יום ה', 1/4/1954
שם הספר  יומן אישי 1954
שם הפרק  יום ה', 1/4/1954

 

 

יום ה',  1/4/1954

 

לפי העיתונות הודיע אידן בבית הנבחרים כי אומנם אין אנגליה חייבת לבוא לעזרת ירדן בנסיבות הקיימות אך החוזה שבינה לבין ירדן מחייבה לעמוד לימין בעלת-בריתה במקרה של מלחמה בינה לבין צד שלישי. מלשון ההודעה משתמע כי חובה זו חלה על כל מלחמה, אחת היא אם ירדן תהא הנתקפת בה או המתקיפה. ביקשתי מלונדון נוסח מלא כדי לראות אם עלינו להגיב.

איש יהודי, יעקב סיני שמו, עולה מפריס, חבר "פועלי ציון" אבל בן "המעמד הבינוני", דובר עברית צחה, בא לשפוך מרי שיחו על התעמרות האוצר בעולים מסוגו לאחר שהתדפק על כל השערים ועד אשכול הגיע והעלה חרס.

עיתונאי איטלקי המבקר בארץ לפי הזמנתנו ערך לי ראיון כדת וכדין לפי שאלון כתוב. כשעניתי על שאלתו בדבר המצב במצרים כי "סיר הבשר של מצרים עודנו רותח ומבעבע ואין לדעת מה מתבשל בו" התברר לי כי אין לו מושג מה פירוש "סיר הבשר של מצרים" והוכרחתי להסביר לו את רקע הניב. שכחתי כי אין הברית הישנה שגורה בפיהם של ילדי הקתולים.

ישבתי עם [דוד] אַשבורן מחֵקר על החומר שהכין בשביל נאומי על הברון אדמונד [רוטשילד] בכנסת בשבוע הבא. התברר כי בשאלה שנתעוררה אצלי אם פניית יוסף פיינברג [בקיץ 1882] אל הברון בשם מתיישבי ראשון לציון [לעזרה כספית; זמן מה אחר ייסוד המושבה] קדמה לפניית הרב [שמואל] מוהילובר [מראשי "חובבי ציון" ברוסיה] אליו [לשלוח קבוצת איכרים יהודים להתיישבות בארץ - הקימו את עקרון], או להיפך, שנויה במחלוקת בספרות ההיסטורית על אותם הימים [פניות אלה גרמו לברון להתחיל את פעולתו בארץ]. מסתבר כי מוהילובר הקדים את פיינברג בחודש ימים.

עם [זאב] שרף ו[דוד] רוזוליו על בעיית משרד המסו"ת ומינויו של אותו מישנה מנהל כללי.

