יום ג', 18/5/1954
לפי העיתונים כמעט ונכשלה הקואליציה אמש בוועדת הכספים. ההחלטה להודיע לרופאים כי הוועדה תומכת בעמדת הממשלה נתקבלה ברוב של אחד - בקולות מפא"י והפוהמ"ז, כש"הכלליים" מצביעים עם מפ"ם ו"חרות" בעד כניסת הוועדה לגוף העניין. אילו נכחו כל חברי הוועדה, כי אז ההצעה הרשמית של הקואליציה הייתה נופלת בהצבעה. בינתיים החלה הבוקר שביתת הרופאים שהוכרזה לשלושה ימים.
את ראשית הבוקר במשרד ראש הממשלה הקדשתי להכנה לקראת הבאת עניין ערוץ הירדן ותוכנית ג'ונסטון לוועדת השרים לחוץ וביטחון.
יצחק לוי ממשרד רה"מ מסר דוח על ביקורו במעברת בית ליד. על מצבה של מעברה זו הוצגה שאילתה בכנסת על ידי בן אהרון ובתשובתי הבטחתי לטכס עצה. באותה שאילתה ניתנה תמונה מחרידה ממצב העניינים - סבל כלכלי חריף, עזובה חברתית, תנאים סניטרים שאין לשאתם. שלחתי את י"ל לברר את המצב. מקומה של מעברה זו הוכר כבלתי כשיר ליישוב-קבע מבחינת הביטחון. הוצע שיכון ליד כפר יונה. 400 משפחות עברו ונשתכנו. השאר סירבו ודבקו במעברה. חל תהליך של הפקרת התנאים לשם לחץ על הסרבנים, אך הללו מחזיקים מעמד. במעברה כיום 1,400 משפחות, 6 נפשות למשפחה בממוצע. הרוב מועסקים בעבודות דחק, 12 יום לחודש. יש העובדים בנתניה, במשקים, בת"א, בהם גם בעלי מקצוע. 1,500 נפש נתמכי סעד. הבעיות -שיכון ותברואה. בתיכנון 1,000 יחידות דיור בשטח שממזרח לאזור התעשייה של נתניה. לשם יהיו הכל מוכנים לעבור, כי הכְּבידה היא כלפי נתניה, כמקור עיקרי לתעסוקה ולפרנסה. אבל הגשמת תוכנית זו היא עניין לשלוש-ארבע שנים. בינתיים הרעה החולה היא בתי כיסא! במעברה כולה מספר מצומצם של ב"כ ציבוריים, כולם "פתוחים" - צריפים שהוקמו על ידי הצבא הבריטי שבתוכם אין מחיצות בין אדם לחברו. מי שדרכו רב לו מצריף המגורים לבה"כ נוטה למאוס בטירחה ולעשות צרכיו בקירבת מקום. התוצאה - זיהום הרחובות וצחנה כללית. גם ריחם של בה"כ בוקע ועולה. יש משפחות החיות בתנאים בהמיים כאלה זה ארבע שנים. תחת שיפור ההווי, לעומת הנסיבות בארצות המוצא, באה הסתאבות. במעברה אין כל ארגון מוניציפלי, אין שמץ ליכוד חברתי, שוררת פריקת עול גמורה של כל משמעת. כל המאמצים לחייב את הציבור בשמירת ניקיון עלו בתוהו. הפיתרון - בניין בתי כיסא כהלכה, אחד-אחד לשלוש-ארבע משפחות, שיחויבו בשמירת ניקיונו. לפי ששמע י"ל נמצאת באותו מצב ממש גם מעברת באר יעקב. עם זה ציין כמה נקודות אורה. בית חולים לילדים של משרד הבריאות מבהיק בצחורו, מסירות הרופאים והאחיות בו למעלה מכל שבח - אך הילדים הנרפאים בו חוזרים לתוך החלאה. בית הספר שוקק ילדים - 800 במספר, כל ילדי המעברה לומדים. יש שגמרו את העממי במעברה וממשיכים בתיכון בנתניה - הדבר אמור באלה שהצליחו להירשם כתושבי נתניה, שבה חינוך תיכון ניתן חינם (הבו גודל לעובד בן-עמי הימני!).
אמרתי כי אקח דברים עם יוספטל על הפרשה כולה.
