יום ד',  31/3/1954

 

לפי העיתונות - תֶקֶר חדש. נתפרסם מכתבו של אבא להמרשילד שאינו תואם כלל את הודָעָתי במסיבת העיתונאים שלשום. הפניתי חוד דוקרני כלפי ירדן וחוד פחות נוקב - אבל מפורש ובולט - כלפי המזכיר הכללי, גם רמזתי כי ביקשנו ממנו הסבר לנטישתו את המערכה. אך אבא לא כן עימדו: כל חיציו מכוונים אך ורק כלפי ירדן ואילו בשביל המזכ"ל [של האו"ם] אין בפיו אלא שבח והודיה על מאמציו וסבלנותו. נעכרה רוחי כבר בארוחת הבוקר ורחמי צפורה נכמרו עלי.

ממשרד רה"מ טילפנתי לוולטר לברר כיצד קרה הדבר. הן תודרך אבא מה עליו לכתוב - האומנם בקו אחר מזה שנקטתי? ואם תודרך כהלכה - איך התעלם? אין לו מנוס עכשיו מכתיבת מכתב שני. חוסר תיאום זה בינינו לבין המשלחת [של ישראל באו"ם] בניו-יורק מאיים ליהפך לרעה חולה.

ב-8.30 עם זיאמה ארן. הוא כבר במצב רוח כאשר אָהֵב ומדבר רתת על חוסר תכנון כלכלי ועל רעיונות אחרים שלו הנתקלים בחומה אטומה.

ב-9 הרב סלונים מטורונטו. בא כסופרו של עיתון יומי גדול באותה עיר שעבר עכשיו מיד ליד ועם זה הפך מביטאון אנטישמי ממאיר לעיתון השוחר ידידות לישראל. הרב שאל לעניין והשיבותי כהלכה. שָבַע נחת מהתשובות והצטלמנו. לבסוף הוציא מאמתחתו תצלום מלבב מאוד של צפורה, בשעת ביקורה בחדר ההוראה העברית של יעקב מיימון ב[מעברת] תלפיות. אף הוא נזדמן לאותו מוסד דווקא באותו ערב, וכיון שבא בלוויית צלם, מייד הנציח עצמו יחד עם אשת רה"מ.

ב-9.30 התייעצות על הבחירות [העירוניות] בנצרת: ברקת, כסה, בש, [אליהו] אגסי. ההכנות לא התנהלו כפי שרצינו. המוסלמים תחת להתלכד התפוררו ואילו הקתולים במקום להתפלג התאחדו. מובטחת בחירת ראש עיר נוצרי ומגמתנו להביא שוב לידי בחירת מוסלמי נכשלה. והעיקר - נחשול של איבה לישראל הציף את העיר ועתיד להטביע חותם צורר למדינה על העירייה החדשה. עצת ייאוש של ברקת - לדחות את הבחירות. כסה התנגד ואני תמכתי בו: דחיית הבחירות תגרום שערורייה בארץ ובחו"ל, תלבה ביתר שאת את המרירות ותרים קרן הקומוניסטים. מוטב לשתות את קובעת הבחירות ואחר כך לטכס עצה כיצד לשפר היחסים ואגב כך לנצל איבת הקתולים למק"י.

התייעצנו גם על ההשתתפות בישיבת משרד הוועידה הסוציאליסטית האסיינית העומדת להתכנס בג'קרטה והוחלט כי כסה וברגיל ייסעו הפעם.

ב-10.15 יעקב פלד בענייני משרד הפיתוח. אגב, אני עכשיו לא רק רה"מ ושה"ח ושר הפיתוח בהיעדרו של יוסף, אלא גם שר הדתות ושר הסעד בהיעדרו של משה שפירא.

ב-10.45 ישיבה עם ברנשטיין, סוזאייב ו[דוד] רוזוליו לבירור סכסוך שפרץ בין משרד מסו"ת לבין נש"ם [נציב שירות המדינה] בשאלת מינויו של סגן מנכ"ל למסו"ת. האשמות וטענות חריפות בין שני הצדדים. משרד מסו"ת הוא אומנם מערת פריצים מכמה בחינות אך דומני כי דווקא בסכסוך זה הדין עמם. ישבנו למעלה משעה והשהיתי מסקנותי.

