מכתב 40 - אחותי היקרה רבקה - 21.9.1916
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 40 - אחותי היקרה רבקה - 21.9.1916
כותרת משנה  קושטא, כ"ג אלול ע"ו, תרגום מצרפתית

 

תרגום מצרפתית

 

קושטא,  כ"ג אלול ע"ו  21.9.1916

אחותי היקרה רבקה,

 

 

השעה כבר 2 אחרי חצות, מאוחר מאוד, ושנת יום חמישי בייחוד יקרה כל כך, אבל כוח פנימי דוחק בי לכתוב לך. אני גם יודע, שזה רגע שאסור להניח לו לחמוק.

 אני רוצה להתוודות על חטא שחטאתי לפניך - קראתי את מכתבך לדב[1] ומכתב זה פצע בנפשי פצעים כה מכאיבים עד שנקל בעיני מוסר הכליות שהרגשתי. סילחי לי, אני אומר את האמת.

אומרים, שאני אדם מסוגר. אני אומר, שהסביבה היא הסגורה כלפי. מדוע? זאת איני יודע. אבל יש שאני מוצא את עצמי לפתע מרוחק ממי שחיי הרעיוניים, הרוחניים, קשורים בחייהם ואיני יודע שמץ דבר על כל ששייך לקשריהם האינטימיים.

 עליך להבינני. אהיה אנוכי זו הפעם. לא היחסים בינך ודב ולא היחסים בינך ואליהו ובין שניהם מעסיקים אותי. על מצבי המיוסר אני מדבר. הם רואים בי - כך נראה לי - אדם חושב, אבל אדם  ב ע ל  א י ש י ו ת  ר ג י ל ה,  פ ש ו ט ה.  אמת, אני אדם בעל כוח מוסרי אבל אדם פשוט אינני. אני מורכב מאוד. זאת יידע רק אחד - יצחק כהן.

 את, אליהו, כרמי, דב - כן, ברי לי שכל אחד מכם בעל אישיות עצמאית. אבל גם אני כזה. היו תקופות, היו תמורות, השתלשלויות - אני תמיד הייתי בחוץ. אני הייתי צריך לנחש. זו הייתה בדידות כאובה, מייסרת. גאוותי לא הניחה לי להגיד זאת, ובדיוק רתיעה זו מאותה גאווה היא הכופה עלי לכתוב לך בשעה זו.

 התקופות חלפו, ההשתלשלויות ניטשטשו, ולי הן אבדו לתמיד. אבל יש עובדות שלא אוכל לשכוח.

 אַת לא הראית לי את המכתב המפורסם של כרמי מלוד.[2] לי הוא כלא-היה ואילו לאליהו הוא נחרת בזיכרון לתמיד.

 אחרי נסיעתי לדגניה[3] כתב אליהו מכתב לדב - רשמיו מהוועידה. שמי לא מופיע במכתב הזה. ויש עוד ממין זה.

 עד שדב התקרב אליך הוא מעולם לא הרגיש צורך להיכנס לביתנו, בעוד שאני לא הייתי מסוגל שלא להתראות איתו מדי יום ביומו. אליהו היה נכנס אלינו מפני שהיה קשור לבית, לא אלי. אני, אליהו ודב תמיד היינו מתכנסים אצל דב. לעולם לא אצלי. תאמרי: לעולם גם לא אצל אליהו - אך הן ברור לך, כי לכך היו סיבות אחרות. תמיד אליהו היה בא אל דב. אני תמיד הייתי מוצא אותם בשניים.[4]

 את יכולה לתאר לעצמך איזה מהלומות עזות כל זה הנחית על הגאווה שלי, על האהבה העצמית שלי? את יודעת מה החלטתי בשנה ההיא ביפו - ואולי הייתי צריך לשוב ולהחליט כך - לחתוך את כל הקשרים האינטימיים עם אליהו ודב ולהיוואש לתמיד מהמחשבה, שיהיו לי חברים בלב ונפש - להצטמצם, להתכנס באידיאה (כמו אצל דוסטויבסקי) וליצור אינטימיות של אידיאות, היוצרת שוויון גמור בין כל "החברים" - אליהו, דב, יעקב [כבשנה], אולשן, שמואל [ייבין], [יעקב] לוי וכו'. אבל אלו קורבנות היה עלי להקריב, כדי שאוכל לממש את ההחלטה הזאת.

 אני מוכרח להדגיש שוב - אני מדבר על עצמי, ובאשר למכתבך - זה הראשון שאני קורא, למרות שאני יודע - בלי שדיברתי עם דב - שקודמים נקראו גם ע"י אחרים.[5] קראתי את המכתב הזה מפני שדב לא היה פה. הוא יבוא רק מחר בבוקר. קיבלתי מכתב ממך, שלא סיפק אותי, וראיתי על השולחן מכתב אחר של אחותי לחברי, ומצפוני התיר לי לפותחו. ואשר לתוכנו - הרגע החשוב ביותר בשבילי, הדבר שריתק את תשומת לבי יותר מכל היה שיש משמעות לדברים שדב לא כותב לאליהו. את כל היתר ידעתי במעורפל - ידעתי בשכלי[6] - אבל ברגע שנטלתי את המכתב שכחתי. על כל פנים, המעשה המצער במכתב זה היה רק עילה, שעוררה את כל ההרהורים הללו, אשר כבר נמוגו כמעט.

