יום ו', 16/4/1954
שם הספר  יומן אישי 1954
שם הפרק  יום ו', 16/4/1954

 

 

יום ו',  16/4/1954

 

כל היום בת"א. ב-7.30 תספורת. אחר כך כל הבוקר במשרדי בקרייה.

יעקב [שמשון] שפירא עם אהוד ועם וֶניה שהובהל מפריס לעצה על פרשת יואל ברנד במשפט קסטנר. יעקב שפירא שהוכנס לעניין הגיע למסקנות מרחיקות על ניהולו וכיוונו של המשפט להבא. אישרתי את הניסיון שהציע.

משה שילה ממשרד הביטחון בעניין "חדר אליהו" במוזיאון "ההגנה". הרהיטים בשדרות 23 יתוקנו ויחוסנו בפני תקלות הזמן. הוא רואה צורך בחוברת שתסביר פרשת אותה דירה, על איזה רקע קמה, מה קיפלה בתוכה ולאלו עלילות שימשה מטה ובית ועד. מי יכתוב? חשבתי קודם כל על ישראל גלילי [רע וידיד נפש של א' גולומב; מוותיקי מפקדי ה"הגנה", סגן רמ"א שלה ומפקד ראשי בפועל; בקום המדינה תת שר הביטחון; שני ליצחק טבנקין במנהיגות הקבה"מ וסיעת אחה"ע במפ"ם], אך מלבד הקושיה המובנת, הריהו עכשיו בלונדון - נסע סוף סוף ללמוד - וספק אם יתעמק עכשיו בחקר קדמוניות. סוף שניצנצה מחשבה במוחי: אולי עדה עצמה! קיבלתי על עצמי לדבר על לבה. עוד הצעה בפי שילה: לא ייתכן כי תפורק אותה דירה ותחוסל ללא מעמד של סיום. כלום לא ראוי לכנס את באי הבית בשנים עברו למסיבה של הערכת אותו פרק? אישרתי בהתעוררות רבה רעיון זה. הן ערכתי משהו מעין סיכום וציון לרד"ק 5 בהזדמנות של מסיבת פרידה לראובן שילוח, שהפכה לפי תוכנה למסיבת סיום לאותה דירה אשר חייתה את מאורעות הדמים, המלחמה העולמית והמאבק נגד "הספר הלבן".

טדי ישב שעה ארוכה. ביררנו המון עניינים. הסכמתי לביטול תוכנית כינוס ועידת פא"ן בירושלים, משום שתעלה לנו לפחות 30,000 ל"י, ומוטב לנו לחסוך סכום זה. לעומת זה אישרה ועדת הכינוסים הבינלאומיים, שבראשה עומד טדי, הזמנת קונגרס המתמטיקאים (2000 איש!) לירושלים לשנת 1962. בין יתר הנושאים: הוצאת הנהלת ענייני מילווה העצמאות באירופה ובדרום אפריקה מידי ניו-יורק והעברתה לירושלים; פעולה נגד בולמוס בנייני הפאר למכון וייצמן ולמיכללה בירושלים – מדוע לא יסתפקו בביתנים, לפי הסגנון המקובל עכשיו בהרבה בתי אולפנה ומוסדות מחקר בעולם ובהתאם למופת שהראה משרד החוץ שלנו? סוף שהגיע טדי לנושא העיקרי והוא עבודתו הוא. אין הוא עובד במלוא העומס ואינו עוסק בעניינים מרכזיים אלא מטפל בדברים של מה בכך. אין אני מטיל עליו משימות ואין הוא קשור לפעולות שאני שקוע בהן. ביקורת צודקת מאוד - ובעצם לא ביקורת אלא מישאלה, אף היא נכוחה. ביקשתי סבלנות והבעתי ביטחוני כי עוד תתהדק הריתמה.

עם פנחס ספיר על שורה של עניינים.