ב-12 במשרד החוץ עם הציר [רחבעם] עמיר. ידידות הולנד בעינה ויחס הציבור והעיתונות הוא לעילא מכל מה שאפשר לדרוש, אך מצד המימשל גוברת הזהירות והרגישות ל"מה יאמרו הערבים". אחד משורשי הרגישות - התפתחות סחר הולנד עם ארצות ערב שאין בו פיצוי ספיק במסחר איתנו. גם התסבוכת הבינלאומית המקיפה אותנו נותנת אותותיה. עמיר עצמו משתוקק לעבור לרומא ואין ספק כי היה עושה שם חיל, ובייחוד היה דואג קצת להרמת קרן תרבות ישראל בקרב היהדות.

ב-1 עם אריה לבבי על עתידו ועתידם של אחרים. הוא מתפרץ לבלגרד ודיברתי על לבו להתאזר סבלנות. מה נעשה ביורן? הנביאו לארץ ונעשהו סגן מנכ"ל? או שמא נחזיר [מברן] את טולקובסקי מחמת זיקנה ונמנהו יועץ סתם ואילו את יורן נשלח לברן? או הנקבל תוכנית שעלתה בדעת המנכ"ל - אליאס [ששון] חזרה [מרומא] לאנקרה, מוריס [פישר, מאנקרה] לארץ, עמיר לרומא, יורן להאג ואריה לבלגרד? כל פיתרון קשה מחברו, אך אולי נקודת המוצא היא הזזת טולקובסקי.

ערכתי מברק שחיבר וולטר לאבא על המכתב להמרשילד.

בבואי הביתה מצאתי מכתב מאת ללה שלא הרנין לבי. חשבנו כי היא וגדעון יבואו הקיץ לארץ ואמרנו לסדר להם נסיעה באחת מאוניות המשא של "שהם". והנה מתברר כי גדעון לא יוכל להיעדר מארה"ב יותר מחמישה שבועות ולכן גזרה כי יטוסו - אך מניין נשיג להם שני כרטיסים הלוך ושוב באווירון? קצרה ידנו!

ב-3.30 [עו"ד ד"ר מאיר] ולטמן [תובל; יוצא יוגוסלביה; חבר "ועד ההצלה" בקושטא בימי מלחה"ע השנייה] על מהלך משפטו של קסטנר. היועץ המשפטי לא היה לו כנראה מושג מאופיו הציבורי והמדיני ומתוצאותיו הסנסציוניות של משפט זה. התובע [אמנון] תל הוא כישלון חרוץ. יואל ברנד [מפעילי תנועת העבודה הציונית בהונגריה; יצא מהונגריה הכבושה במאמץ להציל את שרידי יהדותה במסגרת עיסקת "סחורה (משאיות) תחת דם" שהציעו הנאצים ולא יצאה לפועל; שם ספרו על פעילותו - להלן] אם יופיע כעד יסבך מאוד את העניין כי בתקופה שלאחר כישלון שליחותו הוא השתולל במשלוח תזכירי קטרוג לראשי הסוכנות בתלותו בהם קולר השחיטות בהונגריה ועכשיו ישמשו כל אלה חומר הרשעה בידי [הסניגור] שמואל תמיר [ר' פרק "בשולי הספר" שכתב מ"ש כתוספת ל"בשליחות נידונים למוות" מאת יואל ברנד, ע' 231-8; עיינות 1957; במקום זה מבהיר מ"ש השקפתו על פרשת ניסיונות הצלת יהדות הונגריה]. אין עצה אלא לדרוש מחיים כהן עצמו שייקח את התביעה לידיו לאחר ההפסקה.

ב-4.30 נחום גולדמן. מה על האמנה הציונית? יש צורך בהתייעצות על קיצור תקופת השילומים ומוטב להזמין אליה גם את שנער. אם יצא הדבר לפועל - אין מנוס מהפרשת סכום לתשלום פיצויים לערבים, אבל במסגרת של הסדר כולל. מה יהא גורל הסוכנות אחרי הקונגרס הבא? היש למפא"י מדיניות? הוא עצמו מנוי וגמור עמו לא להישאר (נחיה ונראה!). האומנם אין אלוהים במחנה "הציונים הכלליים" והאם לא ייטיבו דרכם אם יתמזגו עם ה"פרוגרסיבים"?

ב-5.30 בכנסת עם אשכול בענייני פיתוח ועל הצורך בהתייעצות על תכנון כלכלי.

