יום ב',  17/5/1954

 

חשבתי כי אדבר היום בכנסת "חופשית", לפי רשימות, אך לבסוף, משגמרתי בלבי לא להשיב למשיגים אלא רק להגיב על דברי ההרגעה של דאלס בשיחתו עם אבן ולקבוע מחדש מסמרות ביחס למתן נשק לעיראק - החלטתי שוב לכתוב את הדברים, אבל הפעם בקיצור נמרץ. דגרתי על טיוטה קצרה זו רובו של הבוקר במשרד ראש הממשלה. הפעם תרגם מיכאל אליצור לאנגלית.

מלאכה זו נעשתה לסירוגין עם מספר פגישות ושיחות.

קודם כל הופיעו עמי אסף ויעקב שפירא, להידבר איתי לקראת השיחה עם הנהלת הקואליציה. עד מהרה הופיעה זו בהרכבה המלא - שני הנ"ל ממפא"י, אריאב, רימלט ו[בן-ציון] הראל מ"הכלליים", רפאל וחזני מהפוהמ"ז, נורוק מ"המזרחי". רק הררי מה"פרוגרסיבים" נעדר. הרבצתי בכל חצי הגורן על המעשה היוצא דופן שעשו ביום ד' - להכניס את הכנסת בענייני מינהל, לחתור תחת סמכות הממשלה ולהשלות את הרופאים בשווא כאילו מהתערבות הכנסת תצמח להם ישועה. הכל הודו כי נעשה מישגה שדנו בעניין כזה בלי נוכחות נציג הממשלה. אף על פי כן טען אריאב כי על ידי התערבות הכנסת נמנעה השביתה. ד"ר הראל חברו לא גרס כך: הוא בטוח כי השביתה תתקיים.

מסרתי להם החלטות הממשלה, כי הוועדה שתשמע את הרופאים תהיה ועדת הכספים ועליה להודיע כי אין היא יכולה לשנות החלטת הממשלה. הכלליים ניסו להתנגד והציעו כי הדבר יימסר לוועדת השירותים, אך לבסוף קיבלו את הדין.

אלה יוצאים והרב י"מ לוין נכנס. ה"אגודה" עומדת לכנס את הכנסייה הגדולה שלה בסוף סיוון בירושלים. גוף זה לא נתאסף זה י"ז שנה. מספר חבריו ארבע מאות, מחציתם מחו"ל. יבואו גם אורחים רבים - אולי עד 1000 איש! ברצונו וברצון סיעתו להעמיד במרכז הדיונים את בעיית היחס למדינה ולקרוא לנאמנות, לעזרה ולהגנה. אחת הסיסמאות תהיה לקרוא לעלייה ולהתיישבות. מתרקמת תוכנית על יישוב חדש של ה"אגודה", מחציתו עירוני מחציתו חקלאי. משאלתם - הקצאת שטח מאדמת הקה"ק שיהיה שמור להם עד חמש שנים, לתת להם שהות להתארגן ולגייס מועמדים על יסוד בטוח. בקשתו שטוחה כי אשיג החלטה כזו וכן כי אתן הוראה לרענן וייץ לעזור להם בתכנון. הבעתי קורת רוחי מיוזמה זו והבטחתי לעזור. בהזדמנות זו ביקש איצ'ה מאיר כי אסייע גם בשני עניינים אחרים: כלפי שר הפנים בעניין הקצבות העיריות לחינוך ה"אגודאי" וכלפי גזבר הסוכנות בהקצבה ל"אגודה" מכספי השילומים שמקבלים הארגונים היהודים.

המוּעדה שלאחר זו - משה בֶּזֶ'ַרנו שבא בלוויית מנהל מא"ס דניאל לוין. מ"ב יוצא בשליחות משרד החוץ והת' בעלי התעשייה למסע בארצות אסיה - יטוס ליפן ומשם יחזור על פני מנילה, הונגקונג, סינגפור, בורמה והודו - לברר אפשרויות יצוא. "צים" מוכנה לארגן קו אוניות שיוסווה בתחילה בדגל לא ישראלי כדי להתגבר על מחסום תעלת סואץ. אונייה ראשונה מחיפה לבורמה וליפן עומדת לצאת בקרוב - תוביל מלט ופוספטים.

