יום ד', 23/3/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ד', 23/3/1955

 

 

יום ד',  23/3/1955

 

במשרד רה"מ שיחה עם הנרי מונטור, שבא לטקס התחלת הבניין של ביה"ס ע"ש קפלן. הביא בידו מכתב תשובה על מכתב "SOS" ששיגרתי לו בידי אשכול. לפי גירסתו, אנשי "המילווה" הם שהיו מוכנים לוויתורים ולפיתרונות בדרכי שלום ואילו אנשי "המגבית" התעקשו ואשכול נכנע להם. הוא יודע היטב את עמדתי העקרונית שהיא מאז ומעולם בעד תיאום ופשרה, אבל הוא בטוח שאילו אני הייתי בניו-יורק במקום אשכול - לא היו הדברים מגיעים לידי קרע, יען

ראשית אני בקי יותר מאשכול במצב הדברים,

ושנית חוש היושר שלי היה מנחה אותי בדרך הנכונה.

לדברי מונטור, כל אנשי הכספים של אשכול - [מרטין] רוזנבליט, [מאיר] שרמן, [אריה] מנור וכמובן [סידני] גרין - היו נגד הקרע, אבל אשכול עצמו לא עצר כוח לעמוד בפני לחצם של אנשי "המגבית". עתה הכל נגמר ומונטור מבקש להבטיחני כי אין בלבו טינה על איש. יתר על כן, אדיר חפצו להוסיף שרת את המדינה והוא מבקש לדעת אם שירותו רצוי, אם יש אמון אליו, ובמה יוכל לעזור.

הבעתי ספק אם הייתי מגיע למסקנה אחרת אילו באתי במקום אשכול. שאלתי מדוע סירב לבוא מרומא כשנקרא על ידי שר האוצר. טען כי חבריו לא הסכימו ולבסוף הודה כי עשה משגה. לא רציתי להציק לו ולטפוח על פניו את האשמתו העיקרית - על שום מה סטה פתאום משיטת התיאום שנקבעה למעשה אשתקד והחל להשתולל ולנהוג כאילו אין "המגבית" קיימת כלל. אשר לעתיד אמרתי כי מדובר הלא על העסקתו בגיוס הון פרטי להשקעות אך עלי להזהיר בכל גילוי הלב מהפיכת העניין לארגון מסועף על פני ארה"ב ולשיטה של גיוס כספים שתהווה התחרות הן ל"מגבית" והן ובייחוד ל"מילווה". כיון שמונטור עודנו ממשיך בהנהלת ה"מילווה" אגב מסירתה לשווארץ עד לחודש מאי ואז יבקר שוב בארץ, נשאר העניין בגדר חזון למועד.

עם המז"ם על בעיית הפקידות המינהלית בכלל והמשפטנים בפרט. הוא ישב איתם ארוכות והגיע עם עצמו לכמה מסקנות בדבר צורת היענות למקצת תביעותיהם שלא תגרור אחריה נחשול של תביעות מקבילות מצד הפקידות בכללותה.

במשרד החוץ דוח ממושך, ממורט ומפורט מפי משה טוב על מסעו האחרון בבירות אמל"ט. בפיו שבחים לקובובי וקיטרוג קטלני על קיסרי, שמינויו היה אסון. טוב נחל בעצרת האחרונה הצלחות מובהקות בהידוק קשרינו עם רוב מדינות אותה יבשת ובהפעלת קשרינו איתן לעיצוב עמדתן בשאלות בינלאומיות שונות בהתאם לצורכי קשרינו עם מדינות אחרות - כצרפת והולנד. הוא מציע להביא לידי תגובות שליליות מצד ארצות אלו כלפי תורכיה עקב התקשרותה עם עיראק - תגובות אשר חזקה על תורכיה כי תהא רגישה כלפיהן מאחר שמועמדותה למועב"ט נתמכה בשעתה על ידי מדינות אלו בהשפעתנו.

גדעון רפאל בא להוכיחני על פני בגלל פיגור תשובתי על שדריו האישיים של דאלס. מצפוני כבד ביותר עקב הזנחה זו, אך איני מגיע לנסח תשובה לא רק מפני השתקעותי בפורענויות שונות אלא משום הקושי שבקביעת העמדה שתבוא לידי ביטוי באותו מסמך בשאלה העיקרית המעניינת כרגע את דאלס, והיא - אם תקרית עזה מעידה על מיפנה במדיניותנו ואם יש בידי להבטיח נאמנה כי מיבצעים כאלה לא יישנו מצדנו. אין בידי בשום פנים להבטיח כזאת נוכח ההתגרויות שנתחדשו בגיזרת הרצועה, ואילו בלי הבטחה כזאת איני רואה איזו ברכה תצמח מהתשובה. אף על פי כן אין מנוס ממשלוח מענה ואצטרך לאמץ את מוחי.

