יום ג', 8/3/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ג', 8/3/1955

 

 

יום ג',  8/3/1955

 

בבוקר נעניתי לבקשתו המַפצרת של השגריר ניקולס, שהגיעתנו אתמול, וקבעתי לו ראיון ב-9.30 בקרייה. פתח בהבעת קורת רוח על מסירתם לדין של ארבעת רוצחי הבדואים מתוך נקמת דם ומייד חזר לעניין קרב עזה. משרד החוץ הבריטי הודאג מאוד מהַסבָרָתי בשיחתנו הקודמת, ממנה הוסק כי אני מצדיק תגובות כאלו ורואה אותן כבלתי נמנעות - הווה אומר כי אם שוב ייווצר אותו מצב, שוב תבוא תגובה כזאת ואז אין כלל לשער מה תהיינה התוצאות. הסברתי מחדש את כל הרקע ואמרתי כי יש לראות את קרב עזה לא ככלל אלא כיוצא מהכלל אבל עם זה יהא נא ברור, כי אפילו אני איני שייך לסוג של יצורים שנדמו למלאכים בסבלנותם הבלתי מוגבלת.

חזרתי לדירה ומצאתי את צפורה שבאה מירושלים לשם העדלאידע. בדרך קראתי ב"ידיעות אחרונות" סיפור מזעזע על נער מרוקני בן י"ג שקצה נפשו בטלטולים ממוסד למוסד, שגורש ממשפחת אחותו והתדפק לשווא על דלתות הסוכנות בחיפה, ויגמור אומר לשים קץ לחייו ובקושי הצילוהו דייגים מטביעה בים. הצעתי לצפורה לטלפן למשטרת חיפה ולשאול למצבו. אמרו לה כי הוא נער נחמד והסוכנות קיבלה אותו שוב לטיפולה.

ב-12 ניגשתי לבית ב"ג, לשיחה על העלייה וההתיישבות. שנינו היינו "מתודרכים" כהלכה על ידי גיורא. ב"ג כולו טעון בלהט להצעיד את העניין קדימה ובוודאי התפלא במקצת כשמצא גם אותי שקוע בעניין ראשי ורובי. סיפרתי לו על יוזמתי החוזרת ונשנית לעורר את הבעיה בישיבות מפלגתיות, על הישיבה האחרונה של המוסד לתיאום בה טפחתי על פני "הכלליים" את הכורח בגיוס אמצעים נוספים ועל ההתייעצות שכינסתי ערב נסיעת אשכול לאמריקה. הצעתי נוהל להמשך הבירור וההכרעה במדיניות שעלינו לנקוט: עם בוא אשכול נְכנס התייעצות מפלגתית, אחרי כן אקח דברים עם השרים "הכלליים" מחוץ לישיבת הממשלה, אחרי כן נעמיד את העניין לבירור בממשלה. השאלה העיקרית היא מימון תוספת המאמץ – אם רק בביטול סובסידיות ובהטלת מס בניין או  ר ק  במילווה פנימי, או גם בזה וגם בזה. ב"ג דוגל מאוד במילווה פנימי, אך בעצמו מודה כי אין ביטחון אם זה יכניס סכום הראוי לשמו ולכן יש לברר. לביטול הסובסידיות מתנגדים בתוקף חברינו בהסתדרות מפחד המדד, למס הבניין יתנגדו ודאי "הכלליים" והדברים לעת עתה יגעים. מאחורי הכל עומדת התנגדות אשכול, אומנם לא מוחלטת, לכל הגדלת היקף ההוצאות להאצת קצב העלייה וההתיישבות. הוא משוכנע כי כבר קיבלנו על עצמנו די ולא נוכל יותר.

