יום ג', 1/3/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ג', 1/3/1955

 

 

יום ג',  1/3/1955

 

בשבע בדיוק צלצל הטלפון. מלַחַן המילה הראשונה של נחמיה הבינותי כי בשורה רעה בפיו. הוא פתח בהודעה כי המשימה בוצעה אבל יש לנו שמונה הרוגים וכמספר הזה פצועים. התנגדות המצרים הייתה עזה ביותר - המטירו אש תופת - והיחידות שהשתתפו בפעולה לא התנסו מעולם באש כזו. אך גם עמידת אנשינו הייתה ללא תקדים - מפקדים שראו מראות במלחמת השחרור העידו כי עוד לא הייתה כהסתערות הזאת. על אף האש האיומה נתמלאה תוכנית המיבצע עד תום - פוצצו כל המיבנים ומכון המים והמחנה כולו נהרס. ההערכה היא כי בקרב המצרים נהרגו כחמישה-עשר. למרות האבידות הכבדות שבו האנשים לבסיסם בשירה ובהתרוממות רוח.

נחמיה זכר לציין כי ראה במו עיניו את נבות שהשתתף בפעולה ויצא בריא ושלם. גם מוסיק היה במקום המעשה. נחמיה היה בבסיס המיבצע יחד עם הרמטכ"ל ופגש את האנשים בשובם ב-3 בלילה.

התחלתי מעכל את הידיעות ההוממות. טלפנתי לשמאי וביקשתי שוב קשר לנחמיה. שאלתי אם הוצאו כל ההרוגים והפצועים. כן, הוצאו, אף על פי שההיחלצות הייתה קשה כשאול. סחבו את הגוויות שבעה קילומטרים ברגל. ההרוגים הובלו ל"תל השומר" ואילו הפצועים הובאו באשמורת הבוקר לבית החולים קפלן ומייד הוחל שם בניתוחים.

טילפנתי את כל הידיעות לתקוע אשר שאל מייד מה מפרסמים ולא ידעתי לענות. הפניתיו למטכ"ל.

בבואי למשרד רה"מ המתין לי נמיר וכמחצית השעה העסיקני בענייני... האופרה והסכסוך שבינה לבין "הבימה" המתברר לפני ועדה ממונה על ידי שר החינוך, אשר גרשון אגרון יושב ראש בה.

ב-9 אצל הנשיא. החזיקני כשעה. סיפרתי לו מה שקרה בלילה. דיווחתי על המכשלה התורכית-עיראקית ועניתי על כל מיני שאלות מבורמה ועד חבש.

מיהרתי למשה"ח. תקוע פגשני וחדשה בפיו. לפי מקור כמוס – זאת אומרת דוח מצרי שקלטנו - יש למצרים 35 הרוגים. נרעשתי. מספר זה משנה לא רק את ממדי התקרית אלא את עצם מהותה. הוא הופך את התקרית למאורע העלול להיות כרוך בסיבוכים ובסכנות חמורים לימים הבאים, מדיניים וביטחוניים.

כן הודיע תקוע כי מבלי להימלך במשה"ח פירסם דובר צה"ל, כנראה על פי הוראות שר הביטחון, הודעה לעיתונות ובה גירסה כוזבת: יחידה שלנו, שהותקפה כביכול על ידי יחידה מצרית בתוך תחומנו, השיבה אש ונכנסה לקרב שהתפתח והגיע למה שהגיע. מי יאמין לנו כי דיברנו אמת? היה אולי היגיון קצר-טווח לפרסם סיפור כזה, אך הלא ברור כי לאורך ימים לא נוכל להחזיק מעמד בו.

