| מזהה |
83 |
| שם הספר |
נתראה ואולי לא |
| שם הפרק |
מכתב 57 - יקירַי (בני המשפחה) - 14.12.1916 |
| כותרת משנה |
בולגריה, י"ט כסלו, תרגום מצרפתית |
תרגום מצרפתית[1]
בולגריה, י"ט כסלו [14.12.1916]
יקירַי,
אני מקווה שכבר קיבלתם את מברקי מקושטא ואת מברק גבירצמן. אני עדיין בדרך. הנסיעה נמשכת יותר מששיערתי - בגלל הרכבות.
אני בריא ושלם. הערב אגיע למקומי אני מקווה להסתדר כראוי. אני מפציר בכם שלא לדאוג לי. הכל יהיה כשורה.
בַקשתי מכם לכתוב לי תכופות, אפילו מכתבים קצרים. אני אהיה לבדי במקום הזה והמכתבים יהיו נחמתי האחת.
עליכם להשלים עם הרעיון שלא נתראה בקרוב. מה לעשות.
אני מחבק אתכם חזק, אהובַי.
מוסה
[1] מכתב זה, שנשלח מן הדרך לסרס, נכתב על גלויה בולגרית: בפינתה הימנית העליונה מודפס בול בולגרי בסך 5 סְטוֹטינקי ובראשה, באמצע, מודפסות המילים: "בולגריה, גלוית דואר". מתחת למען הלטיני נרשם באותיות קיריליות: "יַפַה, תוּרִצַיה". חותמת הדואר נושאת את השם גַלַטַה [קושטא] ותאריכה 22.12.16.
|
|
|