ב-11 הגעתי למשרד העבודה. זה היה השני בסידרת ביקורַי במשרדי הממשלה. גולדה אספה את כל מנהלי האגפים והמחלקות - קהל רב, כארבעים איש, בכללם הרבה פנים מוכרות, מ[אברהם] וֶרטהיים [ממונה על יחסי עבודה] מיודעי מהסוכנות ועד יהודה [תמיר; אגף השיכון] בעלה של עדה [בת חווה הוז-בורודובסקי אחות דב הוז גיס מ"ש], וגם ווטסון הגוי הצדיק בתוכם. גולדה ידעה להשרות על הפגישה רוח חגיגית בדברי הפתיחה שהשמיעה והציגה לפני את המסובים אחד-אחד. אחר כך הרצו ראשי האגפים על הפעולות. היו מוכנים כדבעי, אחדים הכינו סקירות כתובות והרצו לפיהן, אחדים קראו מהכתב וגם אלה שנקטו תורה שבעל פה הוכיחו כי מישנתם סדורה וגילו תרבות גבוהה של ביטוי. נתגוללה יריעה רחבה של תפקידים וביצועים. אושרו ומזלו של משרד זה שכל פעולתו חיוב שבחיוב ורוב פעולתו ממשות חיה: עבודות ציבוריות, תעסוקה, שיכון, הכשרה מקצועית, העלאת פריון עבודה, ביטוח עממי, תחיקה סוציאלית, פיקוח על לשכות עבודה, פיקוח על בתי חרושת, יישוב סכסוכי עבודה וכיו"ב. לא פחות מהסיכום המגובש של הישגים איתנים עשו רושם האנשים עצמם - סגל מעולה באיכותו וברמתו, אנשים שכל מאודם בעבודה, סמכותם ויכולתם מבצבצות מכל פסוק היוצא מפיהם. בייחוד התרשמתי מאיש מע"ץ [אביגדור ברתל], והוא דווקא מורשת ממח' עבודות ציבוריות של [ממשלת] המנדט, מהממונה על הכשרה מקצועית [פרץ המבורגר] ומהמנצח על פריון העבודה [משה גרצברג]. בשני התחומים האחרונים נתגלו לי נצורות לא ידעתין ולא שיערתין. בענף החינוך וההכשרה מתנהלת עבודה מסועפת ביותר. המשרד מפקח על הכשרת אלפי חניכים תוך כדי עבודתם ודואג להשלמת השכלתם הכללית. הוא מפקח על בתי ספר מקצועיים ומכאן את תמיכותיו להמרצת מתן ההכשרה במקצועות אשר אין הנוער נוהה אחריהם מאליו אבל הם דרושים למדינה. הוא מארגן קורסים למנהלי עבודה ולהתמחות פועלים. אשר לייעול, סופַּר על הישגים כבירים כתוצאה מבדיקת שיטות עבודה נושנות וגילוי פגמים הניתנים לתיקון - עליית התפוקה ב-100 אחוזים ויותר בענפי משק חקלאי בקיבוצים, המסייעת לפיתרון בעיית הייצור מבלי להיזקק לעבודה שכירה; עלייה ב-50 אחוז בקטיף שעשתה את הפרי הישראלי יותר בר-תחרות מפאת הוצאות ייצורו; מהפכות-ייצור שחלו בכמה וכמה מפעלי חרושת וכו' - עליות ב-50 אחוז, ב-100 אחוז, ב-150 אחוז. הוצבע בייחוד על התמורה שחלה ביחסם של בעלים ופועלים לאפשרויות הגדלת הפריון, על הניסיון שהוכיח כי עליית התפוקה אינה גורמת פיטורין אלא מביאה לידי הרחבת הייצור ובעקבות הוזלתו גם להגדלת היצוא. הודגש כי המשק הפרטי מגלה הרבה יותר ערות והבנה לאפשרויות הגלומות בגישה זו מהמשק הציבורי, כולל ההסתדרותי: בעוד שבתי-חרושת פרטיים תובעים בכל פה בדיקות לשם ייעול ומושיטים כל עזרה ושיתוף פעולה, אחרי המשק הממשלתי וההסתדרותי יש לרדוף ולהוציא עליו מאמצים של שידול ושיכנוע.

שעתיים ישבתי ולמדתי תורה. שאלתי הרבה ונעניתי במלוא ההיקף והדיוק. אני סבור כי הם עצמם למדו הרבה בהזדמנות זו איש מרעהו. הייתה זו חוויה חיובית, מרתקת ומרנינה שלכמותה לא זכיתי זה כבר.

גדעון שבא הביתה אחר הצהריים החזירני לעולם הבוהו של ענייני חוץ שכולם סבך ומבוכה ופנים לכאן ולכאן וקושי הכרעה ובמקרה הטוב ביותר תפיסת הרע במיעוטו.

ב-5 יצאנו לתל-אביב. בדרכנו פקדנו את הזקנים בחולון. סרנו גם אל תמיק ומצאנו אותה עם פשה ומריאשה טורחות בהכנת כיבוד למסיבת פרידה שעורך מוסיק לחבריו עקב עקירת המשפחה בשבוע הבא לנווה-ים.

