1-5/2/1955
[בימים 5.2-1.2 לא כתב מ"ש יומן אך רשם ראשי-פרקים על פתקים לקראת הכתיבה אשר לא יצאה לפועל; את הפתקים צירף ליומן:]
יום ג', 1.2.1955
לשדה-בוקר, השיחה, טענות והתאנויות לנאומי, הנסיעה חזרה עם שאול, הפנייה ליעקב [הרצוג], בנסיעה חזרה מחשבות על לבון, שיחה ביחידות, "בונדס"-ארגנטינה, ממלא מקום + שאול, פקין, יעקב, וינר - תשובה לג'ונסטון, טלפון לגולדה, "כלליים", טדי - נסיעתו, הצעתו ללבון - טלפון לאשכול.
יום ד', 2.2.1955
השבויים, למשה"ח - התייעצות על שיחת אילת-אידן, שלוש הנחיות: (מז"ש [זאב שרף]) היפני, ברטור, המשך התייעצות.
במשרד רה"מ - ט"ק, עם ארזי.
אחר-צהריים עם פ"ל [פנחס לבון] וכו', השיחה.
שירות משפטי, תקציב פיתוח.
בבית על ניירות, דבורקה-אליעזר [רפאלי], מוריק [בראלי].
זיאמה - אַל סילוק [לבון]: הרס איש, לא נשא, ומה אם ישתולל? גורלי אני, אינוס האמת, ב"ג פתאום, גולדה מתחרטת, טלפון לגולדה, האומר מה שאני חושב ואניח לו [ללבון] להסיק? "ברית צבאית".
ט"ק - ב"ג לארה"ב, ספר שחור, יוסי ה' [המבורגר-הראל; קצין אמ"ן, בא במקום סא"ל מרדכי בנצור] 131, היחידה, נסיעתו - קרן פורד, העברת בל לאוצר, לרוקח על [יהודה] נדיבי, הזמנה ל[לואי] ליפסקי.
יום העצמאות: מצעד מרכזי - יפו ותל-אביב-ר"ג / זיקוקי י-ם - ושניים חלקיים: עפולה ובאר-שבע, מוזיאון תל-אביב.
יום חמישי, 3.2.1955
עם זאב [שרף] על לבון, עם גולדה על לבון.
הצה"כ נשארים [בקואליציה הממשלתית], ישיבת [הממשלה על] תקציב הפיתוח, זיאמה לא בא, לבון לא בא, פיתקת רוזן, מכתב לבון, התייעצות ארבעה, נסיעה לתל-אביב, כנס מתנדבים, גב' בנט, עם לבון, ארוחת ערב אצל מלינק, בלילה חיים.
[מכתב פ' לבון נמצא בתיק צמוד ליומן ומובא להלן:]
אל ראש הממשלה 2.2.1955
נסיעתך עם הח"ח אשכול, [גולדה] מאירסון, ארן לשדה-בוקר - היא השיא בהתפתחות הבירור בעניין המאורעות במצרים, המחייב אותי לסיכום הפרשה והוצאת מסקנה, שבוודאי תהיה רצויה לך ולכמה חברים אחרים.
1. אף הייתי זה שהצעתי לך ולחברים אחרים שתמנה שני אנשים לבירור העניין המצרי. עשיתי זאת מתוך רגישות אסטתית (בתור ציניקן הנני בוחל בשימוש מופרז בטרמינולוגיה מוסרית), כי לא רציתי לתת מקום לדיבורים על מעשה נקמה או לחיפוש אחרי שעיר לעזאזל. היה מובן ש ז ה העניין העומד לבירור ותו לא.
2. במידה והבירור היה בשאלה זו - הרי הוכיח שורה של עובדות מוצקות:
א) הוכח שאמ"ן אירגן את היחידה לפעולה מיידית והגדיר בתפקיד המיבצע: "לערער אמון המערב על ידי גרימת אי-ביטחון ציבורי, מעשים שיביאו למאסרים; להפגנות ולפעולות נקם... המגמה: מניעת הגשת סיוע כלכלי ונשק למצרים. השיקול לבחירת המטרות נתון לאיש במקום, תוך הערכת התוצאה האפשרית מכל מעשה ומעשה".
