יום ג',  8/6/1954

 

יום גדוש ומפורר.

בעיתונות הבוקר שוב ידיעות מרעישות על תוכניות ישראל להתקיף את סוריה וירדן הקיץ. UP מניו-יורק מזה וזולצברגר ב"ניו-יורק טיימס" מזה מתנבאים למעשה בסגנון אחד. טילפנתי ממשרד רה"מ לוולטר והצעתי לתת בפי דובר משה"ח הודעה עוקצנית, אשר לאחר הוקעת נבואות אלו כ-nonsense  wildest[הבלי טירוף מאין כמותם] תביע תמיהה אם החוגים האמריקנים המפיצים אותן עושים זאת כדי להופיע אחר כך כמצילי השלום .

זאב שרף הביא מכתב תלונה של רוקח, ממוען אלי ומכוון נגדו כדובר הממשלה - שַלַמה הסביר עניין ביטול הסובסידיה לדלק כאשר הסביר. מתברר כי "הכלליים" עשו ניסיון מאוחר ביום ו' שלפני אותה ישיבת ממשלה לעכב את הקריאה, אך בינתיים פירסם כבר פנחס ספיר את העניין במסיבת עיתונאים ואי-אפשר היה להחזיר.

התייעצות על תוכניות הפיתוח שנגיש לג'ונסטון: אשכול וספיר, יוסף ופלד, לבון, נפתלי, ארן. נתכוונתי לשוחח בעיקר על תוכניות פיתוח שמחוץ למשק המים אשר נוכל להגיש לשליחו של נשיא ארה"ב, אך השיחה גלשה מייד לענייני ההשקיה. הדעה הכללית הייתה כי בנכונותו של ג'ונסטון לדון איתנו בתוכניות פיתוח אחרות כרוכה מזימה. כיוון שהכוונה העיקרית היא לקפח את ישראל בחלוקת מי האזור לטובת הארצות הערביות, לא באה ההבטחה בדבר פיתוח בכללותו אלא לסבר אוזננו, לפַתות ולפַצות אותנו בדברים של מה בכך על התבוסה שנכונה לנו בחזית העיקרית. מכאן שעלינו בראש וראשונה להתעקש בענייני מים - לעמוד ויהי מה על תוכנית אזורית הכוללת את הליטאני, ולא לזוז אפילו פירוש הדבר הכשלת כל ההסדר האזורי שעליו חולמים בוושינגטון. על רקע של התעקשות כזו מותר לנו להיכנס לבירור תוכניות אחרות, למען יהא ברור כי אנו מוכנים לדון בהן לגופן ולא כפיצוי בעד הפסד המים להשקיה.

כתוכניות פיתוח הבאות בחשבון להיכלל ברשימה שתוגש לג'ונסטון סומנו: צינור נפט מאילת לחוף ים התיכון; רכבת מסדום לאילת; הפקת מגנזיום מים המלח; תעלה מים התיכון לים המלח להפקת כוח; תעלה מים התיכון לאילת כתחליף לתעלת סואץ  -סעיף אחרון זה לעת עתה בסימן שאלה. כיוון שג'ונסטון הזכיר מפעלי תחבורה - עוד אשאל את יוסף ספיר וכן יש לחדש את תוכניות צה"ל בתחום זה.

בוויכוח לא גרסתי את הפירוש "השטני" להצעת ג'ונסטון בענייני פיתוח כהסבר היחיד לגישתו. הנחתי אפשרות של רצון ארה"ב להיכנס בכלל למפעלי פיתוח במזה"ת, כולל ישראל, וכן לא הוצאתי מהחשבון סיכוי כי נוכל להיעזר בגישה חדשה זו לשם העברת המענק המצטמק לפסים אחרים, יותר איתנים ומתמידים.