מרסל פרנקו [סגן נשיא "אליאנס"], שליח סניף ה"אליאנס" בניו-יורק, בא לביקור בהמלצתו החמה של יוספטל. התברר כי אנו מכירים - היה ראש קהילת קושטא, לפני כעשר שנים עקר משם והשתקע בארה"ב, בדרכו ביקר בארץ והתראינו בסוכנות. עכשיו הוא נמנה עם "אמריקן ג'ואיש קומיטי" ומשמש נציג "אליאנס" בארה"ב, גם מופיע בשמו ובשם קרי"ף [מוסד הגג של הארגונים היהודיים בצרפת] בוועד התביעות היהודיות לשילומים. הציג עצמו כאחד מארבעת עמודי "אליאנס" בעולם - יתר השלושה הם [רנה] קאסין [נשיא], [אז'ן] וייל [מזכ"ל] ו[ז'יל] בראונשווייג [סגן נשיא]. שוב אותו סיפור: יהדות צפון אפריקה היא העתודה העיקרית של ישראל. ה"אליאנס" הוא הגורם החינוכי המרכזי בקירבה. הנושא במרבית ההוצאות של המפעל החינוכי הזה- תקציב של 2.5 מיליון דולר - הוא השלטון, הווה אומר משלם המיסים הערבי. מצב זה מחייב זהירות יתירה. לעומת זה הכרחי ל"אליאנס" עוגן בישראל. יש לה כיום כאן [בית הספר החקלאי] מקווה ישראל, שעליו בעיקר תפארתה, 3 ב"ס תיכונים, בי"ס מקצועי אחד ו-2 ב"ס לחירשים-אילמים. כל בה"ס היסודיים הועברו למדינה. בארץ יש להם גירעון של 300,000 ל"י. גירעונה של מקווה ישראל אינו מוצדק. [אליהו] קראוזה בן ע"ב יצא השנה לגימלה. יש להעמיד בראש המוסד איש משק, לא מורה, שיעשנו חי הנושא עצמו. אדרבה, תציע הממשלה מועמד. לעומת זה יש לבטל את השותפות בבעלות בין הממשלה וה"אליאנס". יותן נא ל"אליאנס" לשאת באחריות ייחודית - היא תקבל בכל הדרכת משרדי החקלאות והחינוך. העוגן הישראלי הוא לטובת היסוד הישראלי שבחינוך הדור בצפון אפריקה, וכך יושלם המעגל. הוא מבקש ישיבה משותפת של משרדי חוץ, חינוך וחקלאות והסוכנות, לפניה ירצה כל משאלותיו.
דעת פרנקו מאוד אינה נוחה מ"הקונגרס הספרדי". זהו פירוד מיותר ומסוכן והוא תמה על יחסה הסובלני של הממשלה לארגון זה ועל הכבוד שהונחל לקונגרס על ידי הופעת הנשיא בפתיחתו. גם פיו מלא אָלַה על אליהו אלישר.
ב-10 במשרד החוץ ביקורו הראשון של הציר היוגוסלבי החדש, יובאן ווּקמַאנוביץ. דיברנו צרפתית ורוסית. שאלתיו לשלומם של כל מכרי בצמרת השלטון ובשירות החוץ של יוגוסלביה [מימי המאבק המדיני על הקמת ישראל והכרתה (מ"ש נהג לספר כיצד נכנס ב-1947 אצל שה"ח קארדל או אצל פיאדה בבלגרד והנה יוצא מלשכתו מרדכי אורן, "שר החוץ" של מפ"ם, שהקדימו במסע למען "מדינה דו-לאומית")] והתפלאתי בעצמי על כי זכרתי שמות כולם! [משה] פיאדה, [אדוארד] קארדל, האחים סימי'טש, בֶּבְּלר, פריצה, פופוביץ, וֶלֶבּיט, קוסאנוביץ, ווילפאן. שמרתי, כמובן, לשוני מלשאול על [השם לא נכתב, משום מה; הכוונה למילובן ג'ילאס], המנודה עכשיו.
לקראת טיסתו של ראובן ברקת לרנגון מחר [כחבר משלחת מפא"י לוועידת המדינות הסוציאליסטיות האסייניות] עשיתי סוף סוף מאמץ מיוחד לשגר מכתב לדוד הכהן, אשר שתיקתי כלפיו - פרט למברקים - רבצה כאבן כבדה על מצפוני זה חודשים. הכתבתי ארוכות, לאחר שהשבעתי את מזכירתי החדשה, אלישבע [שיפמן-ברעם], על החשאיות.
[המכתב, שנשמר בידי דוד הכהן, מובא להלן]:
אחי דוד 18.5.54
אי נואשת כבר לקבל אי-פעם מכתב ממני. ציפית וייחלת ונתאכזבת וכעסת ואולי גם נתפייסת וקיבלת את הדין. אבל ראה זה פלא - אני בכל זאת כותב! האמת היא כי לא זו בלבד שאתה עצמך חסרת לי כל הזמן, ולעיתים עד לכאב, אלא גם הכתיבה אליך הייתה אצלי צורך נפשי שלא בא על סיפוקו מחמת התנאים הטרופים והמטורפים, הבלתי אנושיים לחלוטין, שבהם אני חי ובהם כנראה נגזר עלי לחיות לאורך ימים.