אחרון לאורחים - העיתונאי האמריקני רובינסון, מורמון, תושב עיר-אגם-המלח [סולט-לייק סיטי], עורך עיתון שם. נתרשמתי מרצינותו ומכנותו. שאל נבונות ונענה נכונות - בעיקר על בעיית הפליטים ופיתרוניה.

רק אחרי שנפטרתי מכל אלה סיימתי סוף סוף את מלאכת הכנת הנאום הקצר. משהגיעה טיוטתו למשרד החוץ, נשמעו התרעות בטלפון על חריפות לשונו כלפי ארה"ב ואז הקהיתי כמה זוויות חדות.

אחר הצהריים נסעתי לכנסת עם צפורה. עם פתיחת הישיבה נקראתי לדוכן ודיברתי דקות ספורות. וילנר וסנה הפריעו. אחרי שסיימתי ניגשה הכנסת להצבעה. חזר הנוהל הטרדני של קריאת נוסחים ארוכים. סנה הגיש נוסח משותף בשם מק"י ו"השמאל". מפ"ם לחוד. "חרות" לחוד. הנוסח שחיברתי הוגש בשם מפא"י, "הכלליים", הפוהמ"ז, ה"פרוגרסיבים", "המזרחי", "אגודת ישראל" ו"פועלי אג"י". "חרות" עשתה הפעם תחבולה מחוכמת. הגישו מגילה ארוכה, כאורך מאמר ראשי רחב-מידות, אך ייעדו להצבעה רק פיסקה אחת קצרה - הכנסת מחייבת את הממשלה לחדש מייד את העלייה, בראש וראשונה מצפון-אפריקה. הייתה בזה התגרות למפא"י - אדרבה, תנסו להצביע נגד. כדי להכשיל טכסיס זה ראינו להגיש אף אנו נוסח מפורט הפעם, ובו סעיף נמרץ על העלייה, שיאפשר לנו להפיל את הצעת חרות מבלי שנאשם במעילה בקודש. הצעת הקואליציה נתקבלה ברוב כבד.

עליתי למעלה לשיחה עם זיאמה ארן אך קפץ עלי רוגזם של אנשי עין חרוד. שם העניינים יגעים עד לייאוש. המרכז החקלאי נמנע מעונשים כלפי הקיבוץ המאוחד, הוועד הפועל של ההסתדרות כאילו חסר אונים, החבלנות חוגגת ניצחונה, חברינו מחזירים כרטיסי חבר במפלגה ומהם המאיימים לנטוש את המקום. באסיפה האחרונה דיבר דוד מלץ על עזיבה, [שלמה] לביא התפרץ נגדו וצווח כי "ימות כאן", והייתה זוועה. למרבה הקצף מתעמר גם שר הפנים המהולל באנשי ה"איחוד". רישיון הבנייה [להקמת מיבני ע"ח "איחוד"] מתעכב על ידי סחבת מכוונת לפי הוראותיו והמשלחת - שני חברי עין חרוד ויוסף גוריון מגבע - באה להפציר בי כי אדרוש מרוקח להזיז את העניין. יקצר המצע להרצות כאן את כל הסבך המשפטי והמינהלי שנוצר סביב רישיון בנייה זה. בו עכשיו עוקץ ההכרעה. אם יגשו לבנות - יחרצו את הגורל להיחלצות מן המצר. אם יצליחו האחרים לעצור את הבנייה - תהיה בזה סתימת הגולל. קרוב לוודאי כי התחלת הבנייה תיתקל בהפרעה בכוח ויהיה צורך לגייס ולהפעיל את המשטרה. דיברתי כבר על זה פעם עם [המפכ"ל] יחזקאל [סהר] והוא מוכן לכך, ובלבד שיהיה בטוח כי החוק לצדם של אנשי ה"איחוד". לפי הסברתם נראה כי כן הדבר והרישיון שהם דורשים - שוב לפי החוק - יקבע את חוקיות מעמדם לחלוטין. הוכרחתי להסביר לחברים הטובים בקיצור נמרץ - מהדורה מקוצרת, לעם ולנוער - את הווי היחסים ביני לבין שר הפנים, העמוסים בעיות טרדניות וממאירות, ועד כמה אין בידי לתת לו הוראות מחייבות, ומה רב לו ידו בטכסיסי חמקנות ושהיינות. בכל זאת הבטחתי לנסות דבר.

