יום ב', 24/5/1954
בשורת הבוקר - חנה פראגר ילדה בן למזל טוב. השמחה במעון משרד החוץ!
ישבתי עם וולטר על מכתבי לאייב - שמא אני מתאכזר לו יותר מדי וכופה עליו הר כגיגית להישאר בניו-יורק. וולטר מצא כי המכתב בהחלט כשורה. שלחתיו.
יעל ורד הודיעתני כי המאמצים לעכב את פרסום שערוריית רוזנברג ב"ידיעות אחרונות" עלו בתוהו. העניין יתפרסם היום והיא דאגה שיתפרסם באותו גיליון כי היועץ המשפטי פתח בחקירה - לבל יתקבל רושם כי החקירה באה בעקבות הפרסום. טילפנתי לרוזן ולשפירא כי העניין יצא החוצה. אמרתי לשפירא כי יש להסיק מזה את המסקנות לגבי רוזנברג.
כתבתי לנהרו מכתב אישי על בעיית הקשרים הדיפלומטיים בינינו לבין הודו, בעקבות שיחת אוּ נוּ [רה"מ של בורמה] איתו בקולומבו [בירת ציילון (סרי-לנקה). בפגישת ראשי הודו פקיסטאן, בורמה, אינדונסיה וציילון להכנת "ועידת עמי אסיה ואפריקה" בבנדונג] והאישור שקיבלתי לפנייה זו מדוד [הכהן] ברנגון. [ר' "יומן בורמה" מאת דוד הכהן, ע' 222-3]. מכתב זה מצורף ליומן השבוע [לא נמצא מצורף].
עם אבנון על החיכוכים בין משרד החוץ למשרד הפנים בשאלות הירידה לרומניה והטיפול בבקשות להעלאת קרובים מרוסיה. אנשי משרד הפנים מסרבים להבין כי אלה אינם ענייני עלייה או יציאה שיגרתיים אלא ענייני מדיניות חוץEXCELLENCE PAR ]מובהקים] והטיפול בהם חייב להתנהל באמצעות משה"ח או לפחות בשיתופו הישיר.
אלוף-משנה מיכאל בנגל, הקרוי בפי כל ג'יימס (מלשון ג'מוס [תאו] בערבית, על שום גודלו המופלג!), בא לקבל ברכת פרידה ערב צאתו ללונדון, כמחליף לכתריאל שלמון בתפקיד נספח צבאי (שלמון עובר לוושינגטון להחליף את חיים הרצוג).
ישיבת המוסד לתיאום בענייני עלייה מצפון אפריקה, ערב צאתו של שרגאי לשם. מסר מספרים מחכימים: בשנת 53 העלייה 10,347, היציאה 7095; בשנת 54 - 1,940-2,200. יש להוסיף על מספרי העלייה את התיירים והעולים הזמניים הנשארים לישיבת קבע ולעומת זה יש להוסיף על היציאה את היוצאים שאינם נרשמים כיוצאים לצמיתות. שרגאי העמיד לבירור בעיית העלאתם של יישובי כפר שלמים, בעיקר מדרום תוניסיה. יש שם כשלושים אלף נפש כאלה. ברור כי לדידם יהיה צורך לסטות מהאיסורים המוטלים כיום על עליית זקנים, תשושים, חשוכי מרפא וכיו"ב. ה"ג'וינט" מוכן לעזור למקרי סעד כאלה ובלבד שלא יעלו על 15 אחוז. היה בירור ער וחיובי על בעיית קליטתם של יהודי כפר מסוג זה. אשכול הציג כמטרה העברתם לחוות גדולות, בהן יעבדו בתחילה כשכירים, עד שיכשירו עצמם להתיישבות. גרנות התחלחל מדברי מינות אלה ואני תמכתי באשכול כשתורת סם המבורג ואותו איש אפיקים בתוכי. בסופו של ויכוח סיכמתי כי נציב לנו למטרה לקראת שנת 1955 העלאת רבבה, ואף זו בשני שלבים - 5,000 כל אחד - יען הכל תלוי באמצעים. אשכול ציין כי אולי נצטרך לעורר אתUJA למאמץ מיוחד ונוסף למטרה זו. כן קבענו כי יחד עם שרגאי יצא חקלאי שיסתכל בחומר האנושי מבחינת התאמתו להתיישבות, כי כאן תיעשה עבודה תכנון מדוקדקת על יסוד החומר שתביא המשלחת, וכי הסקר בתוניסיה ייעשה בחשאי ובשיתוף ה"ג'וינט" וה"אליאנס".
בבית ארוחת צהריים לכבוד שני זוגות אורחים: יוספסון משבדיה - יהודי מתבולל עם אשתו הגויה - ופיליפסון מבלגיה - עם אשתו היהודייה מאנגליה. שאר האורחים: [ניקולי] קירשנר הזקן [מנהיג ציוני דרום אפריקה], גב' פודלאשוק, מרסל פרנקו [נציג "אליאנס"], אדוין [בן הרברט] והדסה סמואל, [אברהם] קלירים מרמת גן, פוזנרים, "דוליקים".