אגלה לך סוד, לך ולברכה - אני כותב יומן. התחלתי בו כמדומני באוקטובר אשתקד ולעת-עתה אני מחזיק מעמד. זהו נטל כבד מנשוא - אני כותב, כמובן, ביד ודווקא לא בקיצור אלא באריכות מופלגת ובפירוט רב - לרוב בשעות מאוחרות מאוד בלילה, בערבי שבתות ובשבתות, על חשבון שינה ומנוחה ולפעמים גם מתוך הסגת גבולה של עבודה דחופה. יש לי כבר ערמה גבוהה של צרורות-גיליונות, צרור לשבוע, מכוסים שורות צפופות כתובות באותיות זעירות שבזעירות. יומן זה משמש לי תחליף לכתיבת מכתבים לפחות לשני אנשים: לך ולקובי, אומנם אין אתה נהנה מזה לעת-עתה, אבל יש יום ותבוא על חלקך. כאשר תגיע פעם לביקור משרדי או לחופשה בארץ, תצטרך להקדיש מספר ימים לקרוא את הספר שיצטבר עד אז, ואז תקנה הרבה דעת ותהיה שותף לחוויות רבות שבינתיים ודאי תשתכחנה מלבי.
מעטים מאוד יודעים כי יומן זה קיים ולכן אל נא תזכירנו במכתביך למישהו במשרד. רבים היו נדהמים ומתפלצים אילו נודע להם הדבר, יען באמת קשה להעלות על הדעת כי נוסף לכל ההספק שלי, אשר גם מרחוק אתה משער בוודאי את ממדיו, הן במשרד רה"מ ובמשרד החוץ ובכנסת ובמפלגה ובהארחה בבית ועוד ועוד ועוד, אני מצליח למצוא זמן ולגייס כוח למאמץ מתמיד ומפרך זה יום-יום ושבוע-שבוע בלי הפסק.
לא אאריך דיבור על חיי האישיים. ודאי ברור לך גם מרחוק כי הסבכים החמורים והממאירים שליוו את חבלי לידתה של הממשלה החדשה גם בתוך החוג הצר שלנו קיימים ועומדים עד היום ואפילו מתחדשים משבוע לשבוע, הן בתוך הממשלה והן מחוצה לה. כנראה גזירה היא לחיות עם סבכים אלה ולקבל דינן של בעיות אשר רק הזמן יפתרן, אם בכלל יש להן פיתרון.
הבה ואחליף את הנושא ואעבור ממני אליך. אין לך מושג באיזה סיפוק-נפש - יותר מזה באיזו התלהבות והתרוממות רוח - אני עוקב אחרי עליית כוכבך בירכתי מזרח. אני גאה עליך, ואומר את האמת - גם על עצמי. ההחלטה להציע לך את צירות רנגון הייתה החלטת-יחיד שלי ואני מאושר בלי גבול כי כל הסיכויים שתליתי במינוי זה נתאמתו באופן כה מובהק ולעיני כל הנוגעים בדבר. גם אילמלא ההדים מעברים שונים הייתה הצלחתך הניצחת ברורה מהדוחות ומהעובדות, אבל עלי לציין כי דניאל לוין חזר מלא התפעלות. כי משלחת הרכש סיפרה גדולות ונצורות וכי יונה כסה מתלעלע בבואו לתנות את כל מעשי תוקפך וגבורתך. אני רק מתפלל כי בלכתך מחיל אל חיל לא תשתכר מניצחונות ולא תיתן לחוש הזהירות שלך לקהות.
יש לזכור כי במצבים מסוימים יותר וחשוב לא להיכשל מלהבריק.
רצוני להעיר כאן כמה דברים לפרשת יחסיך עם אוּ נוּ וענייני [ועידת] קולומבו. חשוב מאוד כי יש לך יחסים אישיים עם רה"מ המאפשרים גישה ישירה - אפשרות אשר אסור כמובן וגם אי-אפשר לנצלה למעלה מן המידה הנאותה, כל שכן שיש לך עסק עם אדם המתהלך עם בּוּדא. אני משבח את יוזמתך בשיחה שקיימת איתו ערב צאתו לוועידה ואל-נא תתעגם יותר מדי על שלא ראית מראש את צרת בעיית הפליטים ולא הדרכת אותו בכיוון זה. אני סבור כי במסגרת המשולש המסוכסך של יחסינו עם מדינות ערב מזה, יחסי מדינות ערב עם ארצות אסיה מזה ויחסינו אנו עם אסיה מזה לא זו בלבד שיצאנו מוועידת קולומבו פחות או יותר בשלום אלא מבחינה מסויימת גם נתחזק מעמדנו על-ידי הדיפת ההתקפה הפאקיסטנית מצד הודו ובורמה בהימנעות ציילון ואינדונסיה. עם זה ברור כי יש ללמוד לקח מהניסיון של קולומבו ולערוך מסע הסברה בעניין הפליטים שיהא מכוון בראש ובראשונה כלפי או נו. החברים כאן מציעים כי אשגר לו בעניין זה איגרת אישית ואולי אעשה זאת. אם יש לך יחס מיוחד להצעה זו, חיובי או שלילי, אנא הברק.