א) הלל דן כראש חברת השילומים וראש "סולל בונה" ובעת ובעונה אחת. אמש ב"מדינית" סיפר לי [פרץ] נפתלי: הוחלט לרכוש מכספי שילומים מספר ספינות דיג בשביל מש' החקלאות, אך בטרם אישר הלל דן את ההזמנה ניסה להכריח את מש' החקלאות להזמין מספר ספינות גם אצל "ימיה" בחיפה, שהיא מפעל "סולל בונה". מעשה אחר הוא העיסקה הפינלנדית המפורסמת [כנראה בעניין הקמת מפעל נייר] שהלל דן היה מעורב בה מקצה מזה כראש ח' שילומים ומקצה מזה כאיש "סולל בונה". ספיר הסכים כי המצב הקיים הוא שערורייה שתתנקם בנו קשה וחזקה על "הכלליים" כי יעשו ממנה מטעמים כאשר אהבו בבחירות הבאות ובינתיים הם מנצלים אותה להנאתם להצדיק מתן מינויים ממשלתיים לכל מיני בעלים ומנהלים של עסקים פרטיים שאינם מנתקים קשריהם עם עסקיהם ואילו טענותינו אנו מסתתמות. הציע פגישת כמה חברים לבירור העניין - שרים, אנשי "חברת העובדים" והלל דן עצמו.

ב) עניין ההתייעצות על המצב הכלכלי ומדיניותנו. לכתחילה אני שהפגעתי באנשי האוצר כי יתנו יד לכינוס התייעצות כזו ומצאתים קרירים ביותר ואילו עתה הם המאיצים בי. הבעיה היא למצוא שבת פנויה ובהקדם.

ג) יחס האוצר לעלייה. טפחתי על פני ספיר את התלונות המרות שהגיעוני על קשיחות תקנות האוצר לגבי משקיעים בינוניים וזעירים מבין העולים ואדישות פקידי האוצר כלפי "האיש החי" הניצב לפניהם. הודה בשני הפגעים והבטיח נאמנה לטכס עצה כיצד "להגמיש" את התקנות או את נוהג ביצוען וכן לערוך "סמינר" למנהלי המחלקות המתאימות בדבר היחס לעולה.

ד) תוספת לתקציב משרד החוץ. הזכרתיו הבטחתו לסחוט עוד 150,000 ל"י והתרעתי על אי-יכולתנו להיענות לצורכי קושטא, אוסלו ויוסטון-טכסאס. בשני המרכזים הראשונים נבלמת תנופתנו המסחרית על ידי חוסר אנשים, באוסלו מקפח מחסור זה גם בסיכויי קרנות, תיירות, קשרי תרבות וכו', ואילו ביוסטון אנו מוסיפים להפקיר את דרום ארה"ב כולו לשליטה ערבית בחוגים מדיניים מכריעים, גם איננו משקיעים מאמצים בהגדלת השתתפותה של היהדות המקומית בנטל בניין הארץ. בשלושת המרכזים מתנקם החיסכון קצר הראות התנקמות ישירה בהכנסות המדינה.

הכינותי לספיר פח יקוש וזימנתי לשעת גמר שיחתי האישית איתו את ד"ר [חיים] בוגר וברוך בן-יהודה לבירור האפשרות של הקצבת סכום מתקציב הפיתוח כהלוואה לגימנסיה "הרצליה" לבניין האגף הראשון של ביתה החדש. ישבנו ארבעתנו על מדוכה זו.

אכלתי ארוחת צהריים לבדי - צפורה טרם הגיעה - בחברת הספרREASON WHY"  THE" [מדוע ולמה] של האישה ססיל וודהאם סמית, אחד משלושת הספרים שקיבלתי השבוע מתנה ממרים מארכס - ביוגרפיה היסטורית של שני אצילים, קצינים אנגלים, גיסים ואויבים בנפש זה לזה, שמילאו תפקיד במלחמת קרים, מסופרת על רקע רחב של חיי החברה האנגלית הגבוהה באותה תקופה, על כל ההתאנפות והשחיתות שבהם, תיאור אכזרי של מומי נפש וסילופי אופי עם הסבר נוקב של מנהגי התקופה התמוהים וצידוקם המשונה מתוך הסתכלות מעמיקה בצורכי הזמן - ספר שכולו מחשוף ביטנת החיים, והעולם המוחזר בו לתחייה זר ומוזר ורחוק.

הגיעתנו מעטפה מירושלים ובה שני מברקים. אחד מראובן מפריס בתשובה לקיטרוג על יוזמה בלתי מוסמכת בהצעת הפגישה עם המצרים. הוא לא הציע דבר לראסל, אלא בתשובה לשאלה שלו ושל הארט מה עליהם לעשות בקהיר נוכח חומרת המצב על גבול הרצועה, אמר כי זה חודשים אנו דורשים פגישה בדרג אחראי עם המצרים להסדרת היחסים. לא עלה על דעתו כי ראסל יראה בציון עובדה זו הצעה חדשה ולכן לא דאג להדגיש פרט זה בדוח שמסר על אותה שיחה ללוריא ולרפאל. מברק אחר מאליהו אילת ובו פרטים שהציל מפי משרד החוץ הבריטי על מה שדובר בין אידן ודאלס בעניינינו - תמונה כעורה מאוד על ותרנות לערבים וחיפוי על התנהגותם הממארת על ידי דגילה בתרופות-שווא.

