[1]  המכתב נשלח לדמשק. נמצא בתיקי יקותיאל בהרב שבארכיון יד טבנקין.

[2]  התנשקות גברים פה-אל-פה, מעשה שגרה בתרבות הרוסית, מאפיינת את יוצאי רוסיה בארץ בדור ראשון ואף שני (ור' על "נשיקה חמה, מלאת לשד" לזרובבל חביב בסוף מכתב 44). לימים נדרש מ"ש ל"מוסד" זה ביומנו: בסוף תיאורו כיצד הטיל עליו הנשיא יצחק בן-צבי להרכיב ממשלה, רשם: "קמנו והתנשקנו ולחצנו יד (יומ"א, 9.12.53, עמ' 220: בספרו על בואו למשכן הנשיא, כדי לבשר לו כי עלה בידיו להקים ממשלה, ציין: "בן-צבי היה נרגש והתנשקנו" (שם, 24.1.1954, עמ' 319); ולהלן, בתיאור המתרחש בתום טקס השבעת הממשלה:

היו"ר אמר דבר ברכה קצר לממשלה החדשה והישיבה ננעלה. מייד הקיפו ח"כים מכל עבר את שולחן הממשלה. אני עצמי נמצאתי בתוך מעגל דחוס. מדינת ישראל הוכיחה שוב, כי היא ארץ שבה מתנשקים גברים עם גברים ולא נשים עם גברים, כמנהג ארה"ב. אחד המתנשקים הראשונים, ובחום רב, היה פנחס לבון ואחריו החרו רבים. ההתנשקות ה"יזומה" מצדי הייתה עם מורי [בג"ה] חיים בוגר [בוגרשוב], שהחל לבכות מרוב התרגשות (שם, עמ' 323).

נסעתי למשרד החוץ וספגתי ברכות מכל צד. וולטר [איתן] התנצל על שאינו מתנשק איתי - אנגלו-סכסי אין לו תקנה (שם, עמ' 324).

[משה] סנה ניגש אלי בבת-צחוק מאוזן לאוזן ואמר: "אישית - כל ברכותי! אילו לא התביישתי, הייתי מנשקך" (שם, עמ' 327).

בזיכרונותיו מ"ימי הנעורים עם זלמן רובשוב" כתב גרשום שלום: "כשנפרדנו [בברלין] על-יד השער, התנשק עמי כמנהג בני רוסיה" (דברים בגו, א, עמ' 55, עם עובד 1976).