יום א', 6/6/1954
קמתי הבוקר כלאחר ליל סיוטים ובלהות. חלמתי כי אני וצפורה נדונונו למיתה בירייה בעוון בגידה במדינה. המעמד האחרון שנשאר חי בזיכרוני - פרידתנו זה מזו לפני מיצוי הדין. חלום זה הטיל צל קדרות על כל היום, שהיה לכאורה מעין חול המועד, בהיותו כרוך בין שבת ליום-טוב.
ביליתי את הבוקר בשני המשרדים כרגיל. נכרכו על צווארי שלושה סכסוכים אישיים, ארוגים שיחות טלפוניות, מברקים ומכתבים. דב יוסף התריע בטלפון על התערבויותיו של פנחס ספיר בענייני פיתוח. העניינים הגיעו, כאילו, עד צוואר והוא דורש בירור. שנער מוחה במברק צפון על ההוראה שניתנה לחיים יחיל להודיע לשלטונות בון על החילופים בראשות משלחת השילומים. לכאורה כל התרעומת היא שלא עליו עצמו הוטל למסור את ההודעה, אך אמרתי מייד לוולטר כי הוא לא נואש כנראה מלהישאר ראש המשלחת גם בשבתו בארץ - זאת אומרת הוא עושה ניסיון אחרון לבטל את עצם ההסדר של מינוי שני ראשים במקומו. ובאמת הגיע במשך היום מכתב מיחיל המסביר כך את מחאת שנער ומוסיף קובלנות קשות עליו. מלונדון נתקבל דואר מאליהו אילת ובו דברי טינה על גדעון רפאל עם תוספת חריפות לריב שבין גדעון לבין אליאס [אליהו] ששון. נחנקתי בתוך כל הסבכים האלה ותהיתי בפעם ה-N על טבעו של אדם שאינו מסוגל כנראה להתקיים אלא באווירה של מדנים.
ובזה לא נסתיים החשבון. תלוי על ראשי הסכסוך בין יוסף לבין רוטנברג בשאלת מניותיה הירדניות של חברת החשמל הירושלמית. אנשי האוצר תומכים ברוטנברג ודורשים התערבותי למען אכריע לצדם נגד יוסף. כשלעצמי איני בטוח כלל כי יוסף אינו צודק הפעם. אין לפתור את הבעיה אלא בהתייעצות מרובעת שלי עם יוסף, אשכול ו[פנחס] ספיר, אך דרושה כל חוכמת הטכסיס למנוע את הרושם כי ההתייעצות כונסה לרגל ערעורם של אנשי האוצר. החלטתי איפוא להעמיס על עצמי את נטל היוזמה - לי לעצמי אין הדבר מחוור ורצוני להתייעץ בטרם אחווה דעתי על הצד המדיני כשר חוץ. בינתיים נזדמן עוד נושא לחילוף דעות באותו הרכב. לפי מברק מוושינגטון עומד ג'ונסטון לעורר לפנינו שאלות פיתוח מחוץ למשק המים - ניצול ים-המלח, מפעלי תחבורה, תעלת הים התיכון, מיתקנים אטומיים. לכך יש להתכונן ברצינות, הרי שעלי קודם כל לכנס את שרי האוצר והפיתוח עם מנכ"ליהם ואגב אורחא יכול נושא זה לשמש אסוואה נוחה לבירור בשאלת חברת החשמל. אין שיעור לתחבולות שיש להמציא ליישור ההדורים האישיים.
בינתיים ביררתי עם וולטר את ענייני המחקר האטומי בארץ, שהוא עוקב אחריהם בקביעות. למדתי כי בפרשה זו יש מחלוקת עד לב השמים בין [פרופ' שמואל] סמבורסקי [מנהל המועצה המדעית משרד רה"מ] ו[ד"ר דוד] ברגמן. השני בטוח כי אנו יכולים להגיע לייצור ממשי של אנרגיה ע"י הפקת אורניום מפוספטים ותעשיית מים כבדים על-פי תהליך מיוחד, בעוד שהראשון רואה כל התוכניות הללו כחלומות שווא וטוען כי אין לנו אלא להכשיר אנשים ולהניח את מלאכת הייצור למעצמות. אכן רֶמז ההבטחה הכלול בהודעת ג'ונסטון כי אולי נוכל להסתייע בארה"ב מבחינה כספית להקמת מיתקני ייצור - יש בו כדי לשנות את הנחותיו הפסימיות של סמבורסקי.
אחר הצהריים ישב אצלי כשעתיים אליעזר ליבנה. ניסיתי להשפיע עליו כי ישנה תכלית שינוי את כל אופי הופעתו הציבורית - או אז ישתנה גם יחס המפלגה אליו: יחדל לנסוע לארה"ב על דעת עצמו, יסתפק בפובליציסטיקה ואל יפלוש לפעולה מעשית "עצמאית", יפסיק את הניסיונות להשיג כספים מחו"ל בשביל "בית הלל" ובכלל יחדל לראות את עצמו כעומד מנגד למפלגה ומהווה בעיה אלא ייכנס לשורה כאחד החברים ויתאזר באורך רוח עד שיישא קו חדש זה מצדו פרי והמפלגה תתחיל לשתפו יותר בהתייעצויותיה הפנימיות וגם תטיל עליו שליחויות רשמיות כלפי חוץ. היה לנו ויכוח רב ואינני יודע אם השפעתי - זאת אומרת אם יש לאדם אכול-תסביכים זה תקנה.
צפורה הלכה למסיבה בבית הנשיא לכבוד סיומו של חודש המוסיקה העברית. לקחה עמה את הרי ואת מירית [מור, בת בת-שבע ואזרח]. כששבו סיפרו הילדים במקצת תימהון כי רחל [ינאית-בן צבי] התרגשה מאוד בנאומה והמילים נחנקו בגרונה. לא הבינו מה פשר ההתרגשות במקרה זה דווקא. לא ידעו כי זה דרכה של רחל מאז.
לפנות ערב באה עדה. השוטר התייחס בספקנות פילוסופית להודעתה כי היא אחותי וטילפן למעלה לשאול. בינתיים השאירה עומדת מחוץ לשער, מזוודתה בידה. גם כשנצטווה להכניסה הניח לה לשאת בעצמה את המזוודה. כנראה לא התרשם מתלבושתה ומהמזוודה המרופטת הקשורה בחבל. ירדתי למטה ומצאתי שלושה שוטרים ליד השער. אמרתי להם דברי כיבושין. נכלמו וביקשו סליחה.
לפני ימים אחדים פרץ השוטר מבוהל לתוך הבית ואמר: "שם באו אנשים - הם אומרים כי הוזמנו לארוחת צהריים!" בינתיים נתן לכל אותו קהל לעמוד על המדרכה. לא תמיד אנו זוכרים להודיע לשוטר מראש מי עומד לבוא ולו לעצמו אין מספיק השכל.
לארוחת ערב אצל השווארצים, לכבודו של קירשנר הזקן.
