שבת,  26/2/1955

 

הלכתי ברגל לבית ארלוזורוב, יחד עם חיים ואביעזר [ילין, מזכ"ל הסת' המורים]. אולם "אוהל" נתמלא כולו, לרבות היציע, קהל מורים ומורות וגננות. כמחצית הקהל היו נשים - ללמדך מה רב חלקן כיום במקצוע ההוראה. אביעזר ילין פתח ארוכות ומשעממות. הופתעתי לאדיקותו בנאמנות למפא"י. נאומי היה לקוי במבנהו והיה ראוי יותר להיקרא שיחה מאשר הרצאה. אף על פי כן דומני כי הקהל היה מרוצה מבירורן של מספר סוגיות מסוימות - כזיקתנו הבינלאומית, עתיד העלייה, בעיית האיזון הכלכלי ושאלות חייה הפנימיות של המדינה.

בשובנו התעכבתי ליד ביתה החדש של המפלגה ברח' בן יהודה ונדהמתי לגודלו העצום ולהידורו החיצוני. הבית כולו דירות-דירות ובכל אחת חדר רחצה מפואר. מה ראו על ככה לבזבז ממון על בניין כזה - פליאה. ברור כי "הכלליים" וחרות וקרוב לוודאי גם השמאל ינצלו בבחירות פרזנות חדשה זו מצד המפלגה - כתוספת לבזבוז ולפאר המיותר שבבניין הווה"פ של ההסתדרות.

לארוחת הצהריים שוב חיים והלה. תענוג היה לראות את חיים מסיע את בת דודו על אופנוע מאחוריו - שניהם כה אמיצים ועליזי חיים. חיברתי שיר לנכדנו יורם למלאת לו היום שש שנים ושלחנו לו גלויה כתובה אותיות דפוס מאירות עיניים

["הוי יורם בן השש / התעורר, התאושש / קנה תורה וחוכמה / מאבא ואימא / לא זמן רב תישאר / באמריקה גר/ נצפה לשובך/ רוב שלום וברכה!"].

במישדר "קול ישראל" ב-1.30 שתי מהלומות. מסתננים הרגו מן המארב רוכב-אופניים, תושב אחת המעברות שמסביב לרחובות. חדירה רצחנית לעומקו של אזור כה צפוף - עזות מצח שזה כבר לא ידענו כמותה. מייד חלף הרהור ואין ספק כי ב"ג ידרוש מעשה תגמול, ולא בלי צדק יחסי. אחרי רצח עג'ור התאפקנו משום שהירדנים הודיעו כי תפסו את המרצחים. והנה עד היום לא נודע דבר על משפטם והענשתם, כאילו לא קרה דבר. הדוגלים בתגובות יטענו בתוקף כי יש ללמד את שלטונות ירדן לקח. הפורענות השנייה - נוסח חוזה תורכיה-עיראק. החלו להתפרסם פרטיו ומתברר כי לא זו בלבד כי הפיסקה המסתמכת על החלטות או"ם לא הושמטה אלא נאמר בה במפורש כי מדובר בהחלטות או"ם הנוגעות לארץ-ישראל. הרי שנורי סעיד "ביטח" את מנדרס, ולא להיפך, והבטחת מנדרס (ב-% 99!) לא להזכיר את החלטות או"ם בנוסח החוזה נשארה מעל.

ב-6 חזרנו לירושלים והלכנו לחטוף שארית מסיבת התה אצל אולשן למלאות לו 60 שנה. לשעת שובי הביתה זימנתי אלי את גדעון ואת מיכאל אליצור לחיבור תגובת דובר משה"ח לחוזה התורכי-עיראקי. משנתפרסם הנוסח שוב אין טעם להחשות, כל שכן לאחר שוושינגטון, לונדון, פריס, מוסקבה, ניו-דלהי וקהיר גילו כבר דעתן. מהחומר התברר כי ההסתמכות על החלטות או"ם כלולה לא בגוף החוזה אלא בחליפת המכתבים בין נורי ומנדרס - נורי כותב ומנדרס עונה ומאשר - כניעה עוד יותר משפילה בערייתה משאילו נשתלב הדבר בחוזה עצמו. חיברתי הודעה מרשיעה ומיכאל הכתיבה ל"קול ישראל" וכעבור דקות מספר שמענוה משודרת. כן מסרתי לפרסום הנוסח המדויק של הודעת אבן בסיאטל - הוא לא טען, אומנם, כי מתנהל מו"מ בינו לבין דאלס על צירוף ישראל לברית הגנה, כפי שגרס יופ"י, אבל כל עיקר הצהרתו היא מחאה על שאין משתפים את ישראל בהגנת האזור בעוד שמוטב היה לו להתריע על שאין מחזקים את ישראל נוכח שיתופן וזיונן של ארצות ערב. אבן מגלה היעדר גמור של "חוש יחסי ציבור" מבחינת הציבור בארץ וכל דאגתו אינה אלא לסבר אוזניים של שומעיו וקוראיו האמריקנים.