נדמה לי שהוכח מעל לכל ספק, שלא ידעתי על הכנות אלו ועל התפקיד שנקבע ע"י אמ"ן.
ב) הוכח, שלאחר ביקורו בארץ של אלעד - האחראי לפעולות במצרים - ודיווחו עליהן, אישרו ראש אמ"ן ומפקד היחידה שהפעולות ב-2/7- וב-14/7- בדואר אלכסנדריה ובמרכזי המודיעין האמריקניים באלכסנדריה ובקהיר בוצעו ע"י היחידה, כמובן בלי ידיעתי וממילא בלי אישורי.
העובדה שבסוף דצמבר החלו ב מ א ו ר ג ן לסגת מהודעתם הקודמת אינה מחלישה כמלוא הנימה את העובדה הזו ואף מחזקת את המסקנה המתבקשת מכך.
ג) הוכח שהוראות הביצוע שניתנו ב-17/7 וב-18/7 ע"י אמ"ן עומדות בסתירה ברורה ל"הוראה" שאני כביכול נתתי לראש אמ"ן ב-16/7.
ד) הוכח שהפעולות שבוצעו לאחר 16/7 היו כולן נגד מטרות מצריות (כולל בתי קולנוע) והן עומדות בסתירה מוחלטת לתוכן ה"הוראה" שאני כביכול נתתי לראש אמ"ן ב-16/7.
ה) הוכחתי שב-16/7 - ואף בתאריך סמוך לו - לא התקיים שום דיון ב"משמעות הצבאית של פינוי הסואץ" לא בהרכב שציין אותו ראש אמ"ן במכתבו אלי ולא בשום הרכב אחר, לא ראיתי את ראש אמ"ן באותו יום וממילא לא יכולתי לתת לו שום הוראה.
ו) לזאת עלי להוסיף את העובדות של היעלמות מסמכים, זיוף מסמך, עדויות שקר מתואמות ובולטות.
3. נדמה לי שלאחר קביעת עובדות אלו צריך היה להיגמר הבירור כולו. אך לא כן חשבו החוקרים שהתחילו לחפש אחרי יום אלטרנטיבי לדיון זה לפני ה-16/7. אם כי לא מצאו יום כזה הספיק להם הרצון למוצאו - כדי להסתפק בפסק דין סקוטי: not proven [לא הוכח]. הם הקדישו זמן רב לניתוחים ובירורים פסיכולוגיים, כאילו אפשר בעניינים כאלה לפעול על פי שיטת ההיקשים.
כבודם של הנימוקים שהניעו את החוקרים ללכת בדרכם זו במקומו מונח. העיקר שהם לא הצליחו לעקור אף אחת מן העובדות החשובות בפרשה המצרית, כפי שציינתי לעיל ובזה בעצם נסתיימה החקירה ב פ ר ש ה ז ו בשביל כל אדם בלתי משוחד, שאינו מעוניין ברווחים צדדיים.
4. אך לא הצורך לסכם את הפרשה המצרית הוא שהניע אותי לכתיבת מכתב זה, אלא התנהגותך והתנהגות חברים אחרים מאז החלה החקירה.
