יום ה', 14/4/1955
בבוקר במשרד רה"מ עם זאב שרף. הראיתי לו את מכתב ב"ג על אפשרות שובו לראשות [הממשלה]. הבין מייד והיטב את המסקנות. הצדיק בפה מלא את סירובי במקרה זה להישאר שר-חוץ. הודה כי כשאמרתי לו זאת פעם, לפני כמה שבועות, לא הסכים עמדי אבל מאז הרהר הרבה בדבר ונוכח כי צדקתי. הביע ביטחונו - לדעתי, ללא יסוד - כי אבא אבן יהיה מוכן לשמש לב"ג שר חוץ ואף יצליח להסביר בכישרון רב את המדיניות שתשרור אז.
נועצנו על בעיות הפקידות המינהלית - עניין שעדיין צפויים בו משברים.
במשרד החוץ עם יעקב וראובן. יעקב סיפר ביתר פירוט על מיבצע הגשת הטיוטה של אותו שדר לב"ג, וראובן - על שיחתו הממושכת עם ב"ג באותו ערב ועל שיחת לילה ובוקר עם משה דיין, בסה"כ כשבע שעות. נוכח כי אין ב"ג שולט כלל בעובדות היסוד של המערכה המדינית ולעומת זה כי אין הוא רואה בכל הבהירות את מלוא הטווח של המגמות המדיניות בהן דוגל הרמטכ"ל. הוא עצמו מחשיב מאוד כריתת חוזה ביטחון עם ארה"ב ואילו דיין שולל יעד זה בשלב הקיים, משום הכבלים שיוטלו על ידי כך על חופש פעולתנו הצבאית. פניו למלחמה וכל תריס שיוקם בפניה פסול בעיניו. אדיקותו בעקרון התגובה נוקשה כשהייתה: "המוני העם בארץ הזאת ואנשים כמשה דיין ויגאל אלון לא יסבלו בשום פנים מעשי רצח ללא עונש". הרי לך הצדקה מוחלטת של תורת הנקם לשמו. ראובן סבור כי הוא הרביץ בדיין כהוגן והוכיח עַוָתָתוֹ על פניו, אך מסופקני אם תוכחת הירושלמי [ר"ש נולד בי"ם, 1909] שהשתחק בוושינגטון עשתה רושם כלשהו על הנהללי [משה דיין,יליד דגניה, 1915, שגדל בנהלל] שעודנו שיכור ניצחונו הצבאי בכיבוש לוד [במיבצע "דני", בפשיטה שנסתיימה בנסיגה אך שיתקה את העיר, 11.7.48] והצלחתו המדינית בסיפוח "המשולש" ["הקטן" (טייבה-ערה-אום-אל-פחם, לרבות נחל עירון-ערה), במו"מ על הסכם שה"ן הישראלי-ירדני ברודוס, מר'-אפר' 1949].
אגב ב"ג שיבח באוזני ראובן את שידרי לדאלס. גם זו לטובה. הטיוטה של אבן סייעה להערכה זו.
שנער מחברת השילומים בא לדווח. מו"מ על מפרעה של 100 מיליון דולר ע"ח השנים הקרובות נפסק עקב תקרית עזה. יש סיכויים לחידושו, אך ניתנה לנו אזהרה לגבי הרגישות השוררת בבון כלפי לחצם של הערבים, שנתחדש ביתר שאת בעקבות התקרית. לעתיד רואה שנער ברכה רבה להחשת גביית השילומים באפשרות שילובם בתשלום פיצויים מצדנו בעד קרקעות ערבים נטושים. רעיון זה אינו זר לי זה מכבר ואפשר למצוא לו ניסוח נאות.
הזקן [יצחק] יעבץ מלונדון, בנו של זאב יעבץ [היסטוריון וסופר, עלה 1887, ישב בי-ם 1897-1891 וירד], חסיד ותיק שלי, בא לביקור של נימוס.