הידיעות באו רדופות זו אחר זו. מברק של "רויטר" קבע מספר ההרוגים [המצרים] כשלושים ושבעה והפצועים שלושים. בתוך אלה רק 3-2 אזרחים, בכללם ילד בן שבע, כל השאר חיילים וקצינים. ידיעות אחרות סיפרו כי הג'ונטה המצרית התכנסה להתייעצות וכנראה יוחלט לפנות מייד למועצת הביטחון. כן נמסרו פרטי הקרב בידיעות הסוכנות הצרפתית ובמישדרי תחנות דמשק וביירות - קהיר עצמה החרישה: "הכוח היהודי מנה מאות, הפעולה הייתה מתוכננת, נזרעו מוקשים בדרכים, הוחשה תגבורת מצרית למחנה הנתקף, מכונית הובלה מצרית עלתה על מוקש וכל החיילים שנסעו בה נתרסקו למוות". בפרט זה היה הסבר ראשון לריבוי המפתיע של ההרוגים המצרים.

עוד אתמול נתכוונתי לכנס היום את צמרת המשרד להתייעצות על המשך הפעולה כלפי תורכיה וארה"ב בענייני הביטחון האזורי והבריתות. כשהתאספו החברים הודעתי להם מה שקרה והסברתי כי אושר מיבצע על יסוד אומדן של 10 הרוגים לכל היותר והנה גדל המספר פי ארבעה. אמרתי כי יש להדריך את הנציגויות להרשעת מצרים ולא להתגוננות וכי זו תהיה הבעיה גם במועב"ט.

וכל הזמן חשבתי מה יהיה באזור הספר של הרצועה והאומנם יבליגו המצרים על העלבון הצורב שגרמנו לצבאם ובכמה קורבנות בין המתיישבים תעלה לנו תגובתם.

בינתיים הגיעו ידיעות כי מטה משקיפי או"ם פירסם הודעה מצדו על התקרית - נוהל בלתי מקובל בהחלט - בה הוא קובע כי כוחות ישראל ערכו התקפה נמרצת על מחנה צבא מצרי, השתמשו בנשק אבטומטי, במקלעים, במרגמות וברימוני יד, וכן בכמות גדולה של חומרי נפץ, וכי מספר המצרים שנהרגו כך וכך. כן נודע כי בעזה היו כבר הפגנות סוערות ברחובות, כל הזעם הופנה כלפי משקיפי או"ם ואחד מהם נרגם באבנים. בעיר הוטל עוצר יום.

ההתייעצות נתקיימה כסדרה, אף על פי שקרוב לוודאי כי מיבצע אמש שינה לגמרי את הרקע: עתה יהיה פתחון פה נוסף לדאלס לא להיענות לתביעתנו ובכלל יתקבל כי עד שאנו מתריעים על בידודנו וסיכון ביטחוננו, הרינו יוזמים תוקפנות ומתגלים כשואפי דמים ונושאים נפשנו להרג רב; אומנם הפעם לא נשים וילדים, ובכלל לא אזרחים, אך בכל זאת 37 חיילים הרוגים הרי זה מאורע שיהיה לו הד עולמי ומי יודע כמה עוד יתווספו על המספר הזה מבין הפצועים. לעומת זה ייתכן כי דווקא התפרצות זו תתפרש כפרי זעם הצבא והעם על מדיניות ההתכחשות לביטחון מדינתם ותרתיע מלהמשיך באותה מדיניות עד חורמה. עלינו על כל פנים לדאוג כי זה יהא הרושם שירווח.

הקווים שקבעתי בהתייעצות היו שניים: הגשת איגרת לתורכים - לא שיחה חדשה בשלב זה; תשובה שלי לשדר של דאלס, שבה אציין מה נדרש מהם.

לאחר ההתייעצות הכתבתי תדריך לנציגויות על הסברת העניין לממשלות, לעיתונות ולציבור. העתקו מצורף:

 

                                                                                                            1/3/55

 

קרב אמש ברצועת עזה על עשרות הרוגיו המצרים לפי גירסת קהיר יש להציג בהסברה כתוצאה בלתי נמנעת לשרשרת ארוכה של מעשי ריגול מזוין, חבלה ורצח על ידי כנופיות מצריות, לכאורה

בלתי סדירות, ולמעשה, כמוכח במסמכים, מאורגנות ומוכוונות ע"י הביון המצרי בעזה. הזהרנו על תוקפנות חמורה זו את מצרים, או"ם והמעצמות. רצוי להביא בעיתונות לידי הבעת הסברות הבאות:

א) חדירת כנופיה מצרית ללב היישוב הצפוף ופגיעתה בתחבורה האזרחית הסעירה ציבורנו.

