יום ד', 20/4/1955
הדיון במועב"ט על תלונותינו נגד מצרים נסתיים בלא כלום. המועצה, אשר אך תמול שלשום גינתה את ישראל על מיבצע עזה, נשמרה לנפשה מלגנות את מצרים על תעלוליה.
בבוקר התייעצות במשרד החוץ: מה יש לענות בעניין הסיורים המשותפים, איזו תשובה יש לתת לברנס על הזמנתו לפגישה עם המצרים והיש להגיב בהודעה על החלטת מועב"ט.
ביחס למשמרות הצעתי לענות כי אם הוא דוחק את הקץ, הרי עמדתנו שלילית, אבל למה לו לדחוק? הן הוזמַנו לפגישה עם מצרים על כל ההצעות - שם נקבע עמדתנו. ההנמקה לגבי עמדה שלילית לאלתר תוכל להיות כי כיום אין כל אמון למצרים, ואיך נצא לסייר יחד? לעומת זה אם תתקיים פגישה, אפשר יתברר כי משיוגשמו שלוש ההצעות האחרות, שוב לא יהיה כל צורך במשמרות משותפים. בינתיים נענֶה בחיוב להזמנת ברנס - זו שבאה בעקבות יוזמתנו. אשר למועב"ט הכרעתי בעד גילוי דעת של הדובר שיאשים את המעצמות ביחס של איפה ואיפה ויזהיר בפני התוצאות הממאירות של עידוד הערבים למעשי איבה.
ב-10 הגעתי למשרד רה"מ ומייד נכנסתי להתייעצות "המרובעת". ישבנו שלוש שעות תמימות והייתה שיחה כבדה ומתוחה. הרגשתי כי אפילו מטעמים אנושיים ונפשיים גרידא מוכרחה השותפות ביני לבין ב"ג להתפרק - פשוט אי-אפשר לשאת עוד את המתיחות והמועקה. אם נבצר להשרות אווירה אחרת ביחסים - מוטב להגיע למסקנה של "איש לעברו".
פתחתי בבעיית ה"הסדר" בענייני ש"ן, ושוב העמיד ב"ג פנים תמהות: לו הוגד כי ההתייעצות היא בעניין הסיורים. בכל זאת הרציתי מחדש ובמפורט באוזני שני החברים ה"טירונים" את כל הסוגיה, לשלבי התפתחותה ולסעיפי בעיותיה. ראיתי כי גולדה התרשמה מאוד מהסברתי את אופיה המדיני של הבעיה ואת יכולת אנשי משה"ח לסדר עניינים עם ברנס. היא נדהמה ונרתעה כשאמרתי כי הייתי מוכן ועודני מוכן גם כיום להפסיק כל מגע ענייני בין ברנס לבין איתן ולוריא. עם זה תמכה בכל תוקף במסירת העניין לידי אנשי הביטחון - היה ברור לי כי אך ורק משום דרכי שלום כלפי ב"ג. אולם ב"ג טען כי העניין הוכרע ושוב הוכיח כי מוטב להשאיר את הפעולה בידי משה"ח, האחריות תהיה שלמה, הוא מצדו ידאג כי הצבא יעזור, ועל כל פנים הרי כזהו המצב זה כשלושה חודשים ולא נורא אם יימשך עוד בתקופה הזאת (קרי: עד הבחירות). ובכלל, מדוע עוררתי את השאלה מחדש? הן כבר נקבעו מסמרות. אמרתי כי חזרתי ועוררתי את הבעיה משום שגונב אלי כי אין לבו שלם עם הכרעתי. לכתחילה הבינותי ממנו כי דווקא אם אמסור את העניין לצבא, יש חשש למשברים, ואילו עתה מתברר כי השארתו בידי משה"ח היא העלולה להביא לידי סיבוכים אישיים חמורים. טען כי לא היא, אבל גולדה הזכירה לו מה ששמעה מפיו. אז חזר והסביר מדוע לא יכול לקבל את סייגי. דווקא את ניתוק המגע בין ברנס לבין אנשי משה"ח אינו גורס - משונה מאוד! הן זהו תנאי-בל-יעבור אצל משה דיין! - אבל אם ברנס יראה לפעמים את רה"מ לחוד ושה"ב לחוד ישתבשו העניינים, ובייחוד אינו יכול כלכל "התערבות" דובר משה"ח בענייני ביטחון. גולדה טענה כי לא ייתכן לאסור על רה"מ לראות מישהו. אני הסברתי עניין הדובר והודעתי כי אני מוכן לוותר על תנאי זה. הדברים לא הועילו - ב"ג נשאר בשלו. שאלתיו שוב אם יהיה מוכן לחזור ולקבל לידיו את הטיפול כשזו תהיה הכרעתי. אמר: "העניין כבר הוכרע ומוטב להניחו כך."