כן לא קיבלתי את קו ההתעקשות על הליטאני, שהוא למעשה המשך העמדה שנקטנו עד כה, אבל גם בו לא ראיתי מיצוי החשבון כולו. הן לא בידנו להזרים ממי הליטאני לאגן הירדן. נניח כי נוקשותנו נושאת פרי והתוכנית האזורית של ג'ונסטון מתפוררת. עדיין נשארת בעיית הירדן כנהר, אשר יותר מלמדינה אחת זכויות בו, וכן הירמוך. ברני ניסה לטעון כי מותר לנו לשבת ולהמתין עד שירדן תיאות להיכנס עמנו במו"מ - ובינתיים להמשיך בעבודתנו בערוץ הירדן העילי. פנחס לבון שינה בכלל טעמו לגבי דחיפות העבודה במפורז - לדידו מותר לנו להיאזר בסבלנות לשנים, לעבוד בינתיים בתעלה לבית נטופה מחוץ למפורז, ולדחות את גמר החפירה במפורז עד יעבור זעם. ציינתי כי הצעות אלו מתעלמות משיקול אחד רציני - העניין שיש לנו בהחשת התיישבות הפליטים. אומנם עלינו לצאת חוצץ נגד כל תוכנית התיישבות בעמק הירדן התחתי; שום נתון שם אינו כָשיר: לא הקרקע, לא המים, לא האקלים, לא האדם. פליטי פלשתינה אינם חלוצי בית הערבה [קיבוץ בוגרי תנועת "המחנות העולים" בצפון ים המלח; נוסד ב-1939, נוטש ב-1948]. גם ניסיון נועז זה נשאר מפוקפק עד יומו האחרון-  אלא אם כן הייתה תקווה להעלות פריון המשק עד כדי מימון קירור האוויר בבתים בימי החמה - כל שכן תוכנית התיישבות של רבבות פליטים מרי נפש, רקובי תמיכה ונעדרי כל תנופה למאמץ חלוצי ממושך. עלינו להזהיר בפה מלא נגד בזבוז מיליוני דולרים על מפעל חסר-יעל זה. לעומת זה לא נוכל לשלול התיישבות בבקעת הירמוך ובעמק הירדן העילי - לא הרי 200 מטר מתחת לפני הים כהרי 400 מטר. אנו מתעקשים על אי-החזרת פליטים כלשהי ותובעים יישובם בארצות שכנות כפיתרון יחיד. הנוכל לנקוט עמדה של אדישות ואפילו חבלנות כלפי תוכנית התיישבות מעשית, ולו גם סמוך לגבולנו? הווה אומר כי אנו נדחפים שוב לניסיון של הסדר מאוזן - עבודת הירדן שלנו נגד עבודת הירמוך של ירדן וסוריה.

עם סיומו של נושא זה העסקתי את החבורה בבעיית חברת החשמל הירושלמית - אם לרכוש את חלקה הירדני או למשוך ידיים ממנו. לא הגענו להכרעה סופית - אם כי היסוסי מבחינה מדינית נתקבלו על דעת הרוב - יען טרם נבדק הצד המשפטי.

"דגרתי" ברכה לוועידת ZOA [הסתדרות ציוני אמריקה] - חרושת מליצות זו הייתה לי לזרא.

קראתי את זיאמה ארן לספר לי על שיחתו עם נחום ג. [גולדמן] לקראת שיחת צמרת המפלגה איתו הערב. נחום בשלו - יש לאחד את ה"פרוגרסיבים" עם "הכלליים"; ל"פרוגרסיביים" כמפלגה עצמאית אין כל תקומה; אם יתאחדו ישתנו פני "הציונות הכללית" כולה וכיוצא באלה הרהורי לב.

רוקח בא לשיחה על נצרת - ועל הרופאים. עסק בשידולים כלפי ראשי הסיעות בעיר הערבית מתוך ניסיון לגבשם לרוב בלי הקומוניסטים - והעלה חרס. הסיעות הנוצריות כל אחת נושאת נפשה לראשות וממאנת לוותר לחברתה. המוסלמים מוכנים לברית עם הקומוניסטים, כי אז אחד מהראשונים יהיה ראש. רוקח אינו רואה מנוס מהסדר זה ומתנחם בקוצר ימיה של עירייה זו - עד לבחירות הכלליות - וכן בהבאשת הקומוניסטים על ידי היותם לגובי מיסים ונתבעים בעיני הציבור. אפשר באמת אין מוצא אחר.

אשר לרופאים, מששמעתי דוח על המו"מ המתנהל, נתמלאתי חשש שמא זזו רוקח ואשכול מעמדתנו הקבועה במסמרות לא להגדיל משכורת לאיש בשנת 54/55. ניבצר ממני להבין כיצד יכול אשכול לזוז. רוקח הרגיעני, אומנם, כי הוועדה הרפואית שהוסכם למנות אינה חייבת להציע תיקוני שכר דווקא לשנה השוטפת, אבל דבר זה עצמו אומר כי נפתח הסכר.

ב-12 ישיבת המוסד לתיאום. על הפרק שוב צפון אפריקה - הפעם בעיות ארגון. הבאתי לישיבה את זיאמה דיבון, לא בתוקף תפקידו עכשיו אלא בזכות עברוֹ בשגרירות פריס וביקורו היסודי במרוקו. הוא גולל יריעה עגומה של ריבוי שליחים (גיורא עצמו הדגיש: בשם שבע מחלקות של הסוכנות!) ללא כל תיאום וריכוז, התרוצצות מכשילה, חוסר נציגות מוסמכת. השליחים מסורים בדרך כלל לתפקידם אך לא כולם מתאימים לתנאי המקום ומחוסר קו מנחה ויד מרכזת אין מתמצות האפשרויות, כושר המעשה לוקה ונשללת כל אפשרות של פנייה יעילה לשלטונות ברמה הראויה.

