יום ג',  17/5/1955

 

סוף סוף נשלחה האיגרת המעונה כה רבות לאו נו, לאחר שינויים ותיקונים נוספים. הכוונה היא כי דוד הכהן בהגישו אותה יציע כי ר"מ בורמה ישלח העתק ממנה לעמיתו בניו-דלהי. ספק בעיני אם ג'"נ [ג'ווהרלל נהרו] יתפעל ממנה.

בעיתונות נחשול של בשורות טובות, ישועות ונחמות, על התפוגגות המתיחות הבינלאומית - המעצמות הגיעו להסכם על אוסטריה, יש הסכמה לפגישה מרובעת על גרמניה, סיכויים להסדר במזרח הרחוק, הכל מתנבאים להתפייסות הדדית ואפילו המלאך הרע דאלס עונה אמן. קיצורו של דבר - העולם טס בסילון לתוך גן עדן של שלום. קראתי אלי את גדעון ואת יעקב ואמרתי הבה נחשוב מחשבות ראשונות כיצד תשפיע תפוגה זו על מעמדנו, כלום לא ניתן לחזות התרופפות הלהט והאטת הקצב של מסע ארה"ב לשילוב המזה"ת במערכות הגנתה? בנסיבות אלו ודאי יֵקל לנו למנוע התקשרויות נוספות עם ארצות ערב (על פני עיראק) מלהשיג התקשרות עמנו. דעת אנשי עצתי הייתה כי זוהי אחת האפשרויות אבל קיימת גם אפשרות אחרת: דווקא הארגעה, אשר בריה"מ תציגה בתעמולתה כפרי יוזמתה, תרחיב פתחים לחדירת השפעה סובייטית לכל "החללים הריקים" ולכן תחייב מאמצים נוספים מצד ארה"ב לבצר מעמדה בהם ולהקים מחסומים כלפי בריה"מ - אלא במצב זה ייתכן ותסתפק ארה"ב בבריתות-מגן ולעת עתה לא תנקוט מדיניות פעילה של זיון.

שאלה שהוטרדתי בה במשה"ח - הופעת תזמורתנו הפילהרמונית, העורכת עכשיו מסע של תפארת ותהילה באירופה, לפני האפיפיור. המנצח קלצקי הגה רעיון זה לפני צאת התזמורת לדרך ונמלך בדעתי. אמר כי אפשר להציג הופעה זו כגמול לכנסייה הקתולית על הצלת יהודים בימי השואה. אישרתי והוריתי ל[אליהו] ששון לברר על ידי הנונציוס ברומא אם יתקבל הדבר על דעת האב הקדוש, הידוע כחובב נגינה. התשובה הייתה חיובית. אבל עכשיו התברר כי לפי צירופי לוחות הזמנים של התזמורת מזה והאפיפיור מזה אין מועד אחר לנגינת התזמורת בוותיקן אלא בעיצומו של חג השבועות. לכאורה ברור כי במצב זה אין מנוס מביטול ההופעה ומי כאפיפיור מבין כי איסור דתי מכריע כנגד כל שיקול אחר. אבל ציר ישראל ברומא סבור אחרת. במברק צפון הוא מנסה להוכיח כי מכיוון שאין התזמורת מנגנת הפעם תמורת תשלום כלשהו, אלא רק לשם שמים, כביכול, הרי אין בהופעתה זו משום חילול החג. היגיון מפתיע מצד נציג ישראלי דגול והוכחה ניצחת ומדאיגה ביותר לקיהותה או להיעדרה הגמור של תחושת המציאות והפסיכולוגיה היהודית. עניתי כי אין להעלות על הדעת הופעת התזמורת ביום חג אפילו הוטל עליה לנגן לפני כיסא הכבוד - אם אין את נפשנו לגרום להתפוצצות בארץ ולשערורייה ברחבי תבל.

