דוח הוועדה - יום ד', 12/1/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  דוח הוועדה - יום ד', 12/1/1955

 

דוח הוועדה 


יום ד',  12/1/1955

 

העיתונות מלאה על גדותיה ידיעות על המשבר. כל הבוקר התרוצצו רוזן ופרדר במאמצי תיווך בין אשכול ו"הכלליים". אשכול זז בעניין מיסי העקיפין - ניאות להפחית את ההעלאה ב-2 וחצי מיליון, אך נשאר על עומדו כצור חלמיש לגבי אומדן מס ההכנסה. כך יאה.

טילפנתי לגוברין בכנסת לאמר לפוהמ"ז דברים ברורים, כי אם יישארו איתנו להם משרד הפנים. כן ביקשתיו להוליך את הקול ל"כלליים", כי המשבר לא יהיה דָחוי אלא יבוא לאלתר והם מפסידים את עולמם הממשלתי מייד. תגובת "הכלליים" לא העידה על תזוזה כלשהי.

ישבתי עם זיאמה והייזי זינדר על עתיד שירות השידור. זיאמה מציע להייזי לרשת את מויש כמנהל השירות ואילו הייזי מהסס. חיזקתי את לבו בדברי שיכנוע נמרצים.

עיכבתי את זיאמה בחדרי ו"עידכנתי" גם אותו ביחס לחקירה ולחלומותיו של לבון. ראיתי מצדו רתיעה טיפוסית מהסקת מסקנות "נתחניות". פיתחתי גם לו את התיאוריה שלי על אחריותו של איבן קרמזוב והוא הבין את כוונתי היטב.

רדיו קהיר הודיע כי פסק הדין יוגש היום לאישור ויתפרסם כעבור 5-4 ימים, הווה אומר אחרי השבת. עינוי דין זה נמשך והולך, אך השתרר כבר כלפי תוצאות המשפט הלך רוח של קבלת הדין, ואילו בפנים נעתק מרכז הכובד כליל מתוצאות המשפט לבעיית האחריות לו כאן.

ב"הארץ" מאמר ראשי "מר שרת ומר לבון" - מחוכם ביותר, עצור לא במעט ועם זה נוקב עמוקות. ניכרו בו היטב אותות שיחתי עם [גרשום] שוקן - המאמר קובע כי אין עיני כלל לשיקולי בחירות, מרים על נס הישגי מדיניותי שהתבטאו בעליית קרן המדינה בחזית חוץ, ולמעשה תובע ממני את סילוקו של לבון. פורענות קהיר אינה נזכרת אף ברמז, כל ההסתמכות היא על ניגודי מדיניות בעניינים שוטפים, אך הזעם על קהיר הוא המפרנס את הקטרוג.

ב-11 בכנסת. נתכבדתי בשתי הצעות לסדר היום, כל אחת נתמכת ע"י שניים. עניין הקשרים עם סין - וילנר וריפתין. עניין השיירה להר הצופים - [ישראל] בר יהודה [מפ"ם] ולנדוי. בשאלת סין עניתי בשקט ובעקיצות קולעות וההצעה הורדה מעל סה"י. בשאלה השנייה נתנו העייפות והעצבנות אותותיהן. התרגשתי יתר על המידה, התקצפתי על שיסועים וגם לא מיציתי את הסוגיה. איחור השעה וקוצר רוחי להספיק לבוא הביתה לפני האורחים שהוזמנו לארוחת הצהרים אף הם היו בעוכרי. בכל זאת אמרתי דברים ברורים על "סכסוך הקופסאות" - קראתי לו מקרה פעוט והתנגשות מיותרת ורמזתי כי אין כל הבדל מהותי בין בציעת כיכר לחם ופתיחת קופסת שימורים.

כל הבוקר ישבו אולשן ודורי בחדר-סתר בביתי וערכו את כתב המסקנות. הם קיוו לראותי פנים אך לא הספיקה שעתי. לארוחת הצהרים [יו"ר הוועה"פ של ה"לייבור", ד"ר אדית] סמרסקיל וג'יימס גריפיתס [חבר הוועה"פ, "לייבור", וציר הפרלמנט], אשכול, ליאו כהן, דוליק וריבה, משה יובל ותמר, ממי שליט ופניה יזרסקי. האנגליה הגבוהה והגברית מירשעת גדולה, אך מבריקה, אם גם יוצאת דופן בשיקול דעתה. לעומתה גריפיתס איש מאוזן ונלבב - ולשי טיפוסי. עם סמרסקיל ויכוח עד לב השמים על בעיית הפליטים. היא יוצאת מפה לירדן ומי יודע עם איזה מטען תגיע ללונדון. עם גריפיתס על בעיית הסדר היחסים בינינו לבין אנגליה דווקא אחרי הצהרותיו של אידן ועל יסודן.