ב-6 עם דוליק. הראה לי מכתב מאלף מאחד מראשי "בנק אוף אינגלנד" שקיבל על עצמו לברר סיכויי השגת רישיון למילווה העצמאות או הפיתוח באנגליה. מסקנתו שלילית. הוא לא שאל עדיין מפי הגבורה, חלילה, אבל לו לעצמו נדמה (וד"ל!) כי עניין נתינת רישיון כזה אינו רק בעיה ממונית אלא יש לה גם צדדים אחרים, עדינים ביותר, והוא חושש כי הדבר עלול להביא את מה"מ [ממשלת הוד מלכותה] במצוקה. ברור. וליתר בהירות הוא מוסיף: "לא נמלכתי בדעת האוצר". הווה מבין דבר מתוך דבר - פירושו כי נמלך במשרד מסוים אחר.

דוליק הרצה לפני רעיונו החדש של פנחס ספיר, שאין בפיו די מילים לשבחו, וזה לא רק מאהבת פנחס אלא גם משנאת אהוד [אבריאל] - למוצא ממצוקת האבטלה ולבלימת סחרחורת האינפלציה כאחד: תחת להמשיך בסובסידיות למחירים ולדרוש "החזר" מבעלי יכולת - רעיון שנכשל עקב התנגדות "הכלליים" - מוטב לבטל את הסובסידיות ולשלם פיצוי למעוטי היכולת. הדבר יחסוך לאוצר כ-50 מיליון ל"י שיוקדשו לתקציב הפיתוח על מנת ליצור עבודה למובטלים. בשבת תתקיים בעניין זה התייעצות של מפא"י + דוליק ולדבריו יש לחשוש להתנגדות מצד ההסתדרות ולא מצד הימין. הוא מסכים כי יש צורך דחוף בהתייעצות על בעיות התכנון הכלכלי ומבקש תחילה שיחה איתי ביחידות. את סגל גאס הוא מוכן לסבול בלי גאס ואם זה יסתלק אזי מוטב לדעתו לפרק את הקבוצה ולהכניס כל אחד מחבריה לאחד המשרדים - בל לאוצר, [ברטרם] גרוס למשרד העבודה, קלאוסון לחקלאות, אבא לרנר לבנק הממלכתי. תכנון יש להטיל על ועדה שתהא מעורבת מישראלים ואמריקנים.

לבסוף הזהירני על חתירות המתנהלות נגדי בשל מדיניות ריסון היצרים והשיקול הבינלאומי. הוא תומך בי בכל לבו ורואה את הקו המנוגד, המבקש לו משען בשדה בוקר, כהרה אסון. "מי שהקים את המדינה יכול גם להחריבה".

בארוחת הערב סיפרה לי צפורה בהתעוררות רבה על ביקורה במעברת קסטל יחד עם [חברתה] זלדה עיראון, העובדת באותה מעברה. עוני ודוחק, וחינוך חרדי, וילדים שופעי בריאות מאוויר הרים, עיניים נוצצות ועירנות שכלית נפלאה, והעברה איטית אך נמשכת והולכת מפחונים לשיכוני קבע, ועבודה כבירה של משרד הבריאות ו"הדסה" בריפוי גרענת ובטיפול בתינוקות.

אחרי הארוחה הלכה צפורה לישיבה של ועד אגודת הריפוי בחולי שיתוק ילדים אצל מיני הלקין ואני ישבתי אל הניירות.

הרדיו הודיע כי אנגליה פנתה רשמית לארה"ב ולצרפת למען כינוס מועב"ט לדיון ביחסי ישראל וירדן. נראה שהווטו הסובייטי אינו מרתיע את [שר החוץ הבריטי] אידן. או שמא סומך הוא על וישינסקי כי לא יכשיל החלטה שתגנה גם את ישראל - ואולי בעיקר את ישראל - בשל נטישת וש"ן ומעשה התגמול בנחלין? אבל ארה"ב עודה מתנגדת לכינוס מועב"ט.

