ל-10 עברתי למשרד החוץ וקיבלתי שם את הציר הבולגרי החדש. בחור פשוט בתכלית, אך טיפוס בריא ונאה, קומוניסט ממושטר כהלכה, מוצאו מהאיגוד המקצועי וזו לו המשרה הדיפלומטית החדשה. מבין קצת צרפתית. דיברנו רוסית. והוא והמזכיר לא נרתעו מסייגי הטכס ועוררו שאלה עניינית אגב ביקור נימוסין ראשון. שַלַמה לא הרשינו ל-20 ילדים לנסוע לקייטנה לבולגריה. בפירוש לא הרשינו, יען למה נקרב בידיים ליבות ילדי ישראל לגן עדן קומוניסטי? אבל גם לאיטליה לא הרשינו לילדים לנסוע, הרי שיש לנו עמדה עקרונית נגד נסיעת ילדים לפגרה בחו"ל. כל זאת לא הסברתי לו אלא טענתי כי העניין חדש בשבילי ואברר. עניין אחר שעוררו השניים נגע לגינוני התייצבותו לפני הנשיא. על פי דין חייב ראש הטכס לקחתו מביתו ולהחזירו לביתו. אבל הוא גר בתל-אביב ואילו ההתייצבות בירושלים. את הצירים ההלווצי (השוויצי) והיוגוסלאבי לקח סימון מבית מלון בירושלים והחזירם לבית מלון. פסקתי כי סימון יפגוש את הבולגרי במוצא וילווהו עד מוצא. תחילה ביקשו השניים לעמוד על המקח. אמרתי במקצת הדגשה כי אין אנו אשמים שלא איוו את הבירה מושב להם ואנו נוהגים לפנים משורת הדין בהקבילנו פניהם מחוץ לעיר. ניסו להמשיך בוויכוח אך חתכתי דבריהם וחרצתי פסקנית כי כאשר אמרתי כן יהיה. גם נתתי אות כי השיחה נסתיימה וקמו זועפים.

ל-10.30 חזרתי למשרד רה"מ לטכס חתימת כתבה האמנה עם ההנהלה הציונית. אנשי הסוכנות הופיעו ברוב עם: לוקר, גולדמן, דובקין, קול, גולד, בוקשטיין. מהממשלה היו רק רוזן והיומ"ש כהן. הבהלנו את רוקח ובקושי הורדתי את זיאמה ארן מקומתו. אחר-כך נצטרף שפרינצק. נכחו עיתונאים וצלמים. הדברים שודרו בקול ישראל. שפרינצק היה נרגש. אמרתי מה שאמרתי וקראתי בקול את המסמך כולו. אף לוקר נאם ואחריו ציין גולדמן את חלקו בהחשת סידור העניין ושיבח את רה"מ על חלקו הוא.

מייד אחרי הטכס נכנס המוסד לתיאום לישיבה סדירה, להסקת מסקנות מדוח שרגאי בישיבה הקודמת. מנכ"ל-בריאות ד"ר בטיש מסר תמונה מחרידה ממצב הבריאות בכפרי דרום תוניסיה. 10% עיוורים. ס"ה נכים וחולים 17%. גברים ונשים שלמעלה מ-50 אינם מסוגלים לשום עבודה. רבים חסרי דעת, כנראה מחמת החיים המסוגרים והתזונה הירודה. העוני מבהיל – האנשים עתידים לצאת בעירום ובחוסר כל.

שרגאי הביא הצעות מנוסחות: נוסף על עלייה סדירה במספר 22,000 מכל הארצות עד סוף תשט"ו, בכלל זה 15,000 מצפון אפריקה, עוד 25,000 עליית הצלה, מהם מייד 5000 מתוניסיה וממרוקו. יוספטל התריע על החומר האנושי הירוד – טבלת בטיש ללא תקדים, חומר כזה עוד לא היה לנו. דרש בדיקת כל משפחה לא רק לפי הבריאות אלא באופן כללי על מנת לפסול כל משפחה שאינה מתאימה או אינה מוכנה להתיישבות או לעבודה באזור פיתוח. אשכול דרש לקבוע עד 5000 ולא להתחייב על שום מספר כולל, וכך נתקבל.

ב-1 הביתה וב-1.30 ארוחת צהרים עם ראשי המשלחת הבורמנית הלומדת ארגון צה"ל וענייני התיישבות ושירותים. היו ארבעה בורמנים, בכללם מפקד חיל הים וסגן שר הביטחון, ואחדים ממש' החוץ ומצה"ל. האורחים גילו הבנה רבה במה שראו ולמדו. שוב נתברר כי ההתרשמות החזקה ביותר היא מהקיבוץ.