 הדף נתמלא. עדיין רוחש בי כאב עמוק, שאני חש צורך לספר לך עליו. אבל אניח זאת למחר. די. אני נושק לעיניך.

 

משה

 

סעי לדגניה[7] - על אף הכל!



[1]  באמ"ש מצויים מכתבי רבקה לדב מ-4.6.1916 ומ-7.7.1916 ונראה שהכוונה פה לאחד מהם.

[2]  מכתב זה לא שרד ותוכנו לא נודע. מ' כרמי היה באותם ימים מורה בבן-שמן. לא הרחק מלוד.

[3]  לוועידת פועלי הגליל, שהתקיימה בכנרת בקיץ 1915. "בשלהי קיץ, בחוה"מ סוכות תרע"ו, התקיימה בקבוצת כנרת ועידה מיוחדת של פועלי הגליל - ואולי גם ממקומות אחרים - מוקדשת כולה לענייני תרבות. דומה כי הייתה זאת ראשונה במינה והסתדרותנו [הסת' בוגרי ג"ה] - לא אזכור עתה ביוזמת מי - הוזמנה לשלוח משקיפים. נקבעו לכך שניים: משה ואני. נסענו לכנרת. כשלושה ימים נמשכה הוועידה. כתלמידים חרוצים נכחנו בכל הישיבות. [---] רוויי רשמים חזרנו שנינו לחברינו בת"א ובאחד הערבים נתכנסה אספה כללית של ההסתדרות לשמוע דוח מפי שליחיה. אנו, משה ואני, חילקנו בינינו את התפקידים: משה ימסור דוח על הוועידה ודיוניה, ואני אתאר טיפוסי אישים, אשר התבלטו בוועידה. [---] חזקה על משה שמסר דוח נאמן ומאלף. [---]" (ברוך בן-יהודה, "מבצע דגניה", סיפורה, ע' 177-176). מ"ש עצמו העיד לימים; "משה השתתף במועצת תרבות של הסתדרות הפועלים החקלאים בכנרת, שם עבד ברל, ומאז נקשרה נפשו בנפש ברל" (בן-אלול, 10.12.1953).

[4]  על קשריהם האינטימיים והמורכבים של דב ואליהו ועל מערך היחסים וההתייחסויות של משה-דב-אליהו - בסיסה המשולש של "פירמידה", שרבקה בקודקדה - אפשר ללמוד משהו ממכתב דב לרבקה מ-26.10.16 מארנקוי:

[---], בהרבה קווים עיקריים בטבע ובאופי שונה אני מאליהו ומשום זה הייתי רחוק ממנו בראשית בואו לארץ. אפילו איזה יחס של שנאה אליו היה מצדי. ומצדו לא זכיתי גם לזאת; ביטול גמור ולא יותר. [---] אך הדעות והרעיונות המשותפים, ואח"כ התקוות המשותפות שנוצרו על יסודן, הן הן שאיחדונו. ומעתה אין עוד דבר, כמדומני, שיכול להסיע את אליהו מלבי. בכל צעד ושעל כמעט מתחשב אני במשפטו של אליהו. אין אני עושה הכל לפי דעתו והשקפתו-הוא. לפעמים קרובות הנני עושה את ההיפך הגמור ממה שאליהו היה עושה ברגע כזה. אולם תמיד לאחר שאני דן בלבי עם דעתו של אליהו, הנני מחליט את אשר מחליט. [---] יש לָך אפשרות ללכת לשנה הבאה לדגניה. זאת סיפר לי גם משה טרם קיבלתי את מכתבך. הרגשתי כי באותו מכתב היו כתובים עוד אי-אלה דברים, אשר משה הסתירם ממני - בלתי שקט באופן נורא נפרדתי ממשה באותו יום שישי. מה הדבר אשר כתבת ומשה מסתירו מפני? והנה מכתבך הסביר לי קצת את העניין (אמ"ש: גרא, עמ' 149).

[5]  אין זה סביר כלל, שדב הראה למישהו מכתב מאת רבקה. ייתכן, שמ"ש כיוון לכך שאחד מנושאי המכתבים הציץ בהם. ואומנם במכתב דב מקושטא, 7.9.16, לרבקה, הוא אומר: "[---] כבר כתבתי לך, כמדומני, באיזה אופן נתקבלו מכתביך. לידי הגיעו כולם פתוחים ומובטחני כי עברו תחת ביקורת מוקדמת של אחדים משלנו [---]" (אמ"ש, גרא, עמ' 13), ובמכתב מארנקוי, 26.10.16, לרבקה: "[---] כל המכתבים ששלחתי לך עד עתה בכמה דאגה וחרדת לב הנני משלחם. פחדתי פן לא יגיעו המכתבים לתעודתם, פן יפלו בידיים זרות ועיניים זרות תקראנה, צחוק לעג יעבור על השפתיים והמכתב יחולל. [---]" (אמ"ש; גרא, עמ' 149). במכתבה לדב מ-4.6.16 כתבה רבקה: "האכתוב לך על מנת שיבקרו את המכתב? והאקבל ממך מכתבים שידיים זרות החזיקו אותם ועיני זרים קראו בהם לפני?": מכתב אחר סיימה ב"אם אתה רוצה, קרא את מכתבי למשה" (אמ"ש, גרא, עמ' 134).

[6]  המילה "בשכלי" נכתבה ברוסית.

[7]  על תוכנית הליכת רבקה לדגניה, שלא יצאה לפועל, ר' הערה 4 לעיל.

 

העתקת קישור