הופיעה ג'יין בנט, אלמנתו של [מכס בנט], הנאשם הראשי במשפט קהיר, שהתאבד בכלאו. ביקרנוה, אני וצפורה, בדירתה בתל אביב, זמן קצר אחרי התאלמנותה הטראגית, ואמרתי לה כי תפנה אלי בצר לה. עכשיו באה. זמן רב התדפקה - מסרה למזכירות את שמה הקודם - דוידוב - ולא ידעתי לזהותה, עד שסוף סוף הגיעה לידֵי שיחה טלפונית איתי והתברר מי היא. לא רצתה להגות בטלפון את שם בעלה. הביאה תיקי חומר מעיזבונו. ביקשה להראות לי איזה אדם יוצא מהכלל היה קורבן חינם זה, איזה כליל כישרונות היה ואלו עלילות ניתכנו לו: ידע שפות, ניגן בכל כלי, נתברך בתכונות נפש נעלות, היה בן בית בכל חברה גבוהה, היה מחונן בכושר טכני נדיר וכו'. הוציאה נייר אחרי נייר: כתבות בעיתונות הגרמנית על פעולותיו במצרים, ששימשו לו אך מסווה אך קבעו ברכה לעצמן, תמונותיו עם נגיב, מכתביו אליה, בכלל זה כתב השתפכות נפש על יחסו לארץ - תעודה אנושית נעלה של בן-נכר שחזר למולדתו. אחרי זה בא קטרוג חריף על אמ"ן - טענות על הזנחות, על חוסר יחס, על טמטום ועורלת לב. בנימין גיבלי שָקַל כאן כראוי לו: "את מדברת שטויות" - אמר לה באחת השיחות לאחר האסון, כשטענה באוזניו על דברים שלא היו כשורה. "לעולם לא אסלח לו (למתאבד!) על מה שעשה" - וזה באוזני האלמנה! ועוד כהנה. לבסוף הבקשה המעשית: היא שלחה תיקים לארץ ובמטכ"ל הוציאו מתוכם ניירות מבלי שאול פיה. היא תובעת חזרה שלושה מכתבים של בעלה אליה, האחרונים שנכתבו לפני היאסרו, מכתבים פרטיים לחלוטין. היא נוסעת עכשיו אל הוריה בדרום אפריקה, יחד עם בתה, אך חזור תחזור.
היו לי שיחות יותר קלות!
בבית לארוחת צהריים רה"מ לשעבר ושר חוץ לשעבר של צרפת, רוברט שומאן, המבקר בארץ כצליין פשוט, אחד מחבורה של 36 קתולים צרפתים. איתנו הסבו השגריר ז'ילבר ומנהל מע"ר אמיל נג'ר. שיחה על ענייני אירופה והמזה"ת. בנושא האחרון גילה האורח בקיאות מעטה. דובר גם על הודו-סין והוא קבל מרה על האשליות שהנחילו מצביאים צרפתים למדינאים שסמכו עליהם. חזותו לגבי התפתחות העניינים בצפון אפריקה הייתה קודרת. אגב נגיעה בענייני דרום-מזרח אסיה סיפרתי לו על קשרינו עם בורמה והתרשם מאוד. הארץ עשתה עליו רושם עז. אמרתי לו: "הלא תזכור את שיחותינו על [בינאום] ירושלים - הרי אתה בתוכה!" נתחייך.
אחה"צ לתל אביב לישיבת ועדת המפלגה לענייני הבחירות בקרב הערבים. החלטנו רשמית על שתי רשימות - אומנם אחוז החסימה מחייב אחת, אך אין כל אפשרות לאחד את כל הכיתות והאישים המתגודדים.
בערב ב"בית לסין" כינוס מפלגתי של תימנים. נאומי אין-סוף וסיום משלי. כשחזרתי לרח' הירקון מצאתי מעטפה מירושלים ובה מברק בן שישה עמודים גדולים מאבן - דוח שיחתו עם דאלס. אווירת השיחה הייתה כנראה לא רעה, על כל פנים תקרית עזה לא מילאה בה את התפקיד הממאיר שהיה מותר לחשוש לה, ואעפ"י כן הייתה זו שיחה חמורה, באשר נתגלתה בה זהות כמעט גמורה בין הגישות של ארה"ב ושל אנגליה; אומנם נכונה ארה"ב עקרונית לכרות עם ישראל ברית-ביטחון, אך רק לאחר שתגיע ישראל לידי הסדר עם שכנותיה בכמה בעיות עיקריות, ולשם כך מעבדת ממשלת ארה"ב תוכנית, אשר לא כל יסודותיה יעלו לרצון לפני ישראל, אבל בעיקרו של דבר תהא התוכנית לטובתה. וכאן שוב גבולות, ושוב פליטים, ושוב מים. זמן רב קראתי ושָניתי דוח רב משמעות זה.