ב-3 חזרה למשרד החוץ בקרייה. התייעצות עם גדעון ותקוע על תשובתנו להודעה מקהיר על נכונותו של קול' ריאד להיפגש - לקראת הפגישה עם הצבא [מטכ"ל צה"ל] באותו עניין. בינתיים פנה ראסל אל הרצוג וביקש לדעת

א) מהו סדר היום שאנו מציעים;

ב) מי ומי הבאים מאיתנו;

ג) היכן תתקיים הפגישה.

קבענו כי מגמתנו חייבת להיות להסתפק בלית ברירה בדיון על ביטחון אזור הספר אך לחתור להרחבת המסגרת למען תכלול את הבעיה המדינית של הפסקת פעולות איבה בכלל, כולל חרם והסגר ותעמולה.

ב-3.30 במשרד הביטחון עם לבון, דיין, [אלוף בנימין] גיבלי [ראש אמ"ן] ושלו. הרמטכ"ל העמיד בתחילה פני "ברוגז" אך לבון הוציא מתוכו רוח שטות בקובעו נחרצות כי עלינו ללכת לפגישה. מסרתי הסברת ראובן על מקור אי-ההבנה שנפלה. הצעתי את המגמה הכפולה. דיין ציין על מה אין לדבר:

א) על הסדר של פגישות המפקדים המקומיים שאינו מבטיח היעדר תקריות ורק כובל ידינו מלהגיב עליהן;

ב) על ההסגר בתעלה ובמפרץ, אלא אם כן אנו מוכנים למסור אולטימטום ולפעול אחר כך בהתאם לו.

אמרתי כי אין לנו כל צורך להשתמש במונח אולטימטום; ודאי שאנו מצווים לעורר בעיית ההסגר - שאם לא כן אזי כאילו ויתרנו על העניין עצמו - ועלינו להודיע בנוסח שנקטתי בכנסת כי מנוי וגמור עמנו לקיים את זכותנו בכל האמצעים שברשותנו. לבון השכיל לקבוע נכוחה את קו הטיעון בעניין ביטחון הגבול: על המצרים להצהיר אחת ולתמיד אם הם אחראים לרצועת עזה או לא. אם לא - יסתלקו; אם כן - עליהם ולא עלינו למצוא את האמצעים היעילים לשמירת הביטחון. לבון ביקש ללכת הלאה ולטעון כי אם מצרים אחראית לרצועה עליה לנהוג בפליטים דין אזרחים ולפזרם על פני מצרים, שכן כל עוד הם כלואים ברצועה אין כל אפשרות למנוע התפרעויותיהם. השחזה זו של הטיעון לא נראתה לי כמציאותית. הצעתי תוספת כזו: אם יטענו המצרים כי אין ביכולתם להשתלט על המסתננים יש לטפוח על פניהם את חטא האיבה והתוקפנות בשטחים שהם שליטים בהם שליטה גמורה - החרם, ההסגר, התעמולה. מתוך שבאלה הם חוטאים במזיד אין לתת אמון בטענת כנותם לגבי שמירת הביטחון. אדרבה, יוכיחו על ידי הפסקת פעולות-האיבה המדיניות, כי אם אין הם מונעים כל התפרעות בגבול הרי אין זה מחוסר רצון אלא מחוסר יכולת. לבסוף ניסחנו את סדר היום: מניעת כל מעשי איבה, בייחוד הפרות הביטחון באזור הספר. אחרי השיחה קבעתי עם לבון את הרכב משלחתנו: הרכבי, תקוע, שלו. על-פי הפצרת גדעון הוספתי אחר כך את זיאמה דיבון. אשר למקום, קיבלתי הצעת לבון להציע באר שבע או עזה.

כשחזרתי לדירה מצאתי כבר את צפורה. כתבתי יומן. ב-7 עמדנו לצאת לחולון לארוחת ערב, אך ברגע האחרון צילצל הטלפון. גדעון וג'ו [תקוע] אך זה יצאו מלפני ראסל; יש סבך חדש ועליהם לדווח לי בעל-פה מייד. באו ולמשמע סיפורם צללו אוזני.

