במשרד רה"מ שיחה עם יוסף וייץ. הוא עומד לצאת עם יואב צוקרמן לצפון אפריקה.

מטרה ראשונה - לימוד שיטות ייעור חדשות והכשרת קרקע בהרים.

מטרה שנייה - בירור אפשרויות השימוש ברכושם של יהודים המוכנים לעלות לארץ כתמורת פיצויים לערבים-פליטים.

מטרה שלישית - בדיקת נכונותם של ערבים-פליטים מאלה שניתן להיפגש עמם באירופה להיכנס בסידורים מעשיים של קבלת פיצויים וחיסול תביעותיהם.

את המשימה השלישית יבצע בשיתוף עם [יהושע] פלמון ועם [אליהו] ששון. בעניין זה רב הסבך - גדעון רפאל מבקש להטיל על פעולה זו את מרותו. [מרדכי] שטנר תובע את זכות המצווה לעצמו, שכן הוא האוחז ברכוש הנטוש שבארץ. וייץ אינו מוכן לשיתוף פעולה עם שטנר וגם לא לקבלת פיקוחו של גדעון. כל העניין עודנו טעון הכרעה וזו ודאי לא תבוא אלא לאחר הבחירות.

שאלתי את וייץ מדוע אין גרנות מקבל עליו דין מחלתו האנושה ומופיע בציבור מבלי להשגיח ברושם הכאוב שהוא עושה. ענני כי אין עצה - יש כאן באמת צער בעלי חיים, אבל האיש אינו מוכן לוותר והעניינים באמת משתבשים עקב מחלתו והתעקשותו להתעלם ממנה. אבל מיניה וביה יצא וייץ לתבוע ביצוע תוכנית מיזוג הרכוש הקרקעי של המדינה עם רכוש הקה"ק לשם ניהול אחיד - הווה אומר ניהול בידי הקה"ק - וזה בשעה שקמו עוררין רציניים על התוכנית, בכלל זה ב"ג, וכן בשעה שבראש הקה"ק עומד חולה אנוש אשר אין בשום פנים לסמוך על כושר עבודתו ואיזון שיפוטו. אמרתי כי אין לחלום על התקדמות ממשית כלשהי לקראת הגשמתה של תוכנית זו בתקופה שעד לבחירות ואחרי כל הדברים האלה הודיעני וייץ כי קצה נפשו בעבודת הקה"ק, כי אין לו כל סיפוק בה ומנוי וגמור עמו לפרוש ממנה - ואגב כך רמז כי הוא מוכן ומזומן לעבור לשירות המדינה, אם יוצע לו תפקיד יאה. בילבלוני לגמרי הקפיצות והסתירות הללו - רק לפני דקות מספר טען לחיותו של מוסד זה ששמו הקהק"ל והוכיח באותות ובמופתים כי אין כמוהו לשמש מנוף לתחיית הרוח הציונית בגולה - והנה הוא מוכן לנוטשו ומדבר עליו כעל משהו שכבר נתייאש ממנו.

וייץ סיפר על שיחתו עם ב"ג. "הזקן" אש וגופרית על תוכנית המיזוג. הוא כופר בזכות קיומה של הסוכנות וכן של הקה"ק; הכל צריך לעבור למדינה; ההסת' הציונית תעסוק בהפצת השפה העברית - דברים ידועים ונדושים, שאין בהם שום תושייה. מכלל הדברים למד וייץ - וב"ג אמר את הדברים במפורש - כי יש לו תוכנית שלמה ומקפת לשינוי המשטר בארץ, כולל גם יחסי המדינה וההסת' הציונית, והכל מכוון לתיקון עולם במלכות שדי אשר שמו חזית חלוצית ומשטר חלוצי; אם תתקבל תורתו זו בשלמותה כי אז יעמוד בראש, ואם לא תתקבל אזי יפרוש לחלוטין מכל תפקיד ממלכתי ומכל פעולה ציבורית אלא יתמסר לגז צאן (השיחה התנהלה בשדה-בוקר, תוך שב"ג גוזז טלה).

רוקח בא להתרות בי כי בישיבה הבאה של הממשלה יציג עשר שאילתות ביחס לאחד במאי. אמרתי לו כי יבין אחת ולתמיד, כי אחד במאי הוא חגו של ציבור הפועלים בארץ אשר ראוי לכל ממשלה בישראל להתחשב בו ולכבדו. החל טוען - שַלַמה אין הדבר כך באנגליה ובאמריקה. אמרתי: "כלום מפיהן אנו חיים? - אצלנו כך הדבר וחסל".

