יום ב', 28/3/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ב', 28/3/1955

 

 

יום ב',  28/3/1955

 

ראשית הבוקר במשרד החוץ. הרצתי מברק לטדי בארה"ב כי ינסה להפעיל מחדש את צינור הביון האמריקני להעברת שדר לנאצר - חציו התראה על הצפוי למשטרו אם יתמיד אף יחמיר המצב הפרוע וחציו הזמנה למגע ולפגישה לשם ייצוב היחסים ושיפורם. שילבתי פסוק התוהה אם אומנם כדאי למצרים להסתכסך חמורות איתנו שעה שיחסיה עם מדינות ערביות אחרות כה משובשים.

ביררתי עם המנכ"ל כמה עניינים מינהליים שוטפים. אישרתי עמדתו להתנגד בכל תוקף לנוכחות הצנזור הצבאי בשיחותיו עם נציגי עיתונות חוץ המיועדות להדרכה ולא לפרסום. הופתעתי לשמוע כי הצנזורה הצבאית תובעת "זכותה" לנכוח בפגישות אלו, כאילו לשם התמצאות, ותהיתי אם אין כאן יד שלוחה מהמטכ"ל.

גדעון רפאל בא "סוער בוער", שופע וגולש יוזמה. אישרתי הצעתו להזמין את ידידו המצרי של זיאמה דיבון מקהיר לקפריסין למען השמיע גם באמצעותו אזהרה באוזני נאצר. גדעון חזר לתוכניתו של ב"ג לגבי הרצועה והוכיח באותות ובמופתים כי יוזמתנו זו תגרור אחריה מייד יוזמה בריטית לפלוש לנגב ממערב ולא לסגת כל עוד לא ניסוג אנחנו, ואגב כך לקבוע גבול חדש למדינת ישראל באותו חבל. זה היה ניסוח יותר ממשי של המחשבה שהבעתי כבר בוויכוח עם ב"ג כי עד שהוא חותר על ידי יוזמתו להציב תריס בפני קריעת חלק מהנגב מאיתנו, עלולה יוזמה זו להחיש ולהצדיק את מזימת הקריעה. אגב כך נשכני זיכרוני: הן בכל השגותי על תוכנית ב"ג לגמרי שכחתי להסתמך על ההצהרה המשולשת. מנין שאנגליה לא תוציא הצהרה זו מבית גנזיה להצדיק התערבות צבאית לטובת מצרים? הן דווקא חידושה של התחייבות כזו בפי אידן בפרלמנט, שכאילו נעשה לטובתנו, עשוי לשמש לו יסוד לפעולה נגדנו בהיותנו אנו התוקפנים.

יעקב הרצוג בא שוב לבכות על ראשי עקב עיכוב התשובה לדאלס אך הסברתי לו כי אין לאל ידי לקבוע נוסח כלשהו למסמך כה רציני כל עוד לא נפלה הכרעה ברורה בוויכוח הגורלי המתנהל עכשיו בממשלה. מכל מקום התחייבתי כלפי השגרירות בוושינגטון להמציא להם את התשובה עד סוף השבוע.

ארתור לוריא סיפר כי ניקולס הביע באוזניו תימהונו על שחרור הארבעה. לדבריו עצרו הירדנים את רוצחי השנים בעג'ור באורח מינהלי לזמן בלתי מוגבל והם עומדים לפרסם את הדבר בימים אלה. באיזה ניגוד עומד צעדם זה לעומת הנוהל המביש שנקטנו אנחנו!

לקראת 12 עברתי למשרד רה"מ. חטפתי שיחה עם יעקב סלומון שחזר מאמריקה כשבכיסו עוד חצי מיליון דולר למימון מפעל תעשייתי חדש בקירבת עכו. בלונדון שוחח עם אנשי בתי הזיקוק והרגיע חששותיהם להלאמה, שעמדו ליהפך לנו לרועץ רציני. בסן-פרנציסקו הצליח לחדור למצודת "המועצה למען היהדות" ולכבוש בה נפשות. רשמיו עולים בד בבד עם ההצעה שהגיעתנו מהחוף המערבי לאחוז את השור בקרניו ולהזמין את לסינג רוזנוולד ושניים-שלושה מנושאי כליו הראשיים לביקור בארץ.

