יצאתי ב-8 עם שמאי לת"א. בצאתי מירושלים אספתי אל המכונית חייל ובחורה אזרחית. החייל בן מרוקו, גמר שם בי"ס תיכון צרפתי, ארבע שנים בארץ, למד עברית בשיעורי ערב של ההסתדרות - הוא אמר: "של מפא"י" - שהוא חבר בה עוד משם. הבחורה ילידת ת"א. כשאמרתי לה: "הנה יש לו סיפור מעניין, היש גם לך?" ענתה בגאווה: "גם לי יש סיפור, ראיתיך לפני שנתיים בארגנטינה, אבי היה מורה עברי בבאסו-וילבאסו, עכשיו חזרנו".

בבואי לתל אביב ערכתי ביקור לנמיר בוועה"פ של ההסתדרות. הייתי בבניין הפאר הענקי הזה פעמים רבות לרגל ישיבות מרכז המפלגה ולא ראיתי אלא את אולם האסיפות בקומה השביעית. הפעם היה זה ביקור "רשמי" לוועה"פ. המטרה המעשית הייתה לשמוע מפי נמיר על מה יש לדבר באסיפות הבחירות להסתדרות וכיצד מוטב להציג את העניינים, וזה לקראת הופעותי בלוד, בירושלים, ביפו וברמת גן - ארבע אסיפות שהסכמתי לדחוס לתוך שבוע זה. נמיר השפיע עלי רוב תורותיו ושיחתו הייתה עניינית ומעניינת, בייחוד לגבי החצים שיש לקלוע במפ"ם ובסיעה ב'. אחר כך הזמין לחדר את חברי הוועדה המרכזת וכן את חברי ועד העובדים. שוחחנו והצטלמנו. הפגישה עם ברל רפטור כנציג לאחה"ע ועם בוריה לין כנציג מפ"ם הייתה לבבית ביותר.

מהוועה"פ נסעתי עם נמיר ולפי הצעתו לביתו החדש של סניף מפא"י בת"א - בניין שנרכש מול בית ארלוזורוב - המשמש עכשיו מטה בחירות ראשי לת"א ולסביבותיה. מצאנו כוורת מלאה אדם ורעש והוכנסתי לתוך תוכי סתרי התורה של ארגון התעמולה והבחירות עצמן. אין ספק כי מוקדשת תשומת לב אישית ישירה להמוני בעלי זכות בחירה במידה שלא ידענוה במערכות בחירות קודמות.

בדירה ברח' הירקון נועדתי עם ברקת וגם ממנו שמעתי הדרכה על אשר יש להגיד באסיפות בחירות. ארוחת צהריים סעדתי ב"דן" עם אהרן בקר והיה זה פרק שלישי ויסודי מאוד בפרשת התדרוך שארגנתי לעצמי.

מהמלון יצאתי לדרך - למקום נטיעת היער המוקדש להכתרת המלכה אליזבת, על אחת הגבעות בהרי נצרת, בין כפר החורש לבין שימרון. הגשם שיבש במקצת את כביש הגישה לשטח היער. אבטובוסים שהביאו אורחים למאות עוכבו על ידי המשטרה בקצה הכביש וכל התיירים מאנגליה ורבים מבני הארץ הוכרחו ללכת קילומטרים ברגל. בעוברנו על פני כפר החורש קידמתני אפתעה. אנשי הקיבוץ עמדו על אם הדרך וערכו לי קבלת פנים נלבבת. ילדת חן אחת הושיטה לי צרור שושנים בעד חלון המכונית. מראה פניהם של ילדי המקום הרהיב ביופיו ובחינו והתמזג לשלמות מופלאה עם הנוף הנהדר. נסענו בדרך המתפתלת בינות למדרוני גבעות עטופות חורשות אורן עבותות, ובין גבעה לגבעה ובין חורשה לחורשה נפלש מראה שגיא על פני העמק המבורך. שפעת יופי כזאת אין למצוא במקומות רבים בארץ. בדרך אספנו למכונית את אחד מזקני בית סנומן מאנגליה שכשל כוחו להלך ברגל דרך כה ארוכה. הטכס נפתח באיחור רב. היו"ר היה אברשה גרנות, אשר חוליו האנוש התבטא באופן הכאוב ביותר בדיבורו המרוסק והמרופט. לורד [הארי לואיס] נתן, שבא במיוחד מאנגליה, נשא נאום מנופח לגבי עצמו אך מלא רגש יהודי חם ושופע גאווה על המדינה. השגריר ניקולס ניסה להביא מנטיעת היער ומאותות המסירות של יהודי אנגליה לישראל וחיבת המלכה הבריטית אליהם ראיה לסתור את טענת בדידותה של ישראל. סיימתי את הפרשה בנאום קצר ביותר שחיברתי מבעוד יום באנגלית וקראתיו תחילה עברית תוך תרגום מאולתר מהנוסח האנגלי הכתוב. כדי להימנע מעקיצות וקטרוגים כלפי בריטניה ועם זה לא לחטוא לאמת ביססתי את הידידות בין שני העמים על מורשת התנ"ך, המסורת הדמוקרטית והחתירה לצדק החברתי. דיברתי על הקשר המשולש בין יהודי אנגליה לבין הכתר, בין יהודי אנגליה לבין ישראל ובין העם הבריטי והאומה הישראלית.

