נגד כיבוש הרצועה - יום ו', 25/3/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  נגד כיבוש הרצועה - יום ו', 25/3/1955

 


נגד כיבוש הרצועה 


יום ו',  25/3/1955

 

בבוקר בשעת הגילוח נכנסה צפורה לחדר הרחצה. זה עתה טילפנה מזכירתי אסתר שלוש. ממשרד הביטחון מודיעים על תקרית בכפר פטיש. נזרקו רימונים והוטחו יריות לתוך בית: "אישה מכפר ויתקין" [המדריכה ורדה פרידמן] נהרגה ואחדים נפצעו.

זע לבי. ברור כי היה זה אחד מאותם מעשי הזוועה, כשהנפגעים הם יושבי בית שלווים. "האישה מכפר ויתקין" היא ללא ספק אחת הבחורות הנפלאות שהתנדבו ליישובי העולים בדרום כמדריכות. בחזית החלוצית מְצָאָה חץ המרצחים.

רק כעבור שעה-שעתיים נודעו לי הפרטים. חתונה הייתה במושב פטיש. קהל עם רב הצטופף בחדר שהיה מואר כהלכה. ניגשו עד הבית, זרקו רימונים, ירו מסטנים. נפצעו למעלה מחמישה-עשר, בהם נשים וילדים. נקל לשער את מחזה האימים.

ממשרד החוץ טילפן ג.ר. [גדעון רפאל] לבקש אישור למתן הוראה לאבן לצרף מעשה פטיש לכתב ההאשמה שלנו כלפי מצרים. בינתיים הגיע מברק מאבן המבקש כי לקראת ההכרעה במועב"ט אראה את שגרירי המעצמות ואפיל עליהם פחד אלוהי ישראל לבל יתור לבם אחרי מעשה אָוֶון בהרשעת ישראל בלבד ללא הוקעת עוון מצרים. עתה שאירע מה שאירע בפטיש מצווה מכופלת לרדת לחיי השגרירים, אך חקירת או"ם בעניין פטיש טרם נסתיימה ומוטב לדחות הפגישות עד שיהיו בידינו נתונים ברורים המקובלים על מנגנון או"ם.

עשיתי כשעה ומעלה בישיבת המזכירות של המפלגה שדנה על המו"מ עם מפ"ם וסיעה ב' בדבר חזית הסתדרותית משותפת בבחירות העירוניות - אם להמשיך במו"מ או להפסיקו ולחדשו לאחר הבחירות בהסתדרות. כל עיצומו של מו"מ זה, שהוחלט עליו בישיבה שלא נכחתי בה, היה לי אפתעה גמורה. טענתי נגדו מעיקרא, שכן צמידות הבחירות העירוניות לבחירות הכנסתיות מבליעה ממילא המערכה המקומית בארצית - ואם בארצית אנו יוצאים לריב עם מפלגות השמאל ללא פשרה, כיצד נופיע יחד באותה מערכת בחירות ממש לגבי מעגל אחר שלה? ברור כי המסקנה ההגיונית שנבעה בהכרח מההחלטה על הצמידות גזרה מראש על כל אפשרות של שיתוף בינינו לבין סיעות אלו במסגרת המצומצמת של המערכה המוניציפלית. לכן דרשתי לא רק הפסקת המו"מ מייד אלא שום התחייבות לגבי חידושו גם לאחר הבחירות ההסתדרותיות. היו שתמכו בי, אף שמחו כי העמדתי את השאלה על חודה, אך אחרים נרתעו מהמסקנה המרחיקה, כיוון שכבר הרחיקו לכת במו"מ. סוף שהוחלט להפסיק את המו"מ אך להבטיח בשפה רפה המשכתו.

