יום ג', 12/3/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום ג', 12/3/1957

 

 

יום ג',  12/3/1957

 

בבוקר שיחה ממושכת עם יעקב צור על עניינים מעניינים שונים. הבאתי עמדי את פרטיכל "ישיבת ועדת חו"ב של המפלגה", בה התקפתי את הודעת ב"ג בגבעת חיים, וכן את הנוסח המלא של נאומי בכנסת. את אלה נתתי ליעקב לקריאה אתמול, והבוקר החזירם והעיר מה שהעיר. אמרתי לו כי יש בדעתי לחקור היטב את [יוסף] נחמיאס [נציג משרד הביטחון באירופה] לגבי ראשית פרשת העיסקה הגדולה, בדיוק מתי החלה.

בין השאר סיפר יעקב פרט מלבב. כשבא אתמול לנמל-האוויר לפוגשני, ראהו מנהל שירות הביטחון של הנמל ואמר לו: "ראיתי כי 'מסייה' שרת נאם בפרלמנט שלכם ותמך בממשלה; טוב עשה!".

בעיתונים ידיעות מרעישות על צעד מחוצף שעשה נאצר - לכאורה מפתיע, אך מאשר את הנחותי כי שתיקתו והתאפקותו אין לפרשן כהתפשרות, אלא כחיפוי על מזימותיו להחזיר את עצמו צעד צעד למצב הקודם ולגשת בבוא מועד למערכת פעולות נקם בישראל. ובכן, עם גמר הפינוי של רצועת עזה על ידי צה"ל הפסיק נאצר את דיממתו, הכריז כי מצרים מחדשת ללא דיחוי את שליטתה על הרצועה, מינה גנרל כמושל אזרחי של התעלה ושְלָחו מייד לעזה. נקל לשער את המרקחה שתקום עכשיו בישראל וכן את המבוכה במחמ"ד. רק המרשילד ודאי לא יתבלבל, שכן פעולת נאצר עולה בד בבד עם מישנתו על המצב המשפטי ברצועה.

בא סאמי נאמן לדבר על לבי בכל לשון כי אעשה דרכי חזרה לארץ - מלונדון - על פני ציריך ואנאם שם בארוחת צהריים, שאליה יוזמנו עסקני "המילווה" והחותמים הגדולים על שטרותיו מציריך, ברן ובאזל. משראיתי כי הוא מייחס לדבר חשיבות מכרעת אמרתי כי אעשה כבקשתו אם רק תובטח טיסתי לארץ על מנת שאגיע ללוד לכל המאוחר ביום ג' בצהריים. אם חלמתי על אפשרות להאריך שהותי בלונדון משלושה לארבעה ימים, הריהי נגוזה.

בא שמואל בנדור לשיחה פרטית. הוא התרכך ו"התאנש" הרבה בפריס וביחסו האישי אלי נתפתחה חמימות. כמדומני קרא לי פעם או פעמים "משה" - צעד מהפכני לגמרי מצד איש מרוסן ומכופתר זה. גילה לי כי נתמנה לבוא במקומו של שלמה קדר בפראג, זאת אומרת יועלה לציר.

לארוחת צהריים בבית בנדור, יחד עם [פנחס] שנער ופנחס ספיר - לקיים מה שנאמר "עורי צפון ובואי תימן". שנער בא ממינכן ואילו ספיר ישיר מאקרה, מלא רשמים מגאנה ומחגיגות עצמאותה. בישר לי כי מחר יגיעו לפריס [מגאנה] דוד וברכה.

הימים בפריס נהדרים - השמש מזהיבה את העיר ואווירת האביב משכרת. מה טוב היה לטייל, אם ברכב או ברגל, וליהנות ממנוחת גוף ונפש ומזיוו של עולם. אך מרגע בואי שתו עלי משחרי פגישות וגם לאחר כל סירובַי נותר מספר מספיק של אנשים שאין לדחותם כדי מילוי כל זמני עד אפס שעה.

ובכן כשם שביליתי את כל בוקר הפז בחדרי במלון בשיחות רצופות ורדופות זו לזו, כך חזרתי למלון מייד לאחר ארוחת צהריים ושוב החלה שרשרת מבקרים.

