יום ה', 27/5/1954
שם הספר  יומן אישי 1954
שם הפרק  יום ה', 27/5/1954

 

 

יום ה',  27/5/1954

 

בבוקר בבית טלפון מאידוב כהן מת"א. אף על פי שזהו היום החמישי לצום [המחאה על רדיפת המנהיגים הציונים ברומניה] היה קולו צלול ורענן (אומנם הם שותים תה). זה יומיים-שלושה מתנהל מו"מ על ביקורי אצל הצמים. אמרתי כי אבקר רק אם יוסכם מראש כי בעקבות פנייתי אליהם - יפסיקו. בינתיים פנה אליהם אתמול שפרינצק מעל דוכן הכנסת, לאחר שנמלך בי ואישרתי. אמרתי כי לא ייתכן שיתקבל רושם כי הצמים אינם משגיחים בפניית הכנסת ונענים רק לרה"מ, ולכן אם אבוא אניח בדברי כי הם החליטו כבר להפסיק מתוך היענות ליושב ראש הכנסת. כך הוסכם והביקור נקבע להיום אחה"צ. הם מפסיקים הערב ומקיימים אסיפה פומבית ברחבת בית הכנסת.

היה עוד סיבוך. הנשיא, יאריך ימים, חשקה נפשו וחלשה דעתו לרדת לת"א לביקור אצל הצמים. התנגדתי לכך, אבל אמרתי כי אם יתעקש וייסע - אבטל את ביקורי. דובקין היה המוציא והמביא בעניין זה ולדבריו רחל היא שעוררה את [בעלה] הנשיא לנסוע. אבל סופו של דבר היה כי הנשיא לא נסע ורק שלח את שלישו.

בא המנצח קלסקי בלוויית פנחס רוזן, פטרונה של התזמורת.

נושא ראשון - מסע התזמורת במערב אירופה - ירים קרן ישראל ודרוש כאוויר לנשימה לתזמורת. יתר על כן, כבר סומנו תאריכים וכמעט נשכרו אולמות ואם יבוטל המסע יהיה ביזיון רב ויקשה לחדש הסידור לעתיד. ברור כי המנצח עצמו לוהט להופיע עם תזמורת זו, אבל על כך לא יגונה. המעכב - גירעון של 15,000 לי"ש. גייסו כספים בארץ, בצרפת, בהלווציה [שווייץ] ועדיין חסר. האנסה דבר אל [יצחק] וולפסון באנגליה?

נושא שני - הבית העתיד להיבנות לתזמורת. "אוהל-שם" - קללה ניצחת, אין קבוצת כלים אחת שומעת את חברתה, פלא ששומרים על רמתם, ובאמת ירדו במקצת. נמצא תורם נדיב אך יש עיכובים מצד הממשלה ואני נקרא לסלקם.

במשרד החוץ התייעצות על המשפטים והמאסרים ברומניה עם איתן, לבבי ו[אביעזר] שלוש. מה יהיה המשך הפעולה? אמרתי כי לדעתי עלינו להגיש איגרת, אפילו לא תזכה לתשובה. לא ייתכן כי מדינת ישראל תעבור על העניין בשתיקה. סוף שקיבלתי על עצמי לחבר טיוטה על מנת שנדון על יסוד נוסח מסוים.

הכתבתי מכתבים למונטור על "המילווה" באנגליה, לאילת באותו נושא, ללבון על טיעוננו כלפי ארה"ב בענייני השתתפותנו בהגנה אזורית.

מרסל פרנקו, איש ה"אליאנס", בא שוב לגייסני לעזרה. הוא במו"מ עם הסוכנות על תמיכה למוסדות "אליאנס" בארץ. רשת בה"ס של ה"אליאנס" בצפון אפריקה מכסה 80 אחוז מתקציבה על ידי הקצבות ממשלתיות - הן הם מכינים לנו שם עתודה לעלייה - מן הדין שממשלת ישראל תנהג בכספי משלמי המיסים היהודים לפחות במעט מן המעט שנוהגת צרפת בכספי משלמי המיסים הערבים.

אחרי ארוחת הצהרים - לת"א, יחד עם גרשון אגרון. סיפר על מסעו ברחבי ארה"ב, בו הירצה בפני עורכי עיתונים, עסקנים, ראשי מוסדות, גם באסיפות של יהודים. כנראה עשה מלאכה טובה והעובדה כי הוא עצמו משוכנע בזה בגודש רב אינה ראיה לסתור.

ישר לבית הכנסת הגדול. ברחבת הכניסה המערבית הסתופפו הולכי בטל - טיפוסים הנמשכים למקום ראווה כזבובים אלי דבש - והללו משראוני מייד פרצו פנימה ועלו אחרי במדרגות לעליית הגג המרווחת באגפו של הבניין, בו נערך המחזה. אני אומר מחזה לא לגנאי ולא בזלזול, אלא לציון עובדה. מצאתי את ארבעת תריסרי שובתי הרעב "סרוחים על ערשם" [ר' עמוס ו' 4] וכאילו מוקיעים עצמם לעיני כל המטריח עצמו לעלות ולהיכנס. במשך ארבעת הימים ביקרו כאן אלפים מכל הארץ ונשמעו נאומים לעשרות. רק כאן נודע לי כי הבוקר ביקרה את הצמים רחל בן-צבי ונשאה מדברותיה. חרה לי מאוד הדבר.

מייד הוצבתי במקום מרכזי, אידוב כהן השמיע ברכה קצרה ונשאתי את משאי. אחר כך עברתי בין שורות המיטות ולחצתי ידי כולם, בכללם הרבה מכרים. יצאתי בהרגשה של מועקה מאוזלת היד שבהפגנה כאובה זו. אף על פי כן ברור כי היא עוררה תשומת לב בעולם והפנתה דעת רבים למדיניות הרשע.

לישיבת המרכז בה נדון עניין הסובסידיות ומשם הביתה. חנה בבלי באה להסביר ביתר פירוט ובהירות את בעיית מסע התזמורת. כל הערב דגרתי על ניירות.

כתבתי ל[שר הביטחון] פנחס לבון כי לפני כעשרה ימים דיברתי איתו על מינוי ועדה שתיבחן באופן יסודי את שיטות הפעולה נגד ההסתננות ושאר ההתפרעויות הערביות באזורי הספר - כולל יעילות התגובות הצבאיות, אמצעי ביון וכו', והצעתי כחברי הוועדה את שמואל דיבון, אלוף משנה גיבלי ועזרא דנין. לא היה ברור לי אם הוא מסכים בכלל לצורך בוועדה כזאת. עכ"פ עירער על אחד או שניים מהחברים המוצעים. לבסוף הסכמנו כי יעיין בדבר ויודיעני דעתו.

עכשיו חזרתי וביקשתי תגובתו. אם מאיזו סיבה שהיא אין מינוי ועדה כזאת נראה לו או אם לא נוכל להגיע לידי הסכם על ההרכב האישי, כי אז יש בדעתי למנות ועדה כזאת על דעת עצמי, למען אוכל להסתייע במסקנותיה או בהמלצותיה להדרכתי האישית. במקרה כזה לא אוכל, כמובן, למנות לוועדה כזאת איש צבא אלא אם כן יסכים כי המינוי ייעשה על דעתי. אבל אם תוקם הוועדה ללא השתתפות איש צה"ל כי אז אני מבקש לתת הוראה לרמטכ"ל להיענות לשאלותיה של הוועדה ולהביא לידיעתה את שיקול הדעת שלו ושל חבריו על שיטות הטיפול בבעיה על יסוד ניסיונם הממושך.

 

העתקת קישור