יום ב', 25/4/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ב', 25/4/1955

 

 

יום ב',  25/4/1955

 

בבוקר נסענו לתל-אביב, השארתי שם את צפורה והמשכתי לגְליל שליד הרצליה - מקום משכנו של ביה"ס לפיקוד ולמטה, staff college  בלע"ז, של צה"ל. רק לפני כשנה השתתפתי בחנוכתו של מוסד זה ועתה הוזמנתי לנכוח בטקס סיום מחזורו הראשון. כחייל סדיר הגעתי בדיוק נמרץ ואילו שני הפרטיזנים - שר הביטחון והרמטכ"ל - באו באיחור של חמש דקות. קיבלני אר'לה רבינוביץ [אהרן יריב] הקטן, מפקדו של קובי בחי"ל, חניך הקורס הראשון של המח' המדינית בסוכנות, כיום אלוף-מישנה ומפקד ביה"ס. ב"ג עמד להשמיע במעמד זה הרצאה נרחבת על מדיניות הביטחון - או על מדיניות ועל ביטחון - אבל לאחר שהתכונן כמה זמן החליט פתאום לבטל את ההרצאה ובאחת ההזדמנויות הנעימות הסביר באוזני כמה חברים ובנוכחותי כי ביטל את ההרצאה עקב חילוקי הדעות החמורים שנתגלעו בינו לביני בהלכות מדיניות. תמורת זה, הכריז באותה הזדמנות, ישמיע את אשר עם לבו במיסדר צה"ל ביום העצמאות. מייד שאלתי מה יש בדעתו לאמר שם והתנדב להמציא לי את נוסח הנאום בעוד מועד. עד היום לא קיבלתיו.

במקום להרצות בהרחבה הסתפק ב"ג בנאום ברכה קצר ואף אני בירכתי את המוסד ואת המסיימים. בין אלה היו כמה ממכרי הוותיקים מהבריגדה והמחזור כולו הציג טיפוס משובח ביותר של אדם, יהודי וחייל.

חזרתי לת"א, אספתי את צפורה ואת סו בריצ'ר הניו-יורקית וחזרנו לירושלים.

אחרי הצהריים ניגשתי סוף סוף לחיבור שידורי ליום העצמאות - פורענות הפוקדת אותי זו השנה השנייה ומייבשת כל לשד מוחי. כיצד לדבר באוזני האומה שנה שנה תוך רעננות והתרוממות רוח על תקומת המדינה והתגשמות תקוות הדורות והקורבנות היקרים שנפלו ונס קיבוץ הגלויות והשלום שאיחר לבוא והמזימות ששתו עלינו מסביב והמשימות העומדות לפנינו, ומצוות הליכוד וההתאזרות - בעיה זו נעשית קשה יותר ויותר משנה לשנה. שמאי הכין קצת חומר - סיכומי ההישגים - ולא נתקררה דעתו עד שבא אלי שוב והביא צרור מחשבות פזורות על פני כל יריעת העניינים המועמדים לשמש נושא לנאום אשר כזה. קראתי אלי גם את פנחס ספיר להתייעץ על מגמות ההתפתחות הכלכלית הראויות להיזכר. בהזדמנות זו שאלתיו מה קרה לאלופו אשכול שפתאום נתפס לרוח קרב ותמך במלחמת תנופה כלפי מצרים ובעוד תוכניות מחוכמות מעין אלו. אמר כי אשכול, עם כל מעלותיו הנדירות, נשתמר בו יסוד הרפתקני מפתיע וכן כי אין הוא עוצר כוח לעמוד בפני כישופו של ב"ג.

חיבור הנאום הופסק על ידי הליכתנו לארוחת ערב אצל דובקינים, בחברת אורחים מאנגליה ומדרום אפריקה. משחזרתי הביתה התיישבתי ברצינות אל המלאכה וסיימתיה ב-2.30. יצא נאום ארכרך וכבד - ניתוחי יותר מהכרזתי, כָּבוש יותר מנלהב, מסביר יותר ממסעיר.

באמצע הערב הופיע יעקב הרצוג. ביקשתיו למצוא לי איזה מדרש מתאים - ואכן מצא פנינה ב"ירושלמי", אשר שמחתי לשלבה: מעשה בר' חייא ור' שמעון שהיו מהלכין וכו' וראו בעלות איילת השחר, ואמר זה לזה: "כך היא גאולתם של ישראל, שראשיתה מיצער והיא רבה והולכת".

אשתקד, אחרי נאום יום העצמאות, כתב לי זקן אחד דברי תרעומת על שבכל השידור הממושך לא הזכרתי אף פעם אחת את "שֵם השֵם". נתתי הפעם דעתי לתקן את המעוות ושילבתי את הפסוק הנודע: "מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו" [תהילים, קי"ח, 23].

שכבתי בשלוש. הייתי אומלל בקומי הבוקר, באין בראשי אף מחשבה צנומה אחת שראוי לפתוח בה את השידור, אך שכבתי תוך הרגשת אושר על מלאכה שנעשתה - אפשר לא משופרא דשופרא, אך-העיקר שנעשתה.

בתוך כל ההשתקעות בחיבור הנאום, משבא לידי פרטיכל אותה שיחה של ב"ג עם הנוער, לא יכולתי להתאפק מלחפש אותו מקום בדבריו שבו הודיע, כאילו, כי רק אשכול וגולדה ראויים בתוכנו לאיצטלת שר. מצאתי קטע שלגמרי אינו כצעקתה - אדרבה, ב"ג מטיף מוסר לצעירים על פסלנותם לגבי אישים חשובים בקרב הקשישים, וטופח על פניהם שמות של אשכול, גולדה ונפתלי כאישים יקרי ערך שלא על נקלה יוחלפו. אכן בהמשך אותו קטע נמסר כי ב"ג היקשה: "האומנם תחליפו את אשכול או את גולדה - שני אלה אין בשום פנים להחליף." אבל במקום אחר הוא מציין כי הוא דן עכשיו רק בממלאי תפקידים כלכליים בממשלה; הווה אומר, יצא בשלום. שלחתי את הקטע לזאב שרף, למען ירגיע את זיאמה ארן, שבשבילו הפכה אימרת ב"ג עילה להחליט מראש על הסתלקות מהממשלה שלאחר הבחירות.

 

העתקת קישור