ב-10.30 עד 1 ישיבת ועדת חוץ וביטחון בכנסת. עניתי על שרשרת ארוכה של שאלות והסברתי יריעה רחבה של עניינים, בזה הדיונים עם ארה"ב ואנגליה, המתחולל במערכות המזה"ת, ענייני המו"מ עם ג'ונסטון, המגע עם מצרים, השבויים בסוריה ובלבנון, רכוש יהודי עיראק, ביקורו הקרוב של או נו, מסקנות ועידת בנדונג, היחסים עם תורכיה, סיכויי העלייה מבריה"מ ומהגרורות ועוד ועוד.

כתום ישיבה זו נעניתי להפצרת כסה וישבתי יחד איתו - על עקרבים! - עם אליעזר ליבנה לבירור בעיית מעמדו במפלגה. תסביך יחסים זה צץ מייד בכל חולניותו הממארת. כסה עשה מאמץ נואש לשכנע את הבן הסורר כי יחזור למוטב קודם כל על ידי מכתב למזכירות, בו יודה בסמכותו של המוסד לביקורת. ליבנה עמד במירדו. לבסוף הצעתי כי אחבר טיוטה אשר אולי תתקבל על דעתו. למעשה נתרחב הפרץ בין ליבנה לבין המפלגה ונתמלא שנאה הדדית ו"אש נקמות" עד להיעדר כל סיכוי של "חזרה בתשובה" מצדו ו"קבלת תשובה" מצד המפלגה.

סופי קליבנוב, אשתו של סגן יו"ר הכנסת, באה להציג מועמדות בעלה לשירות החוץ. נראה כי הצה"כ אינם מתכוונים להעמידו הפעם לכנסת - הוא יותר מדי ג'נטלמן בשבילם - ואפשר גם קצה נפשו בחברתם. יש בו כמה מעלות חשובות, אך זקן הוא ונעדר כל יוזמה וכושר-מחץ.

אחה"צ ניגשתי יחד עם צפורה אל הרופא דוסטרובסקי לבקש שוב ארוכה לגרויי עור רגלי המתחדשים מזמן לזמן. ראינו את יוכבד שחזרה משליחות מועצת הפועלות בארה"ב מלאה ביקורת על שיטותינו החינוכיות באותה יהדות, כדרך כל שליח בעל מצפון, החוזר חדור הכרה כי עם סיום שליחותו צריכה להתחיל תקופה חדשה בתולדות השליחויות לאור ניסיונו האישי ומסקנותיו.

המנכ"ל [ולטר איתן] בא לביתי וישבנו על שורה ארוכה של עניינים שוטפים במשרד. נפלא ומרגיע מאוד לראות כיצד מתחת לשטח העליון והנסער של בעיות מדיניות, חילוקי דעות והתנגשויות וסיבוכים, אשר לא תמיד המנכ"ל נוקט בהם עמדה ותורם להם תרומה בעלת משקל, הריהו שוקד בלי הרף על ענייני המינהל, על יחסים עם אנשים במשרד ובייחוד בנציגויות, על יישור הדורים בין עובד לעובד ובין עובד למשרד, על עתידם של אנשים בשירות, על הטפת מוסר להם בשעת הצורך ושמירתם מטעויות ועל המון-המון עניינים פעוטים לכאורה אשר כל אחד מהם יכול ליהפך לשערורייה אם לא יוסדר כהלכה ובעוד מועד - וכל זה מתוך מסירות בלי גבול, שקידה שאינה מתרופפת אף לרגע, נאמנות אישית מוחלטת וחוסר כל רדיפת פרסומת וכבוד אישי.

הופיעו רֵנה ובוריה ברמן, המתרוצצים בארץ שטופי בולמוס של צילום מראות נוף ומחזות חיים לסירטם הישראלי החדש. הבוקר עשו בבית נקופה, בשעת ביקורה השבועי של צפורה שם, וצילמו מראות מעבודתן התרבותית של המתנדבות הנימנות על מחנהו של יעקב מימון.

