צה"ל והנקם במדבר - יום ה', 10/3/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  צה"ל והנקם במדבר - יום ה', 10/3/1955

 


צה"ל והנקם במדבר

 

 יום ה',  10/3/1955

 

קמתי לאחר ארבע שעות שינה. לפי העיתונות התקדרו שמינו מחדש ונכון לנו דין חמור במועצת הביטחון. משרד החוץ הבריטי הסיר את מסווה הידידות והוא מגלה מחדש את פרצוף האיבה שהכרנוהו היטב בשנים עברו. גם בשביל מח' המדינה המציאה תקרית עזה תואנה נוחה להצדיק אי-היענות להתרעות על הסכנה הנשקפת לביטחוננו. ובאמת, כל מדינאי נבון ואוהד בעולם חייב לתמוה: "אם רצונם בסיוע צבאי ובערובות ביטחון, מה ראו על ככה לפרוץ עליהם פרץ דווקא בשעה זו ובכוח מחץ כזה?" לך וספר לכל אחד ואחד כי תוכנן מיבצע הרבה יותר צנוע והמבצעים עצמם נדהמו מממדי ההרג.

בעניין הארבעה הסתבכויות חדשות. סוף סוף הובאו לחקירה משטרתית, אך לא הודו באשמתם וסירבו בכלל לדבר. הייתה התייעצות בין המשטרה והיומ"ש והוחלט לפנות אל הרמטכ"ל למען ישפיע על הבחורים שיתנהגו כבני אדם. לא נראה לי הדבר - מה טעם לבקש טובות מהרמטכ"ל, ואם יש כאן קשר בינו ובין הבחורים, ובנסיבות הנתונות לא ייפלא הדבר, הרי לא יועיל שום שידול ואין לסמוך על הבטחותיו, גם אם תינתנה.

בינתיים קיבלתי מכתב מב"ג ובו תרעומת ורוגזה על שום מה פירסמתי שמות הארבעה מבלי לשאול בדעת הוועדה של שלושת השרים. הוא רואה את הפרסום כמשגה ואת ההחלטה לפרסם שלא על דעת הוועדה כמעשה שאינו כשורה. עניתי מייד כי לדעתי סיימה הוועדה את תפקידה בהגיעה לידי מסקנה כי יש למסור את הארבעה לבית דין אזרחי ואשר לפרסום השמות הסברתי את הנימוקים - להבליט כי היה זה לפחות מעשה נקם על רצח ולא רצח יזום וכן להימנע מביקורת העיתונות על העלמת זהותם של האנשים. עם זה ציינתי כי ביקשתי את המשטרה לתאם את נוסח הפרסום עם הרמטכ"ל.

 

[להלן המכתב הנ"ל, שנמצא בתיק צמוד ליומן:]

 

אל שר הביטחון                                                                                         10 במרס,  1955

מאת ראש הממשלה

 

הנני לענות על מכתבך מהיום בעניין פרסום שמות הארבעה.

לתמיהתך מדוע לא התייעצתי עם הוועדה בעניין זה הנני להעיר כי לדעתי סיימה הוועדה את עבודתה כשהגיעה למסקנה כי יש למסור את הארבעה לדין לפני משפט אזרחי ולהעביר לפי זה את הטיפול בהם מידי הצבא לידי המשטרה. מסקנה זו לא נתקבלה אומנם בישיבת שלושתנו, אבל בעקבות הישיבה נתקיימה התייעצות ביני לבין שר המשפטים (בהשתתפות היועץ המשפטי) מזה, ושיחה טלפונית ביני לבינך מזה.

את הדעה הזאת, כי הוועדה סיימה את עבודתה בהגיעה לאותה מסקנה, איני בא לכפות על שני החברים האחרים שכן לא נתקבלה על כך החלטה מפורשת, לא בממשלה ולא בוועדה עצמה. אני מציע איפוא כי הוועדה תתייעץ בשאלה הזאת, אם היא עודנה קיימת, לשם המשך הטיפול בבעיה, ביום א' בבוקר לפני ישיבת הממשלה.

אשר לעניין פירסום השמות לגופו, נראה לי הדבר רצוי משני טעמים.

ראשית, כדי להבליט כי היה זה מעשה נקם ולא סתם התנפלות רצחנית מצד יהודים ישראלים על ערבים ירדניים חפים מפשע;

שנית, מפני שהיה ברור כי השמות יסתננו ממילא לעיתונות, כי הצנזורה לא תוכל למנוע פרסומם וכי הן הניסיון למנוע את הפרסום ע"י הצנזורה והן עצם הפרסום הבלתי מוסמך עלולים לעשות בציבור רושם בלתי ראוי בהחלט של ניסיון להעלים מדעת.

מטעמים אלה הצעתי למשטרה לפרסם את השמות אם פרסום זה מתאים לנוהג שהיא נוקטת כרגיל במקרים כאלה. הדבר נתקבל גם על דעת היועץ המשפטי לממשלה. עם זה ביקשתי את המשטרה לתאם את נוסח הפירסום עם הרמטכ"ל.