לא הצטערתי בלבי, אם כי היה ברור לי כי אילו מנוי וגמור היה עמי לספק את ב"ג הייתי חייב מלכתחילה להכריע, כאילו בניגוד לרצונו, לטובת מסירת העסק לידיו. אבל בהמשך הבירור הוכח לי בעליל בפני אלו צרות אעמוד ואיך תסתלף אחריותי אם אצטרך להכריע נגד דעת ב"ג - או להיכנע לעמדתו כדי להימנע מביזיונות וסיבוכים. לכן, אמרתי, מוטב כך.
עברנו לעניין הסיורים [של משמרות או"ם לאורך הגבול הישראלי-מצרי] וכאן היו כל השלושה מאוחדים נגדי בשלילתם הנוקשה, הדוגמטית, את הצעתו זו של ברנס: פגיעה בריבונות – וחסל! ניסיתי להתווכח ולא הועלתי כלום. רק דומני היזקתי מאוד למעמדי. היה ברור לי כי בנקודה זו עלי לוותר, כדי לא למתוח את החוט יתר על המידה.
לבסוף הודיע ב"ג כי יש לו עניין הטעון התייעצות, והוא תגובה על מעשה כפר זכריה. שיסעתיו ואמרתי כי רצוני להביע מחשבתי, בטרם אושפע מדבריו. אני מחייב מעשה תגמול, ובלבד שיהא מצומצם בתכלית. ב"ג הודיע כי הובאו לפניו שלוש הצעות. שתיים מהן פסל משום היותן נועזות מדי וכרוכות בסיכונים רציניים. נותרה אחת - פיצוץ בית מה"ל [המשמר הלאומי הירדני] בכפר צ' [צוריף] שבקירבת הגבול מול כפר זכריה. יש שם 10 אנשים, ודאי אחדים ייהרגו. שאלתי: "האם לא ייתכן כי ייהרגו כל העשרה?" אמר: "ייתכן." שאלתי: "והאם לא ייתכן כי יובהלו בעוד מועד ויערכו קרב ואז יפלו גם כמה מאיתנו?" אמר: "ייתכן". הוספתי ושאלתי: "והאם לא תוכל להגיע תגבורת ואז יסתבכו העניינים עוד יותר?" אמר: "הכל אפשר". אמרתי כי אני שולל את ההצעה. זיאמה טען כי הוא מחייב תגובה, אך האומנם אין הצעה אחרת, כרוכה בפחות קורבנות? ב"ג ענה כי זו ההצעה היחידה שנותרה. גולדה הודתה כי אין אֶפְשָה בקורבנות רבים, אבל לא ייתכן כי הפיצוץ בכפר זכריה יישאר ללא תגובה. נוצר מצב מתוח מאוד. היינו ארבעה. שניים חייבו את ההצעה במפורש. אחד היסס אבל נטה לחיוב. רק אני לבדי שללתי. זיאמה שאל אם הכוונה לבצע לפני יום העצמאות. ב"ג ענה: "ודאי, יהיה בזה עידוד לקראת יום העצמאות!" גולדה ציינה כי בציבור שורר דיכאון שאין לשאתו. תוצאות מועב"ט מוכרחות להחמירו. תגובה - לא. פנייה למועב"ט מעלה חרס. זאת אומרת אוזלת יד גמורה. בייחוד מדכאה ההנחה כי יש קו לא להגיב. אמרתי כי יעילותן הביטחונית של התגובות מפוקפקת בתכלית. אשר להשפעתן על רוח היישוב - אין אני מזלזל בשיקול זה, אבל השאלה היא איזה מחיר מותר לנו לשלם בעד סיפוק נפשי. אם מחיר לא גבוה ביותר, הריני מוכן לשלמו. אבל הריגת 10 ערבים בשל מעשה שבדרך נס לא נהרג בו איש מאיתנו תיהפך לפורענות מדינית חדשה. לזה אינני מוכן. הודעתי כי לא אוכל לאשר את המעשה, אבל שאלתי את ב"ג היכן יהיה אחה"צ. הוא יכול להבין כי עודני מתכונן לשקול ואולי אודיעו מסקנה אחרת.