הופיע אמיל נג'ר [בדרכו מניו-יורק ארצה] כגיבור החוזר ממערכה כבדה ולו דעה משלו על התנהגות המיפקדה שלמשמעתה הוכרח לסור. תחילה קבע כי יש עכשיו לישראל מעמד מיוחד לגמרי בקרב אומות העולם, אשר אין כל דמיון בינו לבין מעמדה לפני מסע סיני: הפכנו גורם המכובד על הכל. הוא סבור כי על ידי תוספת התעקשות ותוך שימוש בתחבולות יותר מחוכמות יכולנו להשיג יותר משהשגנו. למשל, לגבי רצועת עזה יכולנו לטעון, כי מכיוון שמצרים הפרה הסכם ש"ן, הרי פקעה זכותה להחזיק ברצועה; לעומת זה, כיוון שהרצועה לא נכללה בתחום ישראל, אין גם לישראל זכות בה; נמצא כי זהו שטח "דְמַאי" [מוטל בספק] ולכן על או"ם בלבד להחזיק בו ולנצח על מינהלו. אמרתי כי אומנם אלה דברי אלוהים חיים, אך מה נעשה אילולא נתקבלו על דעת רוב או"ם, כולל ארה"ב, והרי ברור כי לא היו מתקבלים. יתר על כן, כבר חוללנו גדולות ופתחנו דף חדש בהיסטוריה העולמית ובתולדות או"ם על ידי גרימתנו להקמת כבי"ל [כוח בינלאומי]; כלום באמת היה או"ם נכנע לרצוננו והופך את עצמו למרוּת מרחבית? טען כי היה עלינו להתעקש בדרישתנו להשיג ממצרים הסתלקות מתביעת צד לוחם כנוגדת את הש"ן [הסכם שביתת הנשק]. אמרתי כי קיפחנו במו ידינו סיכוי זה על ידי הכרזה יזומה מצדנו על ביטול הש"ן. אילו הכרזנו כי אנו מוכנים ומזומנים לקיים הש"ן גם להבא, בתנאי מובן מאליו כי גם מצרים תקיימו, אבל הנה מצרים מפירתו ושמה אותו לאל על ידי טענת צד לוחם ולכן אם תתמיד בחטא זה נהיה גם אנו פטורים - כי אז היינו מביאים את מצרים במצוקה ומקילים על עצמנו. אך אנו קיפחנו במו ידינו את האפשרות להוקיע את חטא מצרים על ידי הזדרזותנו להכריז מצדנו כי הש"ן בטל ומבוטל.

