יום ד', 26/5/1954
שם הספר  יומן אישי 1954
שם הפרק  יום ד', 26/5/1954

 

 

יום ד',  26/5/1954

 

לפי העיתונות החליטו הרופאים לשבות - בכל זאת! פירוש הדבר מערכה כבדה וחריפה, מתוך מאמץ נמרץ לגיוס דעת הקהל כולה נגד המקצוע הרפואי. בפעם הראשונה בתולדותיו של מקצוע זה בעולם תוכרז בו שביתה - זכות בכורה יחידה במינה למדינת ישראל בקרב העולם התרבותי. וכן בפעם הראשונה במדינת ישראל יושבת שירות ציבורי כולו - כאשר לא קרה עד כה בדואר, בתובלה, בכל שירות ציבורי אחר. יש כאן תופעה של התפרקות גמורה מכל עול של אחריות ציבורית ומשמעת ממלכתית - מעין התפוקקות חישוקי המדינה. יתר על כן, משתי בחינות כורים הרופאים בור לעצמם. הגדלת שכר פירושה אינפלציה, פחיתת ערך המטבע והורדת השכר הממשי, עם כל עלייתו המספרית. והשבתת הרפואה הציבורית מוכרחה לערער את מעמדה במדינה - יען זכות קיומה של רפואה ציבורית נובעת מעדיפותה על פני הרפואה הפרטית מבחינת סיפוק צורכי העם, אבל אם יתברר כי ארגון ציבורי של השירות הרפואי הוא הנותן לרופאים את הכוח להשבית את השירות בכלל ולהפקיר את הציבור ללא רפואה - מה שלא יעלה על הדעת בתנאי רפואה פרטית - כי אז מה בצע ברפואה הציבורית?

שפירא ובורג ביקשו ראיון דחוף. שפירא השתמש קודם כל בהזדמנות להשלים את הדוח שמסר בממשלה על מצב העניינים שמצא באמריקה. הציונות שם במורד ואילו הדת במעלה. הציבור החרדי מוכן לנאמנות גמורה למדינה - ללא כל מעצורים נפשיים מבחינת הנאמנות הכפולה - אבל הוא מסוגל גם להתנגדות קיצונית כלפיה אם ייפגעו בה ענייני הדת. מידת הקנאות שבו יכולה להוות גורם חיובי וגם ליהפך לכוח שלילי. הדור החדש של הדתיים קיצוני הרבה יותר מקודמיהם. המסקנה - מישנה זהירות לגבי חוק גיוס הנשים ועל כל פנים דחיית ביצועו עד לאחר הכנסייה הגדולה של ה"אגודה", שאם לא כן - תהיה פרנסת הכנסייה אך ורק על חוק זה ואז תתלקח מדורה חדשה.

אשר לעניין רוזנברג והחרמת פנקסי "המזרחי" הרי זה מעשה פילגש בגבעה. את הסערה בחוגיהם אין לתאר והעניין העלה כבר הד בחו"ל. אם לא תופסק מייד כל חקירה נגד "המזרחי" ואם לא אודיע בשם הממשלה כי כאן נפלה אי-הבנה ואביע צערי על כך- יוכרחו השרים הדתיים להתפטר.

אמרתי: אל באפכם! מה כל החיפזון הזה לחולל משבר על לא דבר? לא נפל שום סכסוך קואליציוני בין רוב הממשלה והדתיים. מה שקרה לא קרה כלל על רקע של יחסים בין סיעות. כאן הייתה פעולה שגרתית של שלטונות החוק והמשטרה ולא הייתה כל כוונה לפגוע במפלגת "המזרחי". על כל פנים לא אוכל לפרסם שום הודעה על דעת עצמי ואם הם רואים העניין כדחוף, הריני מוכן לכנס מייד ישיבת ממשלה שלא מן המניין. הסכימו. קראתי מייד את זאב וביקשתיו להזעיק את השרים לישיבה דחופה אחה"צ.

שיחה עם דינור על ענייני חינוך העומדים על הפרק. לבעייתו האישית אמרתי כי לאחר שארן מסרב לחלוטין למלא את מקומו באם ייקח חופשה ממושכת ממילא מתבטלת הצעה זו ואני רואה עצמי אנוס לחזור לפיתרון הראשון - זאת אומרת לאפשר לו להתפטר ולהציע במקומו שר אחר. תשובת דינור הייתה כי הוא מוכן לדחות את העניין עוד לחודש ימים ואחר כך יראה.