לפני יום-יומיים ניסיתי לעשות חשבון עם שמאי כמה ימים עברו ללא קורבן מצדנו בגבולות, הן המצרי הן הירדני. כמה פעמים קרה שמייד לאחר שנתתי דעתי על אריכותה היחסית של תקופת הפוגה בא אסון חדש. כן היה גם הפעם. יעל ורד טילפנה להודיע על פורענות חדשה באזור הרצועה, ליד כיסופים. סיור שלנו גילה מוקש גדול בטרם גרם נזק כלשהו. אבל מכונית שהובילה את מיפקדת הגוש למקום המעשה לשם חקירה עלתה בדרכה על מוקש אחר. ארבעה קצינים נפצעו, מהם שלושה קשה ואחד מאלה מת כבר מפצעיו.

פעמים אין ספור קרה הדבר, אך האפשר להתרגל? כל מה שאתה מסביר ומטיף לעצמך ולזולתך, כי כזהו הגורל ואין מנוס ממנו ושומה להחזיק מעמד ומי יודע כמה זמן יימשך וסוף הביטחון לבוא - אינך עומד בפני מחץ הידיעה על קורבן חדש, על חיים צעירים שנקפדו, על סכנה הנשקפת לאחרים. מייד נהרס שיווי המשקל הפנימי, בנפשך כאילו שקעה השמש ונשתררה אפלה, אתה יודע את הזעזוע שנגרם לציבור כולו, אתה חש בגיאות חדשה של יצר הנקם ולבך מתמלא חרדת-אימים.

בשבע נתכנסה בבית ישיבת חברים - מטה הבחירות בתוספת רבים, כארבעים בסה"כ - לדיון במסקנות הבחירות בהסתדרות וליקחן לגבי הבחירות לכנסת. לבי היה בל עמי ולא הקשבתי להרצאות. עוד לפני פתיחת הישיבה הופיע משה דיין והוציא את ב"ג אל הפרוזדור. הכנסתים ל"חדר העגול" והמתיקו סוד. משיצאו אמר לי הרמטכ"ל כי ב"ג מבקש לסדר בהפסקה התייעצות של חמשת החברים. ב-8.30 הכרזתי על הפסקה לשתיית תה ונסתגרנו ב"חדר העגול". זיאמה עזב משום-מה את הישיבה קרוב לפתיחתה ואיתנו היו רק גולדה ואשכול.

הרמטכ"ל פתח בהרצאה על המאורעות האחרונים. היה מעשה ויחידה שלנו עברה בלי משים את הגבול לתוך סיני, נתקלה בערבים, פתחה אש, הרגה אחד ופצעה אחדים. חציית הגבול נעשתה בטעות - אין שם סימון בעטיים של המצרים, השטח כולו גבעות חול ואין להבחין בו קו כלשהו. פתיחת האש הייתה ללא הצדקה והמפקד ייתן הדין. אין ספק כי נגונה על תקרית זו. ושוב היה מעשה ומכונית צבאית-טכנית שלנו, עם נגררת שנמצאה בקרבת הגבול, ביקשה להסתובב ועשתה סיבוב גדול ואגב כך חדרה לתוך הרצועה והמצרים פתחו עליה אש - משראוה בשטחם - ובא משקיף או"ם והחרים את המכונית, גם לקח משני החיילים את רוביהם ושילחם לחופשי. אח"כ מסר את המכונית - שוויה כ-20,000 דולר - ואת הרובים למצרים. מייד התרתח ב"ג והקציף: "כיצד העז איש או"ם למסור למצרים ציוד צבאי ישראלי שנמסר לידיו?" אבל כבש רוחו ונתן לדיין להמשיך: "והנה היום קרה מה שקרה והוברר כי המוקשים הונחו זה מקרוב והם תוצרת בריטית משוכללת, הווה אומר הנחתם מעשה ידי צבא, ולפי כל האותות והמופתים אין לראות בהם המשך ותגובה לשתי התקריות הקודמות, שקולרן תלוי בנו, אלא ברור כי זוהי תוקפנות יזומה ולכן יש להגיב." הוא ושה"ב בעצה אחת בעניין זה ועל כך יש להתייעץ. כאן הציע שלוש תוכניות, אשר מייד התברר כי רק אחת מהן באה בחשבון - מתוך כל מיני שיקולים. התוכנית הזאת היא להתקיף מוצב במרחק ק"מ אחד מהגבול, בקרבת מקום למוקשים, על מנת לכובשו ולהסתלק ממנו. היחידה המצרית שבמוצב היא שתי כיתות, ייתכן שהוגברו, ואז זאת אומרת 30 חיילים. מצדנו תופעל פלוגה. היחידה המצרית מחופרת היטב. אולי תברח אבל יש להיכון להתנגדות שתעלה גם לנו בקורבנות. כן יש לחשוש לתגבורת, אולי משני צדדים. זה יחייב חסימה ועלול להכניסנו לתוך קרב או קרבות נוספים כאשר בתקרית עזה. חשש אחרון זה רחוק, אך אין להוציאו מהחשבון. אם כוח המוצב יברח גם לאחר התנגדות ראשונה, אפשר יסתיים המבצע ב-5-4 הרוגים מצרים, אבל לאחר הניסיון של עזה, כשמספר הקורבנות משני הצדדים עלה בהרבה על מה שניחש באוזני, הריהו נזהר מלהתחייב.