ב) מסתבר מהתמונה כי ההתנגשות התפתחה לקרב רציני תוך כדי מהלך הדברים.

ג) מצרים מכריזה תמיד כי היא במצב מלחמה עם ישראל ומקיימת אותו ע"י מעשים החל בהסגר ימי וכלה ברציחות ואם יש מצב מלחמה אלו הן התוצאות.

ד) אין לעקור מאורע זה מהרקע הכללי של הרגשת בדידות האופפת ישראל נוכח התקשרות המערב בבריתות עם מדינות ערב המכוונות לזיונן ובאחרונה ברית תורכיה-עיראק שמגמתה האויבת לישראל בולטת ביותר.

סעיף ד' מחייב זהירות יתירה לבל ייוחס לנו ויש להשמיעו רק לנאמנים ביותר ולדאוג כי לא יופיע בשום פנים כפרי השראתנו.

 

לבסוף כתבתי ביד מכתב לב"ג וזה לשונו:

 

לדב"ג,                                                                                                            1/3/55

 

"הרהורים ראשונים על מיבצע אמש:

1) אני מניח, אם כי אינני בטוח לחלוטין, כי המעבר מ-10 - הסיפרה ששמעתי מפי הרמטכ"ל - ל-37 בא כתוצאה בלתי נמנעת מהשתלשלות הקרב, אבל עלינו לדעת כי בעניינים כאלה כמות הופכת איכות ומספר החללים מְשַווה למאורע כולו אופי אחר לגמרי מזה שנתכַוַונו לו.

2) לפי הידיעות עומדת מצרים לפנות לא לוועדת שה"נ אלא באורח ישיר למועב"ט. פירוש הדבר כי לאחר הפסקה ממושכת שוב נוּשַב על ספסל הנאשמים ותפקידנו הקשה יהיה להופיע כמרשיעים. אני מדריך את הנציגויות בכיוון זה, לשם הסברה כלפי הממשלות ובעיתונות.

3) גירסת דובר צה"ל, כי הקרב השתלשל מפגיעת המצרים בנו, תוכחש על ידי המצרים כלפי או"ם והעיתונות וייתכן כי תוכח ככוזבת. החזקת נציגנו בגירסה זו עלולה לגרום לנו סיבוך נוסף במועב"ט. ייתכן כי אין לנו מנוס מזה - אם כי אינני בטוח כי שיקול יותר מעמיק לא היה מניע אותנו להימנע מפרסום שאי-האמת שבו מוכרחה לבלוט לעין כל לאור העובדות.

4) המעשה עתיד להכביד על הסברתנו ולחצנו כלפי הממשלה והציבור בארה"ב נגד בידודנו הביטחוני. לעומת זה יש בו גם הוכחת הסכנה שבבידוד זה. מבחינה זו יש פנים לכאן ולכאן ולוואי ולא תכריע האפשרות הראשונה."

 

                                           מ"ש

 

כאשר כתבתי מכתב זה עוד לא ידעתי עד כמה ניצחת היא הכחשת גירסתנו הרשמית על ידי העובדות שכבר התפרסמו - הנשק הרב, חומרי הנפץ, טכסיס ההתקפה, חסימת הדרכים ומיקושם וכל התנופה הכבירה והתיאום המדוקדק של ההתקפה. מי פתי ויאמין כי מיבצע מסועף ומורכב כזה "השתלשל" מהתנפלות מקרית של יחידה מצרית על יחידת צה"ל, שבאה לפתע פתאום.

בבית ארוחת צהרים של פרידה מרותה שבאה היום לירושלים ערב צאתה לאנגליה. הסבו איתנו גם דודיק ומירה.

