יום ג', 20/4/1954
שם הספר  יומן אישי 1954
שם הפרק  יום ג', 20/4/1954

 

 

יום ג',  20/4/1954

 

במשרד ראש הממשלה מצאתי את המזכירה החדשה העתידה לרשת את מקומו של יצחק [נבון] לכשיפרוש לשנת לימודים בראש חודש מאי, הלא היא יעל ורד הנוטשת את מח' החקר [במשרד החוץ] לשם תפקיד זה.

במשרד החוץ קיבלתי את חבר הפרלמנט הבריטי מאלאלו, מי שהיה חקלאי ועובד בכפיו באחוזתו הקטנה באירלנד ועכשיו עורך-דין בלונדון, חבר מפלגת העבודה ומתנבא על דעת עצמו לבסיס בריטי בנגב על יסוד ברית אמונים בין אנגליה וישראל. ממילא נתגלגלה השיחה על נושא זה ושאלתי לתגובת משרד החוץ הבריטי לדעותיו. אמר: "הם מתייראים פן ישמש הסדר כזה גירוי חדש לעולם הערבי". הסברתי לו כי אין לנו כל טעם להיות הפותחים בעניין זה - רק נעורר מחלוקת-סרק בפנים וסופנו נוחלים ביזיון בחוץ. דבר אחר אם מה"מ [ממשלת הוד מלכותה] תפנה אלינו - כי אז נשקול.

חזרתי למשרד ראש הממשלה וקיבלתי את הציר ההלווצי החדש, [ד"ר פריץ] הג, בֶרנאי, דובר צרפתית במבטא גרמני רצחני, עושה רושם של גוי הגון. הרבה יותר בעל משקל מקודמו.

דינור בא להתייעץ בענייניו. מי יבוא במקום [אליעזר] ריגר? האם [אלכסנדר] דושקין? אמרתי כי אני מעריכו ואף על פי כן איני בטוח בכוח עבודתו וביכולת חדירתו לעומקם של עניינים. גם יש להניח כי הוא לא נטש נתינותו האמריקנית וכיצד יהיה מנכ"ל? דינור חושב כמועמד שני על אחד המרצים הצעירים במיכללה המצטיין בכישרון ארגוני.

אחר הצהריים בבית - דב יוסף. מרוצה מאוד מהופעותיו באמריקה למען מילווה הפיתוח. משבח מאוד את סגנונו החדש של מונטור - מתינות, התחשבות מרחיקה ברגשותיהם של גורמים אחרים, חתירה להתפשרות ולשמירת השלום הפנימי ויהי מה, ועם זה התמדה מופלאה וכישרון אמצאה בל יידָלה.

אחד ששמו הלפרין, שליח של השבועון הנודע הן לכישרון והן לדיראון"TIME"  בא בלוויית הייזי זינדר לשיחה ממושכת, על מנת לעשות ממני מטעמים ולקבוע תמונתי בשער הגיליון. אכן אין כל ביטחון כי יעשו זאת.

הובא הביתה מכתב מבניקה המתאר את המצב הפרוץ שנוצר עם נטישתנו את ועדת ש"ן הירדנית ומפציר בנו לחזור. לא כל כך פשוט, אמרתי לעצמי. ברור כי אין להעלות על הדעת חזירתנו "סתם ככה" ללא פיצוי כלשהו. באים בחשבון שני פיצויים - תביעה לירדן להיוועד איתנו וסילוקו של הצ'יסון. מכתבו של בניקה דחפני לכתוב בעצמי את המכתב לבניקה על הצ'יסון אשר תבעתיו זה ימים על ימים מאת המשרד ובשל סחבת של בירורים פנימיים לא נעניתי. חיברתי טיוטה, שכמוה כפגז. הוקעתי כשיא של טמטום והתעללות באמת את טענתו של הצ'יסון בשעת הדיונים בוועדת ש"ן, כי לא הוכח כי כל מרצחי מעלה עקרבים היו ערבים. בידינו נמצא דוח הצ'יסון לבניקה בו הוא אומר מציין בפירוש את האפשרות כי המבצעים היו טרוריסטים שכוונתם הייתה להגביר המתיחות ולגרום צרות לממשלה הקיימת. הוא נזהר אומנם מלומר "טרוריסטים יהודים" אך הרמז לאצ"ל וללח"י ברור. הוספתי איפוא במכתב כי הגיעה לאוזני שמועה כי הצ'יסון הביע סברה מקורית כזאת והיא מחמירה עוד יותר את אשר אמר בוועדה. הצעתי לבניקה עצמו להסיק מסקנות והודעתי כי אני מביע באוזני המזכיר הכללי את הערכתי לכושרו של יושב ראש זה לשקול כיאות את העובדות המופיעות לפניו לבירור.