כפי שציינתי לעיל היה מובן, כאשר הצעתי למנות שני אנשים לחקירת עניין מצרים, שהמדובר בחקירה בנושא זה ולא בנושא: לבון ומשרד הביטחון. העניין האחרון אינו זקוק לחקירה. בתור ראש ממשלה הנך יכול בכל רגע להודיע שאינך רוצה בי כחבר הממשלה או כשר ביטחון ואני הודעתי לך שלא יהיו לך שום קשיים איתי בנידון זה. אבל כבר בניסוח הסמכויות של שני החוקרים הפירותָ את המוסכם ומבלי להידבר איתי הגדרת את תפקידם בצורה הרחבה ביותר של חקירה הכוללת כל חיי מערכת הביטחון. אפילו לא ראית חובה לעצמך להראות לי את הנוסח. במקרה א נ י ביקשתי לראותו ואז ערערתי על המרחב הבלתי מוגבל של החקירה. אתה קיבלת באופן חלקי את ערעורי. אבל ימים אחדים לאחר זאת הודעת לי שביטלת את ההגבלה ושוב פתחת את כל הפתחים לשקרים, לחצאי-אמיתות, להשמצות הבאות לטשטש את ה ע נ י י ן ה ק ו נ ק ר ט י שהועמד לדיון. תסלח לי אם אגיד בכל האחריות ובכל הכבוד שהיה זה מעשה של הפרת אמונים.
5. לאחר זאת החלה הפרשה השנייה של עצם שיטת החקירה. לי עד היום לא ידוע מה אמרו ומה טענו נגדי. הוחזקתי INCOMMUNICADO [מבודד]. גם אילו הייתי פושע רגיל הייתה לי זכות לדעת מה טוענים נגד נימוקי והוכחותי; מה ה ה ו כ ח ו ת הנגדיות המובאות בפני החוקרים. אינני חושב שהיותי שר מקטינה או מבטלת זכות אלמנטרית זו. אך עובדה היא שאם כי כ ל ה ע ד י ם שהופיעו בפני הוועדה היו עוינים לי (פרט לאחד) - לא ראו חובה לעצמם לתת לי אינפורמציה על הוכחות או טענות שלהם.
6. לאחר זאת מסרת את החומר לחקירה נוספת לשאול אביגור. עשית זאת למרות התנגדותי.
אינני יודע אם שאול אביגור רק קרא את החומר בכתב או שוחח עם אנשים ועם מי שוחח. עובדה היא, שלי אין מושג מה הוא עשה, מה מצא, על מה הוא מסתמך.
7. במשך שתי החקירות שנמשכו שבועות רבים הוחזקתי במצב של מנודה. לא אתה ולא חבר אחר (פרט לאשכול שרצה לשוחח איתי, אך איתו ד ו ו ק א אני לא רציתי לשוחח מטעמים שאנשים מהוגנים אולי לא יבינו) ניסיתם לשוחח איתי - כאילו הייתי חולה מגונה, אשר יש השמח לקיצו הקרוב ויש היוצא ידי חובתו במנוד ראש.
8. במקרה נודע לי שהעברת את האחריות להכרעה לח' בן-גוריון. עם כל הכבוד לבן-גוריון הנני חושב שהוא האחרון המוכשר לדון ולהחליט בפרשה זו באופן אובייקטיבי. אבל נניח שהוא האדם המתאים לכך; האם לא הייתה זאת חובתך להודיע לי שכך אתה נוהג? מדוע ולשם מה נחוצה הייתה ה"מחתרת" הזאת?
9. אינני יודע אם וכמה שיחות היו בינך לבין חברים אחרים בפרשה זו. אחת בלי ספק הייתה - זו השיחה בה החלטתם לנסוע לשדה-בוקר.
אני, שוב, לא ידעתי על כל אלה. הייתי אסור בנגיעה. לי אסור היה לדעת מה אתם חושבים, טוענים, מאשימים. אני הייתי אובייקט לרחמים, או לסילוק חשבונות.
מתוך העיתונות נודע לי על ההתייעצות בשדה בוקר. מחר או מחרתיים יתחילו ניחושים בציבוריות ובעיתונות, בעצם כבר התחילו. ב"הבוקר" מהיום כבר נאמר שהייתה התייעצות בענייני ביטחון ושינויים בהרכב הממשלה (אציין רק שהייתי ביום שני בערב איתך ועם החברים האחרים בירושלים, המחתרת פעלה להפליא). אינני יודע מה החלטתם בשדה-בוקר ואין זה מעניין ביותר, כי יכולתי מחצאי דיבורים שלך ומן ההתנהגות להבין לאן הרוח נושבת.
