יום א', 8/5/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום א', 8/5/1955

 

 

יום א',  8/5/1955

 

היום הרת עולם - הבחירות לוועידה השמינית של ההסתדרות - מפקד ארצי עצום של חצי מיליון איש ואישה, פי שלושה וחצי ממספר הבוחרים שהיו להסתדרות לפני שש שנים - מיבחן ראשון ליחסי הכוחות במדינה לקראת ההתמודדות המכרעת שתבוא בבחירות לכנסת בעוד כחודשיים וחצי. היצביעו המוני העולים החדשים בערים ובמעברות ובכפרים ואיך יצביעו; במי יתמכו המוני הנוער שהצטרפו להסתדרות והם בוחרים בוועידתה זו הפעם הראשונה; היתחזקו סיעות השמאל ויחבלו ברוב של מפא"י, או אולי בכל זאת יצליח רוב זה להחזיק מעמד ואף לגדול קצת?

נסענו שנינו קודם כל לקלפי האזורית - צריף פרוץ ונאלח ליד הבניין המוקם למעון הסטודנטים בקריית שמואל - והטלנו את האלפ"ין לתוך הפח. מצאנו שם תור קטן ועמדנו בו עד שהגענו לפנאי ולפנים.

לפני ישיבת הממשלה שאלני רוקח אם אומנם תשובתי השלילית בעניין אחוז החסימה היא בבחינת כלה ונחרצה. כשאמרתי הן הודיע חגיגית כי הוא כותב מכתב אלי ואל ב"ג. שאלתיו מה פשעו של ב"ג ולא ענה דבר ברור. עד הערב לא נתקבל המכתב ואין לי מושג אם מתבשר ממנו משבר קואליציוני חדש או שכוונת "הכלליים" לצאת בו ידי חובה במחאה סתם.

ישיבת הממשלה התפוררה למספר רב של פכים קטנים ונסתייע לנו לחסל כמחציתו של סדר היום הארוך. רוזן עורר שאלת הצעת אי-האמון שעתידה להכניס מק"י לכנסת עם חידוש ישיבותיה מחר - עקב נאומו של ב"ג באיצטדיון של רמת גן ביום העצמאות. מדוע דווקא מק"י ראתה להתעבר על נאום זה -- חידה היא אשר פיתרונה יתגלה מחר. רוזן לקח תחילה דברים עם ב"ג ומצאו שש אלי קרב - מוכן ומזומן להשיב לחורפיו דבר. בישיבה הודעתי כי זה לא ייתכן. הצעת אי-האמון מכוונת לממשלה כולה ולא לשר הביטחון אישית ולכן יהב התשובה מוטל על רה"מ. כתבתי פתק לגולדה בו הבעתי תהייה כיצד אוכל לקבל עלי אחריות לאותו נאום ולעומת זה כיצד אוכל להסתייג ממנו בפומבי. ענתה לי כי חזקה עלי שאמצא מוצא מן המצר - "עוד לא ראיתי כי נכשלת בניסוח גם דברים חמורים ועדינים".

לארוחת צהריים בבית להקת אורחי חוץ, רובם אמריקנים ומיעוטם אנגלים: הגביר הנודע [מוריס] האפט, מראשי ה"ג'וינט", הגנרל היהודי [מוריס] טרופר, עוד אחד מאינדיאנפוליס, כולם עם רעיותיהם, הפסנתרנית אירמה שונברג (לשעבר), כיום רדימאכיר עם בעלה המתמטיקאי, גרמני נוצרי אנטי-נאצי, בא לארץ לאחר שעשה כמה חודשים בשליחות מדעית בהודו, ונוסף על אלה מיודעינו משה ופאני גלאסר מגלזגו, וכן ממי שליט ותמר קולק. הייתה אווירה חמה ביותר והשישייה האמריקנית בייחוד התמוגגה מנחת - מכל מראה עיניהם בארץ ומזיו השכינה החופף על הכל ומנוי ביתו של רה"מ ומהכבוד והסברת הפנים וכו'.

 מייד אחרי שנפטרו נסענו לבית הנשיא להיפרד ממנו ומרחל ערב צאתם לחופשה של מסע בים על סיפונה של "נגבה" בואכה מרסי וחזרה.

חזרנו וקיבלנו לתה את אברהם פרידמן [מארה"ב], חברה לכיתה של צפורה ואשתו מרי. הללו נרעשים ונרגשים ממה שראו - אברהם לאחר שלא היה בארץ שש שנים ומרי, קומוניסטית-טרקלינאית לשעבר, המבקרת בארץ זו הפעם הראשונה. עיני אברהם זלגו דמעות מרוב התפעמות.

לפנות ערב בא גדעון רפאל. זה ימים שלושה שמָשָה ידי מההגה במשרד החוץ וגדעון בא להחזירני למסלול. הדבר הכבד שנפל בימים אלה - הפרץ החדש שנבקע בחומת אספקת הנשק למדינות ערב דווקא מצד צרפת, העומדת למכור נשק כבד רב למצרים ועל ידי כך לשים לאל כל מאזן שנשמר איך שהוא עד כה. ארה"ב שעיניה למרוּת ואינה הולכת שולל אחרי ממון מסרבת למכור נשק למצרים ומוכנה להמתין עד שתיאות מצרים לקבל ממנה נשק חינם ולהכניס צווארה בעול הפיקוח הצבאי, ואילו צרפת, שעיניה לביצעה, ששה לקראת הזדמנות למכור כמויות גדולות ולזכות בדרך זו למעמד-מה. כך התהפכו היוצרות, ובעוד ארצות-הברית, שהיא אב-נזקים מבחינת חימוש ארצות ערב, נעצרה וחדלה לספק נשק, פרט לעיראק, הרי צרפת, שהייתה עד כה משעננו היחיד, מוכנה לשפוע נשק לאויבינו בנפש.

שמחתי לשמוע מפי גדעון כי בשיחה עם ברנס ערב צאתו לקהיר כדי לברר סוף סוף אם מוכנה מצרים ל"פגישה בדרג גבוה" ביקשוהו אנשינו לתבוע מידי המצרים את שחרורה של "בת גלים". אם רק נצליח לקבל לידינו אוניונת זו, ולו גם בנמל מוצאה במסאווה, נוכל לגשת למיבצע [שיוטה לנמל] אילת. השאלה היא אם הצבא יהא מוכן לקבל על עצמו את הגנתה או שיתחיל לטעון כי הגנת המעבר לאילת מחייבת... כיבוש רצועת עזה.

כל הערב ישבתי על ניירות ובינתיים עקבתי אחרי מהלך ההצבעה בשלביה האחרונים. עם חצות ולאחר חצות התחילו מגיעים הסיכומים: בחיפה 80 אחוז, בת"א 70 אחוז, בירושלים 76 אחוז. נראה כי ת"א התנהלה בכבדות יותר מערים אחרות. אף על פי כן חברינו במטות נתעודדו מאוד מהתמונה הכללית. מחר בבוקר נראה.

העתקת קישור