משה קול בא לקבול על חוסר עמדה אצל מפא"י בשאלת המו"מ שמנהל גולדמן על איחוד ה"פרוגרסיבים" עם "הכלליים". הנה גולדמן עומד לחזור בימים הקרובים ולחדש את המו"מ. "העובד הציוני" נגד חיסולה של המפלגה הפרוגרסיבית אבל בלי תמיכתה המוסרית של מפא"י יקשה להם להחזיק מעמד. רצונם לדעת מה חפצנו.

יעקב שפירא טילפן מהכנסת וניסה להכניס את ראשי לתוך תסבוכת חדשה - פיטורי פועלים מיקב זיכרון-יעקב משום שמצאום מעשנים בשבת. בקושי נחלצתי.

קפצתי לשעה קלה למשרד החוץ וגמרתי כמה עניינים עם המנכ"ל.

ב-11 בכנסת. הורדתי שתי הצעות לסדר היום - של [אדולף] ברמן על הניסויים האטומיים באוקיינוס השקט ושל [מאיר] וילנר על בעיית הבסיסים הבריטיים בנגב.

חזרתי למשרד החוץ וערכתי עם נטשה רפאל את תרגומו הצרפתי של נאומי על הברון, לפרסום בצרפת. לוטן, היוצא להיות קונסול בפריס תחת גלבוע שיחזור לארץ, בא להיפרד.

מ-3.30 עד 7.30 ישיבת הממשלה על פרשת "החיפוש" במרכז העולמי של "המזרחי". מתח גבוה והתנגשויות חריפות. אף על פי כן בירור חברי. הגנתי על כושרו המקצועי ויושר לבו האישי של היועץ המשפטי אך ציינתי כי הוא "חף מכל תבונה ציבורית". הדתיים תבעו הדחה והבעת צער. כתבתי פתק לארן כי יש להציע משהו לסיפוקם. ארן הציע לפרסם כי הפעולה שנעשתה כרוכה בחקירה המכוונת נגד פרט ולא נגד מפלגת "המזרחה". הדתיים לא הסתפקו בזה אך היה ברור כי לא יעשו מהעניין משבר.

בערב ישבתי על ניירות כשצפורה שומעת תורה מפי [החוקרת] "המקראית" המפורסמת נחמה ליבוביץ. אחרי 10 נסענו ל"אדיסון" לחלקו השני של קונצרט הפילהרמונית ושמענו סימפוניה (הראשונה?) של בראמס - ביצוע מבריק וסוער. אחר כך בקבלת פנים למנצח [פאול] קלסקי אצל הקרונגולדים [חיים ושושנה]. המנצח סיפר בהתפעלות על מלאכת הכנת תקליטים מביצועי התזמורת בידי חוליה של "קולומביה". בפעם הראשונה יֵצאו על ידי כך לתזמורת מוניטין בינלאומיים, וכל תחנת שידור גדולה, נניחBBC , תוכל לנגן יצירות עולמיות בביצוע ישראלי. סיפר כיצד התלהבו אנשי CBS מכל מראה עיניהם בארץ - נימנו וגמרו כי אין כארץ הזאת בעולם כולו וכי אין לעולם כולו מושג מה מתחולל כאן. עדיין יש גויים תמימים! כן תינה את צרת האולמות בארץ, שאף אחד מהם אינו כשיר להשמעת קונצרט במלוא היעל האקוסטי. אנשיCBS  תרו את כל הארץ ופסלו אולם אחר אולם. לבסוף "הכשירו" את האולם בראשון-לציון והקליטו שם - אלמלא הוא, היו חוזרים כלעומת שבאו. אחד התקליטים הוא "התקווה" בתיזמורו של [ברנרדינו] מולינרי [העיבוד האהוב על מ"ש, שהיה רגיש לזלזול בהמנון הלאומי - לאי-שירתו כלל במעמדים נאותים כלשירתו בצורה קלוקלת]. [פאול] קלסקי ביקש ראיון והזמנתיו לבוקר.

שוב ראיתי את זמורה העושה רושם מדכא - נכה גמור וכנראה אין סיכוי כי ישוב לאיתנו. האישה הצעירה, שהמתינה לו עשרים שנה, קיפחה את נעוריה ועכשיו זכתה בחורבת-אדם; עושה רושם טראגי.

 

העתקת קישור