שבת,  29/1/1955

התעוררתי בעשר. גם זו לטובה.

גרנות בא לברר השלבים הבאים של הטיפול בתוכניתו לאיחוד משק הקרקע הלאומי.

ליאו [כהן] הציץ "למכור" לי רעיון על הפעלת אוּ נוּ ונהרו כלפי קהיר. קיבלתי דעתו והרצתי מברקים לרנגון וללונדון, מקום שם עומדת להיפתח ועידת הקומונוולת [חבר העמים הבריטי].

מיכאל אליצור הביא לי נוסח הסברה לעיתונות על עמדתנו בעניין הסכם המפקדים [הישראלי-ירדני]. כתבתיו מחדש.

חיים טילפן להתייעץ על עצרת נוער נגד פסקי הדין - אם יחד עם התנועות של סיעה ב' או לחוד. הוא עכשיו בראש "המאוחדת" בת"א ומנהל את המשא ומתן.

לארוחת צהריים דודיק ומירה השקועים שניהם בלימודים [באוניברסיטה העברית] ודעתם נוחה עליהם.

בערב טילפן יעקב מת"א. עם חידוש המו"מ הודיע לו לאוסון כי קיבל מברק ממחלקת המדינה לפיו התערב הנשיא זו הפעם השנייה לטובת נדוני קהיר, הפעם באופן הנמרץ ביותר.

לעומת זה טילפן הייזי זינדר למסור כי לפי מברק פנימי של יופ"י, לא לפרסום, יוצאו פסקי הדין לפועל תוך מ"ח השעות הקרובות.

קרוב לחצות פלשו אשכול ויעקב הרצוג, עם שובם מת"א. מסרו דוח מפורט ומסובך על תהפוכות המו"מ [עם ג'ונסטון]. הסיכום בערך כך:

1) בכמויות [המים לישראל] יש תזוזה לטובה, אך לא ניכרת;

2) על השימוש בכנרת הם מוכנים לוותר וההפסד הכרוך בוויתור זה הוקטן;

3) לגבי סמכויות הפקח הם מוכנים לקבל כל הגדרה הרצויה לנו. נמצא שעניין הכמויות יקבע גורל המו"מ בשלב זה.

עד הערב ציפיתי לידיעה מחברינו "הכלליים". דרשתי מהם תשובה עד סוף השבוע - אם תצביע סיעתם בעד התקציב או תימָנע - ולא נעניתי. בינתיים ראיתי מודעות על הופעותיהם הפומביות של ברנשטיין וסרלין באסיפות-עם על הנושא: "הקואליציה, התקציב ומשלם המיסים".

שוב גברו מכאובי האולקוס ושיככתים בספלי חלב תדירים. שכבתי בשתיים.