כאילו לא די היה לנו בבלבול שנפל בעניין יוזמת ההצעה על פגישת קצינים - והנה נוצר כבר בלבול חדש. ראסל, משראה את נוסחת סדר היום ומששמע הצעת הרכב המשלחת - נדהם. לדבריו, הפגישה שדובר עליה בינו לבין שילוח הייתה מיועדת לשאת אופי אחר לגמרי. שילוח הוא שהציע להזמין את ריאד. קאפרי עצמו פנה אל ריאד באורח ישיר. הוא לא הציע לו כלל להצטייד בסמכות. הוא לא דיבר איתו על מו"מ בהיקף רחב וברמה גבוהה. הכוונה הייתה לשיחת רעים "על כוס קפה" בין ריאד לבין מישהו מאיתנו - סתם כדי לנסות לתרום להקלת המתיחות, מבלי להתחייב על דבר. נוסחה מקיפה כשלנו והרכב כה כבד רק יבהילו וירתיעו את המצרים והיוזמה כולה תעלה חרס. נקל לשער את תימהונם של גדעון וג'ו. הן הרצוג מסר להם את שאלותיו של ראסל על ניסוח סדר היום, על ההרכב, על המקום. הם ניסו להחזיר את התמיהה לראסל. אבל זה התכחש לשאלות. הוא לא שאל דבר. הרצוג, כאילו, הוא שאמר לו כי אנו מוכנים להציע ציוני דברים אלה.

הייתי מוכה פלצות. מה מתרחש כאן סביבי? איזה מעשי תעתועים הם אלה? מאימתי הפך משרד החוץ לחבר אנשים מבולבלים שאינם יודעים מה הם אומרים או אינם מבינים את אשר הם שומעים? או שמא ראסל הוא המתעתע בכל אלה? הלא אין לשער כלל את ההבאשה שנוחל המשרד בעיני אנשי הביטחון. על שום מה כינסתי אותה התייעצות, על שום מה ישבנו על המדוכה ודנו בכובד ראש כזה על הפגישה? הן כל הנחותינו לגבי אופיה ומטרתה נתבדו!

אבל בזה עוד לא תם הדוח של גדעון וג'ו. ראסל רמז לידיעות שהגיעוהו על פגישת דאלס עם אידן ואמר כי ברמה הגבוהה ביותר נתגבש הרושם כאילו מנוי וגמור איתנו להביא לידי הכרעה מדינית לטובתנו על ידי הרעה מחושבת של המצב, ועלינו לדעת כי המעצמות בשום פנים לא תתמוכנה בטכסיס כזה. הן באו לידי מסקנה כי אך לשווא יהיה כל ניסיון לאנוס את הערבים להתקדם לקראת השלום - אלא יש להסתפק כיום בשיפורים "טכניים" גרידא. ישראל גורסת, כנראה, "או הכל או לא כלום", טען ראסל. קו זה פסול לחלוטין בעיני המעצמות.

על יסוד כל הדברים האלה, נוכח ריקמת החשדות וההשתמטויות ובתוך האנדרלמוסיה שנוצרה, באו גדעון וג'ו לידי מסקנה, כי יש להשפיע עלי לוותר על עמדתי העקרונית לא להיפגש עם ראסל כל עוד הוא עורך עלי חרם בירושלים. "עת לעשות - הפרו תורתך". לשם הבהרת עמדתנו ומניעת אי הבנה הרת אסון עלי להיפגש עם ראסל בת"א. שום הסבר לא ישווה לדברים שישמע ישיר מפי.

דחיתי פשרנות זו לחלוטין. לא ניכנע לחרם. אמרתי לגדעון להגיד לראסל, כי אני מלא צער על אשר לעת כזו ראתה מחמ"ד לנתק את קשרי שגרירות ארה"ב עם ראש ממשלת ישראל, אבל אין בידי לעזור להם כי העניין אינו פרטי אלא ממלכתי ואני ממונה כאן על נכס שאינו שלי אלא של המדינה. ויש להוקיע שוב ושוב כי הם ולא אני שינו מן הנוהג הקודם לגבי רה"מ.