לא תמו פורענויות הערב. נתקבלה ידיעה כי מונטור התפטר. במברקו לאשכול הוא מודיע פסקנית כי אין צורך בנסיעת אשכול לארה"ב כיוון שהוא, מונטור, הגיש התפטרותו - וזה משום שנפוצו ברבים מיסמכים של ממשלת ישראל מהם מתברר כי אין שירותו ישר בעיניה. האין בזה רמז למברק שלי למונטור, אשר גיורא הראה העתק ממנו ליוסף שווארץ? טדי סבור כי אין ההתפטרות אלא טכסיס והנמקתה אינה אלא חיפוי: כיוון ששמע מונטור כי אשכול עומד לבוא וברור לו כי מטרת בואו היא לחפוף את ראשו, הזדרז והקדים התפטרותו למען יאלץ אשכול להתחנן כי יחזור בו, ולא יוכל לנזוף בו.

ישבתי עם אשכול וטדי על מדוכת "בונדס" למקרה כי התפטרות מונטור רצינית. בדקנו כמה מועמדויות לניהול המפעל. דרשתי בכל תוקף מאשכול כי ייסע - או להחזיר את מונטור, אבל רק על מנת שיקבל על עצמו ללכת בתלם, או להסדיר ענייני "המילווה" בלעדיו.

אשכול מתכוון להציג מטרת נסיעתו כלפי אנשי "המגבית" ו"המילווה" בארה"ב כמכוונת לא למאמצים של פשרה והסדר אלא לדירבון תנופת המפעלים למלא אחרי צורכי העלייה מצפון אפריקה. תוכניתו היא להציב כיעד הושבת 10,000 משפחות על הקרקע תוך השנים הקרובות. אומנם אין עדיין מים בשביל התיישבות כזו, אך לעומת זה בשביל קליטה מחוץ להתיישבות אין אפילו סיכויי עבודה בטוחה. הוא חרד מאוד לנטיית יוספטל ואחרים להגדלת המיכסה השנתית מ-30 ל-50 אלף [עולים] וטוען כי אין שום כורח לעשות דווקא בשנה-שנתיים מה שאפשר לפרוס על פני חמש שנים ואפילו יותר.

על נושא זה עצמו הרחבתי דיבור הבוקר בכינוס המורים בת"א וטענתי כי בלי הגברת קצב העלייה עלולים אנו להחמיץ אפשרויות הצלה בעוד מועד, כי בלי הגדלת הכנסות המגביות לא נוכל לקלוט עלייה יותר גדולה ובלי מופת בארץ של ויתורים וקורבנות מצד הציבור לא נוכל לדרוש תגבורת ההתנדבות בגולה.

התחקיתי על הגירסה שהסתננה לעיתונות מהרצאתי הבוקר ונוכחתי שוב לדעת איזו מלאכה מרושלת ונבערת עושה סוכנות עתי"ם לפרנסת העיתונות כולה.

עברתי עם טדי על שורה של עניינים העומדים על סדר היום ערב צאתו מחר בבוקר לארה"ב. ארגיש מאוד בחסרונו - הוא היה לי משענת כה נאמנה וברוב המקרים יועץ יעיל ונבון. נאמנותו היא בלי גבול. הוא דואג מאוד לסיכויי התפתחות היחסים ביני לבין ב"ג - אלא אם כן יכנס אהוד לעבודה ויעמוד בפרץ.

קרוב ל-11 בא לקריאתי יעקב הרצוג ועברתי איתו על פרשת הגלגולים שחלו באחרונה בעמדת ג'ונסטון וחבריו. לפי גירסתו, הטעונה בדיקה על ידי וינר, מסתכמת הצעתם האחרונה של האמריקנים לנו ב-% 42 מזרמי המים שבשני הנהרות ובמספרים מוחלטים ב-500 או 520 מע"ק, כולל איוד הכנרת - כמות לא פחותה בהרבה מזו שקבענו לנו מלכתחילה כיעד.

בחצות התקשרתי עם תקוע לבירור העניינים לקראת השבוע הבא עלינו. מפיו הוברר כי הרצח בקוביבה הוא מעשה ידי כנופיה עזתית - משום מה התרשמתי כי ידם של ירדנים הייתה במעל, הנחה מופרכת בהחלט. לא, אנשי "רצועה" הם שחדרו כה עמוק לתחומנו ועקבותיהם זוהו ברורות עד לגבול. אמרתי לג'ו כי השבוע עליו "להתלבש" כהוגן על ברנס בעניין ארבעת השבויים בדמשק. אני חש כי אם לא ישוחררו תוך שבוע עלולה המתיחות אצלנו להגיע לנקודת התפקעות.

בחצות וחצי טילפנתי לארתור שסעד הערב אצל ניקולס בת"א. על פי בקשתי טפח על פניו אפס המעשה של שלטונות ירדן לגבי רוצחי עג'ור. ניקולס הבטיח סתומות כי בקרוב מאוד נשמע משהו על ירדן שיוכיח כי העניינים שם זזים בכיוון הרצוי.

בזה תם השבוע רב המתח בכל המיתרים.