יום א', 16/1/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום א', 16/1/1955

 

 

יום א',  16/1/1955

 

בבואי למשרד רה"מ הודיעתני יעל [ורד] חדשה מפי רדיו קהיר: אב-בית-דין טרם סיים חיבור פסק-הדין - יסיים רק בסוף השבוע. הרי שעינוי הדין יימשך עוד ימים על ימים. מה פשר הדחייה? התלבטות? כי אז יש סכנה של דין מוות, שכן לא היו פוסחים על הסעיפים זמן כה רב בין 10 ו-15 שנה. או שמא לא באה אשהיית גזר הדין אלא להשכיח את העניין כולו מלב הציבור למען תיקל על השלטון ההתחמקות מעונש מוות?

טילפנתי למנכ"ל להבריק לגדעון בפריס כי יחזור מייד.

עברתי על חומר מועב"ט לקראת הדוח בישיבת הממשלה ונתאכזבתי מאוד מסידרת הנאומים האחרונים ומקלישות סיכומו של היו"ר. מרימים על נס את שחרור הצוות כישועה גדולה וכאבירות רבה מצד מצרים ומביעים תקווה כי גם הספינה תשולח לחופשי. לעקרון חופש השיט ולהשטת "בת גלים" צפונה אין זכר. על רקע זה משונה מברק-ההערכה של אבן הדורש את התוצאות לטובה, מלקט ומרכז את נקודות האורה ומתעלם כליל מהצללים. אשרי האיש!

רוקח בא לתנות צרותיו. אנ"ש יורדים לחייו. הוא נוהג לגבי הבחירות לעיריות לפי החוק ואילו חברינו באים בדרישות שאין בידו לספקן. הספקתי לשוחח עם גולדה טלפונית לפני שבא וידעתי מה העוקץ. שאלתי מה בדבר השמועות כי הוא זומם לא לקיים את הבחירות לעיריית ת"א במועדן. מחה נמרצות ונשבע כי לא מיניה. אף על פי כן לא עלה בידו להסביר לי מדוע אי-אפשר לחבר רשימת בוחרים אחת לכנסת ולעיריות.

לבון נכנס ושאל אם כבר קיבלתי את המסקנות. עניתי כי אקבל את הנוסח הכתוב רק הערב. ביקש העתק. אמרתי לעצמי כי אין זה כה פשוט, ועל כל פנים מוטב כי אדחה מסירת הכתב עד לאחר ההתייעצות עם חברים.

אשכול הציץ בענייני מונטור באירופה ואגב כך הפליט שאלה אם יש לדבר על נסיעה שלי לארה"ב. אמרתי כי הרעיון נראה כתלוש לחלוטין מקרקע המציאות. איככה אופיע שם מבלי להתראות עם השלטון ומה עניין יש לי להיוועד איתו?

בישיבת הממשלה מסרתי על משפט קהיר ותוצאות מועב"ט. לבון הירצה ארוכות על ההתאבדות בדמשק - בלי כל כחל וסרק, מתוך גילוי לב בלתי-שכיח על התקלות שאירעו באשמת האחראים בצה"ל ובמגמה ברורה - על כל פנים ברורה לי - להכשיר את הקרקע לסילוקו של ראש אמ"ן.

הודעתי כי אני מוכן לקבל עלי את הדיפת הצעת אי-האמון של "חרות" מחר בכנסת.

הממשלה ישבה למעלה משעה על מדוכת האסון שאירע בכלא דמשק. יתר השעתיים נגזלו על ידי עניין חוק הבחירות לעיריות. גולדה התעקשה לשבור את רוקח. ניסיתי לעצור ברוחה על ידי פתקאות ולציין אפשרות של פשרה. לא קיבלה וטענה בתשובותיה כי "כל המפלגות" תומכות בנו. לא חלפו דקות מרובות ומשה שפירא נשא נאום של הסתייגות מעמדת גולדה ואחריו המשיך רוזן באותו כיוון. היה ברור לי כי בעניין כזה לא מחוכמה יהיה אם נכריע ברוב, כל שכן בעוד משבר התקציב בעיצומו. לבסוף עיילתי את הפשרה שחתרתי אליה: השגתי מרוקח הצהרה על קיום הבחירות לעיריית ת"א במועדן, הורדתי את חובת המגורים של בוחרי העיריות משלושה חודשים לחודשיים והעברתי לוועדה את הבעיה אם תהיה רשימה אחת לכל.

כל אחר הצהריים ורובו של הערב ישבתי - קודם עם שמאי ואחר כך לבדי - על חומר החקירה. בסך הכל כשש שעות. סוף סוף הגעתי לקריאת המסקנות - מלאכת מחשבת של ניתוח (אולשן) וניסוח (שמאי) - אך שום קביעת מסמרות אלא פנים לכאן ולכאן, כאשר הוסבר בעל פה. יש קושיות חמורות ביותר כלפי לבון, אך "נשמת הזולת מחשכים" – אומר הפתגם הרוסי וכפות המאזניים בין אמת ושקר מתנגחות בלי הרף ללא הכרע.

עוד ישבתי שעה ארוכה על חומר שוטף. קראתי אשגר מבריק, מלא להט ושאר רוח, של דוד הכהן על החלטת ועידת ג'קרטה לא לשתפנו בכינוס המדינות של אסיה ואפריקה. חיברתי מברק מידות לאילת לקראת שיחתו עם אידן - שמא יעלה בידו, אם יהיה ברצונו, לסייע לקידום חופש השיט הישראלי בפגישתו הקרובה עם נאצר בקהיר. הרעיון המרכזי: שימוש ב"בת גלים" לשיט קבע בין מזרח אפריקה לאילת. שוב שכבתי באחת.

 

[להלן מסקנות ועדת החקירה שהחזיק מ"ש בתיק הצמוד ליומן – לחצו כאן]

 

העתקת קישור