יום ב',  7/3/1955

 

כל הבוקר במשרד החוץ. הייסע מישהו לניו-יורק, ואם כן - מי ייסע? גדעון סבור כי הוא האיש: אבן אמר לו בשיחה טלפונית כי רצויה לו נוכחות גדעון בארה"ב, לאו דווקא לרגל הדיון במועב"ט, אלא למען יעמוד לימינו במו"מ עם דאלס. לעומת זה בטוח תקוע - אם כי אינו אומר זאת במפורש, משום צניעות - כי עליו לנסוע. הוא המקשר הקבוע עם ברנס, ואם הלה נוסע חשוב כי יהיה במשלחתנו איש הבקי בפרטי העניינים כברנס ואשר ברנס יהיה מוכרח להתחשב בעצתו, שכן יצטרך להמשיך בעבודה איתו לכשישוב. גדעון מקדים וטוען כי אין להעמיד עיקר טענתנו במועב"ט על התגרויות מצרים באזור הספר, אלא על מצב המלחמה הכללי שמקיימת מצרים נגדנו. זוהי עמדתו כל הימים האלה והיא מסייעת עכשיו לחיזוק מועמדותו הוא לנסיעה ולהחלשת השיקול לטובת נסיעת תקוע. אבל שיטה זו שמציע גדעון יש בה הפרזה מרובה והתעלמות מהכורח המעשי להדגיש את אשמת מצרים לא רק מבחינת עמדתה הכללית אלא גם מבחינת פשעיה בהפרת שביתת הנשק למעשה.

הכלל, פסקתי בעד נסיעת תקוע.

בעיתונות הבוקר נאום [ג'ון ד'] ג'רניגן [מחמ"ד] בכינוס הארגונים היהודים בוושינגטון; הסברה נרחבת ונדושה של מדיניות ההגנה האמריקנית במזרח התיכון - על שום מה יש לשתף בה קודם כל את מדינות ערב ומדוע אין להכניס לתוכה לעת עתה את ישראל. כל זה בדיבור מפורש ובגילוי לב הראויים למשימות יותר נעלות. חוצפתה האופיינית של מח' המדינה התירה לה להכריז בפי שליחה, כי ישראל ביקשה להצטרף לברית ההגנה האזורית, אלא ממשלת ארה"ב לא מצאה אפשרות להיענות לבקשה זו. מאוד רגזתי על נוהל מגושם זה שנקטה מחמ"ד, חדש בכל נימוס בינלאומי. הנשמע כדבר הזה, כי מדינה פלונית תתיר לעצמה להכריז בפומבי מהי מדיניותה של מדינה אלמונית? ובעדינות נפשה הטיפוסית נטלה מחמ"ד רשות זו לעצמה רק כדי להדגיש קבל עם ועדה כי נחלנו כישלון במדיניותנו זו. הברקתי לאבן כי ימחה נגד התנהגות פרועה זו ואמרתי כי גם אני אביע ללאוסון מורת רוחי.

עוד בעיתונות בדותה משונה מפי סופר ה"טיימס" הלונדוני באחד מנמלי איטליה. ראה שם שיירה של 20 עולים שיצאו מעבר למסך - עמד והבריק לעיתונו, והלה פירסם, כי כל אלה הצליחו לצאת לאחר שה"ג'וינט" שילם בעדם כופר נפש, כך וכך דולרים בעד כל אחד. כיוון שזהו לא רק שקר גס אלא גם מזיק ביותר הוריתי כי תתפרסם מייד הכחשה נמרצת. הפשרת הקיפאון בארצות מזרח אירופה לגבי עליית קרובים לארץ היא חיזיון מרנין ביותר ומבשר ישועות נוספות. אסון יהיה אם יופסק תהליך זה על ידי פרסום סילופים וכזבים עליו.

גם מאבידן בוורשה זעקת שבר על סילופים ובדותות שנתפרסמו בעיתוני הארץ לרגל חידוש עליית קרובים מפולין. אבידן מלא חרדה שמא דברי השמצה אלה על פולין יביאו מייד לידי סתימת הגולל על קילוח דק של עלייה שאך זה החל משם. הצרה היא כי העולים עצמם מספרים מעשים שהיו ושלא היו, כיד הדמיון הטובה עליהם וכרוב הרכילות הנפוצה תמיד כמכת-מדינה בארץ שהעיתונות אינה חופשית בה. הוריתי למזא"ר לקיים מסיבת עיתונאים להסברת חומר העניין - למען ישמרו לשונם מלהטיח דברים בעלמא נגד מדינות אלו דווקא בשעה שהן מגלות תזוזה כלשהי לטובתנו בתחום עיקרי זה של עלייה.