נסעתי ללשכתי בקרייה ונתכנסתי שם עם גולדה ועם ספיר לדיון על סכסוך נמל הקישון. לפי הקו שנקטה גולדה אמש היא הציעה הבוקר תוכנית של פשרה אשר ספיר דחה אותה בכל ההיגיון והצדק. ייתכן כי החוזה אינו כשורה, אבל הוא המסמך המחייב את הממשלה, וכיוון שהשר האחראי פעל כאן בתוקף סמכותו החוקתית ונוסף לזה על יסוד סמכות מפורשת שניתנה לו בעניין זה עצמו, הרי הממשלה חייבת בתמיכתו. לפיכך יש קודם כל להבטיח סילוק כל הפרעה בכוח ומתן אפשרות לביצוע החוזה - או אז תוכל הממשלה לברר מה אמת וצדק יש בטענת המערערים על החוזה. הייתה זו טענה שאי-אפשר היה בשום פנים להפריכה. טענות גולדה נסתתמו וסיימתי את השיחה המתוחה בהבטחה כי אתקשר בעצמי עם חברת "שירותי ים".

ביקשתי להזמין את שמחה גולן, אך הוא הקדים והופיע מכוח עצמו. החל חותה גחלים על ראשו של ספיר ומְתָנה על מעשי רשעותו והתנכלותו. לאחר שלמדתי את כל התורה מדוע לא הרי סבָּלות כהרי הסווָרוּת, ועד כמה צודקת הצעת חברתם לספיר, כי לגבי סוורות תהא הרשות נתונה לכל סוכן לבחור לו את חברת-השירות הכשרה בעיניו - אמרתי: "פירוש הדבר שינוי החוזה שנחתם וייתכן כי נצטרך ללכת בדרך זו, אך בינתיים כיצד אתה עומד להצדיק את המהלך הפרוע שנקטתם - לשלח פועלים לתפיסת האוניות או לחסימת הדרך אליהן בפני פועלים אחרים? מאימתי מתיר לעצמו 'סולל בונה' או מתירה לעצמה חברה שהוא שותף ראשי בה, להתייצב לשטן על דרך הממשלה ולהפריע לפעולתה הסדירה בכוח הזרוע?" אמר שמחה: "באמת צדקת, אפשר לא נהגנו בתבונה, אני מוכן לסלק את המשמרות, אבל דע-נא, כי ספיר לא יקבל פועלים לעבודת הסוורות של חברת 'גב-ים' שלו!" אמרתי: "דבר אחד הוא להפריע בכוח לעבודת פועלים אחרים, דבר אחר לא לשלוח פועלים לעבודה." שוב אמר שמחה: "צדקת, אני מבטיחך נאמנה כי איש מאיתנו לא יישאר בנמל הקישון." בזה נפרדנו וטילפנתי לספיר מה שהשגתי. הזהרתיו כי אין זה מבטיח עדיין ביצוע העבודה שכן שמעתי רמז כי פועלים אחרים לא יבואו. אף על פי כן נחה דעתו מההתקדמות החלקית.

באתי לדירה בחיפזון כי הגיעה שעתנו לנסוע לארוחה במלון "השרון". בבואי נתפסתי לטלפון ממשרד הביטחון: ב"ג מבקש לראותני מייד, והריהו בביתו - משמע שחזר משדה-בוקר לרגל מאורע פטיש. אמרתי לעצמי: "הייתי משוקע בצרות יום יום ולא נתתי דעתי על המסקנות הנובעות מהזוועה החדשה, אך ראשו של הזקן עבד בינתיים ומי יודע מה הוא יוזם." טילפנתי אליו ושמעתיו שואל היכן אני, שכן רצונו לגשת אלי מייד. אמרתי כי אני נוסע עכשיו ומוטב לי אחרי כן לגשת אליו. אמר כי רצונו בהתייעצות מצומצמת של חברים בממשלה אך לפני כן עליו לשוחח עמדי ביחידות. הוא נוסע אחה"צ ללוויית הבחורה ההרוגה בכפר ויתקין - שמא אֶלווה אליו ונדבר בדרך? זאת לא יכולתי לעשות, כיוון שלפַנַי נסיעה לבית ברל להרצאה ולפני כן עלי להתכונן. היות וחברים אחרים אף הם נואמים באסיפות הערב, נדברנו כי אבוא אליו מאוחר בערב, לאחר שובי מבית ברל, ואילו את החמישה נְכַנס למחר בבוקר, שוב בביתו.