אשר לבעיית היחסים עם הודו, חשוב מאוד כי נהרו שמע עלינו מפי עמיתו הבורמני מה ששמע, אבל תשובתו של נהרו כפי שנמסרה לך לא לגמרי מניחה את הדעת. האמת היא כי הקמת נציגות ישראלית בדלהי הוצעה עוד לאיתן כאשר ביקר שם לפני שנתיים, וכן שמעו על נכונות זו מצד הודו ציר אחד או שנים משלנו מפי עמיתיהם ההודים. בעינינו לא נפתרה הבעיה על-ידי כך. לנו דרושה החלטה משותפת של שתי המדינות להקים יחסים דיפלומטיים ביניהן, ואז לא איכפת לנו אם נהיה ראשונים בהקמת נציגותנו ונמתין עד שהצד השני יקים את נציגותו לעת מצוא. כל השאלה היא אם תוכל להתפרסם עכשיו הודעה בירושלים ובדלהי כי הודו וישראל הסכימו ביניהן על קשירת קשרים דיפלומטיים. בעקבות פרסום כזה נודיע מייד כי אנו ניגשים להקמת נציגות בדלהי. בלי אותה הודעה תתפרש פתיחת נציגות ישראלית בדלהי כצעד חד-צדדי והדבר לא יהיה מכובד למדי.
החברים כאן הציעו כי על יסוד השיחות ברנגון אשלח מכתב אישי לנהרו לשם הבהרת המצב. שאלנוך אם מותר לי להסתמך על הודעת או נו לך בנוסח מסויים, שבוודאי עמדת על העוקץ העיקרי שבו, והיא ההסכמה ההדדית לקשור קשרים דיפלומטיים. את איחור תשובתך אני מפרש כנובע מהצורך שראית לברר נקודה חיונית זו היטב מפי איש הביניים שלך. לפי תשובתך נשקול אם נעשה צעד ישיר כלפי נהרו ומה יהיה תוכנו.
בינתיים מתעוררת ממילא השאלה, במקרה אם ניגש להקמת נציגות - את מי נשלח ומי ילך לנו. לשם סילוק כל ספק ואי-הבנה הנני לומר לך כי חשוב חשבתי עליך ובאתי לידי מסקנה מוחלטת כי נעשה עוול כלפי בורמה ונשבש את יחסינו איתה, המתפתחים לעת-עתה מתוך סיכויים כה מרהיבים, אם נבוא להזיזך מרנגון על-מנת להעבירך לדלהי. הבורמנים יראו בהעברה זו סימן כי מלכתחילה לא גרסנו את רנגון ואת שליחותך אליהם אלא כמקפץ לדלהי. אינני יודע כמה זמן עוד תהיה מוכן לשרת את המדינה בעמדה כה קשה מבחינה אישית ונדמה לי כי טוב תעשה אם תקדיש פרק זמן זה כולו לביצורה ולביסוסה של עמדתנו באותה פינה יקרת ערך.
האיש אשר נפשו יוצאת ללכת לדלהי הוא כמובן, המנכ"ל [וולטר איתן] בכבודו ובעצמו. הוא מאוהב ממש בשליחות הזאת. אמרתי לו להוציא את הדבר מראשו, יען איני מתאר לעצמי כיצד אוכל להחזיק מעמד בתפקיד הכפול תוך מידה כלשהי של ביטחון, כי העניינים במשרד החוץ מתנהלים כשורה, באין בראש המשרד בעל-בית כמוהו. זהו אומנם קורבן קשה, כי הוא מחזיק בתפקיד זה שש שנים - המנכ"ל היחיד בממשלה כולה שלא נתחלף מיום יסוד המדינה ועד עתה - ומגיעה לו שליחות חשובה לחו"ל, כל שכן למקום שהוא כה חשק בו; אבל במצבי כיום אני סבור כי מותר לי לדרוש ממנו קורבן זה ולחייבו להישאר על משמרתו.
מכל יתר האישים הבאים אולי בחשבון נראית לי מועמדותו של אהוד [אבריאל] אין לי מושג אם יהיה מוכן לצאת. אני מניח כי יהיה לו קושי עצום עם משפחתו (נוספה לו בינתיים בת שלישית). הייתי מעריך חוות דעתך ושוב שמור את תגובתך למכתב אישי אלי ואל-נא תכתוב על כך לאיש זולתי.
