במשרד החוץ עסקתי שוב בעריכת המכתב לדאלס. מאבא אבן נתקבלו הצעות תיקונים שבאו לרכך את לשון המכתב ולהקהות את חודי תוכנו. נעניתי לתביעת הריכוך המילולי אבל לא קיבלתי גירסת אבא לגבי תוכן הדברים והסברתי לו במברק מיוחד מדוע אני חושש כי הוא נתפס לאשליה לגבי כוונותיה האמיתיות של מחמ"ד. הניסוח הסופי המדוייק של המקומות המתוקנים עם הכתבת מברקי התשובה וההסברה גזלו זמן רב אבל סוף סוף הוצק המכתב הזה, שהושקע בחיבורו מאמץ כה ממושך, לתוך דפוסו האחרון.

קיבלתי את שליחי הקונגרס היהודי העולמי, [אלכסנדר] איסטרמן ו[ד"ר נוח] בארו. נגעו בכמה עניינים שאינם מעלים ואינם מורידים, כדרך נציגיו של מוסד זה, אך היה בפי איסטרמן גם דוח מעניין על מגעי "הקונגרס" עם מפלגות ה"ניאודסתור" בתוניסיה ועם ה"אסתיקלאל" במרוקו. פרשת המגע עם הלאומיים המרוקנים הייתה חדשה בשבילי ומעניין היה לשמוע כי המרוקנים הם שיזמו את הפגישה וכוונתם הייתה לגייס את "הקונגרס'" להשפעה על יהודי מרוקו כי יתנו יד לתנועת האסתיקלאל. יעצתי להמשיך במגע ולענות כי אפשרות השפעתו של "הקונגרס'" בכיוון זה תלויה בנקיטת עמדה חיובית ברורה מצד האסתיקלאל כלפי שתי תביעות יסוד - שוויון זכויות אזרחי ומדיני גמור ליהודי מרוקו כלכל אזרחי הארץ הערבים ומתן חופש ליהודים לעלות לישראל.

ביררתי עם המנכ"ל ודניאל לוין את יסודות תוכנית ביקורו של ראש ממשלת בורמה. אחה"צ קיבלתי במשרד רה"מ את השגריר האמריקני לאוסון ומסרתי לו את איגרתי לדאלס. המסירה הייתה מכוונת להבטיח כי הדברים יגיעו למזכיר המדינה לפני צאתו לאירופה לפגישה עם מקמילן ב-8 במאי. לאוסון הבטיח להבריק את הנוסח מייד.

ישבתי ארוכות עם משה ברעם לקבלת תדרוך לקראת נאומי בירושלים מחר בערב.

ב-6 נגשתי לגימנסיה ברחביה - לאזכרה לדוד רמז. דינור אמר דברי הערכה בסגנון תרבותי ביותר, כולו ספוג מסורת יהודית. תהיתי על נכסי רוח יקרי ערך אלה, היונקים משורשים עמוקים מאוד בנשמת האומה ובאוצר תורתה, ההולכים ונעלמים עם רדת דור נושאיהם מעל במת החיים והפעולה, ושאלתי את עצמי במה נתפרנס מבחינה רוחנית אנו, בני דור יותר צעיר, וכן ובייחוד הבאים אחרינו, באין אנו בני בית ושולטים בלי מצרים במערכות הרוח והתרבות האלו. הנה דינור ניצב ומדבר, נוחל ומנחיל, אבל מחר לא יהיה, וכל אוצר הזיכרון והדעת הגלום בו ייעלם, ויישאר חלל ריק אשר אין לו מילוי. הפער התרבותי בין שני הדורות יותר מדי רחב ומאיים דלדול רוחני איים על הדורות הבאים.

עיקר תוכנו של מעמד הזיכרון היה שמיעת הרצאות. [נחמיה] אלוני סיפר על פעולת המכון לכתבי-יד עברים, פרי יוזמתו של ב"ג, שעשה כבר גדולות בריכוז כתבי יד ותצלומיהם מרוב מרכזי אירופה ועוד ידו נטויה. ייבין הרצה על התפקיד שיכולה הארכיאולוגיה למלא בתוכנית בתי הספר ובחינוך הדור הצעיר. לבסוף נשמעה הרצאה על הוראת ההיסטוריה בבתי הספר, אך הוכרחתי ללכת בטרם החלה.

לארוחת ערב בבית הציר היוצא מדרום אפריקה צמח [ססיל] הימן, הציר החדש לאותה ארץ יצחק בבלי, ד"ר לואי מילר, מרדכי גזית משגרירותנו בלונדון, ארתור לוריא, ראש פוע"צ בדרום אפריקה הנסון, זאב שרף, כל אלה ורעיותיהם, וכן [י'] סומן [קונסול כבוד של ישראל] מניירובי ומרי סיגל מקייפטאון. היה ערב חי ועליז. הימן ואשתו סיפרו סיפורים לרוב ואף אני לא הרביתי להחריש.

אבל העייפות הולכת וגוברת ויש שאני מודאג מאוד לעתידי הגופני.