ב-8 אצל הציר הסובייטי לארוחת ערב. לצירות זו בגלגולה החדש היה מזל "טָרֵף". שכרו לשלוש שנים בניין מפואר המתנוסס על הגבעה הגבוהה ביותר של רמת גן - בית שהיה מיועד לשמש מלון גדול ובעליו שמח להיפטר ממנו תמורת 100,000 ל"י במזומנים ומראש. ריהטוהו בתערובת של רהיטים רוסים מסורבלים וסרי טעם ורהיטי ישראל מבהיקים בציפוי קטיפה ומשי, ראווניים וחסרי חן. פרשו שטיחים נהדרים ותלו תמונות נוף מרהיבות, כולן מעשי ידי ציירים סובייטים מהדור הצעיר נאמני האסכולה הז'דאנובית התכליתית והמציאותית, ללא קורטוב של חדשנות. אולמי קבלת הפנים מרווחים ומבריקים אך אופיים המלוני נשאר בולט. על אף כל אלה מאושרים בעלי הבית במזלם ונחלתם שפרה עליהם. לארוחה הוזמנו שפרינצקים ודינורים. מהרוסים היו הציר, היועץ והמזכיר הראשון - הראשון והשלישי עם נשותיהם. הכל נתבקשו לענוד עניבה שחורה וקיימו צו זה, פרט לדינור שהופיע בחליפה אפורה רגילה באין מכלים דבר. הארוחה הייתה משתה שמנים ועלתה בכמות ואיכות על כל מה שראיתי וטעמתי אי פעם בארץ. הגביעים שליד כל אורח היו חמישה במספר, פרט לכוס, וכולם נתמלאו משקאות במרוצת הכֵּרה. אבל לאחר ביצי הדגים והפטריות הכבושות והחמיצה הרוסית המסורתית בשמנת, וגולות הבשר, והכופתות הממולאות ומטעמים אחרים באה ירידה מאיגרא לבירא כשהוגש לקינוח סעודה ליפתן מקופסאות - מופת ממאיר לחוסר תרבות. הייתה זו מפולת תלולה שהוכיחה כי הטבחית אומנם מומחית גדולה לבישול אבל נעדרת כל יחס אמנותי למעשה ידיה. נקל לשער לאיזה שיא של יצירה היה מעלה טבח צרפתי את הפרפרת של סעודה כזו!

מראש החלטתי לא לגעת בהזדמנות זו בעניין הווטו הסובייטי, אלא לשמור נושא זה לחפיפת ראש מיוחדת שבדעתי לערוך לאברמוב בשבוע הבא, לכשאזמינו במיוחד לשם כך לירושלים, אך הוא עצמו פתח בענייני היום והחל תוהה על היעדר השלום ותולה הקולר באנגליה ובארה"ב. סתרתי שיגרה נדושה ותפלה זו ואמרתי כי הקולר תלוי בכל מי שיש בידו לסייע לשלום והוא עושה ההיפך הגמור וציינתי כי הדבר חל על בריה"מ ממש כמו על ארה"ב. לא הגיב על כך אלא החל חוקרני לגבי תנאי השלום. אמרתי כי אין שאלה של תנאים - ישראל כמות שהיא - ואין השאלה אלא של רצון טוב. אמר: "בכל זאת, הרי יש בעיית הפליטים, והערבים טוענים כי יש להחזיר לפחות חלק". שאלתי: "איפה ומתי החזירו פעם פליטים? אולי רוסיה עשתה זאת? אולי צ'כיה?" ושתק. הוספתי ושאלתי: "מי הציע פעם כמונו תשלום בעד קרקעות נטושים? שוב שמא רוסיה, שמא צ'כיה?" ושוב שתק. הסתפקתי בזה.

יצאתי סר וזעף מערב זה ומשועמם בתכלית. חברה לא כנה, כל מילה בחשבון, מאחורי מסווה האדיבות המתוקה מסתתרת רשעות ועורלת לב נעדרת כל יחס נפשי, ונוסף לכל - מכל פסוק של שיחה בולט חוסר תרבות מדהים ומשווע.

באמצע הארוחה נקראתי לטלפון. הייתי בטוח כי קרה משהו שאינו כשורה והייתי מוכן לידיעה על התקפה ערבית חדשה. לא ניחשתי נכונה. לבון היה בקצה הקו. אותה סירה שדיבר איתי עליה הצליחה כבר לעלות על שרטון ליד החוף הסעודי. יש קשר אלחוטי עם האנשים באמצעות מטוס סיור. מחר תצא סירה שנייה למקום התקלה וייעשה גם ניסיון להנחית מטוסים כדי להציל את המשורטנים. החוף הסעודי שמם מאדם אך חוששים להופעת מצרים שייקחו את אנשינו בשבי.

 

העתקת קישור