זיאמה מסר דוח על פעולותיו - ראשית צעדיו בשדה ההסברה: מינויי אנשים, הכנות לארגון סיורים שבועיים של עיתונאים, ראשית החדירה למעברות, סרטים, פירסומים ועוד. נראה כי הוא הולך ישר דרכו ולוואי רק שלא תפקע סבלנותו פתאום, כאשר קרה לו לא פעם בעבר.

אחר כך סיפר לי סוף סוף על ההתייעצות שהייתה אותה שבת [בחודש המדולג ביומן] אצל ב"ג בת"א. הרעיון העיקרי הוא לחתור בכל הכוחות להקמת משטר דו-מפלגתי במדינה. כנראה נואש מלהנחיל למפלגה ניצחון של 51 אחוז ולכן צצה אצלו אמצאה חדשה - יצירת גוף ארעי לצורכי הבחירות הבאות שייקרא "חזית עממית", אליו יצטרפו אנשים ממחנות שונים אשר המכנה המשותף ביניהם הוא השאיפה להשליט יציבות במדינה. "חזית עממית" זו תלך לבחירות בסיסמת תיקון חוק הבחירות אשר יכרית את קיומן של מפלגות זעירות ויבטיח מרחב מחיה רק לשתיים. משתתכנס הכנסת ותקבל חוק זה - רוב המצורף ממפא"י ומ"החזית" חייב להבטיח זאת ופירוש הדבר, כמובן, כי אף מפא"י חייבת לחרוט מראש תוכנית חוק זה על דגלה בלכתה לבחירות - שוב תתפרק, אף אותה "חזית" תתחסל, ויוכרז על בחירות חדשות לכנסת הרביעית על יסוד המשטר החדש ולשם הקמתו בפועל, ומאז והלאה ייוצב המשטר והמדינה תשכון לבטח בחייה הפנימיים. לפי זיאמה רק אבא חושי נענה בחיוב להצעה ואילו השאר חלקו או הקשו. הוא עצמו הגדיל. מנַין כי רצוי לנו משטר של שתי מפלגות בתקופה זו? טרם הוכח הדבר. הן פירושו תגבורת עצומה ל"ציונים הכלליים" על ידי הבלעת מיעוטים כ"חרות" וכ"פרוגרסיבים" ואחרים בתוכם. ומי הכוחות שיצטרפו ל"חזית העממית"? כלום לא מצביעי א' בכוח? ומשתוקם אותה "חזית", אֵי בטחון כי תתפרק מרצונה? מנַין שחברי כנסת אשר אך זה נבחרו והחלו טועמים גדולה ופירסום ייאותו על נקלה לקצר ימי כהונתם במו ידיהם? על כל אלה שאלתי את זיאמה מי יעמוד בראש "החזית"? ענה כי אין לו מושג. כשאמרתי כי כפי שהבנתי מטדי ב"ג הוא הרואה עצמו כעומד בראש הרשימה נוספה תדהמה על פליאותיו.

אמרתי כי בעיות רציניות אלו של סיסמותינו לבחירות הבאות וכוננותנו לקראתן לא ייפתרו בשיחות פרטיות ויש למהר ולהעלותן על פסי הבירור המפלגתי המוסמך. בעצם היה חייב לפעול זה מכבר מטה בחירות בתוכנו שהיה מנצח על ההיערכות ועומד על המשמר של אותו שיקול לגבי כל פעולות השלטון והופעות המפלגה. זיאמה הציע כי תחילה תתקיים בעניין זה התייעצות בתוך צוות חמשת השרים.