ב"ג דיבר קצרות. אילו הוא היה הממשלה היה קורא לברנס ואומר לו: "או אתה מסדר את העניינים תוך שבועיים-שלושה ושם קץ אחת ולתמיד להתפרעויות אלו - או אנו נוטלים לעצמנו חופש פעולה. אבל ייתכן לומר זאת רק אם יש כוונה ברורה לפעול נמרצות: לכבוש את הרצועה ולהחזיק בה, כולה או קצתה, ולשם כך להכריז על ביטול הסכם ש"ן. אך הוא יודע היטב כי כיום אין לדבר על כך ואין את נפשו לעורר את הוויכוח מחדש ולכן הוא בעד הפעולה המוצעת.

היה ברור לי כל חומר העניין: ספסרות שמא נצליח להיחלץ במספרים קטנים עם הסתכנות במרחץ דמים חדש, לנו ולהם. נוסף זה, עצם חציית הקו על ידי כוח צבאי סדיר מתקיף על כל תוצאותיה המדיניות. לעומת זה, המפלגה פסקה כי עניינים אלה יוכרעו בסוד החמישה. בשלושת המקרים הרציניים האחרונים - פטיש ונחל עוז מצד מצרים וזכריה מצד ירדן - נמנעו מעשי תגמול. עכשיו הוגדשה הסאה.

נתתי לגולדה ולאשכול לדבר תחילה. שניהם לא גילו שום התלהבות למוצע - אשכול הרבה פחות מגולדה - אך שניהם סברו כי לא ייתכן לא להגיב ומוטב מיבצע זה על כל סיכוניו מאפס מעשה. באזור הספר עלולה לבוא שוב התמוטטות והציבור כולו לא יבין ולא יוכל כלכל חיבוק ידיים נוכח התגרות כה קטלנית.

אודה כי רפו ידי ולא עצרתי כוח להתווכח כיאות. כבר נתגבש רוב של שלושה וההכרעה הייתה ברורה. שאלתי את הרמטכ"ל אם אומנם רשאים אנו לשלוח למוות בחורים יקרים בתגובה על מות חבריהם. אמר כי מוטב לנפול בקרב מלהיהרג במוקש. אמרתי: "אבל אם כתוצאה מזה שוב יונחו מוקשים ושוב יפלו בחורים?" שאלתי אם לא ברור לו כי כל פעולות הייקוש באו בעקבות תקרית עזה. ענה בחיוב. אמרתי: "משמע כי במקום למנוע התקפות מצריות נוספות שימש עניין עזה עילה להן." ענה כי אלמלא עזה היה המצב מחמיר ממילא וכי רק על ידי החמרה נוספת מצדנו אפשר להביא את השלטון המצרי לידי אמצעי-מנע נמרצים. הראיה - כניסת ה"ליגיון" לגבול ירדן כתוצאה ממעשי תגובה. שללתי כי הדבר מוכח לגבי רצועת עזה. אמרתי כי אני רואה את הסיכון של ליבוי מדורה חדשה הרבה יותר חמור מהסיכוי של בלימת יצר התוקפנות. גולדה טענה: "ובכן, לא לעשות כלום?" ידעתי היטב כי הכל חושבים אותה שעה - אם כי אין מגיד - כי אפס-מעשה בשעה זו הוא מכה אנושה לנו בבחירות והסגרת אלפי מצביעים לחי"ת [תנועת החרות] ולת"ו [אחדות העבודה]. אילו היו לי תומכים הייתי מוכן לעמוד גם בפני שיקול זה, אבל הייתי יחידי. אמרתי כי אני מתנגד להצעה אבל נוכח ההסדר שנקבע אין לי אלא לקבל את הדין. אפשר היה אולי לצפות כי מישהו מהחברים יאמר כי אחרי הכל לא ייתכן להטיל על ראש ממשלה אחריות למעשה שהוא מתנגד לו. איש לא אמר זאת.