ב"ג הראה לי את טיוטת המכתב שחיבר ליחידת הצנחנים, להביע הוקרת הממשלה לגבורתם [במיבצע עזה]. הערותי היו:

א) מכתב זה אסור שיתפרסם, יען יסתלף בהתרשמות הציבור כאמירת כזה ראה וקדש על קרב עזה;

ב) עם זה מוכרח המכתב להיות מנוסח כך, שאם יגיע לפרסום נוכל לעמוד בו מבחינה מדינית ולכן הוא מוכרח להכיל פסוק המסתייג הסתייגות כללית משפיכת דמים. ב"ג קיבל דעתי והוסיף פסוק באותו כיוון.

חזרתי לדירה ואכלנו יחד עם חיים ויצאנו אני וצפורה, בלוויית שמאי ו[אשתו] נוגה, למקום התחלת התהלוכה של עדלאידע בשדרות ירושלים שביפו, כששוטר אופנוען רכוב לפנינו. עברנו ברחובות בן יהודה, אלנבי ודרך ת"א-יפו כשהרחובות ריקים מכל תנועת רכב ומשני עבריהם צובאים המוני המונים, מהם יושבים על כיסאות וספסלים שהביאו בידיהם ורובם עומדים איש על גב רעהו ועוד ציבורי ציבורים ניצבים על יציעי הבתים וממלאים את הגגות - עם רב מאוד, במאות אלפים יימנה, כל ת"א וכל יפו וכל מושבות הדרום והשרון, ורבים-רבים מירושלים ומחיפה, דומה האומה כולה, כשהיא שרויה בעליצות וכמהה לשעשועים מלבבים ולסיפוק נפש מבדר.

על במת המוזמנים לחזות בתהלוכה, שהוקמה בשדרות ירושלים, קהל מאות רבות, שרים ונכבדים והסגל הדיפלומטי כולו ותיירים רבים מחו"ל. ירדנו מהמכונית לקול מחיאות כפיים משני עברי השדרות ולנפנוף ידיים וכובעים וכשהתיישבנו עטו עלינו צלמים לעשרות וערכו עלינו הרעשת-מצלמות באש מצטלבת וממושכת. בתהלוכה השקיע משה הלוי דמיון ביומי רב אבל בתמונות ובמחזות שהציג לא הייתה רוח חיים וגם רבות מהן נשארו בלתי מובנות על ידי רוב העם הצופה, מחוסר אמצעים פשוטים של הבלטת הנושא כגון כתבות באותיות ענק או הכרזות ברורות ברמקולים. זה היה הליקוי העיקרי של חלקה הראשון, ההיסטורי, של התהלוכה ואילו חלקה השני, הפירסומי, לקה בחד-צדדיות מעמדית דוקרת עיניים: הוצגו רק מפעלים בורגניים ולהסתדרות על כל שלוחותיה לא היה זכר - לא הושג הסכם על יחסות התצוגה בין ההסתדרות ועת"א ועקב זה החליטה ההסתדרות בכלל לא להשתתף ואילו עת"א לא הצטערה הרבה, אלא התמסרה להפוך חג עממי לאמצעי בחירות מעמדי. אפילו ממשרדי הממשלה היו מיוצגים בתהלוכה רק משרדי ספיר וסרלין!

ישר מעדלאידע יצאנו לירושלים ובדרך שתינו תה אצל הזקנים בחולון.

כשהגענו הביתה נעלמה צפורה כעבור דקות מספר וכל חיפושי אחריה ברחבי הבית לא הועילו. סוף סוף ירדתי למטה ובמקרה ראיתי קרן אור בוקעת מהמכבסה. נכנסתי והייתי מזועזע ממראה עיני: האישה אשר אך לפני שעה-שעתיים הייתה הגברת הראשונה של האומה, במעמד חגיגי עצום, נמצאה מופשלת-שרוולים ובוחשת במסירות נפש קטלנית בתוך המכבס החשמלי המלא כבסים - אין שיעור לכושר ההשתוללות הקנאית בהוויות משק-בית של האישה הקטנה הזאת, שלכאורה היא כה מאוזנת במזגה ועושה רושם של שיא השכל הישר והאופי המתון.

