יום ד', 2/6/1954
יהודית ברגמן, האחראית עכשיו למל"ט, נקראה להסביר לי עניינו של אותו רופא עושה נפלאות בריפוי הסרטן. העידה כי באמת עשה מעשה ניסים בכמה מקרים. לפי הידוע לה עומד משרד הבריאות במצב של התגוננות כלפי הרופא, שהובטח לו מה שהובטח ולא קוּיָם, ואין להניח כי יפתח עכשיו בחקירה נגדו. משמע שלעת עתה אין לברגרים מה לחשוש.
בל, משנה של גאס (אשר עזב, ברוך השם, את הארץ לפחות לשישה חודשים), בא להרצות את ביקורתו על תוכנית האוצר לביטול הסובסידיות. הביקורת כללה את ביטול הסובסידיה לדלק שיצאה כבר לפועל אבל חלה בייחוד על הביטולים העומדים לחול על מצרכי מזון וגלם. אגב כך סיכם את מצבנו הכלכלי ובעיותיו. חלה התקדמות עצומה בייצור לצורכי פנים, אך גידול איטי מאוד של ייצור לשם יצוא. במידה שהתרחב היצוא אין ביטחון שההישגים יחזיקו מעמד, כל שכן שייתווספו עליהם חדשים. שוק תורכיה, שהוא העיקרי כיום, אינו בטוח כלל וכל תנודה קלה עלולה לקפחו ואף להכחידו. הוצאות הייצור הגבוהות בעוכרינו ואלו עודן במעלה, עקב תפעול תוספת היוקר וגם הגדלת שכר היסוד הכרוכה במעבר משכר-יום לשכר קבלני ותחבולות אחרות. תוצרתנו נעשית פחות ופחות בת התחרות וחוסר הביטחון ביכולת היצוא בתנאי התחרות מחבל בזרם ההון להשקעות. זרם זה פחת בהרבה אשתקד בהשוואה לשנה הקודמת ואין לראות כי יגבר. אם יתמידו גורמים אלה עתידה התקדמות הייצור להיעצר, פרט לייצור החקלאי שיגדל עם הרחבת ההשקיה. והנה במצב זה אנו מבטלים סובסידיות - אומנם למטרה חיובית, שהיא שחרור אמצעים לפיתוח ולתעסוקה - אבל בינתיים אנו מגדילים עוד יותר הוצאות הייצור ועל ידי כך יוצא שכרנו בהפסדנו ולאורך ימים אנו מרעים את המצב תחת להיטיבו. אם אי-אפשר לצעוד צעד קדימה על מנת לא לסגת, מוטב לעמוד במקום מאשר לצעוד קדימה ולסגת. ביטול הסובסידיות מוכרח לגרור אחריו עליית שכר על ידי תוספת יוקר, יתר קושי בהתחרות, לחץ היצרנים על הממשלה לקבלת תמיכות על ידי הורדת שער הל"י והמעגל יחזירנו למצב הקודם ולגרוע ממנו. יעלו של תהליך זה על זרם ההשקעות מוכרח להיות קטלני.
הקשבתי רב קשב לניתוח קודר זה אשר לא סיכמתי כאן אלא את עיקרו מבלי להקיף את כל הסתעפויותיו. אמרתי כי הלא האוצר אינו מתכוון להחזיר את הסובסידיה המבוטלת בצורת תוספת יוקר, אלא תוכניתו היא לתת במקום התוספת, כולה או מחציתה, תעודות-חיסכון, זאת אומרת לשמור את הכסף בידי האוצר. אמר כי קו זה של התוכנית נודע לו רק אמש וכנראה לא הספיק לעמוד על השתמעותו. אף על פי כן איננו סבור כי המתקה זו של הרע יש בה כדי להעלות ארוכה לנגע. אמרתי כי הצרה היא כי אני שומע את האוצר לחוד ואותו לחוד והיה רצוי להפגיש את שניהם על מנת להגיע לחקר העניין.
אחרי לכתו שאלתי את טדי, שנכח בשיחה, אם יש טעם לכנס התייעצות כזו. האוצר מתקדם בתוכניתו במלוא הקצב - מרכז המפלגה הקדיש כבר לעניין שתי ישיבות וגם ועדת השרים הכלכליים ישבה על המדוכה - ושאלה היא אם הניסיון לבדוק מחדש את יסודות התוכנית, בשעה שהדיון מתנהל כבר בפרטי ביצועה, יש בו טעם מעשי. משונה, כמובן, מצב זה שהממשלה מחזיקה בסגל יועצים מומחים לענייני מדיניות כלכלית ואילו האוצר, שהוא הזרוע הכלכלית העיקרית של המדינה, הולך לשיטתו מבלי להימלך במומחים אלה כיאות בשלב הדרוש, זאת אומרת לפני גיבוש עקרונותיה המרכזיים של התוכנית. טדי קיבל על עצמו לברר את העניין עם אשכול.
