יום ב', 12/4/1954
מאמר טוב ב"הארץ" על שביתת הרופאים - זאת אומרת נגדה - ומאמר מצוין ב"דבר"; כתיבת חצות של הרצל לא הכזיבה. ב"הבוקר" מאמר ניקלה, כולו בזכות הרופאים השובתים. הרי לך קואליציה שריח בחירות עלה באף אחד משותפיה! התקצפתי מאוד והכתבתי מכתב לרוקח שהעתקו מצורף:
מר י. רוקח ירושלים, ט' בניסן תשי"ד
שר הפנים 12 באפריל 1954
מר רוקח היקר,
הנני רואה עצמי נאלץ לבקש ממך הסבר למאמר הראשי שהופיע היום ב"הבוקר" בשאלת שביתת הרופאים .
בעיני מאמר זה הוא שערורייה העושה את הקואליציה שלנו לצחוק.
עמדת הממשלה כלפי תביעת הרופאים להעלאת שכר ואיום השביתה מצידם נקבעה על דעת כל חבריה פה אחד. בישיבת אתמול דובר בפירוש כי השרים ידאגו לעמדה אחידה בעניין השביתה מצד העיתונים שיש להם קשרים איתם. אתמול הופעתי יחד עם שר הבריאות במסיבת עיתונאים ושנינו הסברנו את עמדת הממשלה מתוך אחדות גמורה. והנה היום לוקח עיתונם של "הציונים הכלליים" את הרופאים תחת חסותו, קובע כי תביעתם צודקת ולמעשה מקטרג על הממשלה ומלמד זכות על השביתה.
ניבצר ממני להבין מהי מדיניותם של "הציונים הכלליים" בשאלת השכר - או אם יש להם בכלל מדיניות אחת המחייבת הן את השרים בממשלה והן את הביטאון הרשמי של המפלגה.
אני זוכר היטב כי כאשר בעקבות התוספת המקצועית לעובדים האקדמאים נוצר הפרש בין משכורתם לבין משכורת הפקידות המינהלית, דרשתם אתה וחבריך בממשלה בכל תוקף להגדיל את משכורתם של האחרונים על מנת להשוותה למשכורת הראשונים. והנה עכשיו, לאחר שהעלינו את משכורת הפקידות המינהלית - בשום פנים לא עד לרמת הפקידות המקצועית - תובע "הבוקר" תוספת חדשה לעובדים האקדמאים. האם הוא עושה זאת על מנת לעודד תביעה דומה מצד העובדים המינהליים ולדרוש אחר כך גם את מילויה? וכל זה בשעה שמפלגת "הציונים הכלליים" דוגלת השכם והערב במדיניות כספית של צמצום וקימוץ ועיתונה "הבוקר" נותן ביטוי נמרץ למדיניות זו יום יום?
ניבצר ממני להבין מה מתחולל כאן. אולי תוכל אתה להסביר לי.
בברכה,
מ"ש
עם זאב שרף על הצעת אשכול כי ייקח לידו הנהלת מס הכנסה. כפי שאשכול הציג לפני את העניין הרי זו משימה לשנה - להתניע את הגלגלים בהתאם להמלצות הוועדה אשר שרף עמד בראשה. לעומת זה שרף עצמו גורס את הבעיה אחרת לגמרי. לדעתו זהו תפקיד-חיים, זאת אומרת לפחות לעשר שנים. עם זה לא דחה את ההצעה לחלוטין אלא ביקש שהות לחשוב. אמר כי אילו ב"ג היה עכשיו רה"מ לא היה מפקפק אף רגע, שכן בין כה וכה היה מנוי וגמור עמו לעזוב את מזכירות הממשלה. עתה, שאני רה"מ, שאני. אמרתי כי מבחינה אישית אני סולד במחשבה כי ניפרד, אבל ישנה גם בחינה ממלכתית והריני במבוכה.
במשרד החוץ קיבלתי את פונטיין ממערכת "לה מונד" המסייר בארץ ושוחחתי איתו כשעה.
אחרי זה, מ-12 עד 2.30, נתקיימה התייעצות רחבה, הן בהרכבה והן בהיקף נושאיה, על המצב במדיניות חוץ והקווים שיש להתוות. השתתפו המנכ"ל, גדעון, ארתור, בנדור, הרצוג, אמיל, שבתאי ותקוע. כולם דיברו. סיכומי ארך למעלה משעה. בין השאר ערכתי ויכוח נוקב למדי עם שוללי התגובה. היה משונה כי ספקן לגבי ערכן החיובי של תגובות כמוני הוכרח לתבוע עלבונן מידי שולליהן הגמורים. שלילה פסקנית זו באה מתוך ראיית הבעיה אך ורק באספקלריה של יחסי חוץ ומתוך התעלמות גמורה מהעובדות הביטחוניות והשפעתן הפסיכולוגית על מתיישבי הספר והיישוב כולו. בין השאר הצעתי כי נגיש עכשיו איגרת מפורטת לאנגליה בדבר אחריותה לירדן על רקע הברית ההגנית שבין שתי המדינות. סיימתי כי אני רואה אפשרות של התקדמות חיובית ביוזמתנו רק בשני תחומים: פיצויים בעד קרקעות נטושים וטיפול במיעוט הערבי שבמדינה.
