יום ד', 7/4/1954
כל הבוקר עסקתי בעריכת הנאום מחדש ובליטושו הנוסף. הדיו הראשונים בפי יצחק [נבון] ושמאי [כהנא] היו לעילא ואילו פוריה התמוגגה ממש. ב-11 הגעתי עם צפורה לכנסת, שנינו עוטי שחורים ומייד נפתחה הישיבה החגיגית. הבית היה מלא עד אפס מקום. שפרינצק הזמין חברי כנסת ראשונה שלא נבחרו לשנייה וכן מזקני היישוב ועסקנים שונים. כל אלה נדחסו לאולם למטה, מאחורי שורותיהם של חברי הכנסת. יציע האורחים היה גדוש אף הוא. נכחו גם הנשיא ורעייתו וגב' וייצמן. ג'יימס ואשתו ושאר בני המשפחה ישבו בתוך הבית, בצד שולחן הממשלה. שפרינצק קרא את פרקו שלו ואחר כך את איגרת הנשיא. לא אבוא לחרוץ משפט על מידת ההשראה שבדברים. כשהגיע תורי היה לי רושם ברור כי לשמע המילים הראשונות על החוויה שהיו ימים אלה לאומה עשה הבית כולו אוזנו כאפרכסת וכשאמרתי "רוח בראשית נשבה על פני הארץ" הרגשתי כאילו עברה באמת רוח על פני הנאספים. הקשב היה דרוך ביותר וראיתי בעליל את המתיחות ההולכת ועולה בהבעת הפנים. כשסיפרתי על שיחתו של הברון איתי (מבלי להזכיר את שמי) שבועות ספורים לפני מותו השגחתי בהתרגשות בין העיתונאים. בסופו של הנאום הודיתי לג'יימס על עזרתו להנהגה הציונית כל השנים ועל עמידתו הנאמנה והגאה בפרלמנט הבריטי. הקריאה נמשכה בדיוק 25 דקות ועם סיומה ננעלה הישיבה. מייד פרץ אלי והקיפני מכל צד נחשול של שבחים והערכות עם לחיצות יד בלי סוף מצד חברי כל המפלגות לרבות אנשי "חרות" ולהוציא מפ"ם. בשבח הרם ביותר זכיתי בראותי את עיניה הנוצצות ולחייה הסמוקות של צפורה. יצאתי את הבית בהרגשה כי עמדתי במיבחן ואמרתי דברים הראויים להישמע במעמד זה, אשר עם כל אופיו הנדוש של הביטוי יש להגדירו כמעמד היסטורי [הנאום מובא ב"דברי הכנסת" כ"ג, 5-7.4.54, ע' 1544-7].
חזרתי למשרד ראש הממשלה ושוב ערכתי בעזרת ארתור טיוטה חדשה של התשובה לצ'רצ'יל.
מהמשרד הביתה לארוחת צהריים עם הרוטשילדים - חמישה במספר, ואיתם אשת מנהל פיק"א בארץ גב' ראו. יתר האורחים - ורה וייצמן, לוי אשכול, רוקח ורעייתו, דוליק וריבה [הורביץ], גולדי יוסף ושלמה ארזי שנתאלתר לבוא במקומו של ראו אשר נפל לפתע למשכב. ג'יימס היה נרגש מאוד מהמעמד בכנסת ומכל המעמדים שקדמו לו - העלאת הארונות בחוף חיפה מאוניית המלחמה "מיבטח" והטקס בזיכרון יעקב. הרוטשילדים כולם ביקשו לקרוא את נאומי באנגלית והבטחתי להמציא להם תרגום.
מזימתי לפרוש למנוחות אחרי ארוחת הצהריים סוכלה על ידי אזעקה מהסיעה בכנסת לבוא מייד להצבעה בעניין הנכים שהפכה להתמודדות. זה ימים הולך ומבשיל משבר בשאלה זו. עם הרחבת התחיקה לגבי הנכים והענקת זכויות מלאות לנכי מתנדבי היישוב למלחמת-העולם השנייה, אנשי "ההגנה" בארץ והפרטיזנים בחו"ל, התעוררה מחדש בעיית נכי אצ"ל ולח"י. הסכמנו ליהנותם ומצאנו נוסחה האומרת כי שר הביטחון יוכל להוסיף על הסוגים שנתפרשו גם חברי ארגונים אחרים. "חרות" הייתה מוכנה להתפשר עם פיתרון זה אך פתאום קם "הציוני הכללי" סטופ, שהציקתו רוח קנאה לפורשים והציע תיקון המפרש בשם "ארגוני המחתרת". הדבר גירה את "חרות" להרחיק לכת ולדרוש כי יפורש בשם אצ"ל ולח"י. החלה גלישת "כלליים" וחרדים לתמיכה ב"חרות". בממשלה הודעתי ל"כלליים" כי אם יוכלו להשפיע על סטופ שיחזור בו מתיקונו - מוטב, וָלא תצביע כל סיעה בשם אלוהיה. בוועדה הציע חזני נוסחה מפשרת, לכאורה, "ארגון ההגנה ושאר ארגוני המחתרת", אך הימין מאס בפשרה זו ודגל במתן שם ארגוני מחתרת רק לפורשים. בהצבעה ראשונה ביום ג' בערב נפלנו בשלושה קולות כי היו חברים ש"מטעמים מצפוניים" לא הצביעו עם הסיעה. אותו לילה נתקיימה אסיפה דחופה של הסיעה, שהוזעקתי אליה ע"י עמי אסף אבל סירבתי לבוא משום הכנת הנאום. בסיעה הוחלט לעמוד על הנוסח הראשון ורק אם ייפול להצטרף לחזני.