המעניין בשבילי, שבהתנהגותך ובהתנהגות חברים הוצאתם אותי באופן שיטתי ומכוון מכלל החבורה ומכלל האחריות המשותפת. נהגתם בי כפי שנוהגים בפגע רע, שאין יודעים איך לסלקו במינימום של סיכון. התנהגות זו משחררת גם אותי משארית רגש החובה והאחריות ההדדית. לא רק אתם חופשיים - גם אני חופשי.
והנני בא להודיעך:
א. אינני מוכן עוד להיות חבר לאנשים שחיסלו את חברותם איתי. הנני מודיע לך על התפטרותי מתפקידי כשר ביטחון ומחבר הממשלה. אהיה זקוק לימים אחדים כדי לחסל את העניינים התלויים ועומדים, אך אין זה צריך למנוע בעד מינוי חבר שיקבל על עצמו את התפקיד.
ב. הנני שומר לעצמי את הזכות להביא לידיעת המפלגה וועדת חוץ וביטחון של הכנסת את נימוקי התפטרותי. אינני מוכן לשאת באחריות לעניין המצרי בפני הציבור ושום משמעת מפלגתית לא תחייבני לשאת באחריות זאת.
פ' לבון
העתקים:
לשר האוצר
שרת העבודה
השר ז' ארן
ד' בן-גוריון
[פתק של מ"ש שנמצא בתיק הצמוד ליומן, ללא תאריך:]
אלו הערות שמאי, שהיה מזכיר בחקירה, להודעתו של לבון:
פ.ל. מנסה לנטוע רושם מוטעה בתארו את ה"תכנון" שהיה במאי-יוני כמוגדר בדוחו"ת רשמיים. אין אלה דוחו"ת שנכתבו בעת התכנון אלא חודשים אחדים כהגדרה לאחר מעשה - באוגוסט ואילך. הכותב טוען שכתב מה שכתב מתוך קלות דעת ואכן הוא ודבריו עשו רושם לא רציני ביותר. טענת לי כי ההוראות מ-17/7 ו-18/7 ס ו ת ר ו ת את ההוראות המיוחסות לו שוב עשויה להטעות. הוברר כי ההוראות מ-17/7 ו-18/7 לא הוגדרו בבהירות ובדייקנות אך בעיקרן הן קרובות ברוחן להוראות המיוחסות ללבון - כלומר פגיעה בבריטים וחרחור בינם לבין המצרים. הערתי בעניין "לא הוכח".
ברור לי כשמש כי זו דעתו של השופט. ואם אין תפיסה זו מובעת היטב במסקנות הכתובות הרי זה בגלל ליקוי בכושר הבעה. זו הייתה גם דעת דורי.
אין זה מדויק לקבוע בסתמיות כי מסקנת ועדת-הבירור הייתה "לא הוכח". ה"לא הוכח" ביחס ללבון היה פחות בטוח מאשר ביחס לבנימין [גיבלי].
[הערת מ"ש בשולי הערות ש"כ:]
זה אולי ברור לך מתוך ידיעת הרקע - אין זה הרושם ה ב ר ו ר היוצא מקריאת הדברים.
יום ו', 4.2.1955
כסה בבית - יודע [על "הפרשה"] מארגוב, במשרד מ' ארגוב - קרא המכתב, לפי זה השיחה.
ג. גורביץ על 5,000, ארוחת צהריים עם חיים.
מוסיק [משה גדרון] ונבות [שרת; בן יהודה אחי מ"ש; סמל ביחידת הצנחנים 101], וינר, התקפות [אולקוס] עזות, לירושלים, במיטה.
שבת, 5.2.1955
במיטה, סניפי המפלגה, זאב [שרף] על לבון, שמאי על הפגנות – הנשיא, אסף [שמחוני] ומוסיק - ארוחת צהריים איתם והבחורות, במיטה שעתיים, ניירות, וולטר, הרב [יעקב] סנקביץ [מראשי אגו"י].