בהמשך השיחה המתוחה התפרץ ב"ג בנאום געשני על פשעי נאצר - כאילו לא ישב בשיחה חשאית בתוך חדר קטן וסגור עם ארבעה חברים מהקרובים לו ביותר ומהאחראים ביותר לענייני המדינה, אלא עמד וחצב להבות באסיפה פומבית או לפחות באוזני איזה עיתונאי אמריקני. יש ללמד אותו לקח שוב ושוב - או יעשה את המוטל עליו או ייפול. אפשר בהחלט להפילו וּמִצווה לעשות זאת. מיהו בכלל - "נאצר-שמאסר" זה? וכהנה דברים צְרופי היגיון וצְלולי שיקול.

שאלתי את הרמטכ"ל לאימתי מכוון המיבצע. אמר כי למחר ואולי - אם יהיה נימוק לדחות - למחרתיים.

חברים מבחוץ, שלא היה להם מושג על מה מדובר בפנים - מעטים מאוד שמעו בכלל על המוקשים החדשים, יען הדבר טרם נתפרסם ברדיו - הפגיעו בנו לסיים ולא לשבש את מהלך הישיבה הגדולה. סוף שיצאנו וחזרנו לדיון בבחירות והישיבה נמשכה עד שעה מאוחרת. לא לקחתי כל חלק בה והשתמשתי בהזדמנות לברר כמה עניינים שוטפים עם חברים שונים. בין השאר הכנסתי ל"חדר העגול" את איסר וסיפרתי לו על המתרחש. האיש הגוץ והחכם הזה העיר רק הערה אחת: "מדוע לא שאלת אותו מי יבוא במקום נאצר?"

עם גמר הישיבה הכנסתי את ב"ג ואת גולדה שוב ל"חדר העגול". אשכול הלך בינתיים הביתה. אמרתי כי אינני מעורר את השאלה מחדש. ברור לי כי זו עלולה להיות סתימת הגולל על חוזה הביטחון עם ארה"ב, כי זהו עלול להיות בכלל חורבן מעמדנו. לא הוספתי מה שחשבתי - כי זה עלול להביא לידי חיסול מעמדי האישי. אבל הוכרע - הוכרע. באתי להציע כי לגבי הפרסום נשנה הפעם מהנוהג הנפסד שנקטנו עד כה. כשהצד שכנגד יוזם מעשה נגדנו - בידנו יוזמת הפירסום ואז אנו first with the new [ראשונים בחדשות]. לא כן כשאנו יוזמים פעולה. אנו מניחים אז לצד שכנגד את בכורת הפרסום והוא עושה זאת בקולי קולות ובהגזמה הרסנית. אנו נגררים אחריו בגירסתנו כעבור זמן והיא לוקה בשלושה חטאים: איחור, הצטדקות וכזב. הבה וננקוט הפעם נוהג חדש. אם עשינו מעשה - יהא לנו האומץ להכריז עליו. לפחות תתפרסם האמת ונצא מן העניין אם לא בשלום אזי לפחות בכבוד. ב"ג קיבל מייד את ההצעה. אמרתי כי על דובר צה"ל להיות זריז ביותר ולדאוג לפרסום הסיפור עוד באותו לילה, על כל פנים לא יאוחר מהמישדר הראשון של "קול ישראל" בשבע בבוקר.

