יום ב', 24/1/1955
בעיתונות שוב סימני סחבת לגבי פסק הדין בקהיר. אב בית דין עודנו עומד לסיים את ניסוח מסקנותיו ויגישן לאישור רק בסוף השבוע.
מאותה קהיר ידיעות על מאמצים להטליא טלאי על הקרע ב"ליגה הערבית" לרגל ההסכם בין עיראק ותורכיה. הנבואות הקלות על התפוררות ה"ליגה" שנפוצו מלונדון ומוושינגטון מתבדות כאשר שיערתי. ה"ליגה" אינה חומה שאפשר לקעקע אותה ע"י מהלומה חזקה. זהו וילון מתנופף שכל הדף לא יצלח עליו.
ב"ג'רוסלם פוסט" מאמר כהלכה על הסכם תורכיה עיראק. סוף סוף מתיישר הקו.
במשרד רה"מ שיחה ארוכה עם [הרי] גילרוי מ"ניו-יורק טיימס", שנתגלה כחסיד שלי המבקש להוציא לי מוניטין לרגל מלאת שנה לכהונתי. ערך לי ראיון בענייני פנים וחוץ של ישראל הנועד לשמש רקע למאמר נרחב שבדעתו להריץ לעיתונו.
טדי בא לספר על ביקורו אצל ב"ג בשדה בוקר אתמול. נסע להכשיר לבו לקראת המו"מ שלנו עם ג'ונסטון. ב"ג בשלו: לא איכפת לו ויתור על כמות מים מתקבלת על הדעת למען ההסדר, אך הוא מלא חשדות להתערבות אמריקנית. טדי סיפר על מאסר החשודים ברצח אנשי מבואות ביתר וב"ג הסכים מייד כי במצב זה אין לבצע מעשה תגמול. גם לעניין הפגישה עם נאצר בעזרת הביון האמריקני הייתה תגובתו חיובית והוא סמך ידיו על מועמדותו של יגאל ידין.
זיאמה ארן בא שוב לבקש רחמים כי אשחרר את כתריאל כ"ץ למען ינהל את שירות השידור. הצבעתי על ערכו המיוחד של כתריאל כבעל שורשים עמוקים בתנועה [ת' העבודה] - חניך תנועת נוער ["החוגים"-"המחנות העולים" - היה חניך מ"ש], חבר קיבוץ [בית השטה; ראה "יומן מדיני" מאת מ"ש, כרך ב' ע' 155, 1971] בנעוריו ואיש ציבור כל ימיו. שירות החוץ אינו משופע בכגון אלה.
זיאמה מודאג מאוד למצב המפלגה לקראת הבחירות. אין ריכוז האחריות וההכנות מתנהלות בעצלתיים. לעומת זה תכונת "הכלליים" כבירה: אמצעים גדולים ותנופה רחבה.
סיפרתי לזיאמה על עמדת ב"ג בשאלת התגמול נגד ירדן. לא התפלא - לדעתו ב"ג נסוג זה כבר משיטת התגובה. הזכרתי לזיאמה כיצד בישיבת המרכז ברחובות יצא ב"ג חוצץ נגד שיטתי ותבע "תגמול תקיף וחריף" על כל פגיעה. זיאמה טען כי דיבורים לחוד ומחשבות לחוד. במחשבה חלה תמורה.
אמרתי לזיאמה: "שנינו שבענו תמרורים מב"ג, לא כן? בכל זאת נסכים כי אם יקרה דבר, חלילה, יהיה עולמנו הרבה יותר משעמם בהיעדר ממנו איש אשר אנו תוהים תמיד על חידתו ושוברים ראשנו להבין לרעו."
במשרד החוץ ישבתי עם המנכ"ל על בעיות דוריאל וכתריאל כץ. מצאתי בוולטר תומך נלהב בהתנגדותי לשחרר את כתריאל ובהחשבתי אותו כאיש תנועה. וולטר מתחנך להבין עניינים. סיפרתי לוולטר, לארתור, לגדעון וליוסף תקוע השתלשלות עניין התגמול על מעשה עג'ור. התברר כי בצבא עוררה רוגז רב תגובתי המיידית לידיעה על מאסר האנשים בירדן. חתרו לברר מי גילה לי את הדבר ויצא הקצף על יוסף [אבידר]. כאילו נועד הדבר להיות שמור בסוד - הן היום הוא נתפרסם בכל העיתונים - אלא כנראה קיוו בצבא כי אם אאחר להיוודע על כך בינתיים יוצא מעשה התגמול לפועל. אנשים משונים, שהתרגלו לחשוב כי אי-אפשר לשמור על רוח הצבא מבלי שניתן לו מזמן לזמן חופש להקיז דם.
עם זה הבעתי דאגה שמא עניין המאסר אינו אלא טכסיס לשכך חמתנו ולהרוויח זמן - למען נסתלק מכל רעיון של תגובה ובינתיים ימזמזו הירדנים את העניין. הטלתי על יוסף לראות את ברנס ועל ארתור לדבר עם ניקולס למען המריץ את שניהם לפעולה כלפי רבת עמון.
הרצתי מברק נמרץ למוריס פישר על הוקעת התועבות שבהסכם עם עיראק כלפי התורכים [שני סעיפים שמשמעותם אנטי-ישראלית] והזמנתי את הציר התורכי לשיחה מחר.