הבאתי לפני הישיבה שלוש הצעות, המבוססות בעיקרן על המלצותיו של השגריר [בפריס, יעקב] צור:

א) חוליה בפריס, מורכבת מהשגריר ומנציגי הסוכנות (3-2) לבדיקת השליחים, אישורם או פסילתם;

ב) מיפגש-קבע בפריס בין 4 מוסדות: הממשלה, הסוכנות, ה"ג'וינט" וה"אליאנס", לחילוף דעות על בעיות יהדות צפון אפריקה ותיאום פעולות למענה;

ג) - וזה העיקר - מינוי מרכזים במרוקו ובתוניסיה, להלכה מטעם הסוכנות, למעשה גם מטעם משרד החוץ, על מנת שיעמדו בקשר ישיר עם השגריר בפריס, ידווחו לו ויקבלו הוראות ממנו בעניינים מיוחדים, נוסף לזיקתם השיגרתית לסוכנות בירושלים.

הצעות אלו נתקבלו עקרונית אך אנשי הסוכנות ביקשו שהות לדון עליהן במסגרת ההנהלה בטרם יקבעו עמדתם סופית. אחת הצרות היא כי אין להם, לפי הודיית עצמם, אנשים כשירים בפריס לישיבה אל שולחן אחד עם השגריר מזה ועם ה"ג'וינט" וה"אליאנס" מזה.

הזכרתי לנציגי הסוכנות כי חברם נ. [נחום] גולדמן דורש לצרף לסוד הפריסאי גם את נציג "הקונגרס היהודי [העולמי"]. גיורא הסתער על רעיון זה בשצף קצף ואמרתי לו לנסות כוחו בהוצאת המחשבה הפסולה מראשו של נחום.

עברנו לדון בהצעותיו של רוקח, אשר ידעתי מראש כי אין להן שחר, אבל לאחר נפתולי איתו נוכחתי לדעת כי אין עצה ואין תבונה אלא בהבאת מישאלותיו לדיון למען ייווכח בעצמו כי אין בהן כל ממש. הוא בא לדרוש עזרת הסוכנות בחיסול המעברות שליד הערים הגדולות ובמתן הקצבות-סעד לעיריות.

גיורא גולל את פרשת המעברות. כל עניין שיכון העולים עבר עוד לפני שנתיים לממשלה ומשרד העבודה הוא האחראי לו. יש ועדה המתאמת פעולה זו עם מח' הקליטה של הסוכנות. הבעיה העומדת על הפרק כיום היא לא חיסול שכונות הצריפים שעליהן מדבר רוקח, אלא חיסול הפחונים והבדונים. באלה מדוירות כיום 17,000 משפחות. התוכנית היא לחסל רובם עד סוף .55 רובם פירושו - יתרה של 4,000 משפחות שאין עדיין פיתרון לבעית שיכונן - אין תוכנית גיאוגרפית לאיתור השיכונים. 4,000 משפחות אלו נמצאות בשמונה המעברות הגדולות כבית ליד, באר יעקב וכד'. הן הראשונות בתור לאחר שיכון 13,000 הראשונים. יש עוד 16,000 משפחות בשיכוני צריפונים, מהם 6,000 ליד הערים, במיוחד ת"א וחיפה. הללו אינם עומדים כלל בתור ואין שום תכנון לגבי דידם. יצטרכו להמתין לפחות עוד כחמש שנים. שיכון הוא אינפלציה שלא נוכל לעמוד בה. על כל פנים בסולם העדיפות יש להעמיד חיסול הצריפונים אחרי ההתיישבות ועליית הנוער ולא לפניהן.

חיסלתי סעיף זה בהצעה כי אחרי שוב גולדה מז'נבה תתקיים ישיבת אותה ועדה של משרד העבודה ומח' הקליטה, בה ישתתפו הפעם שרת העבודה וגזבר הסוכנות ויוזמן גם שר הפנים ויטכסו עצה.

באמצע הישיבה הגיעה ידיעה דחופה ממשרד הביטחון, לפי ההסדר החדש שקבע לבון על-פי דרישתי, על תקרית כיסופים: רכב שלנו עלה על מוקש ומייד עם ההתפוצצות נפתחה עליו אש ממוצב מצרי. השבנו אש חזקה והשתקנום. חייל אחד שלנו נפצע. אמרתי כי יש לתת פירסום נמרץ להתנקשות זו. התגרות המצרים בנו מפליאה. יש ידיעות כי גם שם פועל משמר לאומי פלשתינאי המתגרה בעצמו וגורר מצרים למעשי התגרות שלא על דעת הפיקוד.

בעיתוני אחה"צ בראש העמוד - הודעת דובר משה"ח ההודף את השיטנה בדבר מזימות מלחמת תנופה מצדנו.

