יום ג', 22/3/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ג', 22/3/1955

 

 

יום ג',  22/3/1955

 

במשרד רה"מ עם הרצל ברגר לקראת ועדת חוץ וביטחון בכנסת. מה ייעשה בהכרזת הסובייט העליון שהובאה לידיעת נשיאות הכנסת, בה מדובר על חילופי ביקורים של משלחות פרלמנטריות? גמרנו כי אין ההכרזה מהווה פנייה אל הכנסת אלא רק הודעה שהובאה לתשומת לבה ולכן אין היא מחייבת תשובה, אלא שוב הודעה אשר משה"ח שלנו יעבירנה לידיעת הסובייט העליון באמצעות ממשלת בריה"מ. בהודעת נשיאות הכנסת יהיה צורך לדאוג להסתייגות מהחלק המדיני בהכרזת הסובייט, התולה את קולר המתיחות הבינלאומית במעצמות המערביות.

בישיבת חוץ וביטחון דיון ממושך על התגובה להכרזה, שנסתיים בקבלת הצעותי. קיבלתי מ[גיאורג] פלש הציוני הכללי את ההצעה להזכיר כי הכנסת משתתפת באיגוד הבין-פרלמנטרי - זהו מוסד מערבי מובהק והזכרתו תסייע לאיזון ההודעה. כן קיבלתי מ[ישראל] בר-יהודה את הרעיון כי תודגש מסירותנו לשלום העולמי.

נשאלתי שאלות רבות על ידי חברי הוועדה על עניינים העומדים על סדר היום ועניתי במפורט. הוועדה התרשמה מהודעתי, כי הבריטים עיכבו מכירת טנקים כבדים לנו בעקבות תקרית עזה.

במשרד החוץ גמרתי סופית עם המנכ"ל וגדעון את הקו שננקוט בעניין הכפר עיסאווייה.

אחה"צ דגרתי בבית על ניירות. כנראה אזהרותי ל[מאיר] ארגוב, שיצא בשליחות "המגבית" לאנגליה, להימנע מהצהרות מדיניות, לא הועילו. לפי ידיעות שהגיעו הוא הפליט דברים שחריפותם דיכאה והרגיזה רבים. שערורייה אחרת שאירעה באנגליה היא מעילה באמת מצד [ריצ'רד] קרוסמן. נשבע לי כי לא יסתמך עלי אף כלשהו במאמריו לגבי דברים שאמרתי לו, והנה פירסם מאמר ב[שבועון] new statesman בו פיתח תיאוריה קיצונית ביותר על ישראל שנידונה למיתה על ידי רציחה איטית והמאמר מוסר במרכאות כפולות פיסקות שלמות מדברי, בכלל זה הסבר מפורט מדוע לא כדאי לנו לכבוש עכשיו את החלק הערבי של מערב הירדן. הברקתי על כל אלה לאילת.

בכנסת קיבלתי את הרבנים [דוד] הולנדר ו[הרשל] שכטר, נציגי הסת' הרבנים החרדים מהדור הצעיר, ושוחחתי איתם שעתיים. עינו אותי כהוגן בבירור טרדני של כל השאלות העומדות על סדר היום בענייני דת - המועדון, והחינוך הדתי, ובעיית בית הכנסת הרפורמי בארץ וגידול החזיר. הייתי כה עייף מענייני דת שהוכרחתי לדחות את השיחה עם י.מ. לוין שחזר מארה"ב וביקש אף הוא שיחה על אותם העניינים.

ברוך אזניה הביא לאישורי שאילתה שהוא עומד להציג לי בעניין התפרצותו של שר הבריאות בכנסת נגד קופת חולים - האם אמר מה שאמר על דעת הממשלה? אגב שיחה סיפר על ביקורו בעין חרוד ועל מצב של ייאוש גמור שמצא שם בקרב חברינו. עתה דנים שם אם וכיצד עליהם ללכת לבחירות. חלק גדול דורש בתוקף לא להצביע בעד המפלגה אלא לצאת ברשימה עין-חרודית מיוחדת.

בבואי בערב הביתה מצאתי את הבית ריק. צפורה נסעה לחולון לבקר את אביה החולה. באה אילנה - כולה מזועזעת, על סף ההיסטריה. כיתתה בביה"ס לסעד ביקרה במוסד סעד בכפר סבא, בו מרוכז הטיפול בחסרי דעת גמורים, מכל הגילים, כשמונים נפש: גושי בשר נטולי כל זיק אנושי, גרועים מחיות, מעוותי פנים ומסולפי איברים, מתפלשים ברפש, מוכנים להיזון מאשפה, נעדרי כל סיכוי להשתפרות כלשהי, ואף על פי כן מטפלת בהם המדינה באמצעות עובדים מסורים - על מה ולמה? הן טוב מותם מחייהם, להם לעצמם ולחברה. אך המוסד מלא והתור ארוך והמוסר החברתי מצווה כאילו לשמור גם על חיים מקוללים כאלה.

חזרה צפורה וסיפרה על נסיעתה הלוך וחזור, כשהיא נוהגת ואוספת מהכביש חיילים שאין להם מושג מי היא. הבוקר ערכה את ביקורה השבועי בבית נקופה. האיכרה הלומדת ממנה עברית אינה מתעוררת אפילו לשאול מי האישה הבאה אליה מדי שבוע בשבוע מירושלים. מצב בריאותו של סבא שלנו הוטב וכנראה נחלץ מסכנה ושוב קיבל ארכת חיים.

השתקעתי בניירות. שוב ושוב צפו הדים לתקרית עזה מארה"ב: שיחות בבית הלבן ובמחמ"ד שהובעה בהן אכזבה מחוסר התחשבותי בשידרו של דאלס אלי מ-14 בפברואר; אותו שדר חובר לאחר התייעצות עם הנשיא ונשקלה בו כל מילה ומילה. נכללה בו הבטחה חשובה על ערובת ביטחון לישראל - והתשובה על כך הייתה התקפה על עזה בהיקף כה רחב ובמחץ כה חריף; שליטי ארה"ב תוהים על ראשי ממשלת ישראל המגלים מידה כה פחותה של יציבות נפשית.

מברקים אלה עוררו בי מחדש נקיפות מצפון - פעם היינו אומרים: מוסר כליות. ייסרתי את עצמי כהוגן. אומנם שיננתי לעצמי שוב ושוב כי הרי אישרתי מבצע צנוע ומנין יכולתי לדעת כי היקפו יגדל פי ארבעה, אבל חזרתי וטענתי כלפי עצמי כי חייב הייתי לנחש התפתחות זו נוכח המשימה שהוטלה על היחידה - אשר אילו חקרתי לפרטיה היה מתברר לי אופיו הרציני של המיבצע. נמצא כי בעניין עזה נחלה מדיניותי כישלון וזה ודאי הרושם בעולם. יתר על כן, מאז נתחדשו ההתפרעויות המצריות ועל ידי כך הוכח בעליל חוסר יעילותו של התגמול האכזרי.

 

העתקת קישור