יום ב',  18/4/1955

 

כתבתי לב"ג, שעודנו בירושלים, כי החלטתי להשאיר בידי משה"ח את הפיקוח על ענייני שביתת הנשק והמגע עם ראש מטה או"ם והוספתי כי אני סומך על הבטחתו לדאוג לעזרתו המלאה של הצבא.

במשרד רה"מ נתקלתי באהוד וסיפרתי לו על התהפוכה. היה מרוצה עקרונית ומודאג למעשה: שמא לא הייתה זו הצעה כנה מצד ב"ג, אלא זריקת הדבר בפני.

שר התחבורה ספיר בא לקטרג על מנהל הנמל בחיפה, עמוס לנדמן, הפורק כל עול משמעת. ידוע כי ספיר מבקש לנשל עובד חשוב זה ממשרתו, אך האמת היא כי המנהל עצמו מספק חומר האשמה כנגדו למכביר. מעשהו האחרון - מכתב אל השר בו הוא מודיע כי יוסיף להפעיל סמכויות מסוימות שניטלו ממנו. אמרתי כי מכתב זה מוכרח להילקח חזרה ושוחחתי אחר כך בעניין זה עם הנש"ם.

עד מהרה קיבלתי תשובת ב"ג: הוא רושם לפניו החלטתי, ייתן הוראות לצבא לעזור במלוא יכולתו, מבקש רשימת הקצינים שיש להעמידם לרשות משה"ח, מתנה תנאי בל יעבור כי הרמטכ"ל לא יקבל הוראות ממישהו במשה"ח אלא כל ההוראות לצבא תינתנה ע"י רה"מ (איש ממשה"ח לא ייתן הוראות לשום איש במשרד ה"ביטחון"). המכתב לכאורה "בסדר גמור" אך בין שורותיו ניכרת מתיחות עצבנית שאינה מבשרת שקט ושלום.

נציג השבועון האמריקני הנודע "לייף", שאינו מצטיין באהדה לישראל, אחד ששמו פארמר, בא לשיחת רקע ושאל שאלות לא קלות.

מפי מיכאל ארנון, שליווה את האורח, נודע לי על מעשה זוועה שאירע אמש בכפר זכריה שבפרוזדור ירושלים: בית פוצץ על יושביו אשר בנס לא נהרגו אלא הוצאו מתוך עיי המפולת כשהם רק פצועים. זה כמה ימים לא היו דמים בגבול רצועת עזה והנה פתאום נתחדשו ההתנפלויות בחזית ירדן. אתמול נפצעה אישה באשתאול ובלילה נשתלחה יד רצחנית בזכריה.

במשה"ח קיבלתי את שר הבריאות סרלין שבא להתאונן על ההשמצות האישיות הנערכות נגדו בעיתוני מפא"י. ביקש התערבותי כרה"מ ורמז כי גם "הכלליים" יש לאל ידם לנקוט נוהג זה כלפי יריביהם; סיפר אגב כך כי נשאל אם לפרסם סיפור הפוגע בי - מעשה בדמי מפתח ששילשלתי, כאילו, לכיסי - אך הוא ידע כי אין זו אמת וכי תרמתי את הסכום למטרות ציבוריות ולכן גזר לגנוז את המעשייה.

ישבתי עם שלמה ארזי על תוכנית יום העצמאות ובדקתי את סדרי ההושבה.

זאב ארגמן, הממונה בבוקרשט, המבקר בארץ לרגל כלולות בנו, חבר ברור-חיל, בא לדווח. אין לו ספק כי חלה תמורה ביחס השלטונות הרומנים לענייני ישראל אשר תקוותו היא כי תתבטא בקרוב בחידוש העלייה, ולו גם בממדים מצומצמים של איחוד משפחות, ובהמתקת דינם של כמה מאסירי ציון. ארגמן בטוח כי בין הגורמים שסייעו לכך הייתה ההתקפה הפומבית שערכנו על רומניה בוועידת אונסק"ו במונטווידאו בשל יחסה ליהודיה. כן ברור לו כי עזרתו של שגריר בריה"מ ליישור ההדורים בין נציגות ישראל לבין ממשלת רומניה לא הייתה עניין אישי אלא פרי הנחיה כללית.

על יסוד הנחתו זו של ארגמן הברקתי לקדר בפראג לשאול אם לא כדאי לפנות אל הרוסים ולבקש התערבותם למען שחרורו של אורן.

לארוחת צהריים בבית ד"ר משה גולדמן, ראש ארגון הקהילות בארגנטינה, עם אשתו ואמה; [יצחק] הרכבי ואשתו, אף הם מבואנוס-איירס, עולים ממש; משה ורחל טוב, מרדכי ומרים שניאורסון שחזרו מריו, יונתן פראטו ואשתו, אף הם בצירותנו שבבואנוס-איירס לשעבר, והצעיר גרוסמן ממל"ט.

רק כשהלכו וביקשתי לנום ונבצר ממני לעצום עין הוברר לי עד מה אני מתוח ואכול חששות לרגל ההסדר שאני מבקש לבצע בעניין הסמכויות. לבי אומר לי כי הבעיה לא נפתרה.

אהוד בא לשיחה. סיפר על חוג במפלגה שהוזמן אליו - מורכב מאותם חברי חוג הצעירים שהחל להתכנס לפני זמן, אבל נוספו עליהם אבא חושי ואלמוגי מחיפה, [מרדכי] סורקיס מרעננה, [דוד] טוביהו מבאר שבע ועוד - צירוף מוזר לא במעט. הרקע המשותף - אי-רצון מהמצב במפלגה וחתירה לשנותו מבפנים. היעד הראשון - חידוש פני הנציגות בכנסת ובהסתדרות ובהנהגת המפלגה. העצה היעוצה - בחירות סניפיות ואזוריות בתוך המפלגה לכל התפקידים האלה. הבעתי ספקותי החמורים לטוהר כוונותיהם של אחדים מהמשתתפים וליעילות התוצאות שיושגו בדרך שהוצעה. אפשר על נקלה להרכיב את סיעתנו בכנסת מעסקני הסניפים - אשר בוודאי לא יטמנו ידם בצלחת ולא יסמכו על הדמוקרטיה שתפעל מאליה, אלא ידאגו להנחותה בדרך הישרה המובילה לבחירתם הם.