ברצוני להימלך בדעתך עוד בעניין אישי אחד, הנעוץ בשטח אחר לגמרי ואינו קשור קשר כלשהו בתחום שירותך. אני עומד בפני בעיה חמורה מאוד של החלפת אייב בניו-יורק. מנוי וגמור עמו לשוב לארץ לראשית שנת תשי"ה והוא מסתמך בעניין זה על הבטחתי המפורשת. הוא וזינה עורגים בכל נימי נפשם לחזור ועיקר המניע הוא הדאגה לילדים, אשר שורשיהם הנפשיים הולכים וניתקים מקרקע המולדת והם כבר בגילים כאלה אשר בהם תהליך הניתוק עלול להביא לידי תוצאות מרחיקות שאין להן תקנה. בעיה זו מעיקה עלי ביותר ומטרידה מנוחתי יומם ולילה ממש. אין לך מושג - או אולי דווקא יש לך מושג - לאיזה גובה העלה אייב את תפקידו ואיזו סמכות מוסרית עצומה רכש לעצמו ולנציגות ישראל בקרב יהדות ניו-יורק והמדינות הסמוכות על שלל גווניה ושעטנז ארגוניה. קודמו של אייב שיווה אומנם גם הוא כבוד רב למשרה אך אייב העמיק מאוד את תפיסת האחריות הכרוכה בה, הרחיב את יריעת הקשרים ושטחי הטיפול ורכש את חיבתם, הערצתם ואמונם הבלתי-מוגבל של המוני עסקנים, רבנים וסתם יהודים. הוא נתגלה גם כנואם בעל איכות רמה ביותר וכאישיות, נשתווה מכמה בחינות לאבא [אבן] אם לא עלה עליו ברצינותו ובעומק תפישתו. גם זינה, כידוע לך בוודאי, ממלאת תפקידים חשובים בכמה שטחים ונותנת לנו כבוד בהופעותיה הן בציבור היהודי והן בזירה הבינלאומית. שניהם הם אישים נדירים בשירות החוץ שלנו ובהצטרפותם יחד הרי הם זוג יחיד במינו. ברור כי אם נגזר עלינו להחזיר את אייב לא נוכל בשום פנים למצוא אדם שימלא כראוי את החלל שייווצר ובוודאי שלא נמצא מועמד אשר רעייתו תדמה לזינה. השאלה היא למצוא בכלל מועמד. המתאים באיזו מידה שהיא לתפקיד רב-החשיבות הזה. אומנם אני עושה עוד מאמץ אחרון ונואש להשפיע על אייב כי ייתן לי במתנה עוד שנה אחת אבל עלי להיות מוכן לתשובתו השלילית ולטכס עצה בעוד מועד.
ובכן נתתי עיני קודם-כל באהוד. הדבר היה זמן רב לפני עליית הודו על הפרק כאפשרות מעשית, אבל גם כיום הייתי מעדיף לשלוח את אהוד לניו-יורק מאשר לדלהי. הצרה היא כי נתקלתי בסירוב גמור ומוחלט וכל דברי השידול והתוכחה לא הועילו. הופיעו בינתיים שני מועמדים אחרים, שאינם מניחים את דעתי, אבל במצב הנתון, נוכח הדלות האיומה בכוחות מעולים, איני רואה עצמי רשאי לפסול אותם כלאחר-יד. ולכן הינני בא להימלך גם בך.
הראשון הוא יחזקאל [סהר], ראובן [שילוח] ממליץ עליו מאוד. הוא מועמד זה מכבר לעבור לשירות החוץ, אם כי אינני בטוח כי דעתו נתונה לכך כיום.
השני הוא [העו"ד] יעקב ס'[-לומון] אשר מזמן לזמן צפה מועמדותו לתפקידים שונים בתחום אחריותי. הוא מוכשר, בעל מוח חריף וכמדומני גם כוח עבודה מצוין.
אנא, שית עצה על שני אלה. זכור, כי אין לזה ולזה מושג ממחשבותי עליהם, ולכן שוב הס מלהזכיר. ושמא יעלה על דעתך מישהו שלישי, העולה על שניהם?
עוד דבר: אני מכתיב למכונה, אבל בביטחון מוחלט, אולי מוטב כי את תשובתך תכתוב ביד, להכפלת הביטחון.