חיים טילפן מת"א. בא להשתתף בייסוד חוג של צעירי המפלגה מיסודה של אותה קבוצה. התרשם מאוד מאהרון רמז. שאלתי: "על שום מה דחה ההצעה על כניסתו למזכירות המפלגה?" ענה: "פנחס לבון הפציר בו כי יקבל עליו הנהלת מכון הבדק". אמרתי: "הן אותה קבוצה פנתה אלי והודיעה כי חבריה מונחים לנטוש כל משרה למען עבודה בתנועה ועל יסוד זה עמדתי במערכה על מועמדות אהרון למזכירות!" תיקו. ומה בנוגע לאשר [ידלין] שהכנסנוהו למזכירות תחת אהרון, על מנת שיעשה את עבודתו במזכירות קבע? "גם אשר לא יוכל, כי נכנס למזכירות המשק [חמדיה]". ובכן מה בצע בכל המרד? תיקו. בינתיים המשיך וסיפר כי החבריא ביקרו את ב"ג בשדה בוקר. מצאוהו שוגה בהגיגים פילוסופיים-דתיים ומרקיע למרומי המוסר האנושי העליון. מטיף לַכל להתייחד עם בוראם ולעשות את הישר בעיני האלוהים. נתלש, כאילו, כליל מחיי המפלגה.

לבסוף סח חיים: בארץ מבסוטים מהקו השקול - מהדיבורים הברורים והתקיפים והמדודים של רה"מ בכנסת ולעיתונות - ממעשה תגובה בלי [הריגת] נשים וילדים.

טדי נכנס בשובו מת"א. יש ידיעה כי ירדן ביקשה עזרה צבאית מעיראק נוכח סכנת התקפה ישראלית - הן בחיל רגלים והן בחיל אוויר. אמרתי: "חזרנו לנקודת המוצא - הפנינו למלחמה או למניעתה?" לפי טדי אכולה צמרת צה"ל יצר מלחמה. מלאה עצבנות לכוחם הצבאי העולה של ערבים, מוכה סנוורים לסבכי הכלכלה ולחתחתי היחסים הבינלאומיים. תהיתי בקול - באיזו מידה עלה כוחה הצבאי של מצרים בשנה זו כשכל להט הצבא הופנה למלחמה על שלטון ואוּכַּל בריב פנימי. לפי טדי כ-500 קצינים, סולתה ושמנה של מצרים הצבאית, נטשו את מדיהם ועברו למינהל ולחיים מדיניים.

ביררתי עם טדי ענייני תכנון כלכלי. לדבריו התוכנית החדשה של [פנחס] ספיר הריהי למעשה של בל, המצליח "למכור" רעיונותיו לאחרים מבלי שייוודע כי מידו באו. טדי בטוח כי סופו של אוסקר [גאס] להסתלק ושל בל להישאר ואז יעלו סיכויי קבוצת היועצים להשתלב במנגנון ולהיות להועיל.

חזרה צפורה ואז דרכתי עוז ושאלתי את טדי אם יש לו עצה כיצד להסיע הקיץ לארץ את ללה וגדעון. אך פציתי פה וטדי הבין מה העניין מחצי מילה ואמר: "בידי שלושה כרטיסי 'אל-על' הלוך וחזור חינם אין כסף - הרי שניים לפניכם". נשארנו פעורי פה נוכח כישוף זה!

כששתינו תה אחרון שאלתי עצמי: מה עשיתי היום?

ב-11 שמעתי ב"קול ישראל" כי הכנסת יושבת הלילה עד אור הבוקר, לסיים את קבלת התקציב לפני התחלת שנת הכספים החדשה ב-1 באפריל. בחצות טילפנתי לשוטר למטה להעיר את יוסף [הנהג] ונסעתי לכנסת. מצאתי את הבית במלוא העֵרות וחנן רובין [מפ"ם] ניצב על הדוכן ודורש. עמי אסף נגש אלי ואמר כי נפל דבר אשר ביקשו להודיעני עליו אבל חסו להטרידני בשעה מאוחרת שמא ישן אני. יצאתי איתו למיזנון ושמעתי מפיו ומפי יעקב שפירא על שערורייה חדשה שגרם סנה. הטיח דברי בלע כלפי הממשלה וצה"ל כמחרחרי מלחמה במזרח התיכון והקים רעש רב. עתה שוקלים החברים כדת מה לעשות בו וסבורים כי יש להביא את ועדת הכנסת לידי החלטה ולהוציאו למספר ישיבות. חיוויתי דעתי נגד עשיית פומבי זו לסנה בארץ ובחו"ל. החברים רואים בהתנהגותו זו של סנה הד לווטו של וישינסקי ותריס בפני התקפות בכנסת נגד בריה"מ.

משהתברר כי הכנסת עומדת לגמור את עבודתה תוך שעה קלה נשארתי עד הסוף וקיימתי מצוות הצבעה בשלבי הסיום של קבלת חוקי התקציב. ב-1.15, תחת גשם סוחף, חזרתי הביתה וטבלתי באמבט.