הבחורים במשרד הביעו קורת רוח רבה מהמכתב לדאלס. גדעון בייחוד היה בהתפעלות. הוויכוח התעורר לא על נוסח המכתב כי אם בשאלת נסיעתי לפריס לפגישה עם דאלס. זה ימים עורך עלי גדעון התקפה בעניין זה. רעיונות מבריקים יש לו אבל שיקול דעת אם ומתי וכיצד להגשימם - חסר. הצעתו הראשונה הייתה, לא פחות ולא יותר, כי אצא מהארץ בסודי סודות וגם פגישתי עם דאלס תישמר בסוד כמוס. ביטלתי רעיון זה לחלוטין. הלך ודגר וחזר ברעיון מקורי: אצא בריש גלי, אך אסווה נסיעתי כאילו היא מיועדת להתייעצות ביני ובין השגרירים אבן ואילת וצור בפריס או בז'נווה. גם זאת דחיתי. הן שמירת הפגישה עם דאלס בסוד תשיג יעל הפוך! הכל יטענו - הן נזדמנת לפריס באותם הימים וכיצד זה לא השתמשת בהזדמנות להיפגש עם דאלס? ואילו אם אפגש עם דאלס ובשובי לא תהיה בשורה בפי, יאמרו הכל: הנה נסע רה"מ אל דאלס וחזר בידיים ריקות! ובכן הכל תלוי באפשרות להשיג דבר של ממש ולכך אין כל סיכוי מכאן ועד השבוע השני של החודש.
ויכוח זה החל במסיבת גדעון ויעקב - הראשון חייב נסיעה ויהי מה והשני היה שותף להיסוסי ובעצם להתנגדותי. קראתי את המנכ"ל ואת ארתור וגם הם נתחלקו: הראשון חייב והשני שלל. הכרעתי הייתה שלילית אך הסכמתי להבריק לאבן ולשאול בדעתו.
נתקבל מברק מפתיע ומרנין מרנגון: דוד מודיע כי לאחר שחזר נוּ מבנדונג ובעקבות ישיבה סוערת ביותר של הממשלה הוחלט כי ביקורו אצלנו קיים יתקיים, אבל יידחה מאמצע מאי לסופו או לתחילת יוני. זהו ניצחון כביר לידידות בורמה-ישראל ועטרת תהילה לדוד. ודאי פירוש הדבר כי נו יבקר גם במצרים.
ישבתי עם המנכ"ל ודניאל לוין על בעיית ההתקשרות עם סין. דניאל כותב לעמיתו במשה"ח הסיני ומודיע לו החלטת הממשלה. דוד ילחץ בכל הכוח להשיג ביקור גומלין של משלחת מסחרית סינית אצלנו. עד שנקבל תגובה מפקין על עניין הקשרים הדיפלומטיים טעון העניין סודיות מוחלטת. מאחורי כל אלה עולה גם כאן השאלה: את מי נשלח?
התחלתי בהכתבת תשובה על שידרו של מקמילן, שר החוץ החדש של בריטניה והמלאכה התנהלה בכבדות.
צפורה חזרה מת"א לארוחת הצהרים וסיפרה רבות על המצעד העצום שערכה אתמול ההסתדרות בתל-אביב.
אחה"צ ישבתי עם ארתור וערכנו עריכה אחרונה את התשובה לדאלס.
לתה אורחים מאמריקה: בן סויג מסן-פרנציסקו ומכס ברסלר משיקאגו, עם רעיותיהם, וכן ארנסט לוין ואשתו הרופאה, דוד מרון העובד באו"ם עם אשתו ההרה, ועוד. סויג פיתח לפני רעיון: תחת אשר יבוא כל מפעל ישראלי בפני עצמו וישחר להון מניות בארה"ב, תוקם נא חברה-אם גדולה שתגייס הון השקעות והיא תקנה מניות ושטרות-חוב של מפעלים וחברות בישראל. על ידי כך ירוכז מאמץ גיוס ההון להשקעות בידי מנגנון אחד בעל סמכות ותובטח חלוקת ההון בין המפעלים והענפים השונים מתוך שיקול מוסמך; גם ייווצרו חוגים רחבים, יהודים ולא-יהודים, של משקיעים בארה"ב המעוניינים בשגשוגה ובביטחונה של ישראל וחוגים אלה ישמשו משען לישראל בכל צרה, ומכשיר השפעה ולחץ רב-אֱיָל על אנשי הקונגרס והסנאט, מחמ"ד והבית הלבן.
