפתע פתאום התברר פיתרון פשוט ביותר אשר משום מה נעלם לפני כן מידיעת כל המטפלים והמטרחים: ביום ב' אחה"צ יש מטוס ישיר מציריך ללוד של "סוויסאר" והוא ממריא בשעה נוחה לגבי ארוחת הצהריים. הרי ששיבתי לארץ מובטחת למועד הנכון ואין לי כל פתחון פה לבטל את נאומי למען "המילווה" בציריך.