שכבתי רבע שעה על הדרגש באולם למטה וב-3.30 הייתי במשרד רה"מ להתייעצות בענייני גרמניה: גולדמן, אשכול, ארן, יוספטל, שנער, יחיל, איתן, לבבי, נג'ר, הילל דן. בכוונה הזמנתי את זיאמה לישיבה זו והגדרתיו באוזני הנאספים כמי שתפקידו להסביר לא רק את הממשלה לציבור אלא גם את הציבור לממשלה. שנער גולל את הפרשה: מומחים, אוניות, משלחת מסחרית, קונסוליה. נחום, חיים יחיל, איתן וגיורא התנבאו בסגנונות שונים באותה רוח. גיורא הוקיע צביעות עמדתנו שאנו נהנים מהגרמנים ומתביישים ממגע איתם. זיאמה התווכח חריפות ונוקבות, הכריז כי לגבי גרמנים הוא גורס תורת הגזע, כי הארץ לא תוכל שאת גרמנים, לא מומחים ולא מלחים, כי תהיינה רציחות ויישפך דם ויבולע לשילומים מצד זה. הילל דן כפר בתוקף בהנחותיו לגבי הלך רוח הציבור והוכיח בעליל כי אם רצוננו להסתייע בשילומים לבניין משק ולא לבזבזם בחומרי מזון אין לנו מנוס מכניסת גרמנים לארץ. בתשובתי הפרכתי עמדת זיאמה לא בשלילת הנחותיו לגבי יחס היישוב לגרמנים – להפך הודיתי כי ייתכן והערכתו נכונה – אלא בהוקעת העקרוּת שבמסקנותיו. אמרתי כי אצלנו מתגבשת קֵהות שאין ממנה שם מוצא למדיניות חיובית. ייתכן כי רגשות זיאמה כנים אך הם מנוגדים בתכלית לצרכיה החיוניים ולדאגות עתידה של ישראל. מדינה אינה יכולה לחיות בזיכרונות חולניים על עבר מר – עליה לחתור לכיבוש העתיד. גרמניה מעצמה אדירה, לא נוכל להתחמק מפגישה איתה עלפני כדור הארץ המשותף ולא נוכל להיות אדישים ליחסה אלינו או להתקשרותה עם אויבינו בשל ניתוקנו ממנה. בענייני שילומים אבסורדית היא החלטת הממשלה המתפשרת עם הנפת דגל ישראלי בנמל גרמני אך שוללת הופעת גברת ישראלית כמַשיקה. לבסוף קיבלתי דעת אמיל להבחין בין מומחים ואוניות: המומחים הכרחיים לנו ואילו את בוא האוניות עלינו לדחות ככל האפשר. עניין המומחים יובא לממשלה, אבל שוב לא אסתכן בהצבעה חטופה אלא אדאג קודם להכנה יסודית של העמדה. כתבתי לזיאמה כי בדעתי להביא העניין כולו לוועדה המדינית של המפלגה.

באתי הביתה ב-5.30 והקדשתי שעה להכנת הראיון עם נציג אותו שבועון. הלה בא עם זינדר ב-6.30 וישבתי איתו עד קרוב ל-8 כשהוא שואל בקצרה ואני עונה בהרחבה והקצרנית-המכונאית מתקתקת את השיחה כולה. זינדר ושמאי סברו כי עשיתי מלאכה כהלכה אך אני לא הייתי מרוצה וטענתי לצפורה כי לא הברקתי כלל. עריכת תשובותי עוד תעלה לי ערב ארוך.

צפורה חזרה מהצגת "ענבל" ואכלנו. אפי טילפן על תקרית חדשה: יריות ופצועים משני הצדדים ליד נתיב הל"ה. ב-8.45 נסעתי לסוכנות לישיבת המדינית של הווה"פ. הרציתי באידיש. דיברתי למעלה משעה בקצב איטי וביישוב דעת רב מתוך חבלי ביטוי לא קלים, אך צעדתי בטוחות לפי הרשימות שהכינותי אתמול. אחר כך היו שאלות רבות ועניתי במפורט. התמונה שנתגבשה בהתרשמות השומעים הייתה חזות קודרת ומעוררת חרדה: השלום רחוק, פני הערבים להרע, ארה"ב החליטה לזיינם, אנו עם ארה"ב בסכסוך חמור שאינו מוסיף לנו חוסן, ידידינו בקרב אומות העולם לא יריבו עם ארה"ב בגללנו, יש להזעיק את העם היהודי ובכלל להרעיש עולמות, על ארה"ב לדעת כי איננו בכיסה.

חזרתי הביתה ב-11.30 וסיפוק הנפש שהיה לי מההרצאה הפיג במעט מה את עייפותי הממארת. שתינו תה ואכלנו מֵלון וכתבתי יומן ושכבתי באחת.