אחרי נטיעת העצים נחפזתי לשוב לתל-אביב. בשובי לדירה מצאתי את חיים ישן שנת ישרים. הנער עבד עבודת פרך בהכנת א' במאי ובענייני הבחירות ותענוג היה לראותו מתוח לכל אורכו ושקוע בתרדמה עמוקה. התכוננתי איך שהוא לנאום בלוד, סעדתי יחד עם חיים, אשר רצה להציל מפי בין השאר אם לא נכונה הערכתו כי נאום ב"ג במיסדר צה"ל ביום העצמאות היה "דבר מזעזע", וב-7.30 יצאתי ללוד. ליד נמל האוויר פגשתני פמליה ונסענו ישר למקום האסיפה תחת כיפת השמים. מצאנו מכונסים בצפיפות כארבעת אלפים איש, רובם אנשי לוד וקצתם אנשי רמלה, אשר למרות הצינה ישבו ועמדו בלי נוע והקשיבו רב קשב. הייתי בטוח כי תהיינה הפרעות וקריאות ביניים אך חששותי נתבדו. שרר שקט להפליא והקהל קלט את ההסברה ללא כל תגובה עויינת. להיפך, ניתזו אלי הרבה ניצוצות מאלפי העיניים. עשיתי מאמץ גדול לדבר בשפה קלה ולא בכל חלקי הנאום הצלחתי מבחינה זו. בכל זאת דומני כי עלה בידי להסביר את הרעיון המרכזי בדבר תפקיד הברית שממלאת המפלגה בהאחדת המדינה וההסתדרות והערך הלאומי המכריע הנודע לאחדות זו של רוח והנהגה, שאלמלא היא היה מתקעקע מיבנה המדינה ומתחבל חמורות מפעל ההסתדרות ומעמד ציבור הפועלים. הייתה זו האסיפה הראשונה שנאמתי בפניה בלוד והתרשמתי מאוד מציבור רב אלפים זה, כולו מורכב מעולים חדשים, כשהוא מעוצב ומגובש לא במעט לחטיבה עירונית ומעמדית אחת, למרות הפרצות והמחיצות שבו בהתאם למוצאיו השונים.

אחרי האסיפה נתקיימה מסיבה למאתיים פעילים, חברים ונשותיהם, ואז עמדתי יותר מקרוב על הרכב הציבור ותהליכי המיזוג שבתוכו - שוחחתי עם בולגרים, רומנים, תורכים, תוניסאים, מרוקנים ועוד. הכרתי יותר מקרוב את מזכיר סניף המפלגה שישב ראש באסיפה הפומבית [א' גוטמן] - בחור גוץ וכחוש ביותר, כדמות הגפרור, פניו מצומקים ומסוגפים, כאילו רעב ממושכות ללחם ולא עצר כוח לטפוֹח מחדש גם לאחר שהחל שוב לאכול כדת. מתברר כי בילה מרבית שנות המלחמה כפליט פולני ברוסיה וחלה אנושות. הציג לפני את אשתו והנה היא גויה גמורה, רוסיה סובייטית מהאורל, טיפוס סלבי מובהק, בת-כפר רוסיה טיפוסית, הייתה אחות בבית חולים בו שכב הפליט היהודי ויצא מזה מה שיצא. משבאו לארץ - על פני פולין ומחנות גרמניה - התגיירה כהלכה ונישאו כדין ועכשיו היא מגדלת שני בנים למדינת ישראל בלוד המעטירה. נעניתי להפצרת רבים ונשאתי נאום קצר בצרפתית, ש"כיסה" את הצפון-אפריקנים והתורכים, אך איכזבתי את האחרונים שהתחננו כי אדבר גם תורכית, סתם כדי לסבר את אוזנם. עייפתי עד דכא. חזרנו לירושלים ישר מלוד והגעתי הביתה קרוב לחצות. סיפרתי לצפורה את המוצאות אותי ושמעתי מפיה על מאורעות היום וישבתי על ניירות וחיברתי מברקים והגעתי למיטה רק בשתיים.