יום א', 6/3/1955
בבוקר במשרד רה"מ עברתי על שפעת המברקים המשקפים תגובות חוץ-לארץ - דיפלומטיות ועיתונאיות - לתקרית עזה, כהכנה לדוחי בישיבת הממשלה.
ב-9 התייעצות חברים על בעיית עיריית ירושלים, שנועדה לעמוד כסעיף ראשון בסדר היום. נדונה הצעתי משכבר, כי ראש העיר יהא ממונה על ידי הממשלה ולא נבחר על ידי מועצת העירייה - להוציא מינוי זה ממשחק עיוור של סיעות ומפלגות ולא להפקירו לכל צירוף ארעי של כוחות ולמבחר דל של אישים. גולדה הציעה כנגד זה או מינוי המועצה כולה לתקופת-מה או בחירת ראש העיר על ידי כל ציבור הבוחרים בבחירות ישירות ולא על ידי המועצה. התנגדתי לשתי ההצעות הללו ורוב החברים תמך בי.
אבל כל התכונה הזאת הייתה ברכה לבטלה הפעם, יען לא הגענו כלל לשום סעיף בסדר היום; הישיבה כולה נבלעה על ידי דיון בנושא אחד - קרב עזה. ב"ג מסר דוח מפורט על המיבצע. בתארו את הכושר הקרבי ואת רוח הגבורה של יחידת הצנחנים אמר כי אילו הייתה לנו יחידה כזאת במלחמת השחרור היינו משלימים את שחרור ירושלים ולוכדים את לטרון. אני הוספתי סקירה עוד יותר נרחבת על ההדים בחו"ל ופרשת הדיון במועב"ט. התפתח ויכוח ממושך ונוקב למדי על כל בעיית התגובות, תועלתן ונזקן. ב"ג הרים על נס את חשיבות גילוי עדיפותנו הצבאית על המדינה הערבית החזקה ביותר וכן את יעלו החיובי של מעשה תגמול זה בנוסכו רוח של ביטחון עצמי בצבא וביישוב. אשר להשפעתו המדינית המזיקה, אין לה משקל מכריע, יען ממילא נוהות המעצמות אחרי מדינות ערב משום עדיפותן העצומה בשטח, באוכלוסייה ובנפט, ומפקירות את ישראל וגם אם נתנהג למופת ולא נעשה דבר שיש בו כדי להרגיז - לא נשנה את המאזן לטובתנו כמלוא נימה.
בתשובתי קיבלתי על עצמי מלוא האחריות למיבצע אף על פי שמספר החללים המצרים שנפלו בו עלה פי ארבעה על המתוכנן והמאושר. עם זה קבעתי כי עם כל היעל החיובי הפנימי שהיה למיבצע זה ללא כל ספק, בשום פנים לא נשארתי מאושר ממנו, אלא להיפך, אני מלא חששות כבדים לתוצאותיו. הוא מוכרח להרחיק את סיכויי השלום, אשר בזמן האחרון הורגשה בהם עליית-מה דווקא לגבי מצרים - וזה למרות התליות ולאחר התליות. כן הוא עלול להכביד לאין שיעור על המערכה שאנו עומדים בה להשגת ערובה ביטחונית וסיוע צבאי מארה"ב. אשר לניתוחו הפטליסטי של ב"ג - אילו היה נכון לא היינו מגיעים להחלטת או"ם על המדינה. וכן אם נכון אותו ניתוח אזי חבל על כל הכסף והמרץ שאנו מוציאים במסע הסברה ובמאמצים דיפלומטיים בלתי פוסקים. אומנם יכולה להיות השפעה חיובית לתגמול כזה גם בחזית המדינית - בהוכיחו כי הבידוד עלול להוציאנו מהכלים - אך תיתכן גם תוצאה הפוכה. יש כאן שיקולי שכר והפסד ואין כל ביטחון כי השכר עדיף.
שמתי לב כי במסירת הדוח נזהר ב"ג מלהציג את המיבצע כמומלץ מאיתו אלא הדגיש כי ההצעה באה מצד הרמטכ"ל, הוא הביאה לפני רה"מ והלה אישר.