דברי ארכו מאוד, אם גם הם נסבים על מועט שבמועט מכל הנושאים שהצטברו לשיחה ביני ובינך (ויש מבחינה זו אי-שוויון רב בינינו, כי אני קורא לפחות את כל מכתביך ודוחותיך למנכ"ל ולמא"ס). רק עוד דבר אחד רצוני לברר והוא הנוגע ל[רעייתך] ברכה [חבס-הכהן]. אני מבין היטב את הצורך שיש לה לכתוב - וכל מה שכתבה היה מעניין ביותר, אפילו לאיש בורמה מובהק כמוני, וזכה להערכה רבה. מובן ומוצדק היטב גם הרצון לראות את שמה המפורש חתום, למען יצטרף יבול בורמה למסכת העשירה והמגוונת הקובעת את דמותה כעיתונאית וכסופרת. אבל מה אעשה ובתוקף אחריותי אינני יכול בשום אופן לאשר את הנוהג של חתימה בשם מפורש. אומנם הכל יודעים מי היא "דבורה בת ישראל" - על כל פנים, כל אלה אשר ידיעתם את הדבר יש לה חשיבות ציבורית כלשהי - אף על פי כן, מסווה שקוף זה מצילנו מעבירה חמורה על נוהג קבוע במסמרות אצל כל אומה ולשון. אין כלל לדעת מראש מה יכול להיאמר בתום-לב גמור ובמלוא הזהירות באחת הרשימות, כיצד יכולים הדברים להתגלגל למקום מוצאם, באיזו צורה הם עלולים להסתלף בתרגום או בהבנה ואיזו תרעומת רשמית הם מסוגלים לעורר. יתר על כן, מה שמותר לברכה ברנגון מן הדין שיהא מותר לפלונית-אלמונית בכל מקום פלמוני ואין לחזות מראש את הסיבוכים והתקלות אשר תקדים זה עשוי לגרור אחריו (היה לי כבר עניין כזה עם [לני] אשת [חיים] יחיל, ועמדתי על דעתי). לכן שטוחה בקשתי להחזיק בנוהג הקיים ולא לסטות ממנו.
אני שולח בידי [ראובן] ברקת מנורת חנוכה המיועדת לשמש שי לאו נו. זוהי מתנה צנועה ביותר ועליך להחליט אם להגישנה בשמי. עליך לדעת כי צ'יט מונג הביא לי מתנה כלילת-יופי, תאווה לעיניים ממש - קופסת שנהב גלילית, כולה מקשה אחת, קרקעיתה ומכסֶהָ עץ הובנֶה, ועל דפָניה מבחוץ מחוטבים מראות מקדמוניות בורמה - מלחמת פילים וכיוצא באלה. לא הוברר לי אם זו הייתה מתנתו האישית או היה שליח לבָּה סווה. אם בה סווה הוא ששלח את המתנה, אולי תפנה את המנורה אליו. ואם המתנה בכלל אינה נראית לך, גנוז אותה או קחנה לעצמך. על כל פנים הודיעני מה עשית בה. ואולי תתננה לצ'יט מונג עצמו אם באופן רשמי מתנת השנהב משלו היא.
הכתבת איגרת זו נעשתה בהפסקות ובינתיים נתקבל ממך מברק התשובה בעניין הפנייה לנהרו. שמחנו כי אישרת את הנוסח המוצע. לעת-עתה-לא נראית לי ההצעה לכלול כבר במכתב הראשון הבעת מישאלה בדבר שיגור שליח מיוחד לסידור העניינים. אני גורס כי מוטב לנו להמתין תחילה לתשובה המאשרת את ההסדר עקרונית ורק אז נקבע את צעדינו הבאים.
כסה שאלני אם קראתי את דוחך על ביקורו. עוד אקראנו. כן עלי לקרוא את מכתבו של [מנחם] ברגיל [נציג מפא"י במשלחת האינטרנציונל לבורמה] על יום העצמאות [הישראלי ברנגון]. כנראה היה זה מעמד כביר. ואם ליום העצמאות, הרי סיפור. על הילדים במרחקים עבר יום זה כיום חול גמור. קובי ביקש לחנך את בנו במצוות ולכן לקחו לקונסוליה [בנ"י] ושניהם חתמו שמותיהם בספר, ברוב חשיבות. אך משנפנו ללכת שאל יורם - ואיפה המצעד? כשנתברר לו כי אין מצעד בניו-יורק כלל, פרץ בבכי.
מתוך השתלשלות ממעשה בבן ומיום העצמאות, הרי עוד משהו. שידרתי את המשא הגדול באוזני האומה ביום ד' בערב, כשכל הנוער לרבבותיו השתולל בחוצות. הרי העיר אוזני בטלפון מתל-אביב כי לרגל השעה הבלתי נאותה הפסדתי את כל הדור הצעיר כמאזינים. באותו ערב, קרוב לחצות, נקלעתי עם צפורה לנשף העיתונאים במלון הנשיא החדש ונתקלתי במויש [פרלמן]. סיפרתי לו על התקלה ומייד הציע "לנגן אותי" שוב למחרת במישדר הצהריים. כך עשה. והנה בשבתנו לאכול בבית, טלפון מחיפה. חזי [בן דוד הכהן] המדבר - אך זה שמע את דברי וראה לטלפן כדי להביע התפעלותו. אכן יש עדיין לבבות רגשים ואוזניים לא-ערלות!
על לסיים סוף-סוף. כל האהבה והאחווה והשלום והרעות לך ולברכה משנינו. שלומותי השגיאים למשה לשם
.