ב-12 בדיוק הופיעו [השגריר הסובייטי] אברמוב ו[היועץ] פומין - המשך המיבצע שהחל בשבת בת"א. נכח [אריה] ארוך. הסברתי עמדתנו לקראת סיום הדיון במועב"ט והזהרתי על הסכנה הנשקפת מהחלטה חד-צדדית וסלפנית מבחינת הייאוש שיתקוף את ציבורנו. כן הצבעתי על החשש ליוזמה שתינקט להרחבת סמכויות או"ם - מגמה שאינה רצויה לא לבריה"מ ולא לנו. אברמוב הניע ראש לאות הבנה, פומין רשם בנאמנות וחייך לכל ביטוי רוסי קולע, שאלות לא שאלו, הערות לא השמיעו, אלא קמו ונפרדו באדיבות תסתלקו.

מייד אחריהם הופיע ז'ילבר. הרציתי באוזניו את הרֵישה של אותה מישנה, אבל רק לצאת ידי חובה, יען עמדת צרפת ידועה ומניחה בכללה את הדעת. מזה עברתי - בעצת אמיל שנכח בשיחה - לחקירה ודרישה, על מנת לדובב את השגריר המוכן ומזומן תמיד לגלות צפונות ממשלתו. ובאמת נתברר לנו דבר חשוב. שאלתיו לפשר הבשורות הטובות שהשמיעה סוכנות יופ"י מפריס, לפיהן קבעה צרפת עמדתה לגבי השתתפותה בברית הגנה אזורית במזה"ת כמותנה ביכולת כניסתן לתוכה של כל המדינות שבאזור, לרבות ישראל. תמהתי אם אומנם אמיתית היא גירסה זו או שמא המתיקה יופ"י את העוגה יתר על המידה, שכן לנו הוגד כי צרפת מַתנה השתתפותה אך ורק בערובה לשלמותה הנפרדת של סוריה ואף הוצע לנו להסתפק בדרישה זו שמילויה יהיה ממילא לתועלת לישראל, ואילו לשאלתנו אם לא יציגו תנאי כלשהו לגבי ישראל לא נענינו בחיוב. ז'ילבר ענה נחרצות וחותכות כי אומנם נקבעה עמדה כזו מצד צרפת כפי שהוגדרה בדוח של יופ"י. [אנטואן] פיניי עצמו [שר החוץ הצרפתי] הצהיר זאת בוועדת חוץ של האסיפה הלאומית. יתר על כן, צרפת הודיעה על כך לארה"ב ולאנגליה. והראיה - הן דרישתה לגבי ערובה ביחס לסוריה נתמלאה, שכן כל הגורמים הנוגעים בדבר, לרבות ארה"ב, אנגליה ותורכיה, הצהירו מפורש כי הם מקבלים על עצמם לשמור על סוריה בגבולותיה הקיימים, ואף על פי כן לא הצטרפה צרפת ואינה עומדת להצטרף לברית תורכיה-עיראק! משום מה? אך ורק משום שברית זו סגורה בפני ישראל. אומנם אין כורח להכניס ישראל דווקא לתוך מסגרת הברית הזאת, או בכלל לתוך מסגרת כלשהי שגם מדינות ערביות כלולות בתוכה. יש אפשרות להגיע עם ישראל לידי הסדר נפרד, שתשתף אותה במערכת סידורי ההגנה המקיפים, מבלי שתהא צמודה לארצות ערב. אבל הן גם הסדר נפרד כזה אינו מוצע לישראל - ומנוי וגמור עם צרפת לא לנטוש את ישראל בבדידותה זו.

הייתה זו הצהרה חשובה ביותר ששמענו כאילו באקראי. כדי לחזקה במסמרות הדגשתי בכל לשון את חשיבותה, למען יבין השגריר את האחריות שהוא נוטל על עצמו במוסרו את הדברים לידיעתנו, אך הוא רק שמח להערכתי את עמדת ממשלתו וחזר ואישר אותה בלשון ברורה והחלטית.