אחרי הארוחה, ללא כל הפוגה, להתייעצות חברים לפני ישיבת הממשלה. אשכול מסר על סיכויים להשתוות עם "המתקדמים" בדבר הקטנת מיסי העקיפין ועל החלטתם הנחרצת לעמוד יחד עמנו על אי-הקטנת אומדן מס ההכנסה. עמדת הדתיים לא הייתה ברורה אך "הוחלט" לקוות לטוב. משהגיעה שעת ישיבת הממשלה באו האכזבות. רוזן מסר לחברים כי יימנע. קראתיו והוכחתי עוותתו על פניו. לא הועיל. טען כי עד שאנו נתלים ב"מתקדמים" להושיענו בצרה, הרי אנו ו"הכלליים" מנהלים בו בזמן מו"מ על תיקון מהפכני בחוק הבחירות שכמוהו כמזימת רצח לגבי מפלגתם. הוסיף כי סרלין בא אליהם בהבטחה לא לתמוך בשום שינוי בשיטת הבחירות לכנסת השלישית תמורת התחייבות מצדם לא לתת יד לקואליציה קטנה. בכל זאת לחצתי על רוזן בכל עוז והטלתי עליו האחריות להתפוררות גמורה של המימשל אם ע"י הימנעות ייתן אות לאי-הצטרפותם לקואליציה בלי "הכלליים". יצא מעל פני בפחי נפש והלך אצל "הכלליים". הללו המתיקו בינתיים סוד עם יוסף יעקבסון, יסעור זה המופיע תמיד כאוב מארץ בכל שעת משבר ומַיִט. יוסף הספיק לחטוף שיחה עם זאב [שרף] איש סודו וללחוש לו כי הוא נקרא ע"י [יוסף] ספיר, כי ספיר התנגד לאולטימטום וכי בסיעה הוכרעה הכף דווקא ע"י שמעון בז'רנו. ספיר מוכן עכשיו לחפש מוצא של פשרה, אך דרוש לו זמן - לפחות שבוע ימים.

חזר רוזן ובפיו הצעה בשם "הכלליים" - לדחות שוב את ההצבעה והפעם לשבוע. אמרתי: "מה בצע? אילו אמרו השרים: 'אנו מבינים כי אין מנוס מאי-הקטנת אומדן מס ההכנסה - תנו לנו שבוע ימים לשכנע את חברינו' - אפשר היינו נענים. אבל לתת להם סתם ארכה של שבוע על מנת שלאחר מכן ניתקל בדרישה לקצץ את מס ההכנסה לפחות ב-5 מיליון, ובצירוף לה תנאים חדשים - הרי זה לפתוח מחזור חדש של התמקחות ואין לדבר סוף." אמר: "אף על פי כן, אם הם מבקשים ארכה משמע שהם מוכנים לוויתורים." אמרתי: "אם כן, יבואו הם עצמם ויבקשו."

נכנס [פרץ] ברנשטיין וביקש בפה מלא דחייה לשבוע ימים. הקשיתי אותה קושיה. אמר כי אם יבטיח לי אישית נכונות לקבל את אומדן אשכול למס הכנסה - יאמר יותר מהמותר לו, ואף על פי כן מוטב לדחות, כי יש נטייה להתפשר. קראתי לחברים והחלטנו להיענות. הדגשתי כלפי החברים, כי אם יתפרסם כי "הכלליים" דרשו את הדחייה - יהיה ברור כי הם החושבים על ויתורים. הדבר שהרתיע את החברים בייחוד מלהתעקש על הצבעה לאלתר הייתה התגלות "המתקדמים" כמשענת קנה רצוץ, שפירושה כי גם על הדתיים אין לסמוך. ציינתי לחברים כי בין יציאת "הכלליים" ובין כניסת "המתקדמים" לקואליציה מצומצמת מחסלים את המו"מ שיזם ב"ג לתיקון חוק הבחירות. תמהו: "וכי האמנת כי יצא מזה משהו?"