אהוד נכנס לדקות ספורות. אמרתי לו כי עניין מינויו כעוזר לרה"מ על מנת שיעסוק בין השאר - ובתחילה בעיקר - בענייני שביתת נשק כמרכז הקשר ביני לבין שה"ב והרמטכ"ל לא נשכח, חלילה, אלא נתעכב בגלל היעדר תגובת שה"ב על כל הצעת ההסדר, אשר אותו מינוי כלול בה. זה כעשרה ימים אני מצפה לתשובה מב"ג, אשר בוששה לבוא. שמעתי כי הרמטכ"ל העיר הערותיו וב"ג צריך לנסח תשובה סופית אך הוא מתקשה, כנראה, במלאכה זו. אהוד סיפר על שיחתו עם ב"ג אתמול. הוא לא נגע בעניין הפיקוח על ש"ן. השיחה כולה נסבה על הנאום המהולל של יום העצמאות. אהוד, לדבריו, הוכיח את ב"ג על פניו בגלל הופעה זו וקרא לה "דמגוגיה זולה". ב"ג ניסה להתגונן אך אהוד המשיך בהתקפה ולבסוף הודה ב"ג כי יש משהו בביקורתו של אהוד. אחת מהצטדקויותיו של ב"ג הייתה הטענה כי כך מרגיש העם והוא ראה חובה לעצמו לבטא את הרגשת העם. אמרתי לאהוד כי בעיני היה אותו נאום מעשה של בריונות מדינית, לא פחות מזה.

שני יהודים עשירים מארה"ב, מייזר (אחיו של ג'ו) וסיילור, באו לביקור קצר, ההתפעלות בשיאה והביקורת היא על שאין אנו יודעים לפרסם את הישגינו. אמרתי: "הנה אתם נוכחתם לדעת מה עשינו רק כשבאתם וראיתם. משמע שאי-אפשר לספר את העניין - יש לבוא ולראותו." טענו כי יש לשנות את כל סגנון התעמולה של "המגבית" - לא לעורר רחמים על ידי תינוי הצרות אלא לעורר התלהבות על ידי הרצאת ההצלחות. רעיון לא חדש ודגלתי בו תמיד. אך רק תמול קיבלתי מכתב מקובי בניו-יורק בו הוא מספר כי נאם בשביל "המגבית" ולדעתו הצליח, ודווקא על ידי הסברת עובדות, ואחרי האסיפה ניגשו אליו בכל פעם אנשים להביע הערכה לאופן הצגה זה של העניין, אבל מנגנון "המגבית" אינו מרוצה ממנו משום שאינו מעורר את שומעיו לבכי...

עברתי למשה"ח והכתבתי שארית השדר למקמילן, שיצא אף הוא ממושך אך ברור ומקיף, חריף וקודר.

באו לביקור [מארה"ב] הסופר [הרמן] ווק ואשתו. הוא בעל "המרד על הקיין" שבדרך נס קראתיו ואמרתי למחברו כי "שתיתיו" - יהודי בן רב, אשר בשל אסון שקרה לו בהיספות ילדו כחתף, חזר למחצבתו הדתית ונעשה חרד וזהיר במצווה קלה כבחמורה. היא בחורה גויה, אמריקנית יפת תואר טיפוסית, אשר התייהדה מאהבה לבעלה ועתה היא שומרת מצוות כמוהו. עולם משונה! קלסתר פניו כשל בחור ישיבה טיפוסי ואילו היא נערה אמריקנית מובהקת - והריהם איש ואישה ולהם ילד בן חמש אשר אביו מתברך כי למוד ילמד לא רק מישניות אלא גם גמרא למכביר. שוחחנו הרבה ולא בלי עניין על עתיד האומה הישראלית, בעיית הדת בתוכה, התנ"ך כתוכן חינוכי מכריע, ובאחרונה בעיית הזיקה בין ישראל לבין הגולה היהודית.

ליאו כהן בא לספר כי הגה רעיון חשוב - אכתוב איגרת אישית לר"מ בורמה, בה אשפוך מרי שיחי על אשר עוללה לנו ועידת בנדונג, דוד הכהן יגיש את האיגרת ואגב זאת יציע לנו לשלוח העתק לנהרו. קיבלתי הצעה זו לאחר שדחיתי הצעה קודמת של ל"כ, כי אכתוב ישיר לנהרו ואערוך איתו חשבון צדק על הופעתו בבנדונג.

בבית מייד אחרי ארוחת הצהרים הופיעה אלישבע ובידה הנוסח הסופי של השדר למקמילן אשר עדיין הכנסתי בו כמה תיקונים.