שיחה עם משה קרן מ"הארץ" על המסקנות הנובעות מהסכם עיראק-תורכיה ועל מצב היחסים בינינו לבין ארצות-הברית.
בבואי הביתה לארוחת צהרים מצאתי מכתב מיעל – תשובה לצפורה – שהדאיגני ודיכאני מאוד. צפורה הייתה מזועזעת.
ב-3 בבית מסיבת עיתונאים מובחרת ולא לפירסום: "דבר", "הארץ", "הבוקר", "הצופה", "ג'רוסלם פוסט", "על המשמר", "למרחב", "זמנים", "מעריב", "ידיעות אחרונות". הרציתי על שליחותו של ג'ונסטון ועמדתנו כלפיה ושוב על הסכם תורכיה-עיראק. השיחה ארכה שעה ואחר כך הושקו העיתונאים תה.
ב-4.30 עם "הכלליים" ואשכול במשרד רה"מ. שוב ויכוח מפרך בשאלת מס הכנסה מקיבוצים. בינתיים נתבררה סוגיה זו מעשית ולפרטיה בוועדת השרים הכלכליים אמש ונציב מס ההכנסה ברושי ניפץ לרסיסים את הבניין שהקים סוזאייב. התברר כי תיקון החוק שהוגשם השנה חולל כבר מהפכה. בעוד שקודם שילמו הקיבוצים סכומים סמליים משלמת עכשיו גבע 30,000 ל"י לשנה ואילו משק כתל-יוסף - 60,000. התקפת "הכלליים" הייתה הפעם הרבה יותר חלשה - אם משום היעדרו של ספיר שנכנס לבית חולים או משום שהוכו אתמול. אשכול הציע כי שאלת התיקונים בחוק הקיים לגבי הקיבוצים תידון לגופה בתוך שורת תיקונים אחרים. לגבי קואופרטיבי המימכר סתר את ייחודה של "תנובה" והוכיח כי כמוה כיקב ראשון לציון, כ"פרדס-סינדיקט", כ"טנא", כ"אוסם" וכו'. בסופו של דבר, משנלאיתי שאת דיבורים בלי סוף וללא יעל "מסביב לנקודה", הודעתי כי עניין הקיבוצים עובר לדיון סדיר אבל לא אוכל להמתין עד שיסתיים ואני תובע בהירות לאלתר לגבי עמדת "הכלליים" בשאלת התקציב: היצביעו בעדה, כי אז הכל שריר וקיים, או יימנעו - כי אז בטלה הקואליציה. ברנשטיין וסרלין ניסו אז להעלות בעיית הבחירות - אם רשימה אחת לכנסת ולעיריות או שתי רשימות. אמרתי כי איני גורס צמידות העניינים. נפתור קודם כל בעיית התקציב. אח"כ נדון על עניינים אחרים העומדים על הפרק. ביקשתי תשובה ברורה עד סוף השבוע ובזה נפרדנו.
כל הערב ישבתי על הניירות. קראתי דוח מעניין של הרי [י'] לוין [יועץ השגרירות] בוושינגטון על השיפור הרב שחל במעמדנו בדעת הקהל של ארה"ב - לבלי הכיר מאז קיביה, ועל ירידה כללית של קרן הערבים. תמורה זו אינה מפריעה לקידום הקשר בין ארה"ב והערבים על חשבוננו, אף על פי כן חשיבותו של נכס ציבורי זה שרכשנו לנו במקומה עומדת.
ב"למרחב" מאמר חריף נגדי ["הברירה: מדינה של ביטחון", מאת מאיר בן-גור] על נאומי בכנסת והברירה שהצגתי בין חוק ושוד. ההשראה של המטכ"ל מזדקרת מכל שורה - כל שכן כשהמאמר גדוש פרטים ופרטי פרטים של עניינים הידועים רק למטכ"ל, בכלל זה סודות מובהקים כגון מכתבו של ברנס בדבר שחרורו של גיבלי.
כתבתי תשובה ל[רמטכ"ל] דיין באותו עניין - הודיתי על טעותי שלא מדעת, הדגשתי כי ביסודו של דבר לא הטעיתי הרבה את הציבור, שכן השחרור של השבויים הערבים היה ללא תנאי, והוקעתי את גילוי סודות המטה לעיתונאים לצורכי פולמוס נגד הממשלה.
תקוע שוחח היום עם ברנס העומד להיפגש ביום ה' עם גלאב לבירור עניין הנאסרים באשמת הרצח. אמ"ן טוען כי אין כל אישור פנימי לידיעה על המאסר - שמא אין כאן אלא אחיזת עיניים לשתק את פעולת התגובה?
לפי הרדיו מחמירים העניינים בין סין ופורמוזה מזה ובין סין וארה"ב מזה - משעה לשעה. משלחתנו לסין עתידה להיקלע לתוך מצב מלבב ביותר. שוב יטענו כל מיני חכמים בעיניהם כי בחירת הזמן הייתה מוטעית - כאילו אפשר לתכנן נסיעה לפקין מיום ליום, או כאילו יכול מישהו לחזות לפני חודשים את המתרחש היום!