ב-4 בכנסת הצעה לסדר היום לדיון על מאסרי ציונים ברומניה ופסקי הדין הקטלניים של המשפטים האחרונים. אתמול התחילה בת"א שביתת רעב של עסקני יהדות רומניה שבארץ, להפגנת הזדהות. שניים משובתי הרעב, חברי הכנסת אידוב כהן [פרו'] ו[ברוך] קמין [מפא"י], נשאו דבריהם. עניתי בהודעה מוכנה והשאלה הועברה לוועדת חו"ב.
מייד לאחר פרשה זו התייחדתי עם משה שפירא שהופיע טעון וזועם. נוכח הדברים שהשמיע כינסתי את רוזן וחיים כהן. מתברר כי אמש הופיעה משטרה בביתו של הזקן [דניאל] סירקיס, [מראשי "המזרחי"], ניסתה להסיעו בג'יפ למשרד המרכז העולמי של "המזרחי", סוף שהסכימה כי ייסע במונית, דרשה פתיחת הארונות ומסירת הפנקסים, כשהוברר כי הכל נעול ואין למצוא את המזכיר הציבה משמר על הבית כל הלילה ולמחרת בבוקר נטלה את כל הפנקסים לחקירה. בחוגי "המזרחי" והפוהמ"ז אש מתלקחת ושפירא מאיים במשבר. הוא רותח - ואכן בצדק - על שחיים כהן, אשר לפי כל הסימנים נתן הוראה לעריכת מיבצע זה עוד בטרם התכנסנו אתמול אחה"צ בביתי, העלים את הדבר מכולנו. עיקר הרתיחה - ושוב בצדק - הוא על הנוהל שננקט לגבי מפלגה מכובדת בישראל. כלום אי-אפשר היה לפנות אליה ולבקש שיתוף פעולתה בחקירת עניין רוזנברג על ידי הגשת הפנקסים? כלום הכרחית הייתה גרימת עלבון זה על ידי סחיבת סירקיס, הצבת משמר, סידור חיפוש וכו'?
הפרסום ב"ידיעות אחרונות", שהופיע בינתיים, הוסיף שמן על המדורה. הדוח שם הכיל פרטים מתוך תיקים ממשלתיים, נקובים במספריהם. שפירא האשים את חיים כהן במסירת תיקים לפירסום וחום השיחה עלה מעלה מעלה. חיים כהן הכחיש בתוקף טענה זו ולבסוף הוברר כי התיקים הם תיקי משרד מסו"ת ולא של היומ"ש או המשטרה. שפירא טען אחר כך לפני ביחידות, כי היומ"ש מתנהג כנער פוחז כשהוא נוקט או מאשר צעדים כאלה ללא התייעצות.
אשר לפרשת רוזנברג כשלעצמה הודיע שפירא כי הוא נועד עמו לשיחה ממושכת וחקרו כדבעי; כי רוזנברג מכחיש לחלוטין את כל ההאשמות; כי הוא מוכיח באותות ובמופתים את צידקתו; כי הוא מוכן ומזומן להופיע בפני בית דין מצויד מכף רגל ועד ראש במיסמכים ובראיות חותכות; כי הוא מסרב להתפטר מהכנסת אך מוכן לנטול חופשה מתפקידו כסגן-שר עד שיתברר דינו; כי הוא ימסור היום הודעה בכנסת לפי קווים אלה. הודעה זו כבר הוכנה ושפירא הניחה לפני - מנוסחת בשכל רב.
ברור כי היומ"ש נהג פזיזות לגבי נוהל החקירה וגרם על לא דבר פגיעה ב"מזרחי" וכן ברור כי חקירת עניין רוזנברג צריכה להיעשות בלי כל משוא פנים - אם כי יש לסמוך על איש-תחבולות זה כי ידע להתגונן.
ממותח ומרוגז מתסבוכת חדשה זו נסעתי הביתה, לקחתי את ציפורה ונסענו לבקר את חנה פראגר הקורנת מאושר בבית החלים "משגב לדך" המשמש בגילגולו החדש בית יולדות. גם את התינוק ראינו ומצאנוהו מושלם בכל אבריו.
בשמונה בערב ישיבת הוועדה המדינית של המפלגה בעניין שביתת הרופאים. ההסתדרות חותרת למוצא מן המצר והיה ויכוח רב על הצעותיה.
באמצע הישיבה הוציאני ברני [יוסף] לחדר הסמוך למסור לי אשר קרה בסדום. לפני ימים אחדים פירסמו שלטונות ירדן כי נערכה התקפה ישראלית על תל-צאפי שליד סדום וועדת ש"ן הוציאה גינוי נגדנו בעניין זה. צה"ל ענה בהכחשה נמרצת של כל הסיפור- להד"ם וחסל. והנה לא היא. כל מאות פועלי סדום יודעים את האמת וצוחקים ל"קול ישראל" ולממשלת ישראל. האמת היא כי שני ערבים נשלחו לבצע מעשה נקם בתל צאפי, בשל מעשים שנעשו על ידי מישהו מתושבי המקום, וזרקו רימון לתוך בית - הרגו אישה ופצעו גבר. הדבר עורר התרגשות בתל-צאפי ובסביבתה הירדנית ,ויש לחשוש לתגובה. מצב זה מסכן את ביטחון החיים והעבודה בסדום - עמדת מפתח כלכלית הנתונה בקו ראשון של חזית מול כוחות ירדן. האומנם רשאי הצבא לנהוג כך כראות עינו ולסכן מפעל כה חיוני?