מייד יצאנו, אני וצפורה, לבית הכרם, לחנוכת בית התינוקות של ויצ"ו. שיירה בת 300 אישה הגיעה לרגל המעמד הזה מחו"ל, רובן מאנגליה, בתוכן מכרות ותיקות רבות. גם ירושלים והארץ כולה סיפקו קהל רב, רובו נשים. לכתחילה הייתי מיועד לנאום, אך נחלצתי בתואנה כי כיוון שהנשיא הוזמן לדבר לא יהיה בזה דרך-ארץ מצדי אם גם אני אשא נאום. תרומתי הייתה חשובה - נשמעו כעשרה נאומים, מהם קטלנים באורכם, והצטיינתי בשתיקתי. הבניין גדול ומפואר, מזג האוויר מרהיב, וקהל הבאים מחו"ל התמוגג מהתלהבות.

מכיכר החגיגה למשרד רה"מ לפגישה עם ניקולס. השדר למקמילן נוסח בצורת הודעה לשגריר וקראתיה באוזניו. יצא מסמך יעיל, קורע מסווה מעל ההתחסדות הבריטית וממצה עמדתנו בניתוח נוקב. ניקולס לא התווכח, אבל ניצל את שעת הכושר להטיח דברים כנגד נאומו של ב"ג באיצטדיון והראיון שנתן ל"סנדיי טיימס". בראיון זה קרא ב"ג תיגר על אנגליה: "רצונכם לקחת את הנגב - תצטרכו להילחם, צבאנו יפגוש אתכם!" "הייתכן לדבר ככה?" התריע השגריר, "על דעת מי באנגליה עלתה מחשבת כסל כזו, לנסות 'לקחת' את הנגב?" הוא הביע תקווה כי דברי ב"ג סולפו. אילו ידע כיצד דרש ב"ג מאיש "סנדיי טיימס" כי יפרסם דבריו כלשונם וכמה שמח כשראם שחור על לבן!

משחזרתי הביתה נשתקעתי מייד בהכנת הנאום לאסיפת בחירות ההסתדרות בקולנוע "ציון". צפורה נסעה להרצאה מדעית על פוליו ואני עם דודיק ומירה וארתור לוריא - לאסיפת ההסתדרות. האולם למטה היה מלא בקושי והיציע ריק ברובו. ואין פלא. מודעות ברחובות הופיעו רק הבוקר. המפלגה עמדה על המקח ודרשה אותי לשבת. המטה הכריע לטובת יפו ורמת גן. לירושלים הוצע יום ה'. מחמת הצינה היה אי-אפשר לכנס עצרת תחת כיפת השמים. עד הרגע האחרון חיבלו תחבולות להעביר את רוע הגזירה ולהשיגני לשבת בבוקר. רק כשכלו כל הקיצין התפשרו עם יום ה' בערב ושכרו אולם. בינתיים איחרה הפירסומת. אבל גם בעיתונים לא הייתה שורה על האסיפה ואחר כך נודע לי כי מישהו סבר כי שמי יעמוד לי גם בלי פרסום בעיתונות ואילו אם יתנו בעיתון מודעה רבתי עלי היא עלולה לקלקל ללבון שהוזמן לנאום בשבת. למרבה היעילות התנה בעל "ציון" כי הכניסה תהיה לפי כרטיסים והמפלגה התחכמה לחלק כרטיסים רק כמספר מקומות הישיבה. בקיצור, כל התחבולות האלו יחד נחלו הצלחה גמורה. במשך הערב גדלה אוכלוסיית היציע, אך הכל ישבו לרווחה, איש לא עמד על רגליו ודומני בפעם הראשונה נאמתי באסיפה פומבית שלא היה בה שום דוחק. במקום שהקהל יחשמל אותי הוכרחתי אני לחשמל את שומעי והתחממתי כהוגן. בדרך כלל דומני שהצלחתי ואעפ"י שלא הפרחתי סיסמאות מפוצצות, שוסעתי רבות על ידי מחיאות כפים. הנאום יצא משולב כהלכה והסברתי כמה סוגיות מורכבות למדי. דומני כי היו לי שני רעיונות מקוריים - קבעתי כי ההסתדרות וצה"ל הן שתי המסגרות האנושיות היחידות ביישוב המשקפות נאמנה את תהליך קיבוץ הגלויות ומשמשות כורי מצרף למיזוג גאולים; הכרזתי כי יש להיזהר ממפלגות הדוגלות בדרישות בשם הציבור ולמענו ואינן דורשות מהציבור עצמו. נוגה אשת שמאי, בתו של אמוץ כהן, הייתה נלהבת מאוד מהנאום.

חזרתי עם דודיק ומירה הביתה וגם צפורה באה, לאחר ששמעה בדל הנאום ב"ציון", ושתינו תה לרוויה ואחר כך ישבתי על ניירות והגעתי למיטה רק קרוב לשתים.