לאחה"צ כינסתי את השרים בכנסת לישיבה חטופה ובה מסרתי על אישור התגמול ונימוקיו ועל המיבצע לפרטיו. הידיעה על שמונת הרוגינו הממה את הכל. לא הייתה לי ברירה אלא למסור כי אישרתי את המיבצע על יסוד הנחה מפורשת של 10 הרוגים - והנה הוגדל מספרם פי ארבעה. מהקושיות של "הכלליים" היה ברור כי הם מסתייגים מהעניין כולו. מפלגה זו - אולי פרט לברנשטיין - דוגלת כלפי חוץ בשיטה של תגובות חריפות ואילו בפנים הם רוטנים ורוגזים על כל מעשה נמרץ. רוזן לא נכח ובוודאי עוד נשמע מפיו דברי כיבושין בישיבת הממשלה.

שכחתי לציין כי כל היום לא היה לי קשר ישיר עם ב"ג. ביקשתי לטלפן לו, אך התברר כי הוא מסייר כל היום עם הרמטכ"ל לפי תוכנית שנקבעה קודם. לכן שלחתי לו [את ה]מכתב שיגיע לידיו בשובו לת"א בערב.

ב-4 נתחדש הוויכוח בכנסת ושוב ישבתי שלוש שעות והאזנתי. היה נאום חשוב ביותר של דוד ליבשיץ שהוקיע אפסות ההתקפות של בגין מזה והשמאליים מזה בניתוח נוקב ודק, שופע כנות ורצינות ומנוסח בלשון אשר היא כשלעצמה עדות לאיכות הגבוהה של המחשבה. הייתה בהופעה זו מזיגה רבת רושם של מצפון ואינטלקט.

בהפסקה קפצתי לבקשת צפורה לתוך מסיבה לכבודה של אתל הימן מדרום אפריקה אצל זלדה עיראון. ניגשה אלי שם [יעל] הבת הבכירה של משה ורות דיין, ילדה מבריקה בשכלה ועצמאית ברוחה. תפסה אותי משוחח עם אולשן. אמרה: "משה, אתה ראש הממשלה, ואולשן, אתה נשיא בית הדין העליון, אימרו לי, מה נעשה במדינה שלנו, מדוע נהרגו 37 אנשים (מדוע לא 45?), זה לא נחוץ, לגמרי לא נחוץ!" הבטתי בפניה הפיקחות והנרגשות ושתקתי. לא אמרתי לה: "שאלי את אביך!"

לארוחת ערב הצטרף אשר ידלין הממונה על ההסברה במפלגה. השיג ממני התחייבויות על ימין ועל שמאל - לנאום אחת לשבועיים מעתה ועד לבחירות לוועידת ההסתדרות (סוף מאי) ביפו, בחיפה, בלוד וברמלה ועוד, וכן להרצות בפני כינוס מיוחד של נוער הקיבוצים והמושבים על חובת הכניסה למפלגה והפעילות בה, על מנת לשבור את ההסתייגות העקרה של נוער זה כלפי המפלגה, וכן לחבר נאומים קצרים להקלטה בשביל המעברות ועוד ועוד. אשר התאונן מרה על הכבדות בה מתנהלת הכנת הבחירות ועל חוסר התושייה בקביעת עקרונות המדיניות להדרכת הנואמים והמרצים.

חזרה לכנסת ושוב האזנתי לוויכוח שעתיים. מסמר הערב היה נאומו של ליבנה - הפעם נאום מתון ושקול ובכללו נבון.

צפורה בילתה את הערב בעיתון חי של ארגון אימהות עובדות וחזרה מרוצה מתוכנו ומרמתו. אישה זו מספיקה לחיות קצת חיים רוחניים נוסף על כל טרדותיה הפעוטות, שאין להן תיכלה וקץ.

חיסול שני תיקי היום וכתיבת היומן הביאוני עד אחת וחצי. בשוכבי עינתה אותי המחשבה אם מה שקרה אמש אינו הכישלון הגדול שלי כראש ממשלה ומי יודע מה יהיו התוצאות המדיניות והביטחוניות.

 

העתקת קישור