שלכם בכל לב,
משה
התייעצות במשרד על בעיית ועדת שביתת הנשק הירדנית. חשבתי כי אמצא את רוב החברים מחייבים שיבתנו בהזדמנות ראשונה לאחר שנשיג לעצמנו פתחון-פה נאות - נאמר סילוקו של הצ'יסון איש חרמנו מראשות הוועדה - ולא היא! פרט לארתור, שאמר כמה דברים נכוחים מבחינת חזית החוץ, אבל לא הביא די בחשבון שיקולי יחסי ציבור בפנים, גרסו הכל כי אין כל רע בהמשך פרישתנו. לדבריהם, העולם מתרשם פחות ופחות מגינויים חד צדדיים נגדנו, המתקבלים בהיעדרנו. הסתירה בין החרמתנו את הוועדה לבין מחאותינו נגדה - אינה מטרידה ביותר את דעת הקהל (מסופקני!). וולטר גרס כי עלינו לשוב מייד כשמועב"ט תדרוש זאת. ציינתי כי אין זה כה פשוט.
ראשית, שאלה היא אם מועב"ט תדרוש בכלל משהו - הוויכוח שם שוקע בחול ומי יודע אם ומתי יגיע לסיום כלשהו.
שנית, אם תתקבל החלטה, או אם במקרה של וטו נרצה לנהוג לפי נוסח החלטה שהרוב המערבי הצביע בעדו - לא נוכל לציית לצו המופנה אלינו מבלי שירדן תמלא אחרי הצו המכוון כלפיה - סעיף 8 וסעיף 12. לעומת זה הבעתי ספק אם נוכל להחזיק מעמד בהחרמה אם יקרה בגבול דבר מה רציני ביותר שיפגע בנו קשה. המסקנה הייתה כי על כל פנים אנו ממשיכים לעת עתה בהחרמה, עד שיתברר גורל הדיון הנסחב במועב"ט.
ב-3 אחר הצהריים התחילה סידרה של ישיבות שנמשכה כמעט ללא הפוגה עד חצות.
הישיבה הראשונה - ועדת השרים לחוץ וביטחון בכנסת. הוזמנו גם שרי האוצר והחקלאות, מהנדסי תה"ל בלאס ווינר וממשרד החוץ רפאל ותקוע. הרציתי על המשך עבודת ערוץ הירדן ב"מפורז", שסיכוייה שופרו עם הדוח החיובי של מומחי או"ם על אפשרות הבטחת זכויות המים הסוריות, אבל טרם הובטחו יען הדוח עודני סודי בידי המזכ"ל וצל "היתרונות הצבאיים" [לישראל, מכוח שינוי תוואי הירדן] של בניקה לא נגוז עדיין; על ההצעה שצפה לקנות את התפשרות סוריה עם חידוש העבודה במחיר התפשרותנו עם ביצוע תוכנית ירמוך שתחייב עבודה בפינת [האזור] המפורז של אל-חמה; על בעיית שיתוף הפעולה עם ג'ונסטון והרעיון כי נמכור לו את תוכנית הצמידות של עבודת הירדן שלנו עם עבודת ירמוך של ירדן - כשלב ראשון בביצוע התוכנית האזורית מבלי שנתחייב לעת עתה על יתר יסודותיה; על בקשת ארה"ב להרשות לקבוצת סקר אמריקנית לערוך מדידות מסוימות בתחום ישראל - במשולש שבין הירדן, הירמוך והכנרת; ועל בקשת ג'ונסטון עצמו שלא נחדש העבודה בזמן ביקורו אצלנו.
בשתי השאלות האחרונות הוחלט כהצעתי - לענות למחמ"ד על קבוצת הסקר שלילית ולג'ונסטון על אי-חידוש העבודה חיובית; התשובה הראשונה בהנמקה כי נוכל בעצמנו לספק את כל הנתונים הדרושים והשנייה בהדגשה כי מנוי וגמור עמנו לא להחמיץ קיץ זה כולו. הוויתור לג'ונסטון הוא למעשה אך למראית עין, יען ממילא אין בדעתנו לחדש העבודה עד לפירסום דוח המומחים ולסילוק סכנת איסור חדש מצד מועב"ט.
אשר להצמדת שתי התוכניות זו לזו נתעוררו ספקות רציניים לגבי סכנת ויתור שתהא כרוכה בהסדר זה על כל מי הירמוך ומבלי שנקבעו מסמרות נסתמנה מגמה לא לעורר שאלה זו מצדנו ולהמתין עד שתתעורר מצד ג'ונסטון, העומד לבקר אצלנו באמצע יוני.
בירור זה תפס שעתיים תמימות ולא נותר זמן לדיון בשאלת היחסים עם סין העממית - הסעיף השני שעמד על סדר היום.