אתה צודק בהחלט כי בעניין זה יכולות להיות דעות שונות ואילו פעלתי על יסוד ההנחה כי הוועדה עודנה קיימת גם בשאלה זו הייתי מתייעץ עמך ועם רוזן, כשם שלא פסקתי בשאלת מסירת האנשים למשטרה על יסוד חוות דעתם של שר המשפטים והיועץ המשפטי בלבד אלא נמלכתי בך תחילה טלפונית.

 

באותו זמן כתבתי לב"ג על הקו המשונה שנוקט הצבא בפרסומיו. בימים אלה הופיעו הודעות כוזבות או מסולפות הן מצד מצרים הן מצד סוריה על תקריות שהיו ושלא היו. נוצר רושם בעולם כי אנו פתחנו במסע של תוקפנות ועניין עזה אינו מעשה בודד אלא חוליה ראשונה בשלשלת. והנה דובר צה"ל מילא פיו מים - לא קידם פני הסילופים על ידי הודעה מוקדמת ולא הכחיש את הכזבים לאחר מעשה. כל שידולי תקוע בעניין זה עלו בתוהו - כאילו מישהו בתוכנו מעוניין לסייע לערבים ביצירת הרושם כי פנינו להתקפה בכל החזיתות.

[להלן המכתב הנ"ל, שנמצא בתיק צמוד ליומן:]

 

אל שר הביטחון                                                                                          10 במרס,  1955

מאת שר החוץ

 

עלי להסב תשומת לבך לליקויים ידועים במסירת ידיעות לפרסום ע"י דובר צה"ל, שעמדתי עליהם לאור הפרסומים והתגובות בעיתונות חוץ.

1 . לפי הידיעות שבידי אירעה תקרית באזור הספר של רצועת עזה ביום 1 במרס בבוקר. חוליית תצפית שלנו הבחינה במסתננים שניסו לקצור בשטחנו כשישה ק"מ מצפון לניר יצחק. כשהתקרבו אנשינו אליהם ראו 6 חיילים מצריים הולכים בעקבות המסתננים, אף הם בתוך שטחנו, ועל אלה פתחו אנשינו באש. למחרת פירסם קולונל גוהר המצרי כי כוחות ישראליים פתחו באש תותחים על מוצב מצרי ואגב כך האשים את ישראל בהמשך מסע התוקפנות שפתיחתו הייתה בהתקפה על עזה.

ידיעה זו קיבלה פירסום מפוצץ ברחבי תבל.

מצדנו לא נתפרסם דבר על התקרית, לא לפני פירסום הודעתו של גוהר, כדי לקדם את פניה, ולא לאחר פרסומה, כדי להכחישה ולהעמיד את הדברים על אמיתם. הניסיונות שנעשו מצד אנשי משרד החוץ להניע את הצבא לפרסום העובדות לא נשאו פרי.

2. ב-5 במרס נתפרסמה בבירות העולם הודעה סורית כי מאתיים חיילים ישראלים חדרו לאזור המפורז ופתחו באש נגד עמדות סוריה. גם ידיעה זו נצטרפה לחשבון והגבירה את הרושם הכללי של "מסע תוקפנות". האמת היא, כפי שמודיעים לי, כי הסורים פתחו באש על אנשי משק הגוברים וחוליה שלנו השיבה אש. גם במקרה זה לא היה מצדנו פרסום יזום, אף לא הכחשת הגירסה הכוזבת והמנופחת של סוריה.

בכל ענייני פרסום מסוג זה רצוי מגע יותר הדוק עם משרד החוץ והיענות יותר ערה להצעותיו. אינני מניח כי מישהו בתוכנו יכול להיות מעוניין לסייע למכונות התעמולה הערביות ביצירת הרושם בעולם כאילו החלטנו "לעבור להתקפה", ולכן ניחא לנו בסילופים ובכזבים המתפרסמים עלינו.

 

תעלומת השיחה הטלפונית בין גדעון לבין אבא נפתרה סוף סוף והתברר כי הכל נשתלשל כפי ששיערתי. אבא הבריק לי כי לא עלה על דעתו להזמין את גדעון לארה"ב. גדעון התנדב להציע עזרתו וביקש את אבא להבריק לי ולדרוש את בואו. אבא מודה בחולשתו שמנעה בעדו מלענות שלילית מיניה וביה אך הוא מצביע על העובדה כי לא הבריק - משמע אינו רואה כל צורך בנסיעת גדעון. נשאר בלבי מישקע כבד מכל התסבוכת הזאת: אדם בתפקיד כה אחראי נזקק למעשי תעתועים כדי לחזק או להבליט את מעמדו!