בבואי הביתה מצאתי את צפורה נרגשת ממכתב שנתקבל מחיים. הילד מסרב לקבל את הדין לגבי הסדר - טוען כי חמדיה קודמת ותובעת את נוכחותנו בכל פה. נראה כי בנפשו הדבר והעניין הפך לשאלה של כבוד בשבילו כלפי הקיבוץ, מלבד היותו צורך נפשי עמוק בשביל עצמו. צפורה סבורה כי מוטב לאכזב את הזקנים מאשר את חיים.
אחר הצהריים באה דבורה קפלן לשפוך מרי שיחה על גורל ביה"ס לכלכלה. ניסיתי להרגיעה, כי משייבחר דוליק ליושב ראש הוועד המנהל אשפיע עליו כי יסכים לקבל חוות-דעת מומחית של בל על תוכנית הלימודים וכיוון המוסד.
בביתי ישיבת ועדת הארבעה להצעת המועמד למזכירות המפלגה: אני וזיאמה ורפאל בש ויצחק שפירא. פתחתי בהצעה שהייתה מכוונת לחתוך: כסה ובש יחד. כיוון שנוכחתי לדעת כי אין מוצא אחר וזוהי ההצעה המעשית היחידה אמרתי לעצמי, כי מוטב לי להיות המציע הן בוועדה, הן במזכירות, הן במרכז, למען העניק להצעה מרב המשקל והסמכות. זיאמה ושפירא סמכו ידיהם. רפאל טען כי כדי שלא יתקבל הרושם כי זוהי הצעה של לית ברירה יש ליצור סביבה חמימות ולהבטיח לשניים מיטב העזרה. אני וזיאמה התחייבנו על שני הדברים. כיוון שכסה היה מיועד לנסוע לג'קרטה, ואילו אם ייבחר עכשיו למזכיר לא יוכל להיעדר, הציע זיאמה לשלוח לישיבת הלשכה של האינטרנציונל הסוציאליסטי האסייני את שלמה הלל.
טלפון מרוקח - הוא מודה באשמתו. כיוון שהוחלט על מסיבת עיתונאים ראה עצמו פטור מתדרוך "הבוקר". עכשיו מילא את החסר ומחר יופיע מאמר שני שיתקן את רשמו של הראשון. נמצא כי "הבוקר" יזכה בשני העולמות.
עוד אתמול החלטתי כי עלי להקריב ערב למען ג'יימס רוטשילד, לבל ישוב לאנגליה בהרגשת עלבון כי לא ניתנה לו הזדמנות לשוחח איתי כהלכה. ב-6.30 יצאתי למלון "השרון" בהרצליה והגעתי שמה ל-8. שוחחנו כשלושת רבעי שעה ביחידות ואחר כך אכלנו בחברת אשתו והלורד ויקטור. בשיחה סיפרתי לו על חילופי השדרים עם צ'רצ'יל. הברקתי הבוקר לאליהו בשאלה אם לגלות לג'יימס סוד זה. כל היום חיכיתי לתשובה. סוף שהחלטתי לספר על דעת עצמי כי לג'יימס יש עדיין מסילות אל הזקן. בעומדי באמצע קריאת הניירות נמסרה לי פיתקה - שמאי טילפן מירושלים למסור כי מאילת נתקבלה תשובה חיובית.
השיחה עם ג'ימי הייתה מסורבלת כרגיל. השפיע עלי רוב טובה של עצות, מהן גם נכוחות. בשעת הארוחה סיפר הלורד, שהוא איש מדע בחקלאות, על ניסוי מעניין ביותר הנעשה במיכללה הירושלמית ואנוכי לא ידעתי. אחד ששמו מאייר מנסה צמח שהובא מיפן, שגידולו במכלי מים המכילים תמיסה כימית מסוימת. אם יצליח, יפתור הדבר בעיית מספוא לבקר ואפשר יהיה לגדל בקר בארץ בלי הגבלה. כדאי להזמין מאייר זה ולשמוע מפיו.
ב-9.50 יצאתי מ"השרון" ודקות אחדות אחרי 11 הגעתי לביתו של גדעון רפאל בבית הכרם, מקום שם נערכה מסיבה "בהשתתפות" צפורה. ישבתי שם כשעה ושמעתי סיפורים על הודו ואפגניסטן מבחורה יהודייה אמריקנית, מזכירה שלישית בשג' ארה"ב בניו דלהי, ציונית טובה ודוברת עברית, כלתו של בן אחיה של משה פלנטר הלומד רפואה בניו יורק.
חזרנו הביתה בחצות. הבאנו את מוריס פישר ל"עדן" והתרשמתי כי הוא אדם הרוס, הן במצבו הגופני הן בעצביו.
במשרד פגשתי היום את משה גלי, נציגנו המסחרי בקושטא, ואת רעייתו עליזה, מזכירתי לשעבר שטרחתי רבות בסידור נישואיה. שמחתי למראה עיני כי היא מצַפה...