לגופם של העניינים הוריתי לענות לראסל,

ראשית, כי אנו מוכנים לפגישה עם ריאד גם בלי סדר יום מנוסח והנפגשים יהיו תקוע ושלו;

שנית, ההנחה כי אנו מעוניינים להחריף את המשבר כדי להתירו בהתפוצצות - מוטעית ונפסדת; אנו נקדם בברכה כל הקלה פורתא; אין אנו יוזמים שום החמרה אלא רק מגיבים, מדינית או למעשה; אבל נשלול כל תרופת-שווא הבאה רק לחפות על פשעים ולפטור הצד שכנגד מאחריות; איננו רואים מצד המעצמות שום עצה לתיקון המצב וכל עוד אין תריס של ממש בפני פורענויות - נשאר הכל תלוי בהן.

סוף סוף נסענו לחולון. הזקנים חיכו לנו שעה תמימה. ארוחת ערב זו נועדה לשמש פיצוי להיעדרנו מהסדר מחר. עשיתי קידוש ונתכבדנו במאכלות שהזכירוני את [ימי מגורינו אצל הורי צ"ש ב] רחוב גרוזנברג עוד מלפני הולדת קובי.

משחזרנו לדירה המשכתי ביומן. מאוחר בלילה טילפן גדעון תוצאות השיחה השנייה עם ראסל. נשם לרווחה לשמע הסכמתנו להיפגש עם ריאד "סתם ככה". רשם את ההודעה על עמדתנו העקרונית על מנת להעבירה מייד למחמ"ד. התרשם מהטיעון נגד אמצעי חיפוי שאינם מונעים דבר. אף על פי כן הוציא אף הוא מאמתחתו את הסכם המפקדים המקומיים שאותו הציג [רוג'ר] אלן [הממונה על ענייני המזה"ת במשה"ח הבריטי] לפני אילת כשיא כישרון האמצאה של קברניטי המדינאות המערבית. הפליט משהו על פנייה שתבוא אלינו ורמז כי מדובר על השלמות הטריטוריאלית של ישראל. גדעון התרשם כי נקבל הודעה בעקבות שיחת דאלס-אידן ובה שלושה סעיפים:

1. עלינו לחדש את הסכם המפקדים;

2. עלינו להימנע מתגמולים;

3. הם יערבו לשלמותנו הטריטוריאלית אם נתנהג כשורה.

אשר לחרם על ירושלים, בפעם הראשונה לא חזר על הקיטרוג הכוזב והנדוש אלא הסכים בפה מלא כי הניתוק הקיים הוא לבלתי נשוא, כי הארט נתן דעתו על התקלה, כי הוא עצמו בחילופי דברים בלתי-פוסקים עם מחמ"ד על נושא זה, כי הוא מקווה לתיקון המעוות בקרוב - על כל פנים עם בוא השגריר החדש.

למרבה נעימות היום קיבלתי מכתב מב"ג המכיל תשובה לעיקר תוכן מכתבי האחרון אליו. המכתב כתוב בקשיות-עורף ובקשיחות-לב. העיקר שאינו זז מסירובו להשתתף בפעולתה המדינית של המפלגה. מכתב זה, שהעתקו מצורף, יחייב תשובה כהלכה. רק הזמן מאין יימצא? אני כותב ליד הספה שעליה ישנה צפורה וראשי עלי כגלגל מעוצם המתיחות, שיא העייפות והרגשת המחנק ההולך ומידַחס.

[מכתב דב"ג לא צורף; נמצא בתיק התכתובת שהחזיק מ"ש בצמוד ליומן, ומובא להלן:]

 

למשה - שלום וברכה,                                                                 שדה-בוקר,  13.4.54

 

אנסה הפעם לעמוד על דברים אחדים שבמכתבך הטעונים לדעתי תשובה והבהרה.

לאחר שחזרתי מדעתי הראשונה כי "הקואליציה" עתידה להימשך - הרי אני פטור מלעמוד על השאלות שאתה מעורר בדבר "המשכת הקואליציה", אם כי לי נדמה שכיוון אחיד הולך ומשתלט, ואולי בתנאים הנתונים אין מנוס ממנו, ועלי לקבל הדין.

איני רואה כל ברכה בוויכוח שאתה עושה איתי במכתבך בעניין התגובה למעשה מעלה עקרבים. אני מכיר הנמקתך ועמדתך בשאלות אלו, ודבריך יש לאומרם באספת חברים או בוועדה מדינית, אבל אני קצת מתפלא שאתה מפנה ארגומנטציה זו כלפי ביחידות, ואינך מכיר אותי דיי לדעת שהנמקה זו זרה לי ולא מתקבלת על דעתי ולא פעלתי לפיה בשש השנים האחרונות, ואין שום סיבה מדוע היא תשכנע אותי עכשיו. כל ההיסטוריה שלנו בתקופה האחרונה הייתה שונה בהחלט אילו היו כל הדברים נעשים לפי הנמקה זו. במקרים אחדים הכריעה הנמקה זו בממשלה, ואני רואה אותם כבכייה לדורות.