ביקרנו לניחום אבלים את רבקה ריגר עם בנותיה חמוטל וחגית ([הבת] שלומית עם בעלה בחו"ל.(

כתבתי לפנחס לבון כי הפריז בתרעומותיו על השגריר אילת במכתבו אלי מ-12בח"ז.

אשר לטענה הראשונה, בדבר הסכמתו המסוייגת של אילת, בשיחתו עם אידן, להצעה כי פגישתנו עם הירדנים תסודר לאו דווקא לפי סעיף 12 של הסכם שה"נ, קודם כל הייתה לו כל הסמכות לעשות זאת בהתאם להוראה שקיבל, ואם יש כאן מקום לטענה, היא. צריכה להיות מופנה אלי.

לגבי העניין כשלעצמו, דומני כי יש כאן פנים לכאן ולכאן. היינו זוכים אומנם להישג חשוב אילו הבאנו את מועצת הביטחון לידי קבלת החלטה המחייבת במפורש את ירדן להיזקק לוועידה לפי סעיף 12 על יסוד הזמנתנו, אולם בנסיבות הנתונות - של ברית אנגליה עם ירדן, התחמקות ארה"ב מכל לחץ נמרץ על מדינה ערבית ושיטת הווטו הסובייטי שהפכה שיגרה - לא היה מלכתחילה, וכל שכן אין עכשיו, כל סיכוי לכך. לעומת זה אילו נתקבלה במועב"ט החלטה המחייבת את ירדן וישראל כאחד להיוועד לשם הסדרת ענייני ביטחון הגבול, היה בזה למעשה סיפוק למשאלתנו והבדל הנוסח לא היה משנה בהרבה את מהותו של העניין. הכל היו יודעים כי החלטה זו היא גלגול של יוזמתנו, אלא ניתן בניסוחה פתחון פה לירדן להיענות, מתוך ציות לפסק של מועצת הביטחון ולא מתוך מילוי אחרי תביעתה של ישראל.

למעשה אין העניינים עומדים כך, ואחרי הכל ייתכן כי נעשתה טעות בציון האפשרות השנייה מצדנו אנו. אם כן הדבר, כי אז אין זו הטעות היחידה שעשינו בשבועות אלו. אני סבור, למשל, לאור מה שקרה מאז, כי טעינו חמורות באי-הגשת תלונה מצדנו למועב"ט מייד לאחר זוועת מעלה העקרבים, ואפשר היו עוד צעדים מוטעים.

אשר לתרעומתו השנייה היא לכאורה יותר חמורה, אולם כאן דומני כי אינו צודק כלל. לא ניתנו לאילת שום הוראות כיצד להסביר או להצדיק את מעשה נחלין ולא ראיתי צורך בהוראות כאלו מתוך הנחה כי יש בעניין זה נוסח קיים ועומד שמחזיקות בו הממשלה והנציגויות זה מכבר. לדעתי דיבר אילת בהחלט לפי נוסח זה ולעולם אין אדם נתפס על מילה זו או אחרת. הוא דחה לחלוטין את טענת אידן כי על הממשלה לגנות את המעשה ולהעניש את עושיו ותשובתו זו ניתנה, לדעתי, במלוא הכבוד העצמי. אם נשווה את הסברתו הפומבית של ראש הממשלה הקודם לעניין קיביה עם ההסברה שנתן אילת לעניין נחלין נמצא דמיון רב וכמעט שוויון בין שתי הגירסות. פ"ל מתרעם במיוחד על הביטוי "אמצעים פסולים". וכי חשב כי שגריר ישראל בשיחתו עם שר חוץ של מדינה זרה, חייב להגדיר את מעשה הריגת סתם אנשים מתוך נקמה או לשם הפחדה כמוסרי? אינני יודע באיזו מילה אנגלית השתמש במקרה זה אילת אבל אנו מביעים תמיד צערנו על דם נקי שנשפך ובעצם מתנזרים מבחינה מוסרית מכל אלימות, אלא יחד עם זה מוכיחים כי בנסיבות הנתונות מוצדקים ובלתי-נמנעים הם מעשים כאלה. בדיוק כזו הייתה הסברתו של אילת ואין לי ספק כי כך ולא אחרת התרשם ממנה אידן.

 

העתקת קישור