יום א', 30/5/1954
בבוקר במשרד החוץ להתייעצות דחופה שיזמתי בענייני מים - תוכניתו האזורית של ג'ונסטון. אנו מגישים את תוכנית קוטון, הכוללת את הליטאני, כשיווי משקל כנגד תוכנית החֶבר הערבי. נדברנו על הכנת תמצית לפירסום ותיאום פעולתנו בעניין זה עם השגרירות בוושינגטון.
אחרי כן ישיבת הממשלה. בבואי למשרד רה"מ ניבא לי זאב שרף שלושה משברים בישיבה:
א) האוצר ביטל את הסובסידיה לדלק - הדבר למורת רוח ל"כלליים" ובוודאי ירעישו עולמות;
ב) בעניין שביתת הרופאים תהיה בוודאי התנגשות בין רוקח לבין אשכול - הראשון ינסה להשיג החלטת אישור לפשרה שהוא מציע ואז ידגול בתרומתו המכרעת לחיסול השביתה, ואילו אשכול יבקש לעכב כל החלטה עד שתושג פשרה בין ההסתדרות ורופאיה;
ג) לפי העיתונים מתעתד "הפועל המזרחי" לעורר מחדש את שערוריית החיפוש במשרד המרכז העולמי של "המזרחי" ולדרוש שוב כי הממשלה תביע צערה על כך.
כל החששות הללו נתבדו. "הכלליים" רטנו, אומנם, על ביטול הסובסידיה אך הודיעו במפורש כי הם מקבלים את הדין. רוקח הסתפק בהחלטה כי ועדת השרים תמשיך במו"מ עם הרופאים. שפירא הציג שאילתה על התיקים שנלקחו כאילו ממשרד מסו"ת והגיעו לפירסום ב"ידיעות אחרונות", ולא יסף.
באחת באתי הביתה ובאחת וחצי יצאתי עם צפורה ושמאי לחיפה - לפתיחת הכינוס העולמי למוסיקה חדישה ואגב כך לביקור בעיריית חיפה, בפעם הראשונה בימי כהונת אבא חושי. הגענו לעירייה בארבע. אבא המתין לנו בשער בית העירייה. נתקבלנו בחדרו על ידי חברי ההנהלה - אחד מפ"ם, אחד "כללי" ואחד "אגודאי". בלוויית אבא יצאנו לסיור וראינו גנים חדשים ובתוכם פינות משחקים לילדים ושאר שיכלולים. מפעל הגנים הציבוריים - בכללם פארק ענקי המשתרע על הרבה מאות דונמים לאורכו של גיא ארוך היורד הימה - מרהיב עין ונותן כבוד ליוצרו. אבא סיפר הרבה על הישגים ותוכניות – בשיכון, בתיכנון העיר, בחינוך אזרחי, בדאגה לנוער. אחת הפעולות הברוכות של העירייה - טיפול בנוער העזוב על ידי הקמת מועדונים מיוחדים לו. אחד מאמצעי החינוך במועדונים אלה - לימוד נגינה, המעדן את נפשם של נערים פרועים אלה ומלכדם לחטיבות חברתיות. מתוך המועדונים קמו כמה תזמורות שהופיעו ברחובות העיר ביום העצמאות האחרון להתפעלותם של המוני האזרחים. חגיגות יום העצמאות בחיפה תוכננו בכישרון ובוצעו בהצלחה - מעגלי נוער רוקד הסתרגו בתזמורות מהלכות ואלפי תושבים נגרפו לתוך מערבולת המחול.