עוד סיפר זיאמה על תוכנית הכינוס הארצי של השישיות והשביעיות ביער חולדה, בפניו ישא ב"ג את משאו על החלוציות, על מנת להפנות את מחנה הנוער הזה כולו להתיישבות באפיקי הגדנ"ע והנח"ל. המעוף נישא והתנופה נועזת, לפי מיטב המסורת, אך הקשיתי:

ראשית, מה יבוא בעקבות אותו כינוס? האם זה שוב זיקוק שירקיע שחקים ויסנוור עיניים על מנת לכבות ולהשקיע את הנוף באפלה עוד יותר שחורה - או שיש איזה תכנון לחישול כלים שיבטיחו המשך ורציפות של מאמץ? הזכרתי כי בשני כינוסים שיזם ב"ג תוך השנה האחרונה הצעתי בתחילת הבירור לכוונו ליצירת כלים אך דעתי לא נתקבלה והכינוסים חלפו ללא אות וזכר ולא מילאו שום תפקיד בחיי התנועה.

שנית, וזה העיקר, היש זיקה כלשהי בין היוזמה החדשה לבין המסגרות הקיימות של תנועות נוער? תנועות אלו אומנם זעומות ממדים אך הן לפחות גידולים אורגניים, בעוד שגדנ"ע הוא יצור מֵכני. התיישבות חלוצית היא אורח חיים ולא מאמץ חד פעמי של מילוי חובה כשירות בצבא. נקל מאוד לרפות ידי התנועות הקיימות על ידי הכוונת כל המרץ והלהט למסגרות ההמוניות שהן ממלכתיות באופיין, אך ספק אם תצמח מזה תוספת-מה למצבה החלוצית הצמיתה.

נשיא "כנסיית היהדות הספרדית", אשר בנרוי, בא לביקור פרידה בלוויית בכור שטרית. מרוצה מתוצאות הכינוס ומהכשלת תככיו של אליהו אלישר.

בערב באו הביתה אנשי הנהלת הסיעה [של מפא"י בכנסת] גורי, אסף ושפירא, וקראנו גם לגולדה להתייעצות על הקו שיינקט בוועדת הכספים של הכנסת, שהוטל עליה לדון בעניין הרופאים. טילפנתי לאשכול וביקשתיו לייצג בישיבה זו את הממשלה, יחד עם רוקח, שהוא עכשו מ"מ שר הבריאות.

[העיתונאי היהודי-אנגלי] ג'ון קמחי בא לביקור של רבע שעה וישב שעה וחצי. סיפר בתמיהה מה ששמע מפי משה דיין, כי המצב בגבולות טוב משהיה זה עידן ולאמיתו של דבר הוא מניח בהחלט את הדעת - וזה בניגוד לתמונה המצטיירת מפרסומי התקריות. משה דיין גם הודה כי בכמה מקרים נכונים תיאורי או"ם מתיאורינו (ממקור אחר שמעתי השבוע, כי משה דיין אמר לעיתונאים ישראלים, כי לא הוכח כי כנופיית מעלה העקרבים הייתה ירדנית - ייתכן כי הייתה מקומית - והדברים הגיעו לנציגויות זרות בישראל). על אנגליה סיפר ג'ון כי אין כל ביטחון בניצחון הפועלים בבחירות הבאות ואין להביא ראיה מהצלחתם בעיריות; אבל אם תקום ממשלת פועלים יתייצב בראשה [קלמנט] אטלי רק בתחילה וכעבור זמן קצר יפנה מקומו ל[הרברט] מוריסון. יורש זה לא ביסס אומנם את מעמדו המוסרי בתנועה - מעריכים את כישרונותיו אך אין נותנים אמון ביושרו - אולם העובדה היא כי אין מישהו זולתו שיחליף את אטלי. אשר לשמרנים הרי אם ינצחו אין כל ספק כי [אנתוני] אידן יבוא במקומו של צ'רצ'יל. עוד סיפר ג'ון על הלבנוני אמיל בוסתאני [חבר פרלמנט לבנון ואיש עסקים], שעשה הון עצום בעסקי אספקה לפליטים על ידי קרנות או"ם, והוא מוציא עכשיו ממון קורח על ארגון סיורי קבוצות שלמות של אישים אנגלים ואמריקנים במזרח התיכון, בעיקר לשם עמידה על מצוקת הפליטים. כוונת קמחי הייתה להוכיח כי כל הוצאה מצדנו לסידור ביקורי אישים אנגלים בישראל היא כדאית ביותר. הכל היה טוב ויפה, אך הוא הלך רק קרוב לאחת עשרה ורק אז התיישבתי על תיק ניירות היום ועבדתי עד אחת.