אמרתי לך במכתבי שלפני האחרון שיש לנו  ג י ש ו ת  שונות, ואיני מניח שאתה תשנה גישתך ואין לך יסוד להניח שבהנמקה ממין זה תשנה גישתי אני.

ומכיוון שאני בטוח שאתה תפעל לפי הנחותיך כגישתך - חזרתי בי מתפיסתי הנאיבית הראשונה שהקואליציה עתידה להימשך.

ואני מקבל בהחלט - וכדבר המובן מאליו - דבריך על האחריות הרובצת עליך כראש ממשלה, ובמידה שההכרעה היא בידך עליך לפעול לפי הבנתך. וממסקנה זו לא נסתלקתי - לא לחלוק על פעולות מדיניות של הממשלה - לאחר שהתפטרתי מהממשלה, לא לחלוק בפומבי ולא לחלוק בדיונים מפלגתיים, כי שום דבר לא יישאר סוד. אבל אין איש יכול לדרוש ממני שאענה אמן אחרי דברים שאיני מסכים להם. יש גם לאזרח פרטי אחריות כל שהיא, ויש לו מצפון שאינו שונה בזכויותיו ממצפון של ראש ממשלה.

אתה מדבר על חיזוק המפלגה כעל איזה דבר מופשט הנמצא על המרס ואין לו נגיעה בעניינים מדיניים. אם איני רוצה - לי נראה שאיני רשאי - לחלוק על מעשי הממשלה ועל דעותיך והנהגתך בעניינים מדיניים, הרי עלי להימנע מכל פעילות מ ד י נ י ת. אני תחמתי לעצמי תחומים ולא אעבור אותם. אטפל בבעיות התיישבות ובענייני חינוך ונוער, והלוואי שאוכל לעשות בשטח זה מה שהייתי רוצה שייעשה. הקושיה שלך - כלום יכול חבר למנוע עזרתו ושיתוף פעולתו במקרה שדעתו לא מתקבלת - אינה קושיה. חבר שנלחם על דעתו או מביע אותה חייב לקבל הדין באהבה אם הוכרע נגד דעתו. אבל חבר שמטעמים מיוחדים אינו רוצה - או אינו רשאי, והיינו הך-  להביע דעתו בשאלות מדיניות, חייב אומנם אף הוא לקבל הדין, אבל אינו חייב לענות אמן. איש לא יוכל לדרוש ממני לענות אמן. איש לא יוכל לדרוש ממני לענות אמן אחרי דברים שאני שוללם ביסודם, ואם מי שהוא ידרוש - לא אוכל לעשות רצונו.

לא אדון הפעם בעניין הבחירות. הן רחוקות והוויכוח המדיני אין לו עניין לבחירות. הקו המדיני שלך הוא לא רק נחלת הרוב הגדול של חברינו בממשלה, אלא גם נחלת "הכלליים", "הפועל המזרחי" וה"פרוגרסיבים".

בימים הקרובים אתרכז - במידה שאפעל בעניינים ציבוריים - בענייני הנוער והרמת המתח החלוצי. ודאי סיפרו לך החברים הדיונים שנתקיימו פה עם זיאמה, בן-אשר, יזהר ס, דינור ואחרים.

אתמול הייתה פה משלחת של מנהלי בתי הספר התיכוניים מירושלים, תל-אביב וחיפה על עריכת כנס של השביעיות והשמיניות יום לפני ל"ג בעומר. אגב נתברר בפגישה זו, ההבדל כין כינוס ובין כנס, ויש לומר לכינוס הנוער ולא לכנס (עיין בתנ"ך). איני יודע אם כל התקוות שאני תולה בנוער זה יתקיימו, אבל אם יתקיים חלק חשוב - אשמח.

אני רואה מרכזה של מדיניות החוץ שלנו - בפנים, בהתבצרות מוסרית, צבאית וכלכלית, ואם אוכל לעשות משהו לדבר ראשון - אעשה ברצון, ולמפלגה לא ייגרם על ידי כך כל נזק.

 

                                           בב"ח

                                           ד. ב"ג

 

העתקת קישור