בקומו אמר, כי הייתה שיחה אחת בין מישהו ב"רציף" לבין [שמואל] בנדור [יועץ שג' ישראל בפריס] שהכניסה דאגה בלבם, כאילו אנו מוכנים תמורת הבטחה להגן עלינו בפני תוקפנות להתפשר עם איחוד עיראק וסוריה. אמרתי כי מעולם לא גרסנו עמדה כזו. אומנם ערובת ביטחון לגבולותינו כשלעצמה יש לה חשיבות - ז'ילבר מיהר לאשר כי אומנם כן הדבר - אך מעולם לא התכוונו לקבל ערובה כזו כמחיר הוגן בעד התפשרותנו עם הופעת עיראק על הירדן הצפוני. לעומת זה, הוספתי, אילו באה עיראק ואמרה לנו כי חֵלֶף הסכמתנו לבליעתה את סוריה היא מוכנה לכרות איתנו ברית שלום ולהסכים אף לתיקוני גבול ישראל-סוריה לשם כלילת מקורות הירדן בתחומנו - תהא זו הצעה הראויה לשיקול רציני. ז'ילבר הסכים גם עם הנחה זו אך טען בצדק כי אין זו אלא השערה בעלמא ולמעשה אין כל סיכוי כי עיראק תכרוך את מזימת סיפוח סוריה עם נכונות להשלים עם ישראל.

השיחה כולה הייתה רעננה ומרעננת.

גדליה יערי ממשרד רה"מ [מנ' מח' העובדים] נקרא להסביר לי עניין תביעת אנשי "בת גלים". כשגויסו הובטחו להם תנאי "שוהם" הכוללים אש"ל למלחים אשר בעגון אונייתם בנמל זר הם נאלצים ללון על החוף. לאחר שזכו מלחי "בת גלים" בעולם הבא - כבוד ותהילה ותשבוחות בעיתונות וקבלת פנים בבית רה"מ - ניפנו לדאוג לעולם הזה והגישו תביעה לדמי אש"ל בעד כל ימי היותם כלואים במצרים, ודווקא בדולרים. יערי ו[דניאל] בן-שבתאי [היועץ המשפטי של מש' רה"מ] ביררו את התביעה והמליצו לשלם כמגיע לפי הדין, אבל בל"י. הסכומים – כ-1,500 ל"י לרב החובל, כ-900 לכל קצין, כ-700 לכל מלח. אמרתי כי אתייעץ.

גייסתי את יעל ורד לעורר את המטכ"ל למתן הגנה יותר יעילה לטיול שעורכת "התנועה המאוחדת" לאילת: 400 נער ונערה בהבטחת שתי כיתות נח"ל בלבד - וזה בימים שמשוטטות כנופיות בפינות שונות בנגב ומשחרות לטרף ובעיתונות המצרית מתפרסמות הודיות כי נתארגנו פלוגות-מוות לחרף נפשן בהתקפות על ישראלים, דוגמת הטכסיס שנקטו המצרים פעם במלחמתם המחתרתית נגד הבריטים. אגב את עניין פלוגות המוות הללו הדגשתי מאוד בשיחותי עם שני השגרירים.

במשך הבוקר ניהלתי מו"מ טלפוני עם נמיר. לבסוף קיבלתי ממנו הצעה, אשר לדבריו אך בקושי השיג את התפשרות "סולל בונה" איתה, והיא, כי משמרות חברת "שירותי ים" תסולקנה, אבל הסוורות תסודר לא על ידי חברת "גב ים" אלא ברשותה הישירה של הממשלה ובאמצעות מינהלת נמל חיפה. דחיתי הצעה זו שכן פירושה אי-ביצוע החוזה בנקודה השנויה במחלוקת. הנמקתו של נמיר הייתה כי בלי תנאי זה ייווצר מצב שפירושו כי אנו מניחים לספיר לרמוס ברגליו מוסד הסתדרותי (עד כה הייתה חברת "שירותי ים" גוף נייטרלי, וכל הזמן הודגש כי זוהי שותפות סו"ב עם יצחק רוקח, הפועל בעצה אחת ובלב ונפש עם סו"ב - והנה פתאום צף כאן "מוסד הסתדרותי"!). אמרתי ליעל ורד לענות לנמיר כי לא היה כל עניין למוסד ההסתדרותי להיכנס תחת נעלו של ספיר למען יוכל זה לרמוס אותו.