זאב ש"ק הביא לי ניירות ואילו וולטר בא לדווח על שיחותיו עם ברנס. הוא אמר דברים של הבנה עמוקה לגבי מעמדנו המביא לידי התפרצויות כקרב-עזה. ברור כי במועב"ט יגנה קשה את ההתפרצות הזאת אך בשום פנים לא יעקור אותה מרקעה, אלא להיפך, יגולל את היריעה כולה וידגיש את גירוי התקריות המצריות: "יהיה לאבן על מה להישען בדברי לביסוס הסעיפים הראשונים בכתב תלונתכם".

נחמיה טילפן את הצעות התיקונים של ב"ג ודיין לטיוטת מכתבו של וולטר לברנס בעניין המחסום על הר הצופים - טיוטה שחוברה בכישרון רב. התיקונים כולם נתקבלו על דעתנו ועיקר חשיבותם הוא לא בשינויים שהם באו להכניס בנוסח המכתב אלא בעובדה שאלה היו תיקוני אנשי הביטחון לטיוטת משרד החוץ ולא להיפך. עם כל הסתערותו של ב"ג על הנוהג החדש של ייצוג המדינה כלפי ראש מטה או"ם על ידי משה"ח ולא על ידי המטכ"ל, הרי בהגשת התיקונים הוא אישר שוב את הנוהג הזה, אשר את ברכתו אין לשער.

עוד מסר המנכ"ל על טיפולו בעניין שימוש באונייה גרמנית ליצוא הדרים לגרמניה. טילפנתי לו מת"א לברר עניין זה עם נפתלי וחיוויתי דעתי בעד אונייה גרמנית, אשר אם לא נסכים להיזקק לה ניאלץ לוותר על שיווק פירות הדר לגרמניה. למועצת פרי הדר לא איכפת הדבר, כי ימכרו את הפרי בארץ ובין כה וכה הם מקבלים רק ל"י ואילו למדינה יש בזה הפסד מטבע חוץ ואובדן שוק לעתיד. הוחלט להביא אונייה גרמנית.

לארוחת ערב באה עבריה כרמי מעין חרוד. תינתה צרותיה לרגל נטיית עופר בנה לא לחזור לעין חרוד. הוא צימח כנפיים ככנר משובח ואין את נפשו להסתגר במשק או אפילו להירתק לו. כלתו החמודה, אף על פי שהיא חניכת קיבוץ, הריהי עירונית מובהקת ואף היא מושכת מהקיבוץ והלאה. עבריה סובלת נוראות מהמיפנה הזה שחל בנפש בנה, לאחר שהמשק נענה להפצרותיה ואיפשר לו השתלמות בנגינה, מתוך תקווה להיבנות ממנו כעבור זמן.

בילינו את שארית הערב בבדידות גמורה, שנראתה גם לנו משונה במקצת בהעלותנו על הדעת כי פורים הערב ובזוכרנו את ההמונים החוגגים שמילאו את חוצות ת"א. הרדיו לא חדל לפלוט שירים ומנגינות של פורים וניגוני ריקודים מרנינים. בקעה ממנו שמחה עממית כנה ונשמעו מפיו כמה עיבודי שירים וחרוזי בידוח שהבהיקו מהם כישרון רב, חן רוחני וכיסופים ליופי מקורי. תהיתי על מהותו וגורלו של עם זה, המסוגל לעדינות נפש כה דקה, לאהבה עמוקה כזו של הבריות, לשאיפה כה כנה לנאה ולנאצל - ועם זה הוא מוציא מתוך שורות טובי הנוער שלו בחורים המסוגלים לרצוח נפש, בדעה צלולה ובדם קר על ידי תקיעת סכינים בגופותיהם של בדואים צעירים חסרי מגן. איזו משתי הנשמות המתרוצצות בין דפי התנ"ך תנצח את יריבתה בקרב העם הזה?

לקראת חצות התנחמנו קמעה בחברתה של אילנה, שחזרה מת"א מאוכזבת מהעדלאידע, לאחר שחיכתה בתור לאוטובוס שלוש שעות וחצי בתוך המון מרוגז ומורתח מההמתנה עד בוש.

 

העתקת קישור