הובאנו למלון "ציון" וניתן לנו לנוח. מלון זה הורחב על ידי תוספת אגף חדיש, כלול בהדרו. ב-7.30 ירדנו לארוחת ערב, שוב בחברת חברי הנהלת העירייה והפעם לרבות רעיותיהם. ב-9 נסענו לאולם "ארמון". רבים צבאו על פתח המלון בצאתנו ועל מבוא האולם בכניסתנו. ישבנו בתא המרכזי של היציע, יחד עם אבא וחנה חושי. פתיחתו הרשמית של הפסטיבל נתקיימה באולם העירייה לפני כן, בשעת מנוחתנו. הסתפקנו בנוכחות בקונצרט הפתיחה. האולם לא היה מלא אך ביציע לא נראו מקומות ריקים. הרכב הקהל, לדברי החיפנים, לא היה רגיל. נהרו לחיפה שוחרי מוסיקה חדישה מכל קצות הארץ - מלחינים, מורים, מוסיקאים וסתם חובבים. לעומת זה רבים ממבקרי הקונצרטים התדירים בחיפה הוקירו רגליהם מפחד זרותה של התוכנית. הביצוע היה בידי הפילהרמונית והמנצחים [מיכאל] טאובר ו[היינץ] פרוידנטל. נוגנו יצירות של ברזילאי אחד - פואמה סימפונית מוקדשת לישראל, קונצרט לפסנתר בלוויית תזמורת של [דריוס] מיו ושתי יצירות סימפוניות של אחד איטלקי ואחד צרפתי. יצירתו של הברזילאי נראתה מקורית, אך התרשמתי בייחוד משתי היצירות הצרפתיות. עולם הצלילים היה חדש ומוזר, אך מעניין ואף מקסים - כשלל צבעים בלתי שכיח לעין כן היה נחשול צלילים אלה לאוזן. בהפסקה ניגשו באי הכינוס להתייצב וללחוץ יד - דנים, נורבגים, אנגלים, צרפתי, איטלקי, צ'יליאני, יפני ועוד, בכלל אלה כמה יהודים. הופיע גם גרמני, אף הוא כנראה מזרע ישראל. רבו גם המברכים מבין יקירי חיפה, בתוכם אנשי רוח כש. שלום ודוד פינסקי הישיש. שמענו כי גם ג' שופמן איווה את שקמונה וכרמילה למושב לו.
חזרנו למלון ולאחר שתיית תה ואכילת גלידה צוננת ושיחה חטופה עם [מרים ומנשה] הורי [הפסנתרנית] רונית [אמיר] יצאנו קרוב לחצות לדרך ובאחת בדיוק הגענו לדירתנו בת"א. במקום חיים ישן במיטה מצאנו פתק שטוח על השולחן המבשר ואומר כי הוא יאחר בנשף. ואף אומנם הופיע העלם בשתיים. זהו לילו האחרון בת"א – מחר הוא חוזר לחמדיה - והיה לו כנראה ממי להיפרד.
בחיפה ראינו את טדי שסיפר כי ב"ג הובא משדה בוקר לבית החולים הצבאי שבתל-השומר, סובל ממכאובים קשים - חוששים כי אחת מחוליות עמוד השדרה נעתקה ממקומה.
עם כל המאמץ ואיבוד הזמן הייתי מרוצה מנסיעתי לחיפה. נקרע לי צוהר למדור בהיכל הנגינה שהיה עד כה נעול בפני. גם נוכחתי לדעת כי טוב עשינו בקיימנו כינוס בינלאומי זה בארץ.
ראשית, כה רבים משוחרי המוסיקה החדישה בישראל באו על סיפוקם. מה קל לאנשים אלה ללקות בהרגשת קיפוח וניתוק - שם בעולם הגדול מתרחשות נפלאות, ואילו הם נדונו להיות סגורים כאן בפינה נידחת. ממילא הם עורגים לפריס, לווינה, לניו-יורק. אך הנה נמצאה האפשרות להביא את "העולם הגדול" אל סף ביתם. במקום לטוס לפריס די להם לעלות על אבטובוס ולגשת לחיפה. שוב אין האזרחות הישראלית ומגורי הקבע כאן גוזרים על מוסיקאים הסתגרות וצמצום אופק.
שנית, לטובי היוצרים בארצות שונות ניתנה אפשרות להיווכח באיכותה האמנותית של ישראל, כביצירה כן בביצוע. הערב שמעו תזמורת מפוארת. בקונצרטים הבאים ינוגנו יצירות של מלחינים ישראלים. גם המזיגה, הנראית לבאים מבחוץ כה מושלמת, בין האמנות החדשה לבין הבניין החדש במשק ובחברה, עושה על אורחים רושם עמוק.
שלישית, העולם כולו, בקראו כי כינוס כזה, שאכסניותיו הקודמות הן זלצבורג, אדינבורג, פריס וניו-יורק, נערך הפעם בחיפה, חדל לראות את ישראל כשטח אחוז להבות ושטוף דם, המשתווה, בעוונותינו מבחינה זו לאחת הארצות השכנות, ולומד להעריכה כארץ יחידה במינה באזור כולו אשר בה ורק בה יש רקע ונושא להופעה בינלאומית של אחד מענפי היצירה הנאצלים ביותר באנושות של זמננו. הלהסביר כל זאת בממשלה? יחשבו כי אני מדבר "ציונות"...
