יום ג', 15/3/1955
בבוקר במשרד החוץ ערכתי את תשובותי על צרור השאילתות - י"ז במספר.
שמעתי מהמנכ"ל דוח קצר על שיחתו עם ג.ר. ומאוד לא שבעתי נחת מהסבך המיותר שהצליח ג.ר. ליצור במו ידיו על לא כל דבר.
תהיתי על קנקנו של פרסמן מעיינות כמועמד לריכוז ענייני הערבים במטה הבחירות של המפלגה ונשתכנעתי כי לא היה יסוד להסתייגויות כלפיו.
קיבלתי את שר החקלאות והקרקעות הבורמני שבא לביקור חטוף בארץ לאחר מסעו על פני אירופה וערב שובו למולדתו.
נועצתי עם וולטר וגדעון על בעיית ועדת שביתת הנשק הסורית. לאחר שהוחלט על פי הצעת ב"ג כי נשתתף בישיבה נתקבלה תשובה חדשה של הסורים ביחס לשבויינו, שכמוה כסירוב לשחררם - באשר שחרורם מותנה בהחזרת חיילים סורים שאין בידנו לתיתם. השאלה היא אם הודעה זו משנה את המצב. במטה גורסים, כמובן, כי נוכח הסירוב אין להשתתף. פסקתי כי החלטת יום א' שרירה וקיימת באשר הנמקתה הייתה לא ליצור סבך חדש ערב הופעתנו לפני מועב"ט.
אחר הצהריים שיחת שעה עם אליאס: היחזור לאנקרה ואילו מוריס [פישר] יועבר לרומא? הן הוא עצמו בשבתו ברומא, לבו באנקרה, ואילו מוריס אומלל באנקרה ועורג לבירה אירופית. אף על פי כן התחנן אליאס לא לבצע את ההעברה, על כל פנים לא לאלתר. אם יוחלט עליה, יקבל את הדין, אבל מוטב להשהות את העניין. הוא חותר להישגים מסוימים באיטליה אשר יקופחו אם יועבר. לעומת זה בשביל פישר תהיה ההעברה עכשיו מכה קשה כלפי הציבור בארץ. הכל יאמרו כי הוא נכשל עקב המשבר ביחסינו עם תורכיה ולכן החליט המשרד להחליפו.
תה למשלחת מבורמה - אותו שר עם שלושה מחבריו. הוזמנו דב יוסף, פרופ' בונה, [דניאל] לוין ורעייתו, יובל טל ממא"ס.
באמצע שתיית התה נקראתי לפרוזדור: וולטר קרא לי טיוטת מכתב להומל, ממלא מקומו של ברנס, אשר יצא לניו-יורק לישיבת מועב"ט. לרגל תסבוכת עיסאוויה מאיים עלינו עיכוב השיירה הדו-שבועית להר הצופים. כיוון שהגענו להסכם עם ברנס על תנועת מכוניות לעיסאוויה, הרי אילו היה כאן ודאי היה הכל בא על מקומו בשלום. עתה שאיננו מתעקש הומל לחכות להוראותיו ובינתיים מסרב להרשות מעבר השיירה. אנו כותבים לו חריפות ומוכיחים כי חובת או"ם להתיר שיירות במועדיהן אינה תלויה בשום תנאי.
אשכול בא לדווח על שליחותו בניו-יורק. לא היה כל מנוס מקבלת התפטרותם של מונטור ושות'. הללו סירבו לזוז כמלוא נימה מעמדתם ורגזו על מכתבי באשר העזתי להציע בו התפשרות עם "המגבית". הזדהות אנשי "המגבית" עם "המילווה", שהושגה באורח כה מפתיע כגמול על הסתלקות מונטור, מבטיחה חיזוק רב ל"מילווה" ועל כל פנים אין לזלזל בה. מונטור יפנה, כנראה, לשדה השקעת הון פרטי. מה שנשאר סתום - מדוע מסרבים מונטור וחבריו להעמיד את חברת הפצת שטרי "המילווה" לרשות המינהל החדש ומכריחים אותו להקים דווקא חברה חדשה. ההסבר היחיד העולה על הדעת הוא כי הם הסתבכו בהוצאות שאינם רוצים לגלותם ליורשיהם. בעניין זה מתהלכות שמועות משונות ביותר.
מ-8 בערב עד אחרי חצות ישיבת "חברינו" במשרד רה"מ - עם נמיר ובקר, כסה וגוברין. אומנם ישבנו ארבע שעות וחצי אבל חיסלנו סדר יום ארוך: עיריית ירושלים, עניין הדגל וההימנון בבתי הספר, השתתפות עובדי המדינה בבחירות, שביתת המשפטנים, תביעות הפקידות המינהלית, תיקונים למס הכנסה ועוד. לבסוף קפץ עניין מוזר בתכלית: [דב] יוסף ביקש פסק הלכה בשאלת יהודה אלמוג, הנחשב לעובד משרד הפיתוח בסדום, והוא מחזיק בג'יפ עם נהג העולה למשרד 8,000 ל"י, והדרוש לו בין השאר למען יוכל לנסוע בכל יום ו' מסדום לכפר גלעדי אל משפחתו ולחזור לסדום ביום א'. היה בעניין זה ויכוח עצבני אך מעניין.