בסופה של השיחה החזירה גולדה את ב"ג לעניין ש"ן ושוב טענה כי עליו לקבל הצעתי הראשונה. אישרתי כי הצעה זו קיימת ועומדת. שוב הודיע ב"ג נחרצות כי לדידו הוכרע העניין.
חזרתי למשה"ח והודעתי למנכ"ל, לגדעון וליוסף כי אין לי מנוס מוויתור בעניין המשמרות. מייד קבענו נוסח התשובה השלילית שייתן יוסף להומל.
ביקשתי את המנכ"ל להישאר, מסרתי לו את השלב האחרון בוויכוח על הסדר ענייני ש"ן וגיליתי אוזנו על מחשבתי ביחס לאהוד. רווח לי בשומעי כי הוא מוכן לקבל דין זה - ברור כי אין הדבר קל לו. הזהירני מפני סיבוכים עם ג.ר. [גדעון רפאל], אבל אמרתי כי אני מוכן לכך.
ערכתי את הודעת הדובר על תוצאות הדיון במועב"ט [ב-19.4, בתלונת ישראל נגד מצרים - הדיון הסתיים בלא קבלת החלטה] - יצא נוסח חריף.
החלטתי כי בשאלת התגמול עלי להיוועץ עם ראובן. בוושינגטון הם שופכים עלינו תמיד קיתוני זעם בשל כל מעשה תגובה - אדרבה, יראה ראובן את כל סבך המצב וייתן דעתו. יבין בפני איזו פקעת בעיות אני עומד כשאני נתבע לחתום גורל ולפסוק הן או לאו. שמעתי קודם מפי ב"ג כי ראובן עומד לבוא אליו לפנות ערב. לכן טילפנתי לראובן בת"א והועדתיו לפגישה באמצע הדרך בין ירושלים לת"א - במשתלת אשתאול.
אחרי ארוחת הצהריים יצאתי לשם וטיילנו הלוך ושוב בצל שורת האילנות שחצצה בינינו לבין הכביש ההומה. סיפרתי לו את שלושת שלבי שיחת הבוקר ומה מסקנתי או נטייתי בכל שאלה ושאלה. ראובן שמח לוויתורי בעניין הסיורים, יעץ לי לוותר גם בעניין ש"ן, אך חיזק ידי להתעקש ולהתנגד לתגמול - בעיקר משום פגיעתו בסיכוי כלשהו של התקדמות המו"מ עם דאלס. נתחזקתי בעמדתי השלילית בנקודה זו, אך לא קיבלתי עצת הוויתור בעניין הסדר הסמכויות. ראיתי כי אם אחרי כל הדיונים וההכרעות אבוא להחזיר את הגלגל אחורנית - תהיה לזה השפעה ממארת ביותר על הצבא: יראו כאן מצדי הירתעות מתוך פחד ויזלזלו עוד יותר בשלטון האזרחי. לעומת זה, אם אלך באומץ לקראת המשימה ואשא באחריות, ירים הדבר קרן משה"ח והצבא ילמד לקח שיהיה לו לברכה רבה.
ביקשתי את ראובן למצוא הזדמנות בשיחתו עם ב"ג להסברת התוצאות המדיניות הנשקפות ממעשה תגמול רציני בשלב זה.