מ-5 עד 7 במשרד רה"מ שיחת משרד החוץ עם משרד הביטחון והמטכ"ל. השתתפו לבון, רמטכ"ל, גיבלי, שלו, איתן, רפאל, לוריא, תקוע [נתמנה מנהל ענייני ש"ן במשה"ח] והמזכירים. הצגתי לבירור הערכת המצב בגבולות, בעיות הדיווח ופשר התקריות האחרונות. רמזתי לסברות המתפשטות בין העיתונאים שלא תמיד הן תואמות את גירסותינו הרשמיות. הרמטכ"ל הבין את הרמז והרגיש עצמו נפגע במקצת אם כי הבליג על רוגזו. טען כי גם בשיחה אישית איתי הסביר את דעתו כי המצב, בעצם, כתיקונו. הפעם הרחיב הדיבור והעמיק ההסבר: תקריות קודמות הביאו את ה"ליגיון" אל אזור הספר. ארבעה גדודים חונים עכשיו לאורכו. הללו השתלטו על המצב והפסיקו התפרעויות. תיקון זה נקנה במחיר המתיחות שגברה. עכשיו עומד צבא מול צבא, שניהם דרוכים. אם פורץ משהו מייד באה תגובה צבאית. חדלו רציחות סתם, אבל גברה סכנת התנגשות רצינית. אשר לתקריות האחרונות, הרי אחרי מעשה חירבת עילין, בה איתרע מזלו של משמר הגבול, ערכו יחידותיו של זה מסע של פעולות נקם לאורר אזור הספר. הצבא נכנס עכשיו לעובי הקורה לגבי התנהגותו של משמר הגבול ודרישתו היא כי זה יינזר מכל מעשה יזום - יניח מעשי תגובה לצבא בלבד.
אמרתי כי בירור זה פקח עיני. עד כה ידעתי כי יש לי עסק עם הצבא כגורם שיש להחזיקו בידיים. עכשיו מתברר כי עוד ממקור אחד עלולה להיפתח הרעה - ממשמר הגבול המשטרתי, אשר טרם הושלטה עליו משמעת ממלכתית. אדעה.
בסיכומו של דבר עברה השיחה עם הצבא ברוח טובה והועילה ליישור הדורים ולהבהרת סתומות. גם ליצירת לשון משותפת ביחסי פנים ובהסברה כלפי חוץ.
מ-7 עד 8 הפוגה לארוחת ערב וב-8 בבית ישיבת השרים חברינו, עם שני מזכירי המפלגה ונמיר כמזכיר ההסתדרות, גם זאב שרף, טדי ושמאי.
דינור הציג לבירור שורה של שאלות הנוגעות למשרד החינוך ואירגן בזה שיעמום הגון עד שהעלה את בעייתו האישית ואז נתעוררו הרוחות לרצינות העניין. הודיע בפשטות באוזני כל מה שגילה עד כה רק לאחד או שניים מפה לאוזן - הוא חרד לחייו וגמר אומר לפרוש. זיאמה השמיע את הצעתו כי למען מנוע מחול שדים סביב עניין החינוך ייטול חופשה ממושכת על מנת לנוח כהוגן. אמר דינור: "ניחא, אבל תהיה אתה ממלא מקומי." אמר זיאמה: "בשום אופן לא - די לי בסבכי ההסברה, לא אוכל לעמוס יותר מזה". אמר פנחס: "בטבע הדברים על רה"מ להיות ממלא המקום". אמרתי כי אם רצונם להוליכני בריתמה עד כי אפול - יטילו עלי תיק שלישי זה. ידעתי טעמו היטב מהימים שהטילוֹ עלי ב"ג לאחר מות [דוד] רמז [שר התחבורה הראשון של ישראל, אח"כ שר הדואר ושר החינוך והתרבות]. אין זה עניין פעוט - זה עסק גדול ומסועף; אישור כל החלטה עקרונית מתוך כניסה לעובי הקורה, בירורים בלי סוף עם מפקחים, בייחוד בענייני החינוך הדתי, השתתפות בישיבות ועדת החינוך של הכנסת ובוויכוחים במליאה, מו"מ מפרך בעניין התקציב עם האוצר, טיפול במערכת ענפה של מוסדות, הופעות ציבוריות לרוב ועוד ועוד. על זיאמה לדעת כי הצעתו מחייבת קודם כל אותו עצמו, ואם אין הוא ממלא מקום - בטלה הצעתו מאליה. לבון הודיע כי הוא חוזר בו מדבריו.
ב-10 נסתיימה התייעצות זו ונפתחה הישיבה האחרונה על המצב הכספי של המפלגה, שנמשכה עד קרוב לחצות. שרים אחדים הלכו, תמורתם באו פרס ופנחס ספיר. הבירור נפתח בדוח קודר בתכלית אך זיאמה שפע התעוררות ויוזמה והציע רעיון אחר רעיון שפתחו סיכויים.
באפיסת כוחות גמורה שתיתי את התה האחרון עם צפורה.