אחריו בא נחמיאס. הוא עצמו טילפן - התנצל על אשר מאי-ידיעה על מועד בואי לא פגשני [בנמל-התעופה] באורלי וביקש מאוד לראותני. פנייתו הקלה עלי מאוד, יען אילו הוכרחתי להזמינו היה מתקבל רושם כי עשיתי זאת בכוונה תחילה כדי לערוך לו חקירה, וזה לא היה רצוי לי כלל ועיקר. משבא שוב סייע בידי. הודיעני כי הוא מסיים תפקידו בהנהלת רכש פריס וחוזר לארץ. אמרתי כי הוא רשאי להשקיף בסיפוק על פרשת פעולתו שנתקפלו בה הישגים כבירים להגברת כושר המגן של הארץ. שאלתי באיזה מצב כספי הוא עומד להשאיר את העניינים ותיאר לי את המצב בפרטי פרטים. אז חקרתיו על תנאי התשלומים ונתברר לי בפעם הראשונה כי יש כמויות נשק שעליהן עודנו חייבים עשרות מיליונים ויש כמויות שניתנו לנו לפי עקרונות "החכר והשאל", זאת אומרת הנשק נמסר לשימושנו בהיותו נחשב לקניינה של צרפת, ללא העברת הבעלות עליו לידינו. בשלב זה שאלתי: "אמור לי, מתי התחיל כל העניין הזה?" אמר: "באפריל". תיאר בפרטי פרטים כיצד נשתלשלו הדברים. הם טענו לצרפתים: "אתם מקדישים ומעריצים אותנו ככוח יחיד המסוגל לעמוד בפני נאצר, אך למעשה אינכם עושים לחזקנו אלא מעט מזעיר. אם באמת באתם לידי הכרה כי רק עלינו אתם יכולים לסמוך, איך תצדיקו את התגרנות שאתם נוהגים כלפינו, את הקושי שאנו נתקלים בו לגבי כל רכישה, את צמצום האספקה ואיטיותה?" כך טענו, עד שיום אחד נאמר להם: "טוב, אנו מוכנים לאשר עיסקה גדולה, אבל נעשה זאת באורח ישיר מצבא לצבא ובסוד כמוס". כך נמשכו השיחות עד שלבסוף נתקיימה פגישה בה נקבע הכל במסמרות ונעשה ברור כי יצאנו למרחב. שוב השביעו אז על סודיות אבל הודיעו כי הדבר נעשה באישורו של פינו - אומנם לא בידיעתם של אנשי "הרציף". שאלתי: "מתי נתקיימה פגישה מכרעת זו?" אמר "בסוף מאי". ניתר לבי. שאלתי: "האומנם בסוף מאי?" אמר "הן". שאלתי אם יוכל לנקוב תאריך. אמר כי יעיין ביומנו ויודיעני. אמרתי "הן פינו היה בארה"ב ביוני וחזר ב-20 בחודש או יום-יומיים לאחר מכן, האומנם ידע על עיסקה זו בטרם יצא לארה"ב?" אמר כי איננו זוכר תאריכי פינו, אבל הוא בטוח כי כן היה הדבר בסוף מאי. אז שאלתי מדוע לא גילו את העניין לצור - האומנם אין אמון בו כאיש שומר סוד, והאומנם יש חשד כלשהו כי רק משום שלו על ידו נתגלגלה המצווה היה צור מנסה לחבל בעניין? אמר: "לא, חלילה, יעקב נאמן בהחלט על סודות ולא יעלה על הדעת כל חשש של חבלה, אלא הם הושבעו על סודיות - הושבעו במפורש כי לא יגלו לאיש זולת אלה שהשתתפו במו"מ - ולכן לא יכלו לגלות". כאן בפעם הראשונה לא נאמר דבר-אמת. אמרתי כי הם חטאו חטא כבד. מה פירוש נשבעו על סודיות? פירושו כי קיבלו עליהם אחריות כי הדבר לא ייוודע למי שעלול לחבל (הפחד של אנשי הצבא הצרפתי היה מפני אנשי משה"ח הצרפתי!). עליהם היה לראות עצמם חופשים לגלות למי שמצאו לנחוץ. והלא כך נהגו. כלום כיחדו את הדבר מרה"מ? כלום לא סופר הדבר למישהו במטכ"ל? כלום רה"מ לא גילה את הדבר לשר האוצר? נחמיאס נאלם דום וניכלם. ברור כי יד שמעון פרס הייתה לגזור סודיות כלפי יעקב צור. בזה סיימתי והנחתי לו ללכת. שוב ביקשתיו לברר את התאריך המדויק.

בערב נסעתי עם נלי [וורטמן] למיסעדה החביבה עלי ב-Montorgueil rue - צרפתית שבצרפתית, ללא כל כחל ושרק אך משובחת ביותר במאכלותיה. הייתה שיחה מאלפת. נלי, אשר היא ובעלה [דוד] היו שניהם קצינים "שלי" במלחמת-העולם השנייה ונמנים על חסידי, הביעה את הדעה הרווחת כי עוד שליחותי לפני, ומחכה לי התפקיד ההיסטורי הגדול של השכנת שלום בין ישראל לשכנותיה. אמרתי לה: "מה את סחה? הן בינתיים נקבעות עובדות-ברזל בניגוד גמור למגמת השלום והאומה כולה מתחנכת במגמה הפוכה?" אמרה: "אין דבר. מיבצע סיני היה הכרחי - הוא הציל את המצב. אבל עכשיו יש לחתור מחדש לשלום - על כל פנים תבוא השעה לזאת - ואתה האיש, אין אחר". שוב הוכחתי את השטחיות הילדותית שבגישה זו נוכח התפתחות העניינים המרחיקה את השלום ומעבירה את סיכוייו אל מעבר להרי חושך - הן מפאת המצב המתגבש, הן לגבי נכונות העם ללכת בדרך השלום - אך היא נשארה בשלה ופקעה סבלנותי להתווכח עם אישה. רק התברר לי שוב איזה שורש עמוק שלח מסע סיני בנפשות כל בני העם.

אחרי הארוחה נכנסנו לאיזה קַבַּרֶה [קברט] ונכשלנו כישלון מחפיר. ניגנו מנגינות ריקודים ובאי המקום יצאו במחול, הייתי עייף עד מוות, וכשהתחילה סוף סוף "התוכנית" ונתגלתה כמשעממת ביותר ביקשתי רחמים ללוות את הגברת שלי הביתה ולחזור לבית מלוני.

 

העתקת קישור