אלמוגי פנה אלי ביוזמתו ודאג להסביר ליעל כי מועצת פועלי חיפה אינה רואה את עצמה כצד בסכסוך וברגע שחברת "שירותי ים" תסלק ידה מנמל הקישון הריהו מוכן ומזומן לשלוח סוורים לעבודת "גב ים" בהתאם למוסכם. זאת מסרה לי יעל ואילו ממקורות אחרים הסתננה אלי סברה כי לאמיתו של דבר ידו של אלמוגי בכל התסבוכת ומשחקו הוא להעמיד פנים של תם וישר כלפי הממשלה ובאותה שעה לשמור על מעמדו בעיני הפועלים על ידי תמיכה בעמדת סו"ב. סברה אחרת, הפוכה לחלוטין, אומרת, כי ריב לאלמוגי עם סו"ב ושום דבר לא ישמח לבו כהכשלת שמחה גולן בסכסוך זה. מרחשת זו של שמועות וסברות סותרות זו את זו וכולן נפסדות ביותר מעידה על אווירת הנרגנויות ומשטר ההתגודדות השוררים בחיפה הפועלית.

אחרי ארוחת הצהריים דגרתי על ניירות ובחמש ירדתי לקבל פני אורחים לתה. העיקרי שבהם היה פיליפ הנדי, מנהל הגלריה הלאומית בלונדון, שביקורו כאורח הממשלה מיועד לשמש סעד להידוק קשרי תרבות עם אנגליה, אנגלי גבוה וכחוש, פני איש רוח, טיפוס מעולה של אותו גזע, מרושם נמרצות מהרוח השוררת במדינתנו, שאין הוא יודע דוגמתה אי שם בעולם. הוא רואה כאן תופעות מפתיעות של חיי רוח החורגות ממסגרת כל המקובל בארצות אחרות: הנה צייר שהפך דיפלומט (אריה ארוך) והנה שרים העוסקים בספרות ונשיא חוקר קדמוניות. הוספתי דוגמה: הראש וראשון למבקרים המוסיקליים בארץ הוא נציב שירות המדינה! הנדי סקר את תמונותינו והביע התפעלותו מכמה מהן. אורחים אחרים - העסקן הציוני פוזננסקי ורעייתו מאנגליה, יאיר וקיטי מרשק מיוהנסבורג, גב' סטאר מניו-יורק וכן ארתור וז'נט, אריה ארוך, אליעזר דורון ואשתו, נרקיס של "בצלאל", [אויגן] קולב של המוזיאון בת"א והצייר [מרדכי] ארדון.

ב-6.30 במשרד רה"מ, קיבלתי את ראשי חברת "שירותי ים", יצחק רוקח ושמחה גולן, שבאו לפי הזמנתי. השמעתי באוזניהם דברים כדורבנות. המעשה שעשו לא נשמע כמוהו - חברה בעלת מעמד ציבורי כשלהם מתנקשת לפתע בסמכות הממשלה על ידי שימוש בכוח. עליהם לחזור בהם מייד ולהסתלק מכל הפרעה לביצוע החוזה. כבר החמירו את המצב לאין שיעור באי-חיסול השערורייה לפני ישיבת הממשלה, כאשר הפצרתי בהם. אם יסרבו לדרישתי תחול החמרה נוספת. הממשלה לא תוכל בשום פנים לוותר, כי הדבר בנפשה. המסקנה תהיה הפעלת החוק, זאת אומרת שימוש במשטרה. האומנם אין מנוס מביזיון זה? השניים בתשובתם נכנסו לגופו של עניין, טענו כי הסוורות הייתה מאז ומעולם רשותם החופשית של הסוכנים ואסור היה לספיר לכלול אותה בזיכיון שניתן ל"גב ים", כי לא יוכלו עכשיו להיכנע כליל לשר התחבורה וכו'. חזרו באוזני על הצעת נמיר - סילוק המשמרות וסידור הסוורות ברשות הממשלה. עניתי בשלילה - אין זה ביצוע החוזה ואילו לגבי הממשלה הביצוע הוא תנאי בל יעבור. אין הממשלה גורסת אטימת אוזן לטענתם בדבר הסוורות. אינני מודיע להם כי אחת דתו של חוזה זה להתבצע עד תום תקופת תוקפו. לא ולא. הממשלה מוכנה מייד עם חיסול ההפרעה להיכנס לבירור בדבר ערעורם על סידור הסוורות וייתכן כי טענתם תתקבל. תנאי לבירור זה - יד חופשית לממשלה לגשת לעבודה בהתאם לחוזה. לא נקנה את חיסול ההפרעה הפעילה במחיר ויתור על ביצוע חוזה חוקי שהממשלה חתומה עליו. דרשתי תשובה עוד הערב, לכל המאוחר מחר בבוקר. משנסתיימה השיחה הרשמית תפסני שמחה ביחידות וטען כי לא יוכל לשאת את פניו כלפי 3,000 פועלי נמל חיפה אם ייכנע לספיר. אמרתי כי הוא יכול להשיג עכשיו על נקלה את התפטרותי - כל עוד אני רה"מ לא אוכל לוותר.