הארוחה במלון "השרון" אצל הבלגים הדרים שם בקביעות הייתה משובחת ביותר ומשעממת לא פחות; קהל ממוזג מדיפלומטים ומאנשי משרד החוץ שעסקו אך ורק בשיחות חולין.

משחזרנו ניסיתי לנום ולא יכולתי. הטלפון לא חדל לצלצל, מת"א ומירושלים. במשך אחה"צ הודיעוני כי חקירות המשקיפים נסתיימו. במקום המעשה נתגלו עקבות שניים יחפים - אין זו עדות למעמדם החברתי של המבצעים כי אם רק לזהירותם המופלגת והמופתית - אח"כ הצטרף אליהם אחד ואח"כ שוב אחד - ללא ספק אנשי הבטחה מאגפים - וכך נמשכו עקבות הארבעה עד שחצו את גבול הרצועה בערך באמצעיתו. שקלתי אם להזמין את השגרירים למחר בבוקר, אך לא ידעתי כמה תימשך ההתייעצות אצל ב"ג.

התכוננתי להרצאה בבית ברל בכבדות. לכינוס מוזמנים בני הדור הצעיר בהתיישבות הוותיקה - מושבים וקיבוצים - וחברי ההתיישבות הצעירה. הנושא: הם והמפלגה. אני הפותח ושמתי לי למטרה,

ראשית, לברר יסודית מפלגה מהי ומדוע היא כורח לדמוקרטיה,

ושנית, מפא"י מהי ומדוע אדישות הנוער כלפיה יותר משהיא בעוכריה הריהי בעוכריו הוא, שכן סבילותו מוציאתו לתרבות רעה, מנוונתו וגורמת לבזבוז גמור של כוחו היוצר ויכולתו החיובית.

וכל הזמן הירהרתי מה יציע ב"ג ומה עלי להציע ואמרתי לעצמי: "המסקנה ההגיונית יכולה, כמובן, להיות עקירת המצרים מרצועת עזה, אבל מיבצע זה ימיט עלינו אסון ואפילו לא ישיג את מטרתו".

לבית ברל נסעתי אחרי ארוחת ערב מוקדמת עם צפורה ושמאי והַרַי וחיים ונערה אחת נעימה, דבורה [הבר] שמה. מצאנו שם את אולם חדר האוכל הגדול מלא כולו - נוער נהדר, גוש אדם אחיד, גזע משובח ביותר. כמה עשרות איחרו, מהם שהשתתפו בהלוויית אותה נערה בכפר ויתקין.

ישב ראש אלחנן ישי, חבר אלומות, נושא כליו של ב"ג בשדה בוקר, הממלא עכשיו תפקיד של ראש מטה הבחירות לענייני נוער, ואילו אשר ידלין שלנו פתח באקדמה להרצאתי: כאילו תלש כמה רעיונות ממסכת דברי וטיפל בהם בריפרוף. אחריו דיברתי כשעה ומשהו ועשיתי מלאכה יסודית בהתאם למחושב, אך בלי ברק רב.

אחרי דיבר אלחנן ישי והיה כמנגן תקליט של קטעי פסוקים מנאומי ב"ג וממאמריו, אשר דומני כי משום החיקוי שבהם, אפשר בבלי דעת, לא חדרו לגמרי ללבות השומעים. לעומת זה הצליח דוד קורן מגשר הזיו לרתק את קשב הקהל בדבריו הכנים והנוקבים, אם גם לא המעמיקים ביותר במסקנותיהם.

מיהרתי לשוב לת"א כי הגיעה שעת שיחתי עם ב"ג - עשר וחצי. מצאתיו כבימים מקדם, גוהר יחידי על איזה ספר סתום בספרייתו העצומה למעלה, כשפולה מדשדשת לבדה בחדרים למטה.

 

[פה נסתיימה תרשומת היום; השיחה נסבה על הצעת דב"ג לכבוש את רצועת עזה ונימוקי שלילתה ע"י מ"ש; קדמה לה פגישה באותו מקום ובאותו עניין בין דב"ג והרמטכ"ל מ' דיין (ר' "אבני דרך" מאת מ"ד, ע' 143) - תרשומת ל-25.3.55].

 

העתקת קישור