ברסלר אף הוא העניק השראה: עניין המסירות לישראל והערוּת לצרכיה במורד. בייחוד ניכרים אותות הירידה בנכונות להתגייס ללחץ מדיני כלפי וושינגטון. יוזמת נחום גולדמן להעמיד בפרץ את ועד נשיאי הארגונים אינה מספקת. דרושות התערבות ותביעה והדרכה ישירות של ממשלת ישראל. הצעתו היא להזמין לירושלים מספר מנהיגים, לטכס עמם עצה ולדרבנם לפעולה. הבעתי ספק אם יבואו אנשי שם לשֵם התייעצות מדינית בירושלים. אמר: "לא ייבצר להסוות." סוף שהצעתי רעיון על כינוס כלכלי נרחב, בדומה לאלה שכבר היו, בסתיו או בחורף, על כל פנים אחרי הבחירות לכנסת, על מנת שייכללו בקרב המוזמנים מספר אנשי-מפתח לעניינים מדיניים, והללו יתכנסו למספר ישיבות סגורות יחד עם ראשי הממשלה במסגרת הכינוס הפומבי.
בערב נכנס יעקב הרצוג לקבל את הנוסח הסופי של השדר לדאלס לשם מסירתו לציפנות ולהברקה. אגב כך פתח בשיחה על מסע התעמולה שמנהלים ראובן וגדעון להבאת אבן לארץ. לדבריו הם שהכניסו את הרעיון בראשו של אבא המיסכן, ואם דרש זאת ממני אבא בביקורו האחרון, לא מהתעוררות עצמו דיבר אלא בהשראתם. שני אלה - טעמו ונימוקו של כל אחד מהם עמו. שאלתי: "האומנם נושא ראובן נפשו להיות שגריר?" אמר: "ודאי, אין כל ספק, בעצמו אמר לי כי הוא ראוי לכך". לעת עתה הצעתו הצנועה היא כי עם לכת אבא יישאר לחצי שנה כממונה בראש השגרירות. זאת אומרת כי אז יוכיח יכולתו להיות שגריר. ואילו גדעון - אין יעקב יודע מה חשבונו. זאת ידעתי אני. גדעון סבור כי אם אבא יהיה שר חוץ יצליח הוא לדחוק את וולטר ולרשת מקומו כמנכ"ל, או על כל פנים ליהפך מדריך ראשי לאבא ולהובילו כאוות נפשו. לדברי יעקב, כשניסה ראובן להשיג הסכמת ב"ג להעלאת אבא לארץ, ענה לו כי אין זה מעניינו ועליו לדבר עמי. בנקודה זו קפצה השיחה ביני לבין יעקב הצדה לעניין עתידו של ב"ג ועתיד הממשלה. אמרתי: "מה פירוש זהו עניינו של שר החוץ? הן ב"ג שואף לשוב ולהיות רה"מ ואז יצטרך לחפש לו שר-חוץ." אמר: "לא ימצא אחר. אם לא תישאר שר חוץ בהיות ב"ג רה"מ, יהיה אסון למדינה." אמרתי: "אתה מניח כי, אשאר ושנינו נתווכח זה עם זה על מדיניות החוץ של ישראל על ידי נאומים פומביים?" לא ידע מה לענות.
סיפרתי לצפורה ואמרה: "הכל בטוחים כי רגש אחריותך יאלצך להישאר. אין מעלים על הדעת כי המדינה תחזיק מעמד בלעדיך. לכתך יהיה זעזוע אשר עוד לא היה כמוהו. גם קואליציה לא תהיה בלעדיך. "הכלליים" לא ירצו להישאר עם ב"ג לבדו."