גדעון מציע כי ארמוז לפני דאלס על אפשרות של פגישה באירופה בזמן ביקורו הקרוב באותה יבשת. זהו גלגול חדש של רעיון המנסר אצלנו זה מכבר על רְצוּת נסיעתי לארה"ב לשם פגישה כזו. באירופה יקל להסוות את הפגישה ולשוות לה אופי יותר ארעי ופחות מחייב.

עוד נועצנו על חידוש המגע עם נאצר. אני מחייב זאת בהחלט - חשבון התלייה מאוזן עכשיו על ידי מיבצע עזה ויש לנו פתחון פה לפנות מחדש אל המצרים במכובד. הצינור הנאות ביותר הוא האמריקני ועלי להבריק על כך לטדי.

לארוחת צהריים בבית גב' רוזבלט עם שתי מלוותיה, ליאו כהן, צבי ורחל שוורץ, אלכסנדר דותן ורעייתו, ד"ר הייל וגילרוי עם נשותיהם. זוהי הארוחה הגדולה השלישית המתקיימת בביתנו השבוע. הבית עובד במלוא העומס וצפורה מחזיקה בקושי מעמד.

מייד אחרי הארוחה קפצתי לתוך המכונית ומיהרתי לטקס התחלת הבניין של ביה"ס לכלכלה ולמינהל ע"ש קפלן, במסגרת בנייני המיכללה. דוליק ישב ראש ונאם, אחריו נשא מונטור משא מפוצץ בו הרים על נס את נאמנותה ופעילותה של הקבוצה שהוא עומד בראשה - לפי מיטב סגנון ההשתבחות המקובל בחוגים מסוימים של החברה האמריקנית. נאם גם [פרופ'] בונה כמי שנבחר עכשיו לעמוד בראש הפקולטה ועוד מישהו. עלה בידי להוכיח הפעם כי יכול רה"מ לנכוח באיזה מעמד פומבי מבלי לפצות פה.

כל אחה"צ ומרבית הערב על גלי ניירות. קראתי דוח מפורט ומאיר עיניים של אייב הרמן על פרשת המו"מ של אשכול להתרת משבר "המגבית" ו"המילווה". כאן מצאתי תשובה ניצחת לטענותיו ולגירסתו של מונטור. אפשר נכון הדבר כי הוא הציע תנאים נוחים לכאורה אשר נדחו על ידי מנהלי "המגבית", אבל שורש הקושי היה נעוץ ביחס של אי-אמון גמור בכנותו ובטוהר כוונותיו של מונטור שהשתרר בצמרת "המגבית" - אי-אמון שהוגבר שבעתיים על ידי התפרצותו של מונטור להפר כל מסורת של תיאום, שבאה לפתע פתאום ועל לא דבר והרסה כל נכונות נפשית מצד אנשי "המגבית" להאמין כי הסכם עם מונטור שווה את הנייר שהוא כתוב עליו.

ב-16.30 התחילה מסיבה לכבוד השחקנית והזמרת מולי פיקון עם בעלה יעקב קליך. צפורה הלכה לקונצרט ואילו אני גזרתי על עצמי ישיבת בית. משנגמר הקונצרט נתמלא האולם למטה אורחים, רובם שהיו באותו נשף, בכללם אמרכלי "עזרת נשים", המוסד שלטובתו נערך הקונצרט. את מולי הכרתי בארה"ב, לרגל הופעות "משותפות" איתה על במות "המילווה" בערים שונות. היא הציגה כמה קטעים באנגלית ובאידיש, מהם שהובנו ונשאו חן ומהם שנשארו סתומים ונתקבלו בקרירות משום הזרות והריחוק של רִקעם ותוכנם ממושגי הקהל. לבסוף נזכרתי ב"פריט" אחד שבתוכניתה שעשה בשעתו לא רק על הקהל היהודי-אמריקני אלא גם עלי רושם כביר וביקשתיה לתיתו. נעתרה לי והקהל היה מזועזע. היו שבכו. היא הרעידה באמת את נימי הלב החבויים עמוק ולשם חוויה זו כדאי היה הערב כולו. הדווי היהודי הגלותי וחדוות הגאולה בישראל באו בשיר-דקלום זה לידי ביטוי כביר, גם אם היה פשוט ואפילו דל בתרבותו.

 

העתקת קישור