אחר הצהריים במשה"ח התייעצות על נוסח התשובה לרומניה.

מסרתי למנכ"ל על מסקנות ההתייעצות שהייתה הבוקר בעניין הקו שננקוט כלפי ג' ונסטון.

שיחה עם זיאמה דיבון (החלטתי לכנותו היוֹעֵ"ר - יועץ לענייני ערבים) על נצרת.

ראשית - העירייה. גם זיאמה סבור כי אין מנוס מהנהלה שרובה קומוניסטי עם ראש עיר מוסלמי שיהא תלוי בחסדי מק"י. פיזור העירייה וסידור בחירות חדשות ייתן תוצאות עוד יותר גרועות. לעומת זה אפשר יהיה לנצל את השנה עד הבחירות הכלליות לעיריות לשם שינוי הרקע בנצרת. העובדה שהקומוניסטים ייהפכו בינתיים מתובעים לנתבעים עשויה לסייע.

שנית - ייהוד [הקמת נצרת עילית]. סומן השטח להפקעה, רובו טרשים. הדבר ידרוש ממון רב, שאפשר יהיה לשלמו תוך כמה שנים. ברור כי הדבר יעורר רעש בארץ ובחו"ל ויש לעמוד בזה. ביצועו דווקא בימי משול הקומוניסטים בנצרת יהיה יותר קל מבנסיבות אחרות.

אפרים ברוידא לשיחה על פגעי "מולד" [ירחון מדיני-ספרותי של מפא"י: בעריכתו].

ג'ורג' וייז מניו-יורק לשיחה בענייני האוניברסיטה. הוא רואה סיכויים טובים לגיוס האמצעים לבניין.

שעה תמימה אצל הנשיא על עניינים שוטפים.

בערב בביתי מ-8 עד 12 ישיבה של צמרת המפלגה עם נחום גולדמן. נדונו שני עניינים במשולב: עתיד התנועה וההסתדרות הציונית ואיחוד ה"פרוגרסיבים" עם "הכלליים". לנושא הראשון הוקדש זמן רב ולא נתחדש הרבה. החזקנו בקווים שסומנו בשיחת "תל-השומר" - מצדי בלי שיכנוע פנימי רב. גולדמן העמיד פנים כי מנוי וגמור עמו בין כה וכה לפרוש מהנהלת הסוכנות והריהו דן בבעיה לשמה, כבלתי מעוניין אישית. אפשר זו באמת כוונתו. אך מי שתהה על קנקנו יודע כי הוא מוכן לשקול הישארותו בהנהגה אם יחודש תפקיד הנשיא בהסת' הציונית והוא יזכה באיצטלה - במה דברים אמורים אם מצד המדינה יובטח לתפקיד זה מעמד יאה. אפשרות זו אי-אפשר היה לברר משום נוכחותו של לוקר. אשר לעניין המיזוג היה ויכוח רב בינינו, השוללים, לבין גולדמן המחייב. ציר הוויכוח העיקרי - פרצופם האמיתי של הצה"כ. אמרתי בעניין זה דברים עצורים וזיאמה אמר דברים גלויים ונוקבים, ציוריים ביותר. גולדמן בשלו - אין ל"פרוגרסיבים" עתיד ותכלית ואם יתמזגו ישפיעו הרבה יותר. כשהחלה השיחה ידענו כי הוא ביקר אצל ב"ג ב"תל-השומר", וקיבל ממנו עידוד להמשיך במאמצי המיזוג - הכל על קידוש העיקרון של משטר דו-מפלגתי. ב"ג אינו רואה אלא את המטרה המופשטת הזאת ואילו אנו כאנשי מעשה גורסים כי לא תצמח מתהליך זה שום תגבורת למפלגה ורק "הציונים הכלליים" ייבנו ממנו ואילו בתוכם תהיה ההכרעה ליסוד המעמדי הקנאי ולא למשתעשעים במסורת ציונית ליברלית. השיחה כולה נשארה מרפרפת על פני השטח ולא העמיקה לשורשי הבעיות לא בסעיף ראשון ולא בשני. גרמה לכך גישתו ואופן הצגתו את העניינים של נחום גולדמן עצמו, שהיה הפותח (באריכות רבה) והמתווכח העיקרי.

מאוחר בלילה טילפנתי לצפורה, שנסעה לאיזו חלוקת פרסים של "הוועד למען החייל" בת"א ונשארה ללון שם.

ראשי היה כגלגל מהיום הזה, שהיה דחוס וקרוע לגזרים כאחד, ואחרי שהתרוקן הבית והשתרר בו שקט ישבתי למעלה משעה על ניירות וצברתי צרור הראוי להתכבד בו בשביל מחר בבוקר.