כשבאתי לכנסת מצאתי את השורות צפופות והאווירה מחושמלת. נשתדדו מערכות ובמקום הקואליציה הקבועה ועומדת נוצרו גיבושים לשעה של מפא"י ומפ"ם וה"פרוגרסיבים" מזה, "כלליים", חרדים ו"חרות" מזה. הכרענו את הימין ב-50 נגד 35 והייתה הרווחה.
חזרתי הביתה ורק אז שכבתי ובאמת ישנתי שעה.
בקומי התחלתי מכתיב תרגום הנאום לליליאן.
לערב נועדה ישיבת חברינו בממשלה. עם לבון היה לי דין ודברים על נוכחותו. משום סיורו באזור הספר של רצועת עזה, בו החמיר המצב, הודיע כי לא יוכל לבוא (חזר ב-7 לת"א וכמובן היה יכול להגיע ל-8.30 לירושלים, אך לא הרי היענות לישיבה דחופה בימים עברו כהרי, וד"ל). לישיבה זו ייחסתי ערך מיוחד כי למחר נועדה ישיבת הוועדה המדינית של המפלגה, בה נתכוונתי להעמיד לבירור שאלה נוקבת אם פנינו למלחמה או לשלום, ולא רציתי לצלול לתוך מערבולת זו מבלי להידבר תחילה עם החברים בממשלה. והנה נתכנסו גולדה ואשכול ודינור ונפתלי ואילו זיאמה לא בא. גולדה הודיעה כי זיאמה על סף התפטרות והחליט לא לבוא יותר להתייעצויות חברים. קצה נפשו בדחיות שחלו בסידור ענייני תקציב ההסברה. זה ארבעה חודשים הוא בממשלה וטרם ניגש לעבודה של ממש. קוצר רוח זה הרתיחני. זיאמה יודע היטב את ההשתלשלות, קודם לרגל התקציב עצמו ולבסוף עם "הציונים הכלליים". בעצם היום הזה עמדה סוף סוף להתקיים פגישה ביני עם אשכול לבין "הכלליים" לגמור בעניין. אך אשכול שאינו בריא ימים אלה לא חש עצמו בטוב אחרי הכנסת וביקש לדחות. בכנסת אמרתי לזיאמה כי הפגישה נדחתה, והרי התוצאה: התפוצצות! מאוד חרה לי הדבר.
בכל זאת ישבנו וביררנו כמה עניינים. הודעתי כי בוועדה המדינית לא אסתפק במסירת דוח על המצב אלא אעמיד את בעיית מדיניותנו בחזית הביטחון על חודה. אחרי שהלכו השרים החל זאב שרף לדבר על לבי כי לא אציג את בעיית המלחמה והשלום במדינית. הדברים ידלפו ויתפרסמו ויצמח מזה נזק רב, פנימי וחיצוני כאחד.
בינתיים חילחלו בי כעס ועלבון על היעדר לבון וארן מההתייעצות ולבסוף החלטתי להיענות להפצרת שרף, אשר [יצחק] נבון הצטרף אליה, אבל לאו דווקא מתוך נימוקיהם, ולדחות את ישיבת "המדינית". לאחר שיקול לא ראיתי כל טעם בכינוסה בלי שתקדם לה התייעצות פנימית יסודית בין חמשת החברים המהווים את הגרעין המרכזי של המפלגה בשלטון [מ"ש, ארן, אשכול, לבון, ג' מאיר]. היטלתי על נבון לדאוג לפירסום ידיעה בעיתון מחר בבוקר כי הישיבה נדחתה.
ישבתי על ניירות שארית הערב. צפורה חזרה מהפלנטרים ובפיה סיפור מדכא על תסבוכת חדשה מסביב לגדעון: אין לו עבודה, בינו לבין אשתו לא הכל כשורה בשל חתירות הוריה, מיטה ומאיר, בייאושם הזעיקוה לעזרה.
טילפנו לתמיק ולמוסיק [גדרון] לאמר להם שלום ערב עקירתם מחר לנווה ים. אותה דירה [של רבקה ודב הוז ב"מעונות עובדים ז"' בשדרות הקרן הקיימת] שוב נעזבת. היא תחסר לי מאוד בביקורי בתל אביב.
נועצנו סופית בינינו על הסדר ועל פי הצעתי נקבע כי נסדור השנה עם הזקנים בחולון. מי יודע אם אין זה סדרו האחרון של סבא ומגיעה במצב זה לזקנים עדיפות על פני הצעירים שבחמדיה או בנווה-ים.