הנושא היחיד שהעסיק את הישיבה נוסף על קרב-עזה היה עניין הריגת חמשת הבדואים. ב"ג מסר גם על זה דוח מפורט ולא כיחד את פרטי הרצח האכזרי - איך תפסו ארבעת הבחורים שלנו נערים בדואים, אחד אחד, ואיך הובילום לוואדי ואיך רצחום בתקיעת סכינים, זה אחרי זה, ואיך ניסו לחקור כל אחד לפני מותו בדבר מיהות רוצחי הנער והנערה ונבצר מהם להבין את התשובות על שאלותיהם כי לא ידעו כלל ערבית. ראש חבורת הארבעה היה אחי הנרצחת, [מאיר] הר ציון מעין חרוד [ראה "פרקי יומן" מאת מ' הר-ציון, 1969, הוצאת לוין אפשטיין]. ב"ג עצמו דרש מסירת הארבעה למשפט - הם הסגירו עצמם לצבא והודו בפה מלא במה שעשו - והציע להטיל על ועדה של שלושה שרים - רה"מ, משפטים וביטחון - לקבוע את הנוהל.
לארוחת צהריים הסבתי עם שרידי גדוד נהגי הפרדות מגליפולי, שהתאספו היום במועדון "מנורה" בירושלים לחוג מלאות ארבעים שנה להתנדבותם. בנאומי ציינתי כי כשם שההתנדבות במלחמת-העולם השנייה, שהגיעה לגולת כותרתה עם הקמת הבריגדה [החלה בפלוגת תובלה], כן ההתנדבות במלחמת-העולם הראשונה, שהקימה את הגדודים, החלה בפלוגת נהגי הפרדות.
אחה"צ במשרד רה"מ התייעצות עם ב"ג, הרמטכ"ל ומנכ"ל חוץ על התסבוכת החדשה בהר הצופים, לרגל המחסום שהקימונו למניעת תנועת מכוניות מהעיר העתיקה לכפר הערבי עיסאוויה הנמצא בתוך תחומנו על הר הצופים. המנכ"ל הציע בעניין זה פשרה נבונה אך הרמטכ"ל היה סר וזעף אם כי לאמיתו של דבר ובעיקרו של דבר לא התנגד לפשרה. אחריה ישיבת ועדת השרים לעניין רוצחי הבדואים. גם אני גם ב"ג ראינו יתרון במסירתם למשפט צבאי, אך התברר כי יש ספק אם יוכל להיות בסיס חוקי לנוהל זה. מבחינה חינוכית רצוי כי עונש המאסר הממושך, אשר לו צפויים הארבעה יוטל דווקא על ידי בית דין צבאי, שכן עונש שיבוא מידי בית דין אזרחי לא יהיה אליו יחס של דרך ארץ מצד הצבא .
בערב באו לביתי שר המשפטים והיועץ המשפטי להודיעני כי לא מצאו כל אפשרות חוקית להזקיק את העניין לבית דין צבאי. התקשרתי עם ב"ג וסידרתי כי ייתן הוראה לצבא להעביר את הארבעה לידי המשטרה למען נוכל לפרסם עוד הערב כי נעצרו ארבעה חשודים וחקירתם החלה.
אגב, התברר כי אותו [מאיר] הרציון, שיזם את מעשה הנקם ושהזעיק לכך שלושה מחבריו, כולם צנחנים לשעבר, כיום במילואים, שניים מהם חבריו מעין חרוד [זאב סלוצקי-עמית, (צ"ל נהלל) ויורם נהרי] ואחד מדגניה ב' [עמירם הירשפלד], הוא עצמו השתחרר מהצבא לאחר שנרצחה אחותה כדי לעמוד לימין הוריו באבלם. נקל לשער מה יהא על ההורים כשיידון בנם, היחיד שנותר להם, למאסר עקב נקמת דם אחותו. וכל הטרגדיה המשתלשלת הזאת אינה אלא פרי מעשה נערות פרוע - יציאת בחור ובחורה על דעת עצמם לטיול בארץ אויב, וזה לאחר שכבר נפלו קורבנות יקרים כתוצאה מהרפתקאות כאלו.
כל הערב עסקתי בהעברת הארבעה מרשות הצבא לרשות המשטרה. לכבוד פורים נערכה הערב במשרד רה"מ הצגת סרט קולנוע. נפתיתי להפצרות המזכירים והלכנו אני וצפורה לראות בסרט. זה שנתיים ומעלה לא הייתי בקולנוע אך איתרע מזלי והסרט היה משעמם עד מוות. בשעת הצגתו יצאתי כמה פעמים לטלפון ואחר כך העברתי את הטיפול לשמאי. ההעברה נתעכבה משום שהרמטכ"ל נעלם - ודאי הוזמן לאיזו מסיבת פורים - וכך לא נתפרסם דבר המעצר הערב, למגינת לבי.