כסה נכנס עמוס צרות לעייפה. שערוריית ליבנה עומדת לפרוץ ברעם וברעש. ברחבי המפלגה גוברת הדרישה להוציאו. ק"ן טעמים מחייבים זאת. אבל הוצאתו פירושה התרת הרצועה לתשפוכת רעל נגד המפלגה שכמוה עוד לא היה - והכל לקראת הבחירות. אי-הוצאתו מעוררת שאלת הופעתו ברשימה [של מועמדי מפא"י לכנסת]. ושוב ברחבי המפלגה פזורים חברים המודיעים כי לא יצביעו בעד רשימה זו אם ליבנה יהיה כלול בה. גולדה עצמה מודיעה כי תמחוק את שמה מהרשימה אם יותן בה מקום לליבנה. המוסד לביקורת הטיל איסור על הופעותיו הפומביות של ליבנה מטעם המפלגה. לעומת זה מרעיש ליבנה את המזכירות במחאות קולניות על החרמתו. בכינוס האחרון של נוער ההתיישבות בבית ברל לא ניתנה לו רשות הדיבור. מה עשה? בילה שעות בשיחות-לחש עם חברים צעירים, בהן טען כי צמרת המפלגה בשלכת, יש להקים הנהגה צעירה, והריהו מוכן ומזומן לתת יד. ניסיון זה כשלעצמו, לרכוש לבם דווקא של בחורים אלה, וזה לאחר כל העגבים על "הציונים הכלליים" והשמצת המפלגה באוזני אויביה בנפש, הוא זוועה מוסרית, טוען כסה בנהמת לבו. ובכן הכרחית התייעצות פנימית שבפנימית, בהשתתפות ב"ג ומ"ש, כדת מה ייעשה בסוטה זה.

איך שהוא נתגלגלה השיחה על פרשת הארבעה וחיסולה המחפיר. כסה שמע מפי צבי בנו כי לא זו בלבד כי הצבא לא שיתף פעולה עם המשטרה בגילוי מעשה הפשע, אלא המעשה עצמו בוצע בידיעת הצבא, בכל הדרגות עד הרמטכ"ל, להוציא רק את שר הביטחון. צבי יודע פרטי פרטים על המיבצע כולו ועד כמה כרוכים בו קציני צבא גבוהים. ועוד סיפר לו הבן עניינים מזעזעים על המצב הפנימי בצה"ל והכל בעטיו של הרמטכ"ל. כסה שאל אם אני מעוניין לשמוע - הוא מוכן לספר. אמרתי כי מוטב לשגר את צבי לב"ג. הזקן מעריך את כסה הבן וחזקה כי יקשיב לו באמון. כסה שאלני אם מותר לו כמזכיר המפלגה לדעת את נושא ההתייעצות אצל ב"ג בשבת בבוקר. עניתי בשלילה - ואיני יודע אם טוב עשיתי בהוסיפי: "זהו סודו של ב"ג ואין לי רשות לגלותו."

