[1]  רבקה עשתה באותם ימים בפ"ת, שכן סירבה לצאת עם משפחתה לר"פ. ב-9.6.1917 כתבה לדב:

דב! לפי שעה נודע לי כי משה כבר בר"פ. נודע לי דרך מקרה: סיפרו לי כי משה שרתוק הביא מכתבים מאבשלום גיסין [משפחת גיסין ישבה בפ"ת]... בקיצור, תמול בא הא' גולומב [לא זוהה] ברכבת מהגליל והביא את המכתבים. דיברתי עם האיש ואלה דבריו: הוא ראה את משה בדגניה עוד ביום השני. דיבר איתו. משה אמר לו כי קיבל חופש לזמן קצר מאוד ואחרי שישוב ילך לחזית בגדאד. הוא שמע כי משפחתו בר"פ ואחותו בפ"ת ובוודאי יהיה גם שם. מראהו טוב מאוד לדברי הא' גולומב [---] (אמ"ש: גרא, עמ' 188).

[2]  לחופשה ראשונה בארץ מאז הגיוס.

[3]  חזרה ליחידתו שבחלב.

[4]  על צדו האחר של מכתב זה לרבקה, הוסיפה עדה את המשפטים הבאים לאחותה:

יקירתי!

משה בא והינו כותב לך בעצמו. ביאתו הייתה כל כך פתאומית. אנחנו חיכינו לו שיבוא לא מוקדם מבעוד שני שבועות, וקיווינו שלזמן ההוא גם את תבואי הנה. אך אין מזל לישראל, ומה לעשות?

עוד טרם התרגלנו עם הרעיון שמשה בא, שהוא נמצא איתנו והינו צריך לעזוב אותנו בקרוב. ביום הראשון ייסע לפ"ת ומשם ייסע ישר לצפון. הוא קיבל חופש אך לימים מועטים ולא יוכל לעשות אחרת. צריך להשלים עם זאת ולהיכנע.

עדה