שוב דשנו בבעיית הסמכויות בענייני שביתת נשק וכהרף עין ניצנץ בראשי הרעיון להציע לאהוד כי יקבל על עצמו את הפיקוח על פעולה זו מטעם משה"ח או משרד רה"מ. לשמחתי ולא במעט לתימהוני קיבל אהוד מייד את ההצעה ובלבד שכל השותפים לעניין במשה"ח יקבלוה אף הם בלב שלם. אין כל ספק כי הצטרפות אהוד לסגל שיפעל בתחום זה, ולא כלאחר יד אלא על מנת למלא בו תפקיד מרכזי, יוסיף לו משקל רב בעיני אנשי הביטחון ויכניס לתוכו כוח שיפוט ואוצר של ותק ציבורי ויישובי ומדיני אשר יועילו לעניין ויעשו רושם רב בציבור. הבעיה היא עכשיו להשיג הסכמתם הכנה של המנכ"ל ותקוע.

שוחחתי עם שמואל אלישיב. הוא הבריא, לכאורה, אך פניו כשכיב מרע. הוא מתברך כי בעוד כשבועיים יוכל להיכנס לעבודה כסגן המנכ"ל. שאל למשימות שיוטלו עליו ואמרתי כי אחד הליקויים במשרד - היעדר דאגה מרכזית ומאורגנת לקשרי ציבור: להסברת מדיניות המשרד לאנשי כנסת, לעורכי עיתונים, לאנשי מפתח בציבור.

בחמש נתמלא הבית חברי התזמורת הפילהרמונית והנהלתה למסיבת פרידה שערכנו לכבודם לרגל צאתם לסיור באירופה. היה משונה לראות את כל עשרות האנשים האלה ללא תלבושת מיוחדת ובלי כלי הנגינה, אלא כבני אדם פשוטים הלהוטים אחרי ספל תה חם ועוגה טעימה והמשוחחים ככל העולה על רוחם, מטפסים על כל שלבי הסולם של השפה העברית, איש כיכולתו. מרנין היה לראות בתוכם כמה בחורים צעירים מזימרת הארץ, רובם כנרים. מספרם של אלה בתזמורת הולך ורב. לא יצאתי פטור בלא נאום והמנצח קלצקי נשא אף הוא מְשָלו באנגלית מיוחדת במינה. לקראת סוף המסיבה הופיעה הזמרת הכושית המהוללת מריון אנדרסון, המופיעה עכשיו בארץ והתרשמתי מקלסתר פניה המובהק בכושיותו ומעיניה הנבונות.

עליתי לחדר עבודתי לחזור אל הניירות והנה מיכאל ארנון בטלפון: "איינשטיין מת!" רק תמול שלשום קראתי מברקי אבן על שיחתו עם הגאון, לרגל הופעתו בטלוויזיה ביום העצמאות ובפיו משא על מדינת ישראל, גם הגבתי במברק וביקשתי לא להרביץ בו יותר מדי "ציונות" - והנה איננו! לבקשת מיכאל התיישבתי מייד וחיברתי הודעה קצרה בשבחו של המת. כתבתיה אנגלית בהתכווני קודם כל לחו"ל ומיכאל אליצור היטיב להריקה לעברית בעזרתי: "מאור אדיר של שכל האדם, שקרניו בקעו את אפלת הבלתי נודע, כבה פתאום. העולם שכל את גדול גאוני המדע והעם היהודי את פאר בניו בדורנו. מדינת ישראל נותנת כבוד לזכרו ביגון עמוק ובגאוות נצח".

בערב נסענו - אני וצפורה ואילנה - לקונצרט של התזמורת עם מריון אנדרסון כסוליסטית. שמעתי רק את חלקו הראשון של הקונצרט ולא התפעלתי מהשירה - נשבה ממנה רוח קרה והצלילים לא נכנסו אל הלב. צפורה נשארה ב"אדיסון", הלכה אחר כך לקבלת פנים למריון אנדרסון אצל השר רוזן וחזרה בשעה מאוחרת.

כשחזרתי הביתה קראתי אלי את ג'ו תקוע. הסברתי לו עניין אהוד והוא הבינו היטב. בעצמו הציע מה שחשבתי בעצמי - לתת לאהוד מינוי מטעם רה"מ ולא מטעם שר החוץ. אמרתי: אולי יועץ לרה"מ בענייני ביטחון ואולי סתם יועץ לרה"מ. נשאר לי לשכנע את המנכ"ל - מלאכה שלא תהיה קלה הפעם.

ג'ו ביקר היום בזכריה וסיפר ממראה עיניו. הגדר לא הייתה מוארה כהלכה. אנשי הכנופיה חדרו בעד הקטע הבלתי מואר, הניחו מטען נפץ תחת הרצפה, הדליקו את הפצץ והסתלקו. הבית נהרס כליל, רק הרצפה נשארה בעינה. קשה להבין כיצד לא נהרגו האנשים. בין הניצולים תינוק בן מחצית שנה, ששכב בעריסתו. אבן כבדה נפלה על העריסה לרוחבה וגוננה על התינוק מפני המפולת. אילו נפלה לאורך, הייתה מוחצת אותו. העקבות הובילו לירדן.