במשך הבוקר קיבלתי את הציר הדני החדש, החולש על שלוש בירות - אנקרה, אתונה וירושלים; שני רבנים נציגי הסת' הרבנים החרדית בארה"ב; הממונה השבדי מאלינג שבא להיפרד עם התמנותו לתפקיד של נציג שבדיה בוועדת הפיקוח על שביתת הנשק בקוריאה לתקופת שישה חודשים; בנימין וסט שהוזמן לשם ריסון אגודת "מגן" מחריפות יתר כלפי ברית-המועצות באסיפה השנתית שלה דווקא בשעה שבכל ארצות הגוש הסובייטי ניכרת בעליל הפשרת הקרח בענייני עלייה.

בבואי הביתה לארוחת הצהריים טילפנתי לב"ג בעניין התנהגות הארבעה. תפסתיו ברגע צאתו לשדה-בוקר לשלושה ימים. גם הוא הביע דעתו נגד התערבות הרמטכ"ל, אך לא ראיתי מצדו הזדעזעות מסירוב הבחורים לפתוח פיהם. "זוהי זכותם לפי החוק", טען. אמרתי לו: "הן אתה עצמך סיפרת לממשלה כי הבחורים הודו בפה מלא במעשה הרצח כשנחקרו על ידי הצבא." תשובתו הייתה כי הודיה זו אינה יכולה לשמש חומר מרשיע. לפי החוק כך הדבר, אך מבחינה ציבורית זוהי שערורייה. אני מתאר לעצמי אלו מטעמים תעשה מכל העניין העיתונות כשיתברר כי פרסמנו אומנם כלפי חוץ דבר מעצר החשודים, אך למעשה סודר הדבר כך שלא אונה להם כל רע ויצאו פטורים מעונש.

מייד אחרי הארוחה יצאתי לת"א בלוויית זיאמה ארן. לכתחילה נקבעה להיום ישיבת מרכז להמשך הדיון המדיני אך ברגע האחרון נתבטלה ישיבה זו כדי לפנות זמן לישיבת המזכירות לדיון דחוף על פורענות חדשה שקפצה עלינו: איום של שביתה כללית בנמל חיפה.

הישיבה הייתה מבישה. ה"נבל" של המחזה, יוסף אלמוגי, לא הואיל להופיע. מה שנאה לראש ממשלת ישראל אינו מתיישב עם מעמדו המכובד של מזכיר מועצת פועלי חיפה. מצודת מחלקת האיגוד המקצועי של ההסתדרות, שבדרך כלל החזיקה מעמד למופת בחזית ההתנגדות להעלאות שכר העלולות להבקיע את חומת המדיניות הכלכלית של המפלגה, תלתה הפעם דגל לבן של כניעה. נשאתי נאום חריף נגד הרכרוכיות הזאת והוקעתי עמדתה המחפירה של מ"פ חיפה התומכת - אם במפורש או במרומז - בכל תביעה להגדלת שכר ומטילה על הממשלה והנהגת ההסתדרות את האחריות להתמוטטות הכללית המוכרחה לבוא בעקבות "ניצחונות" קמעוניים אלה. כל העניין נתעורר לרגל תביעת פועלי נמל חיפה להיות מושווים בשכרם ובתנאיהם לפועלי נמל יפו. נמל קטן זה ירש את כל ההנאות וההנחות המשונות שהוענקו פעם לעובדי נמל תל אביב, בשל התהוותו המיוחדת במינה. במקום להכיר בתופעה זו כיוצאת דופן היא הפכה בניין-אב ויסוד לתביעות השוואה מצד אלף פועלי נמל חיפה. [פרץ] נפתלי תמך בי וטפח על פני הנאספים את האסון המחריד של הבצורת, המאיים בתמוטת עשרות משקים ובהפסד 20 מיליון ל"י לאוצר, רובו של הסכום במטבע חוץ לשם יבוא של מזון. כיוון שהוחלט להזמין לישיבה את נציגי פועלי הנמל שהמתינו למטה בחרתי להסתלק מהישיבה ואיני יודע במה נגמר שם הדיון.

טילפנתי מהדירה ל[מפכ"ל] יחזקאל סהר בעניין הארבעה. הצדיק את הפנייה לרמטכ"ל כניסיון להימנע מביזיון. אם יתמידו הבחורים בתחבולת השתיקה, יתמשך אומנם מעצרם ולא יוצאו בערבות, אך בסופו של חשבון לא יהיה מנוס משילוחם לחופשי, יען ראיות ועדויות לא יושגו נגדם וללא הודיה מצדם לא יהיה כל טעם להעמידם לדין, במצב זה יש להשתמש בכל אמצעי של השפעה כדי לדובבם.

ארוחת ערב אכלתי עם חיים שבא מאוכזב מרה מיום עיון שערכה המפלגה למדריכי תנועות הנוער. שילחו בהם איזה מרצה חסר טעם וחסר תרבות, שהפתיע את השומעים בשטחיותו ובקלישות הסברתו. עד מתי תתחכם מפלגה זו להרחיק מעליה חוגי צעירים הדרושים לה כאוויר צח לנשימה!

עשיתי עבודה רבה בניירות ובין השאר עברתי על הגהות מאמרי ב"מולד" ושוב הכנסתי כמה תיקונים יסודיים.

 

העתקת קישור