בשובי הביתה אכלתי עם צפורה והיה גרוני סתום מרוב שנצטבר בלב. צפורה הלכה לבקר את משפחת טוב, שחגגה אמש בחתונה חצי-ארגנטינאית בחצרים ובצאתם בלילה לשוב לירושלים, כשמשה טוב עצמו נוהג, חישבה המכונית להתהפך ואחותו של משה, המתארחת בארץ, נחבטה קשה בירכה ועתה היא מוטלת במכאובים על ערש דווי.

בא אלי הרצל ברגר הן כיו"ר ועדת חוץ וביטחון והן כאיש "דבר". אף הוא שמע לא שמע משהו על המתוכנן לגבי הנגב - אבל השמועות שהגיעו לאוזניו העתיקו את מרכז הכובד לחזית ההתיישבות, כאילו מדובר על תזוזה רבתי בהקמת נקודות חדשות כאמצעי של שעת חירום. אמרתי בכל הכנות כי איני יודע דבר. סיפר על התסיסה בארגוני ההתיישבות ועל הצעות להגדלה ניכרת של תקציב הממשלה לכיסוי הוצאות שמירה וביצורים וכן על תוכנית של קרן-השוואה - תרומה של עיריות ומועצות השרויות במצב של ביטחון לעזרת היישובים הנידחים, מעין תחיית הרעיון של "כופר היישוב". חייבתי מאוד תוכנית זו, שעלתה פעם על דעתי אגב שיחה בקיבוץ סעד עת שביקרתי בנגב, ואף שחתי עליה לאשכול אך נתקלתי ביחס שלילי מצדו. אומנם אין תוכנית זו עשויה לגייס יותר ממיליון או שני מיליונים ל"י, אך היא כדאית משום ערכה המוסרי.

כנציג "דבר" ביקש הרצל הדרכה בעניין נמל הקישון. גוללתי לו את הפרשה ושאלתי אם יהיה לעיתון ההסתדרות אומץ לעמוד לימין המדינה ולהרשיע את "סולל בונה". ברור כי על "דבר" לבקש הנחיה מהוועה"פ והלא נמיר דואג לכבודו של מוסד הסתדרותי ולא לכבודה ולסמכותה של ממשלת ישראל.

טילפנתי להלל כהן בת"א - האיש הצדיק, החולה האנוש, השקול והמיושב בדעתו שבקרב שלושת הגדולים של סו"ב: הוא, הלל דן ושמחה גולן. אמרתי לו: "עד שאתם דואגים שמא חלילה יכנעו לספיר, מוטב לדאוג שלא תיכנע ממשלת ישראל לסו"ב, ועד ששמחה שואל כיצד יישא פניו אל 3,000 פועלי הנמל מותר לי לשאול כיצד אשא פני כרה"מ אל מיליון וחצי אזרחי ישראל היהודים." הלל התרשם מהצהרתי הברורה כי אם עד מחר בבוקר אקבל הודעה על קבלת תנאי הממשלה, הריני ערֵב כי כבר בישיבת מחר בבוקר תמנה הממשלה ועדה לבירור עניין הסוורות. הסקתי מתגובתו כי בהתייעצות הפנימית של סו"ב הוא יתמוך בקבלת דרישתי.

במישדר החדשות האחרונות שתי תקריות נוספות בנגב - בכל אחת מהן פצוע מצדנו, אחד אנוש ואחד קל. ב"ג ביקר היום בפטיש ובוודאי יהיו בפיו דברים לישיבת הממשלה מחר בבוקר.

שנינו שרויים ימים אלה בדאגה עמוקה. "התנועה המאוחדת" עורכת טיול לאילת - רוב הדרך ברגל. חיים במארגנים, הוא וחבריו יצאו בראש שיירה של 400 נער ונערה. "ההבטחה" - כיתותיים של נח"ל. מחנה כזה - בהילוכו ביום ובחנייתו בלילה - יעד מצוין למארבי כנופיות ולהתנפלויות פתע. מקלע אחד או זוג רימונים יכולים להביא לידי מרחץ דמים. ביקשתי היום את יעל לדרבן מישהו במטכ"ל למתן הגנה יותר יעילה.

 

העתקת קישור