ב-2 יצאתי לת"א עם זיאמה ארן ועם מזכירתי בבה ינאי. נסעתי ישיר למפלגה בארמונה החדש ברח' בן יהודה לישיבה בענייני הערבים לקראת הבחירות. זה עידן מתחבטת המזכירות בחיפוש אחרי מרכז ועד כה העלתה חרס. בא אלחנן ישי והציע את [יוסף] פרסמן, איש רמת דוד - מוותיקי חיל הנוטרים והבריגדה וממפקדי המשטרה הצבאית של צה"ל במלחמת השחרור. נאחזתי במועמדות זו בשתי ידיים.

ב-4 התחילה ישיבה רבת משתתפים על נושאי מלחמת הבחירות והעמדות שעלינו לנקוט במסע ההסברה. לקחתי חלק פעיל בוויכוח - בייחוד הדגשתי את נושאי המדיניות הכלכלית והצורך להרחיב את העלייה מצפון אפריקה - ושקלתי גמול מידי היושב ראש: כסה הציע כי לפי פרוטוקול הישיבה אחבר תדריך לנואמי המפלגה.

הציר המרכזי של הבירור היה מלחמת הבחירות לוועידת ההסתדרות, העומדת על הפרק תחילה, ואשר המערכה העיקרית בה תהיה לא כלפי ימין, אלא כלפי שמאל. הישיבה ארכה כשלוש שעות.

בערב הזמנתי לדירתי את גיורא יוספטל, העומד לצאת למרוקו ולארה"ב וביררתי איתו באופן יסודי בעיות העלייה והקליטה.

אנו מעלים עכשיו מצפון אפריקה כ-2,500 נפש לחודש, בסה"כ כ-30,000 לשנה. עד כה הלכו שני שלישים להתיישבות, מכאן ואילך תלך רק מחצית אחת להתיישבות ואילו המחצית השנייה לאזורי פיתוח: ייעור, מטעים, חוות, עבודות ציבוריות. תקציב ההתיישבות מכוסה על ידי הלוואות שתקבל הסוכנות היהודית מתקציב הפיתוח של משרד החקלאות. תקציב השיכון מובטח אף הוא על ידי הממשלה והסוכנות במשותף – ב-1955 נשכן 6,000 משפחות עולים (אותו סך-הכל של 30,000), מהן 3,000 משפחות על חשבון שיכון המעברות. לא כן תקציב התעסוקה, שלכיסויו חסרים 4-3 מיליון ל"י.

מדובר על הרחבת העלייה הזאת על ידי תוספת של 3,000-2,000 משפחות, זאת אומרת הגדלתה עד 40,000 או 45,000 נפש. לכך דרושים לפחות 20 מיליון ל"י בכסף ישראלי ועוד 8-6 מיליון דולר מחו"ל. מניין יימצאו כספים אלה? בהנחה כי למען הגדלת הכנסות המגביות בחו"ל הכרחית התאזרות מיוחדת של הציבור בארץ, מתעוררת קודם כל השאלה מאלו מקורות יגויסו אותם 20 מיליון ל"י? הצעות יוספטל: 13 מיליון מביטול סובסידיות ו-7 מיליון ממס על חומרי בניין. להלכה בא בחשבון מילווה פנימי - ב"ג דוגל בסיסמה זו - אך למעשה ספק אם כדאי הדבר, שכן ודאי לא יכניס יותר מ-3 מיליון ל"י, ועל ידי כך יופגן הכישלון, ואילו אם נבוא לסחוט מהציבור סכומים יותר גדולים יפגע הדבר בהון החוזר של מפעלים, שפירושו דלדול המשק וריפוי קפיצי הייצור, ונמצא שכרנו יוצא בהפסדנו: קליטת העלייה תחבל בכלכלה הלאומית ותדחה את איזונה. הקושי לגבי ביטול הסובסידיות הוא החשש לקפיצת המדד ולסכנת אינפלציה כתוצאה מזה. הקושי לגבי מס חומרי בניין הוא בהפחתת תנועת הבניין בארץ, הווה אומר צמצום התעסוקה, וגם בכורח להידבר על כך תחילה עם הציונים הכלליים, אשר ודאי יתנגדו להצעה זו ואולי ייעשה מזה סכסוך קואליציוני. אומנם בתעמולת הבחירות אפשר להכותם שוק על ירך במישור זה, אבל שוב יש כאן שני צדדים למטבע.

עם שוב אשכול תצטרך המפלגה להתיישב ברצינות על מדוכה זו ולקבוע עמדתה ודרכה.

ואשר להתיישבות. עד כה הופנו העולים המתיישבים למקומות פנויים ביישובים קיימים - אם משום שנתרוקנו או משום שלא נתמלאו מעולם. כן הופנה חלק למחנות הכנה בחבל לכיש, שבהם עוסקים העולים בייעור ומכשירים את עצמם להתיישבות עצמאית. מכאן ואילך תשתנה התמונה. מ-3,000 המשפחות שיופנו השנה להתיישבות מיועדות 1,400 ליישובים חדשים שיוקמו בין אפריל ואוקטובר - השאר שוב ליישובים קיימים, לחוות "ייצור ופיתוח" וכיו"ב. נוסף על 1,400 משפחות-עולים אלו ייושבו השנה בנקודות התיישבות חדשות עוד 400 יחידות (נח"ל, קיבוצים וחוות), בסה"כ-1,800 משפחות ביישובים חדשים, מהן 1,200 בחבל לכיש, 200 בנגב ו-400 במפוזר על פני כל הארץ. אם תחול הרחבת העלייה ויתווספו, נאמר, עוד 2,000 משפחות, מהן 1000 (% 50) להתיישבות, יופנה אלף זה מחציתו לתענכים ומחציתו לחבל שבין תקומה ומגן. באזורים אלה הבשיל התיכנון ההתיישבותי ומצויים גם מיתקני השקיה.