האתנה כאן את מצב רוחי והלך מחשבותי באותו לילה? אמרתי לצפורה כי בפעם השלישית הוכרע הערב דבר יציאתי מהממשלה.

בפעם הראשונה - כאשר נשארתי במיעוט בתוך סיעת המפלגה שבממשלה בהצבעה על ביטול הסכם ש"ן עם מצרים;

בפעם השנייה - לאחר נאומו של ב"ג באיצטדיון;

זו השלישית.

בשבתי אחרי חצות על הניירות הגעתי למברק של רג'י [קדרון] מניו-יורק: סגנו הפאקיסטני של המזכ"ל, מיודעי [פרופ' אחמד ס'] בוכארי, איש רם-איכות, אמר לרג'י כי אין כל סיכוי להביא את מצרים לידי היענות חיובית להצעה על פגישה עמנו בדרג גבוה. טילפנתי לשמאי להכניס ידיעה זו, בהסוואה נאותה, לעיתונים עוד הלילה. ראיתי בזה תוספת הכנת דעת הקהל לקראת תגמול נמרץ מצדנו: אם המצרים אינם מפסיקים את התפרעויותיהם הרצחניות ועם זה מסרבים להיפגש לטיכוס עצה על אמצעי ביטחון - אין לנו ברירה אלא לפעול על דעת עצמנו להשלטת הביטחון.

רק כעבור זמן התחלתי נותן דעתי על קטעי דברים שקלטתי מהוויכוח הממושך על סיכויי הבחירות לכנסת והפעולה המתחייבת לקראתן מצדנו, מתוך לימוד לקח מהתורפות שנתגלו במערכת הבחירות להסתדרות. ב"ג הציב שוב את הדגש החזק - ובכל התוקף שהוא מסוגל לו - בעניין שינוי משטר הבחירות, שהוא קרא לו הפעם "המהפכה המדינית" ההכרחית להצלת המדינה מהתפוררות פנימית. והנה חשבתי כך. אם נשיג רוב - אפילו % 51 - נוכל לבצע את "המהפכה" ועשה נעשה זאת. אך לזה אין כל סיכוי. לעומת זה אם ננחל מפלה בבחירות וקרנם של "הכלליים" ושל מיעוטים אחרים תרום - גם אז יש סיכוי ל"מהפכה", יען "הכלליים", ואולי גם אחרים, יתעודדו אז להקים חזית משותפת איתנו לשינוי המשטר. משיראו עצמם במעלה - יראו תקווה להתחזקות נוספת בכוח הבחירות האזוריות. אבל גם אפשרות זו רחוקה מהמציאות. קרוב לוודאי כי "הכלליים" יירדו בבחירות אלו - יפסידו לטובת "הפרוגרסיביים", אולי קצת גם לטובתנו. על כל פנים אנו חותרים לא לרדת אלא לעלות, ואם אין לנו סיכוי להיות רוב הרי יש ויש לנו סיכוי להגדיל את האחוז מ-% 37 ל-% 40 ואולי ליותר מזה (זאת אומרת עם הערבים מ-% 40 ל-% 42 או % 43 ואולי ליותר מזה). והנה דווקא במקרה זה ירדו פלאים המניות של "המהפכה", יען "כלליים" שיפסידו בבחירות אלו, וכל שכן מיעוטים אחרים, לא יהיו עליזי התקפה אלא מרירי התגוננות, ידבקו בקנאות מחודשת בבחירות היחסיות וידחו בתוקף כל מחשבה על שיטה אזורית, אם מלאה או חלקית לפי מהדורתו של סרלין. בבוא העת אביע תורה אפיקורסית זו באוזני ב"ג. אין כל טעם לעשות זאת בשלב זה.