בחוזרי לירושלים קיבלתי את השגריר האמריקני לראיון שנקבע לפי בקשתו. בא למסור לי נוסח מלא ומדויק של שדר דאלס האחרון. נשתלשלה שיחה שהכתבתי עיקריה ליעקב הרצוג. שפכתי עליו מרי שיחי בשל מועב"ט. כדרכו, "הינהן" לקיטרוגי.
נתקלתי ביצחק נבון, שלא ראיתיו זה עידן. עודנו יושב על התורה [באונ' העברית], אך בעוד חודשיים יחזור לעבודה וייכנס לעת עתה למח' החקר במשה"ח. אמרתי לו דברים גלויים על סיכויי הפלוגתה ביני לבין ב"ג. אני רואה בכל הבהירות אפשרות של פרישה מכל תפקיד ממלכתי. אך ייתכן כי גם ב"ג לא יחזור לרהמו"ת ואז תישאר המפלגה קירחת מכאן ומכאן. שורש הסבך הוא דבקותו של ב"ג בעת ובעונה אחת בשני עיקרים שאין כל קשר בינם. עיקר אחד נוגע למדיניות ואחד למשטר. עיקר המדיניות הוא אקטיביזם בלתי מרוסן ועיקר המשטר הוא שינוי מרחיק לכת בשיטת הבחירות. נניח נתקבל הדבר הראשון ולא נתקבל השני. משום שלא נתקבל השני, אין ב"ג מוכן להיות רה"מ, אבל משום שנתקבל הראשון אין אני מוכן לכך. מה יהיה אז על המדינה? אשכול רה"מ וגולדה שה"ח?
אינני יודע מדוע ראיתי לקלוע בליסטראות אלו ביצחק נבון, שראשו מלא מובאות מכתבי ערב בימי קדם וכל דאגתו לחיבור החדש שעליו להגיש תוך ימים ספורים.
יוסף תקוע בא להתייעץ על תדרוך העיתונות בפירסום תשובתנו השלילית בעניין הסיורים.
ראובן טילפן למסור כי לא עלה בידו לדובב את ב"ג בדבר תוכנית התגובה לכפר זכריה ולכן ממילא לא גולל לפניו את יריעת התגובה הוושינגטונית הצפויה לה.
חיכיתי לתוצאותיה של שיחה זו בטרם אתן תשובתי הסופית. עכשיו הוריתי כי יטולפן לנחמיה [ארגוב] כי ההחלטה שלילית. כעבור שעה קלה קיבלתי הודעה בשם ב"ג כי הוא יביא את העניין לישיבת הממשלה.
בתיק היום מכתב משר המשפטים הדורש להציב מחדש בסה"י של ישיבת הממשלה את עניין ארבעת אנשי הנקם. הייתה חליפת מכתבים בינו לבין שר הביטחון והוא לא נשתכנע כי עדויות אנשי צבא גם במשפט סגור כרוך בהן נזק לביטחון המדינה.
כל המרקחה הזאת נבלמה והוקפאה פתאום על ידי קונצרט שנערך בערב בביתנו לטובת אילנשי"ל. נתאסף קהל רב, כ-170 איש, רובו בלתי מוכר לנו, בכלל זה הרבה תיירים מחו"ל, שהושב על כיסאות בשורות צפופות באולם, בחדר הפנימי, בחדר האוכל ובפרוזדור. המבצעים - כנר, פסנתרנית וזמרת - כוחות ירושלמים צעירים, שנבחרו וגויסו על ידי שושנה קרונגולד. שלושתם מעולים מאוד והזמרת בייחוד, אשר קולה עָרֵב ומראה נאווה, זכתה לתשואות נלהבות.
והאישה הזאת צפורה מאירוב, אחרי ששילחה את האורחים ונפרדה מהעסקניות וחילפה וערכה משתה תה משפחתי, יצאה אחרי חצות בלוויית שמעיה סמילן ממב"ר [מח' חבר העמים הבריטי] ללוד, לקבל פני זהבה [אשת אליהו] אילת, וחזרה בשלוש.