הצגתי שאלות לשם בחינת העניינים לעומקם: מה הם, בעצם, מניעי התביעה להגדלת העלייה? גיורא עצמו גורס כמוני כי האחריות מחייבת להאיץ ככל האפשר את הוצאת היהודים ממרוקו - אלה המוכנים לצאת. הוא מוסיף נימוק כלכלי על הביטחוני: הזעזועים במרוקו משבשים את הכלכלה הלאומית ופוגעים קודם כל ובמחץ מיוחד במיעוט היהודי, שנשקפת לו סכנת התרוששות והתנוונות גמורה אם לא יועלה בהקדם. לעומת זה השיקול המדרבן את ב"ג הוא האצת איכלוס הנגב, ואילו משום מצב יהודי מרוקו לא היה נחרד. אשכול אינו שותף לקוצר רוחו ההתיישבותי של ב"ג אם גם הוא מחפש דרכים, אם גם כאילו כפאו שד, להיענות לתביעה "הציונית" של האצת קצב העלייה.

שאלתי אם נכונה ההנחה שאני דוגל בה תמיד, כי בלי התנדבות והקרבה בארץ לשווא נפלל לגידול הכנסות המגביות בגולה. גיורא אישר בהחלט כי זו האמת, אם גם אינו בטוח כי גם ההיפך יתקיים - זאת אומרת כי נוכח תוספת הקורבן בארץ תגדיל באמת גם הגולה את התנדבותה.

לבסוף שאלתי אם אין אנו מתכננים התיישבות יותר מדי מהירה ואם לא כדאי לנו להנהיג קיצוב של שיעורי ההתקדמות ההתיישבותית שעוד נכונו לנו. לדברי גיורא עדיין יש לאל ידינו ליישב 6,000 משפחות חדשות על יסוד מקורות המים החדשים, בטרם נוכל להשתמש במי הירדן להשקיית הדרום - נמצא שאין מקום לפי שעה לעצבנות יתרה. ברור כי את כל הסוגיה הזאת יש להעמיד במרכז מלחמת הבחירות.

נפרדתי מגיורא במקצת דאגה. יחד עם פנחס ספיר הוא שייך לסוג האנשים אשר צאתם את הארץ גורם לי הרגשה של אי-שקט.

במשך הערב הביא לי תקוע טיוטה שחיבר וולטר בשביל מכתב לברנס בעניין המחסום של הר הצופים. המכתב הוא מלאכת מחשבת - שיא גבוה מאוד של אמנות הניסוח והניצוח. בין תרבות כתיבה זו לבין סגנון מכתבי המטכ"ל מרחק של מאה שנה לפחות. תקוע לקח את הטיוטה להראותה לב"ג. מעניין כי לאחר שירה ב"ג את פגזיו נגד "התערבותו של משה"ח בענייני ביטחון" ודרש במפגיע החזרת ענייני ועדות שביתת נשק למשרד הביטחון, הוא מתפשר עכשיו בפה מלא עם הנוהג של קיום פגישות עם ברנס והחלפת מכתבים איתו מצד אנשי משה"ח. איכותו הרמה ותבונתו העמוקה של מכתב אשר כזה צריכים לשכנעו כי זו ורק זו היא הדרך הנכונה.

בלילה טילפנה צפורה וסיפרה לי על ביקורה במעברות ובכפרים שבפרוזדור ירושלים לרגל חגיגות פורים שאורגנו בחסותה. היוזם היה יוסיפון, מנהל תל"ם, והמבצעים כמה עשרות מתנדבים, בכללם כ-30 ממשרד החוץ בלבד. [אלכסנדר] דותן ממח' מאו"ם חולל בעניין זה נפלאות ונתגלה כמארגן בחסד עליון. שותפו בחגיגות שחקנים מרחוק באו, "כוחות" מקומיים וגם מקהלות ולהקות של בתי-ספר בירושלים ובת"א שהובאו ליישובים הנידחים לשמח את תושביהם. צפורה סיפרה על מראות מלבבים, כיצד גברים, נשים וטף מארצות המזרח, בכלל זה עולים חדשים מצפון אפריקה, נהנו מההצגות והחינגות.

ישבתי כל הערב עד הרחק אחרי חצות על הניירות והיומן, כשמרחוק קולטת אוזני הדים מההילולה של פורים ברחובות העיר.