באופן כזה לא נתכנסה כלל הישיבה והתפזרנו. הלכתי אל הנשיא. לקחתי עמדי את פנחס ספיר - עזר כנגדי להסביר ענייני התקציב. מסרתי לנשיא סיבות התהוות המשבר וערפילי הסיכויים לחיסולו. דש איתי אחר כך בכמה עניינים - מתוכנית חג העצמאות עד ליצוא של תכשירים אנטי-ביוטיים ליפן...

באתי הביתה ומצאתיו ריק ואפל. פתק מצפורה: נסעה עם [יעקב] מימון לאשתאול [להורות עברית]. אין כמוה! עודני תוהה באיזה תיק ניירות אפגע תחילה - והנה שמאי. שני החוקרים כאן ומבקשים ראות פני. התיישבנו והמתקנו סוד כשעה וחצי. אולשן הירצה את כל הפרשה והדברים היו ארוכים וסבוכים. נראה כי חדרו עמוקות לתעלומה אך לא עלה בידיהם לגלות את הלוט מכל הסתומות. מסקנתם תהיה כי לא הוכח כי [בנימין] גיבלי פעל על דעת עצמו וכן לא הוכח כי שר הביטחון נתן את ההוראה. ברור כי יש כאן אכזבה מרה ללבון אך אין גם הרשעה לדידו. אומנם נשארו קושיות חמורות כלפיו שלא תורצו וכמה פירכות מתיישבות רק על יסוד הנחה כי הוא שנתן את הפקודה, אך - אומר אולשן - אילו הוצא נגדו פסק דין של זיכוי בערכה ראשונה והיה התובע הכללי מערער לפני בית הדין העליון, לא היה הוא, אולשן, מקבל את הערעור. שאלתי: "ואילו היה יוצא חייב בדין הראשון והוא עצמו עירער, ההיית מזכה אותו?" אמר: "ייתכן כי גם במקרה זה הייתי דוחה את הערעור. במקרים כאלה הכל תלוי בהתרשמותו של השופט מאמיתיות העדויות." שאלתי ברור אם אין הם סבורים כי מוטלת על לבון אחריות למגמה מדינית ממארת שהולידה מיבצעים מטורפים כאלה. אמרו כי אין להם ספק כי זו הייתה מגמת לבון, אך אין בזה פיתרון לבעיית האחריות הישירה למיבצע.

שניהם הדגישו את אימת הרקע שנתגלה לעיניהם - יחסי רמאות וחתירה הדדית, נכונות להבאיש ולחסל איש את רעהו, אווירה מורעלת בתכלית המשחיתה כל חלקה טובה, גם רשלנות מבהילה בסידרי פיקוד וביצוע. עם זה הפלו לטובה את הרמטכ"ל - הם משוכנעים מכל תצבורת העדויות כי ידו לא הייתה במעל. מחר אקבל את המסקנות בכתב ואתחיל לשבור את ראשי.

חנה זמר מ"דבר" באה לשחר הדרכה לדיווח על המשבר. הכינה רשימה תרבותית אך יותר מדי אוורירית ומעודנת. חידדתי כמה קצוות ובייחוד הדגשתי כי הקטנת אומדן מס הכנסה פירושה כיסוי צרכים שוטפים מתקציב הפיתוח שפירושו התנקשות בקליטה דווקא בשנה של תגבורת העלייה. עודני מכתיב וצפורה חזרה משיעור התנ"ך במיכללה. סיפרה בהתעוררות רבה על מה שראתה ושמעה באשתאול - גילויים מרהיבים של חלוציות עם בערות וטמטום בהוראה למבוגרים דווקא מצד המורה הקבוע של הכפר.

בעיתוני הערב ידיעות על עליית השיירה להר הצופים, לאחר שנבדקו חמש קופסאות. הצבא לא נכח - הביא את השיירה עד שער מנדלבוים ונעלם. ביקשתי להתקשר עם הרמטכ"ל על מנת לשאול נגד מי הייתה מכוונת הפגנה זו - נגד הממשלה? אך הוא לא נמצא בשום מקום.

ישבתי על ניירות וכתבתי יומן ושכבתי בשלוש כשראשי נושר מכובד ובקרבי האולקוס מתעורר מתרדמתו הממושכת ואני כולי נתון בחרדת-אימים מפני האחריות המוחצת להגיע בכל הדחיפות להכרעה חדה וחותכת לגבי המסקנות הנובעות מזוועת קהיר.

 

העתקת קישור