ב-11 בכנסת עניתי על 10 שאילתות - כרה"מ וכשה"ח. אחרי כן קיבלתי בחדרי בכנסת את השר יוסף ספיר שבא למסור דוח על נסיעתו לארה"ב. הרצאתו לא הייתה מקורית - נצורות לא גילה - אך הייתה יסודית והעידה על חדירה לעניינים ועל רצון ציוני כנה לעמוד על מהותן של בעיות. מבחינה ישראלית פנימית לא דבק בדוח שמץ מפלגתיות - להיפך, מדברי ספיר השתמעה הערכה רבה לאבן, לשילוח, לאילת ואילו על אייב הרמן, שהכירו בפעם הראשונה, לא יכול לגמור את ההלל - אבל ניכרת הייתה בו מגמה ללמד זכות עד כמה שאפשר על המשטר הרפובליקני בארה"ב ולהמתיק את הקטרוג השגור עליו. רוב העסקנים היהודים הכחישו כי חל מפנה לרעה במדיניות ארה"ב. קו ביירוד וכיתתו במחמ"ד איננו דווקא הקו המכריע במדיניות. עם זה, [תומס] דיואי [משפטן אמריקני; מועמד רפובליקני לנשיאות 1944, מושל מדינת נ"י 1942-54] שהגדיר את נאומי ביירוד כדברי שטות, אמר מיניה וביה: "אבל לגופו של עניין הן הוא צדק"; זאת אומרת ביירוד אמר אמת, אבל טיפשות הייתה לאמר אותה ברבים. הכל מסכימים כי דאלס אינו עוין לנו. הוא אמר לסילבר כי לא ראה את נאומי ביירוד לפני השמעתם ומדבריו השתמע כי הוא מודה בהפרזה על המידה מצד מחמ"ד כלפינו. גם הזכיר כי הוא מבקש להחליף את ביירוד וחוזר אחרי מועמד מתאים. ספיר התרשם מאוד מרצינותו של [הסנאטור הציוני יעקב] יעבץ (רפובליקני! [נציג מדינת נ"י]) הגורס כי עלינו להקדיש יתר תשומת לב ומאמץ חינוכי ל"פנטגון". קיבל רושם כי יעבץ יודע את סיפרת המענק לשנה הבאה אך אינו רשאי לגלותה - נראה כי היא נמוכה מהשתא. ספיר חקר את אנשי שיחו היהודים מה תהיינה התוצאות אם יתקבל במדיניותנו הקו אשר "חרות" קוראת לו "אי החמצת הזדמנויות". הכל ענו פה אחד כי זו תהיה סתימת הגולל על כל הזדהות של יהדות ארה"ב עם ישראל. היהודים יהיו מוכרחים להצדיק כל צעד שתנקוט וושינגטון נגד ישראל מתוך הגנה על עניינים חיוניים של ארה"ב (THEY'LL MARCH WITH WASHINGTON [הם יצעדו עם וושינגטון]). המסקנה המעשית הייתה כי לא די לנו בביקורת על מדיניות ארה"ב אלא עלינו לבוא בהצעות יזומות על מדיניות חיובית. לדעת ספיר כדאי לראש הממשלה של ישראל להזמין את ראשי העסקנים היהודים בארה"ב להתייעצות מדינית בירושלים. הוא לא הציע זאת לאבן, פן תשתמע מזה פגיעה בו.
ארוחת צהריים בבית לכבוד אורחי האוניברסיטה שבאו לכבוד הנחת אבן הפינה לבניינים החדשים ליד שטח הקרייה: ג'יימס מרשל [יו"ר מועצת שוחרי האוניב' בארה"ב], גב' ג'ורג' וייז (בעלה [יו"ר נאמני האוניב' בארה"ב] חלה), פרופ' [אלברט] נויברגר [ביולוגיה, ביוכימיה], [פרופ'] נורמן בנטביטש [יחסים בינלאומיים], מזרים, ברגמנים, אוסטֶרים [דוד וג'וליה], [דוד] הורוביץ, גב' [אסתר] רייפנברג [אשת פרופ' אדולף ר']. שאלתי את מרשל על המקארתיזם. אמר כי סיוט זה עכשיו במורד, אך אם תתפוצץ שוב איזו שערורייה קומוניסטית בתוך ארה"ב או אם תנסה ברית המועצות כוחה בהרפתקה חדשהLA A קוריאה, תעלה קרנו שוב.
כל אחר הצהריים ישבתי בבית על ניירות ובערב נתכנסה בביתי התייעצות מפלגתית בשאלת המו"מ של גולדמן על איחוד הצה"כ עם ה"פרוגרסיבים". לפי התקדים המהולל של [הנשיא האמריקני קלווין] קוליג', אשר בתשובה לשאלת אשתו, כשחזר מהכנסייה ביום א', על מה דרש הכומר - אמר: "על החטא"; וכשהוסיפה ושאלה: "מה אמר על החטא?" ענהHE WAS AGAINST IT" :" [הוא היה נגדו] - אסתפק גם אני בציון העובדה כי דעת החבורה כולה הייתה נגד האיחוד, ולא אכנס לפרטי הנימוקים. קבענו כי על עתידות ההסתדרות הציונית נקיים התייעצות יחד עם ב"ג ולאחריה ניענה לבקשת גולדמן להיוועד לשיחה איתו.
גולדה נשתיירה לאחר שהלכו יתר החברים לספר לי על גורל עניין שדרות 23. היא הביאה את העניין [של רכישת הבית לשימורו] לפני חברינו בממשלה שלא בנוכחותי ונתקלה בתגובה שלילית מצד אשכול ולבון, גם מצד דינור. היחיד שניסה לתמוך בה היה יוסף. במצב זה אין אפשרות לבצע חליפין בעין של הבית תמורת פרדס מהרכוש הנטוש, כהצעת [הבעלים] חבס. יש צורך בגיוס סכום כסף. היא בטוחה כי הדבר ניתן לביצוע בהשתתפות שלושה גורמים: הסוכנות, ההסתדרות וחברי "ההגנה". בינתיים הסכים אשכול לשלוח את המעריך הממשלתי לָשוּם את הבית.
משיחה טלפונית עם לבון התברר כי לאחר שהתייעץ עם הרמטכ"ל נוכח לדעת כי פרסום רשמי על מעשה חירבת [השם חסר; צ"ל חינג'ה] אינו בא בחשבון ולכן יחובר נוסח בלתי רשמי שאחד העיתונים יפרסמו כאילו ממקורותיו הוא.
